מימון תואר שני לנכה - ביטוח לאומי

זאת מאז נחקק חוק הביטוח הלאומי ומאז שהותקנו תקנות השקום משנת 1956 ועד היום וכך כתב: "החוק, התקנות וההוראות בדבר שקום מקצועי משנת 1956 מתבססים בעיקר על המודל הרפואי הנותן משקל יתר לאחוזי הנכות הרפואית. בשנים האחרונות אנו מדגישים יותר ויותר את המודל השיקומי המתייחס להיבטים הוליסטים כמו רמת תיפקוד, כישורים קוגניטיביים פערים השכלתיים וכו'. זאת, כדי לתת מענה הולם יותר לקריירה תעסוקתית בשוק עבודה משתנה ודינאמי. עוד נדגיש, כי אין בחוק כל אזכור לכך שהשיקום המקצועי הוא חד פעמי, לפיכך אין לדחות על הסף פניות לשקום חוזר." ובהמשך נכתב "הזכאות לשקום תיבדק בהיבט של מצבו הרפואי של התובע, מידת הרלבנטיות של ההכשרה שקבל בעבר בשוק העבודה המשתנה, אפשרויות שידרוג והרחבת אפשרויות התעסוקה, כך שיגדילו את טווח הניידות התעסוקתית של התובע, הן במסגרת שקום ראשון והן במסגרת שקום חוזר." על רקע הצהרות אלה, המקפלות בתוכן תפיסה שיקומית המגביהה את רף המחוייבות לשקום הנכה, עיגן המשיב באותן הנחיות גם הוראות יישומיות: כך למשל, הנחה המשיב את הגורמים האמונים על הטיפול השיקומי בנכה לאפשר, בנסיבות מסויימות, הישתתפות במימון לימודי הסמיכה לתואר שני של נכים העומדים בתנאי הזכאות.

זה אשר מטרתו "לפתח מיומנויות שמסייעות לנפגע להיתמודד עם מציאות החיים שלו, הכוללת את הלקות ממנה הוא סובל, ולהקנות לו עצמאות מרבית בסיומו." עוד נכתב באותו הקשר כי "הצלחת תהליך השקום נבחנת בשילוב שבין רמת התיפקוד שהאדם מצליח להגיע אליה בתחומי החיים השונים ובין תחושת הרווחה המלווה אותו." (ר' עב"ל (ארצי) 31303-01-13 המוסד לביטוח לאומי נ' אהוד פרקש שמשון (30.11.14)).

...

תנאי שהמערער לא עמד בו. סוף דבר לאור כל האמור, למרות שהגענו למסקנה כי נפלו בהחלטתה של פקידת השיקום פגמים משפטיים הנוגעים לאופן שבו פירשה ויישמה את הוראות סעיף 203 לחוק ולשיקולים שהיא שקלה או נמנעה מלבחון כתוצאה מעמדה פרשנית זו או מתפיסתה את תכלית השיקום - הרי שאין מקום להשיב אליה כיום את עניינו של המערער ומכאן שדין ערעורו בהיבט הזה להידחות.

אשר לנושא ההוצאות יאמר כי כידוע, ניתן לשקול את האפשרות של אי חיוב בהוצאות גם בנסיבות שבהן נדחה הערעור וככל שהוא מעלה שאלות בעלות חשיבות ציבורית הראויות לליבון (ר ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נגד סיעת "יש עתיד לביאליק" (16.6.05); ע"ע (ארצי) 35727-11-12 ביטחון לאומי ע.נ. בע"מ נגד אלכסנדר פודולסקי (25.1.15)).

סוף דבר משהגענו למסקנה כי אין מקום להשיב כיום את עניינו של המערער לפקידת השיקום, לאור הנסיבות הספציפיות של המקרה, וחרף הניתוח דלעיל בנוגע לתכלית השיקום ולאופן שבו יש לבחון פניה לשיקום מקצועי - הרי שדין הערעור להדחות ללא צו להוצאות.

בשנת 2012 הכיר המוסד לביטוח לאומי בנכות התובעת בשיעור 25% בשל הפרעות קשב ורכוז.

בחודש פברואר 2016 התובעת, כסטודנטית לתואר משולב (ראשון ושני) במשפטים, הגישה בקשה להישתתפות הסיוע המשפטי במימון לימודי התואר השני במשפטים.

...

אנו סבורות כי דינן של הטענות הללו להידחות שכן הן נטענו בעלמא ללא כל ביסוס.

בענייננו לא הוכח שהתקיימו נסיבות חריגות המצדיקות פיצוי בגין עוגמת נפש לתובעת, ולכן דין רכיב זה של התביעה להידחות.

לסיכום על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 10,000 ₪ בשל פגם שנפל בהליך השימוע.

תמצית העובדות המערערת, ילידת 1969, בעלת תואר שני במתמטיקה, עבדה בעבר כמתכנתת מחשבים.

אחוזי הנכות הפסיכיאטרים למעשה מאז 2002 ועם פגימה נפשית זו עבדה כל השנים ללא בעיה, כך שאין לקחת אחוזי נכות אילו כהשפעה על כושר העבודה.

אחוזי הנכות האורתופדים, כפי שהמליץ האורתופד לא מנעו מימנה לעבוד במקצועה.

ללא החלטה מנומקת, אין מקום כי בית הדין יגיע למסקנות רק בשל הנחת המוצא בדבר היות הנכות הרפואית משקפת (כנקודת מוצא בלבד) נכות תפקודית' בר"ע (ארצי) 18382-11-17 טראובה – המוסד לביטוח לאומי (22.2.2018).

...

אשר להמלצת פקידת השיקום, מקובלת עליי טענת המשיב כי הוועדה אינה מחויבת לקביעות פקיד השיקום (ראו ברע (ארצי) 5146/10/15 מומחד מוקסקס – המוסד לביטוח לאומי, מיום 8/11/15).

אשר לטענת המערערת בנוגע להחלפת הרכב, אין בידי לקבלה.

סוף דבר: עניינה של המערערת יוחזר לוועדת אי כושר, באותו הרכב, על מנת שתשקול מחדש קביעתה תוך התייחסות מנומקת להשפעת הליקויים הרפואיים על כושר העבודה ולעניין זה תיתן דעתה לטענת המערערת, כי היא סובלת מכאבים באופן תמידי.

בבקשה להגדלה טענה המבקשת כי בפסק הדין למזונות מיום 10.1.2019 נקבע כי על החייב לשלם עבור מזונות שתי בנותיו הקטינות סך של 2,000 ₪ וככל שהאם לא תקבל מאת המוסד לביטוח לאומי קצבת נכות עבור בנו הקטין, יועמדו מזונותיו של הבן על סך של 1,000 ₪.

היא קיבלה סיוע מהמוסד לביטוח לאומי למימון תואר ראשון בלימודי משאבי אנוש אותו סיימה לפני מספר חודשים והיא ממשיכה כיום ללמוד לתואר שני במימון עצמי, על מנת לשפר את מצבה הכלכלי.

...

לאחר שעיינתי בבקשות ובתגובות להן וכן לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים לרבות עמדת הנאמנת והכנ"ר, החלטתי לדחות את שתי הבקשות ולהותיר את סכום המזונות על כנו.

סוף דבר, לאור השיהוי הרב בהגשת הבקשה של המבקשת, לאור העובדה שהחייב צפוי לקבל הפטר בעוד פחות משנה, לאור ההפחתה הצפויה בסכום המזונות בגין הילדה שתגיע לגיל 18 באוגוסט 2023, לאור העובדה שהילדים עובדים בעבודות מזדמנות ומממנים חלק מהוצאותיהם, לאחר בחינת ההוצאות השונות של הצדדים וכן לאור עמדת הנאמן והכנ"ר, נחה דעתי כי יש לדחות את שתי הבקשות.

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים.

יש לנכות מכל סכום שייפסק לתובע את הסך של 71,503 ₪ ששולם לו כתשלומים תכופים, וכן סכום התגמולים בגובה 16,764 ₪ ששולם לו ע"י המל"ל. הראיות מטעם התובע העידו אימו, הגב' אירנה איטין, הגב' אלה מאירוביץ והתובע בעצמו, ומטעם הנתבעת העידו שני חוקרים מטעמה.

מר ברקוביץ מעיד כי הנו בעל תואר שני בתחום הכימיה, מלבד התואר הראשון, וכי הנו בעל וותק בתחום של כ-10 שנים (החל משנת 2001).

" ובהמשך בש' 21-23: "... חזרתי ללימודים, ובגלל שאני סטודנט, אני לא זכאי לשום עזרה של ביטוח לאומי, לקיצבת נכות או דמי אבטלה. אני לא מתאים לקריטריונים של נכות, כי אין לי מספיק אחוזי נכות." בנוגע למגורי התובע, טוען הוא כנגד טענות הנתבעת כי המדובר במגורים בדירה קטנה בבניין ובו בריכת שחיה, אשר מטרתם נוחות ואף חסכון בבצוע טיפולים הדרושים לתובע לשם ריפויו.

הלכה למעשה, לא הוכחו טענות מי מהצדדים בעיניין זה די הצורך, ומכל מקום, לא מצאתי כי מקום מגורי התובע הנו מעניינה של הנתבעת, שעה שאין נידרשת היא לממנם, ודרישה כאמור לא עלתה גם בשלב הבקשה להקדים לתובע תשלום תכוף.

...

בחינת ההתרחשויות האמורות בחיי התובע וכלל הנסיבות האופפות אותן, הביאוני לכלל מסקנה כי המרחק בין הטענה להיותם "ממצאים חריגים" לבין משמעותם האמיתית הקלה ביותר, הינו רב מאוד.

במצב דברים זה, בהנתן גילו של התובע מחד (בן 31) שטרם מצא את דרכו המקצועית במובהק, ואולם מאידך מצוי הוא בעיצומו של מסלול לימודים אקדמי, נראה לי כי יהא זה נכון לאמוד את רמת השתכרותו הצפויה של התובע על בסיס השכר הממוצע במשק, בלא הפחתה ממנו ובלא תוספת לו, העומד היום על סך של 8,801 ₪ ברוטו לחודש, שהם 8,829 ₪ נטו (לפי תוכנת משערכת, לאחר הפחתת מס הכנסה).

סיכום הפיצוי הנפסק כאב וסבל -76,217 ₪ הפסדי השתכרות בעבר -53,176 ₪ הפסדי השתכרות בעתיד -635,881 ₪ הפסדי פנסיה -30,000 ₪ עזרת צד ג' בעבר -50,000 ₪ עזרת צד ג' בעתיד -206,883 ₪ הוצאות -30,000 ₪ סה"כ -1,082,157 ₪ ניכויים: תשלומים תכופים -71,503 ₪ (-) תגמולי מל"ל -16,764 ₪ (-) סה"כ לאחר ניכויים: -993,890 ₪ אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 993,890 ₪, בצירוף הוצאות, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 13% בצירוף מע"מ כחוק.