מימון פעילות שוטפת של חברי מועצה - תביעה מנהלית

בבג"ץ 5283/09 אבו רקייק נ' שר הפנים, מיום 28.12.09, נקבעו הדברים הבאים: "בחוזר מס' 1/2009 של המנהל הכללי של משרד הפנים הובהרה לרשויות החובה להקדים ולקבל את אישורו של שר הפנים. לצורך זה הן נדרשו להציג את פרוטוקול ישיבת המועצה במהלכה בוצעה הבחירה, אישורו של היועץ המשפטי של הרשות כי הבחירה והאצלת הסמכויות נעשו כדין, ואישור של גזבר הרשות על תיקצוב משכורת הסגן בתקציב המאושר של הרשות. יתרה מכך, הובהר כי יש להביא לידיעת חברי המועצה כי להשלמת הליך הבחירה נידרש אישורו של שר הפנים... כאמור, בחירתו של העותר נעשתה בתאריך 14.12.08, היינו, לפני שהגיע חוזר המנכ"ל לרשויות. אולם, מאחר ומטרת ההנחיות נועדה להסדיר מצב קיים שבסיסו בפקודת המועצות המקומיות, נכון להחיל את ההוראות החלה אקטיבית גם על עניינו של העותר. ולא למותר להדגיש כי חוזר המנכ"ל לא יצר מציאות חדשה, אלא נועד להבטיח כי למינויים של בעלי תפקידים ברשויות המקומיות, בפרט באלו שמצבן הכספי רעוע, תקבע מראש מסגרת תקציבית". גם בית הדין הארצי (ע"ע (ארצי) 37752-01-13‏ ח'אלד ח'טיב - מועצה מקומית עין מאהל, 21.12.2014, להלן פרשת ח'טיב), הדגיש את חשיבות קבלת העמדה העקרונית של משרד הפנים לפיה אין לעודד תשלומי שכר של הרשויות המקומיות לסגני ראש מועצה על דרך של אישורים רטרואקטיביים, טרם קבלת האישורים הנדרשים לכך: "בלי להמעיט בחשיבות תרומתו של המערער לפעילות המועצה בתפקידו כסגן ראש המועצה במהלך שנת 2009, ולאחריה, לא מצאנו כי יש בתרומה הנטענת, ככל שהייתה, כדי לבסס היתערבות בשקול דעתו של משרד הפנים. מקובלת עלינו טענתו של משרד הפנים כפי שנפרשה בהרחבה לפני בית הדין האיזורי כמו גם לפנינו, לפיה, בעקרו של דבר, החלטות בעיניין אישור שכר לסגני ראשי מועצות מתקבלות על בסיס נתונים הידועים במועד בו מוגשת הבקשה לאישור משרד הפנים. בנסיבות המקרה, בעת שנדונה בקשת המועצה לראשונה, בתחילת שנת 2009, עמדו לפני משרד הפנים הדוחות הכספיים של המועצה לשנת 2008 שהצביעו על גירעון מיצטבר של כ-40 מיליון ש"ח בתקציב המועצה. הדוחות הכספיים של המועצה לשנת 2009 נערכו ונבדקו רק במהלך שנת 2010. לאור זאת, ובהעדר אישור של חשב מלווה, החליט משרד הפנים ביום 14.6.2009 שלא לאשר תשלום שכר לסגן ראש המועצה. בהחלטה מיום 21.6.2010 משמצא משרד הפנים כי קיים מימון תקציבי וחל שיפור במצבה הכלכלי של המועצה, אף כי עדיין נותר גירעון מיצטבר, אישר המשרד תשלום שכר למערער כסגן ראש מועצה, החל מיום 1.1.2010. מקובלת עלינו לעניין זה גם הבהרתו של משרד הפנים כי אכן, המועצה סיימה את התקציב השוטף לשנת 2009 בעודף, אלא שהמועצה נותרה גירעונית בהיבט של הגרעון המצטבר. כמו כן סבירה בעינינו עמדתו של משרד הפנים, בהיבט של מדיניות עקרונית, כי אין לעודד על דרך של מתן אישורים רטרואקטיביים, תשלומי שכר של הרשויות המקומיות לסגני ראש מועצה, טרם קבלת האישורים הנדרשים לכך בחוק." במובן זה, אישור משרד הפנים לשכר הוא תנאי הכרחי בלעדיו המועצה אינה רשאית לשלם את השכר, ולכן מדובר בתנאי מתלה, שמשמעותו כי תחילה נידרש אישורו של משרד הפנים, ורק לאחר מכן יכולה הרשות המקומית להתחיל ולשלם את השכר לסגן ראש הרשות.

כך גם בהמשך עדותו הסביר התובע כי פנה למשרד הפנים מספר פעמים על מנת לברר אודות שכרו: "אמרתי לך רק לשרה חוטובה במשרד הפנים בנצרת עלית, אמרו לי עליו דבר איתו, אולי הוא יעזור לך, באמת דברתי איתו אמר לי הכל בטיפול, אל תידאג אבו יוסף".[footnoteRef:2] עדותו של התובע בהקשר זה הייתה עקבית ומהימנה, והתרשמנו כי טרם הגשת התביעה הלין בפני המועצה ומשרד הפנים על גובה שכרו, אלם ללא הצלחה.

] במובן זה, אישור שכר מלא לתובע לשנת 2017 אינו מהוה היתערבות בשקול דעת מינהלי של משרד הפנים, שכן בפועל לא היתה גמירות דעת אמיתית לגבי גובה שכרו של התובע לשנת 2017 וגם לא נערך דיון במשרד הפנים לגופו של עניין אשר משקף שיקולים כלשהם לגבי קביעת גובה שכרו של התובע.

...

החלטתו של משרד הפנים ביחס לשנת 2018 מנומקת וסבירה בהתייחס למצבה הכלכלי של המועצה, ולכן לא מצאנו כי יש להתערב בה (וראו מקרים דומים שנדונו בפסיקה בסע"ש (נצ') 16857-07-15 זיאד בלעוס - המועצה המקומית מג'אר, מיום 8.4.18; פ"ה (חי') 38686-11-18 סלים טריף - מועצה מקומית ג'וליס, מיום 9.8.21; סע"ש (נצ') 12959-02-19 ח'אלד ג'מאל טאטור - מועצה מקומית ריינה, מיום 21.7.21).

לכן מצאנו כי יש להציג לצדדים את ההנחיות הנדרשות לצורך ביצוע החישובים (ראו ע"ע (ארצי) 8582-02-13 רשת הגנים של אגודת ישראל נ' בוסי, מיום 13.10.16; ע"ע (ארצי) 188/06 בוג'ו נ' קל בניין בע"מ, מיום 28.1.10).

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה, והמועצה תפעל כאמור בסעיף 71 לעיל.

בבג"ץ 5283/09 אבו רקייק נ' שר הפנים, מיום 28.12.09, נקבעו הדברים הבאים: "בחוזר מס' 1/2009 של המנהל הכללי של משרד הפנים הובהרה לרשויות החובה להקדים ולקבל את אישורו של שר הפנים. לצורך זה הן נדרשו להציג את פרוטוקול ישיבת המועצה במהלכה בוצעה הבחירה, אישורו של היועץ המשפטי של הרשות כי הבחירה והאצלת הסמכויות נעשו כדין, ואישור של גזבר הרשות על תיקצוב משכורת הסגן בתקציב המאושר של הרשות. יתרה מכך, הובהר כי יש להביא לידיעת חברי המועצה כי להשלמת הליך הבחירה נידרש אישורו של שר הפנים... כאמור, בחירתו של העותר נעשתה בתאריך 14.12.08, היינו, לפני שהגיע חוזר המנכ"ל לרשויות. אולם, מאחר ומטרת ההנחיות נועדה להסדיר מצב קיים שבסיסו בפקודת המועצות המקומיות, נכון להחיל את ההוראות החלה אקטיבית גם על עניינו של העותר. ולא למותר להדגיש כי חוזר המנכ"ל לא יצר מציאות חדשה, אלא נועד להבטיח כי למינויים של בעלי תפקידים ברשויות המקומיות, בפרט באלו שמצבן הכספי רעוע, תקבע מראש מסגרת תקציבית". גם בית הדין הארצי (ע"ע (ארצי) 37752-01-13‏ ח'אלד ח'טיב - מועצה מקומית עין מאהל, מיום 21.12.2014), הדגיש את חשיבות קבלת העמדה העקרונית של משרד הפנים וכי אין לעודד תשלומי שכר של הרשויות המקומיות לסגני ראש מועצה, על דרך של מתן אישורים רטרואקטיביים, טרם קבלת האישורים הנדרשים לכך: "בלי להמעיט בחשיבות תרומתו של המערער לפעילות המועצה בתפקידו כסגן ראש המועצה במהלך שנת 2009, ולאחריה, לא מצאנו כי יש בתרומה הנטענת, ככל שהייתה, כדי לבסס היתערבות בשקול דעתו של משרד הפנים. מקובלת עלינו טענתו של משרד הפנים כפי שנפרשה בהרחבה לפני בית הדין האיזורי כמו גם לפנינו, לפיה, בעקרו של דבר, החלטות בעיניין אישור שכר לסגני ראשי מועצות מתקבלות על בסיס נתונים הידועים במועד בו מוגשת הבקשה לאישור משרד הפנים. בנסיבות המקרה, בעת שנדונה בקשת המועצה לראשונה, בתחילת שנת 2009, עמדו לפני משרד הפנים הדוחות הכספיים של המועצה לשנת 2008 שהצביעו על גירעון מיצטבר של כ-40 מיליון ש"ח בתקציב המועצה. הדוחות הכספיים של המועצה לשנת 2009 נערכו ונבדקו רק במהלך שנת 2010. לאור זאת, ובהעדר אישור של חשב מלווה, החליט משרד הפנים ביום 14.6.2009 שלא לאשר תשלום שכר לסגן ראש המועצה. בהחלטה מיום 21.6.2010 משמצא משרד הפנים כי קיים מימון תקציבי וחל שיפור במצבה הכלכלי של המועצה, אף כי עדיין נותר גירעון מיצטבר, אישר המשרד תשלום שכר למערער כסגן ראש מועצה, החל מיום 1.1.2010. מקובלת עלינו לעניין זה גם הבהרתו של משרד הפנים כי אכן, המועצה סיימה את התקציב השוטף לשנת 2009 בעודף, אלא שהמועצה נותרה גירעונית בהיבט של הגרעון המצטבר. כמו כן סבירה בעינינו עמדתו של משרד הפנים, בהיבט של מדיניות עקרונית, כי אין לעודד על דרך של מתן אישורים רטרואקטיביים, תשלומי שכר של הרשויות המקומיות לסגני ראש מועצה, טרם קבלת האישורים הנדרשים לכך בחוק." ויודגש, כי אישור משרד הפנים את תשלום השכר לסגן הוא תנאי חיוני והכרחי, בלעדיו המועצה אינה רשאית לשלם את השכר.

[footnoteRef:16] לכן, טענת התובע כי חזקת התקינות המנהלית אינה קיימת כאשר משרד הפנים אינו מקבל החלטה בבקשה המונחת בפניו – אינה נכונה ואין לקבלה, משעה שהמועצה בחרה שלא להגיש את הבקשה לאישור המינוי והשכר.

גם אם בזכות פעילות התובע מצב הגבייה השתפר, והדבר אף תרם לאישור שכר לסגנים שמונו אחריו לתפקיד, אין בכך לשנות ממצבה הכלכלי של המועצה בתקופה הרלוואנטית לתביעה או להצביע על חוסר סבירות בעמדת משרד הפנים שלא לאשר את שכרו בתקופה הגירעונית של המועצה.

...

בבג"ץ 5283/09 אבו רקייק נ' שר הפנים, מיום 28.12.09, נקבעו הדברים הבאים: "בחוזר מס' 1/2009 של המנהל הכללי של משרד הפנים הובהרה לרשויות החובה להקדים ולקבל את אישורו של שר הפנים. לצורך זה הן נדרשו להציג את פרוטוקול ישיבת המועצה במהלכה בוצעה הבחירה, אישורו של היועץ המשפטי של הרשות כי הבחירה והאצלת הסמכויות נעשו כדין, ואישור של גזבר הרשות על תקצוב משכורת הסגן בתקציב המאושר של הרשות. יתרה מכך, הובהר כי יש להביא לידיעת חברי המועצה כי להשלמת הליך הבחירה נדרש אישורו של שר הפנים... כאמור, בחירתו של העותר נעשתה בתאריך 14.12.08, היינו, לפני שהגיע חוזר המנכ"ל לרשויות. אולם, מאחר ומטרת ההנחיות נועדה להסדיר מצב קיים שבסיסו בפקודת המועצות המקומיות, נכון להחיל את ההוראות החלה אקטיבית גם על עניינו של העותר. ולא למותר להדגיש כי חוזר המנכ"ל לא יצר מציאות חדשה, אלא נועד להבטיח כי למינויים של בעלי תפקידים ברשויות המקומיות, בפרט באלו שמצבן הכספי רעוע, תיקבע מראש מסגרת תקציבית". גם בית הדין הארצי (ע"ע (ארצי) 37752-01-13‏ ח'אלד ח'טיב - מועצה מקומית עין מאהל, מיום 21.12.2014), הדגיש את חשיבות קבלת העמדה העקרונית של משרד הפנים וכי אין לעודד תשלומי שכר של הרשויות המקומיות לסגני ראש מועצה, על דרך של מתן אישורים רטרואקטיביים, טרם קבלת האישורים הנדרשים לכך: "בלי להמעיט בחשיבות תרומתו של המערער לפעילות המועצה בתפקידו כסגן ראש המועצה במהלך שנת 2009, ולאחריה, לא מצאנו כי יש בתרומה הנטענת, ככל שהייתה, כדי לבסס התערבות בשיקול דעתו של משרד הפנים. מקובלת עלינו טענתו של משרד הפנים כפי שנפרשה בהרחבה לפני בית הדין האזורי כמו גם לפנינו, לפיה, בעיקרו של דבר, החלטות בעניין אישור שכר לסגני ראשי מועצות מתקבלות על בסיס נתונים הידועים במועד בו מוגשת הבקשה לאישור משרד הפנים. בנסיבות המקרה, בעת שנדונה בקשת המועצה לראשונה, בתחילת שנת 2009, עמדו לפני משרד הפנים הדוחות הכספיים של המועצה לשנת 2008 שהצביעו על גרעון מצטבר של כ-40 מיליון ש"ח בתקציב המועצה. הדוחות הכספיים של המועצה לשנת 2009 נערכו ונבדקו רק במהלך שנת 2010. לאור זאת, ובהיעדר אישור של חשב מלווה, החליט משרד הפנים ביום 14.6.2009 שלא לאשר תשלום שכר לסגן ראש המועצה. בהחלטה מיום 21.6.2010 משמצא משרד הפנים כי קיים מימון תקציבי וחל שיפור במצבה הכלכלי של המועצה, אף כי עדיין נותר גרעון מצטבר, אישר המשרד תשלום שכר למערער כסגן ראש מועצה, החל מיום 1.1.2010. מקובלת עלינו לעניין זה גם הבהרתו של משרד הפנים כי אכן, המועצה סיימה את התקציב השוטף לשנת 2009 בעודף, אלא שהמועצה נותרה גירעונית בהיבט של הגירעון המצטבר. כמו כן סבירה בעינינו עמדתו של משרד הפנים, בהיבט של מדיניות עקרונית, כי אין לעודד על דרך של מתן אישורים רטרואקטיביים, תשלומי שכר של הרשויות המקומיות לסגני ראש מועצה, טרם קבלת האישורים הנדרשים לכך בחוק." ויודגש, כי אישור משרד הפנים את תשלום השכר לסגן הוא תנאי חיוני והכרחי, בלעדיו המועצה אינה רשאית לשלם את השכר.

. סוף דבר לאור כל האמור לעיל התביעה נדחית.

לעניין ההוצאות, בחרנו לעשות חסד עם התובע, ולמרות תוצאת פסק הדין וגובה התביעה, מצאנו כי יש לקבוע הוצאות ברף הנמוך.

על כן, ישלם התובע למועצה ולמדינה סך של 3,000 ₪ לכל אחת, ובסך הכל 6,000 ₪, בגין הוצאות שכ"ט עו"ד, תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין.

בע"א (מחוזי חיפה) 35892-09-16 פרץ נ' עירית חדרה [פורסם בנבו, 30.04.2017] נטען בעיניין זה כי "...הליכי גביה מינהליים, אם ננקטים, יכולים לעצור את מירוץ ההתיישנות כל עוד מדובר בפעילות ממשיות הנמשכות כסדרן. כך נפסק כי על הרשות להוכיח שנקטה פעולות גביה אופראטיביות במהלך תקופת ההתיישנות. על הרשות להוכיח עוד כי נקטה בהליכי אכיפה ופעלה בשקידה ראויה תוך פרק זמן סביר ובמרווחי זמן סבירים בין פעולה לפעולה.

זאת ועוד, אם אמנם מתייחסים החיובים נשוא התביעה לתקופה שבה היה הנכס מחובר למערכת הביוב של המועצה האזורית זבולון, הרי שממילא דומה כי שירותי הביוב ניתנו באותה תקופה על ידי רשות אחרת, באופן שיש בו כדי להפקיע את זכותה של התבועת לטעון לפעולות לפינוי השפכים ולטיהורם על ידה ביחס לנכס הנתבעת, שירותים המהוים בסיס לחיוב באגרת הביוב, ויש לתהות על טענתה לפיה "הכושי עשה את שלו הכושי יכול ללכת" שעה שמדובר בחיוב שוטף שמטרתו הסדרת עלויות הטיפול בשפכים.

לשם הדיון בטענה זו ראוי להבין את הרקע לשינוי בתחום משק המים אשר נמצא בדברי המבוא להצעת חוק תאגידי מים וביוב,תש"ס-1999, שם עולה כך: "החל בתחילת שנות התשעים, בשל המשבר שחל במשק המים עם ההדרדרות החמורה בעתודות המים במאגרי המים, הפיתוח המואץ בעקבות גל העלייה הגדול ממדינות חבר העמים והדגש שניתן בהתייחסות לשיקולי איכות הסביבה, מתבצעות השקעות נרחבות בפתוח מערכות המים והביוב, תוך מתן פיתרונות כוללים בכל הנוגע להקמת מערכות לטפול בשפכים.

עוד נטען בדברי ההסבר להצעת חוק תאגידי מים וביוב כי: "הפעילות בתחום משק המים והביוב ברשויות המקומיות הושפעה במידה רבה מסדרי העדיפויות של השילטון המקומי וממצבו הכספי. כתוצאה מכך, במשך הזמן נוצר מצב שבו השרות הניתן במספר רב של רשויות מקומיות בארץ בתחום המים והביוב לוקה בבעיות רבות וביניהן אלה: 1. הקף תשתיות בלתי מספק, בעיקר בכל הנוגע למערכות הטיפול בשפכים; 2. רמת תיחזוקה שאינה עומדת בתקנים הנדרשים, הגורמת לפחת מים גבוה בחלק מהרשויות ולזיהום סביבתי [...] השינוי המהותי הדרוש והמוצע בהצעת חוק זו הוא הקמת תאגידי מים וביוב ערוניים או רב-ערוניים, באופן שיביא להפרדה מוחלטת של משק המים והביוב העירוני מיתר השירותים הערוניים, יאפשר טפול בבעיות המימון והנטל הפינאנסי שנוצרו, יאפשר היתייחסות ארוכת טווח לתשתיות המים והביוב ויפתור את מרבית הבעיות שפורטו לעיל" (דברי הסבר להצעת חוק תאגידי מים וביוב, התש"ס-1999, ה"ח 2823).

...

מנגד, טוענת התובעת, כי יש לדחות את הבקשה ולדון בתביעה לגופה.

טענות הנתבעת: לטענת הנתבעת, יש לדחות את התביעה שהגישה העירייה על הסף, וזאת נוכח הטעמים הבאים: התיישנות- לטענת הנתבעת התובענה דנן הוגשה כנגד הנתבעת במחצית שנת 2021 בגין חובות אגרת ביוב שנצברו לכאורה בין השנים 1998-2012.

תמצית טענות התובעת: לטענת התובעת, יש לדחות את הבקשה לסילוק התביעה על הסף ולחייב את הנתבעת בהוצאות, ואלו טעמיה - זכות הגישה לערכאות – דחייה על הסף מהווה חריג, והעתרות לבקשה שמורה למקרים נדירים.

כפועל יוצא משנראה כי סיכוייה של התובעת להביא לפני ביהמ"ש כאן ראיות המעידות על זכותה לקבלת תשלום בשים לב למטרת החיוב באגרת ביוב מחד ובשים לב להוראות סעיף 12 לחוק הרשויות המקומיות (ביוב) הינן אפסיות וגם מטעם זה דין התביעה להידחות.

במקרה שלפניי כבר מצאתי כי משיקולים של התיישנות החיוב ושל העדר יריבות הרי שדינה של התביעה להידחות על הסף, ועל כן הדברים הנאמרים כאן הינם למעלה מן הצורך, ואולם אבהיר כי לו נשמעה דעתי בעניין הרי שבבחירה בין שתי הדעות השונות אשר נשמעו בעניין זה יש להעדיף לטעמי את הדעה שלפיה תבוצע אכיפת החיובים בגין אגרות הביוב וגבייתם, אף אם הוטלו כדין עובר להקמת התאגיד, על ידי התאגיד בלבד.

מכל אלו – נחה דעתי כי יש להעדיף דחייה של התביעה כבר בשלב מקדמי זה על פני השחתת זמנם של הצדדים והכבדת ההוצאות, על אף החריג במתן סעד מסוג זה. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך של 3,500 ₪, סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

האם זכאי סגן ראש מועצה מקומית לשכר בגין משרה מלאה ללא שהיתקבל אישור משרד הפנים לשכר כאמור? זוהי הסוגיה העומדת להכרעתנו בתיק זה. התביעה שלפנינו הוגשה על ידי מר ח'אלד ג'מאל טאטור (להלן: התובע), נבחר ציבור ומי שכיהן כסגן וממלא מקום ראש המועצה המקומית ריינה – הנתבעת 1 (להלן: המועצה).

כך למשל בדנג"ץ 10350/02‏ שר הפנים נ' עדנאן מטר נ' חבר מועצת מקומית כפר כנא‏, מיום 26.2.2004 נקבע כך:      "ככלל, סגן ראש מועצה מקומית אינו זכאי לקבל משכורת מקופת המועצה אלא אם שר הפנים אישר כי זכאי הוא למשכורת וקבע את שיעורה. בהתאם לחוזר מנכ"ל משרד הפנים נקבע כי סגן ראש מועצה מקומית יזכה במשכורת אם נאצלו לו תפקידים וסמכויות של ראש המועצה בהתאם לסעיף 17 לחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם), תשל"ה-1975 (להלן - חוק הבחירה)."   הילכת מטר הוחלה על ידי בית המשפט העליון במספר הזדמנויות, ובין היתר בבג"ץ 11341/03 חורי נ' שר הפנים, ניתן ביום 21.6.2004, בבג"ץ 3616-06 פרג' מנצור נ' מדינת ישראל - משרד הפנים, מיום 22.3.2009.

כך נפסק:   "בלי להמעיט בחשיבות תרומתו של המערער לפעילות המועצה בתפקידו כסגן ראש המועצה במהלך שנת 2009, ולאחריה, לא מצאנו כי יש בתרומה הנטענת, ככל שהייתה, כדי לבסס היתערבות בשקול דעתו של משרד הפנים. מקובלת עלינו טענתו של משרד הפנים כפי שנפרשה בהרחבה לפני בית הדין האיזורי כמו גם לפנינו, לפיה, בעקרו של דבר, החלטות בעיניין אישור שכר לסגני ראשי מועצות מתקבלות על בסיס נתונים הידועים במועד בו מוגשת הבקשה לאישור משרד הפנים. בנסיבות המקרה, בעת שנדונה בקשת המועצה לראשונה, בתחילת שנת 2009, עמדו לפני משרד הפנים הדוחות הכספיים של המועצה לשנת 2008 שהצביעו על גירעון מיצטבר של כ-40 מיליון ש"ח בתקציב המועצה. הדוחות הכספיים של המועצה לשנת 2009 נערכו ונבדקו רק במהלך שנת 2010. לאור זאת, ובהעדר אישור של חשב מלווה, החליט משרד הפנים ביום 14.6.2009 שלא לאשר תשלום שכר לסגן ראש המועצה. בהחלטה מיום 21.6.2010 משמצא משרד הפנים כי קיים מימון תקציבי וחל שיפור במצבה הכלכלי של המועצה, אף כי עדיין נותר גירעון מיצטבר, אישר המשרד תשלום שכר למערער כסגן ראש מועצה, החל מיום 1.1.2010. מקובלת עלינו לעניין זה גם הבהרתו של משרד הפנים כי אכן, המועצה סיימה את  התקציב השוטף לשנת 2009 בעודף, אלא שהמועצה נותרה גירעונית בהיבט של הגרעון המצטבר. כמו כן סבירה בעינינו עמדתו של משרד הפנים, בהיבט של מדיניות עקרונית, כי אין לעודד על דרך של מתן אישורים רטרואקטיביים, תשלומי שכר של הרשויות המקומיות לסגני ראש מועצה, טרם קבלת האישורים הנדרשים לכך בחוק." אם כן, אישורו של משרד הפנים את תשלום השכר לסגן ראש רשות מקומית וקביעת שיעור המשכורת, הוא תנאי חיוני והכרחי, בלעדיו המועצה אינה רשאית לשלם את השכר.

ועוד למשל לגבי שנת 2017 – טוען התובע כי אושר תקציב מלא למועצה וכי חרף העובדה שאושרה לו משרה מלאה שולם לו מחצית השכר ומפנה לנספח 10 – תקציב מועצה ו לנספח 11, אישור של רו"ח מרחביב אבו חדרה – מבקר פנימי של המועצה המאשר כי שכרו של התובע אושר במסגרת מליאת המועצה וע"י משרד הפנים ובו מציין מר חביב: "תקציב השכר של ראש מועצה ושכר סגן ראש מועצה 1,416 אלף". טענותיו של התובע במישור זה, כנגד תקינות החלטות מנהליות של המשרד הפנים, הן טענות במישור המינהלי וככאלה הרי שעל בית הדין לבחון את סבירותן לפי הכללים לבחינת החלטה מנהלית.

...

ומכאן שלא סביר בעינינו ואף לא שוכנענו מהראיות שהונחו לפנינו כי אותם הגורמים שנכחו בישיבה הבטיחו לתובע "הבטחה מנהלית" כי שכרו המלא אכן ישולם וללא קיומו של התנאי המתלה – אישור משרד הפנים בכפוף למצבה הכלכלי של המועצה.

לסיכום – החלטות משרד הפנים לעניין היקף משרתו של התובע הינן החלטות מנהליות ראויות וסבירות ולא מצאנו כל עילה להתערב בהן.

זאת ועוד, התרשמנו כי התובע היה מודע לדברים, הבין אותם ולא בכדי המתין תקופה עד להגשתה של תביעה זו. התובע לא הביא כל תמיכה לטענותיו שעניינן בהבטחות המנהליות שלטענתו ניתנו לו. סוף דבר בהינתן כלל האמור לעיל, תביעתו של התובע נדחית על כל חלקיה.

השופטת לאה גליקסמן: לפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית הדין האיזורי תל אביב (השופט הבכיר יצחק לובוצקי ונציג הציבור מר יוסי שוורץ; סע"ש 28442-07-15), שבו נדחתה תביעתו של מר נפתלי דוד (להלן – העובד) לבטל את החלטת מר מוני מעתוק, ראש אגף כוח אדם ושכר לשלטון המקומי במשרד הפנים (להלן – מר מעתוק), שבה הורה לבטל את מינויו של העובד לתפקיד מבקר המועצה המקומית גדרה (להלן – המועצה).

בישיבתה הראשונה של ועדת הבחינה (להלן גם – הועדה), ביום 28.8.2014, החליטה הועדה (לפי הנטען על ידי העובד נוכח עמדתה של יו"ר הועדה, נציגת משרד הפנים גב' מלי חג'בי) לבקש ייעוץ משפטי במספר סוגיות: הצורך במיכרז פנימי – כן או לא? חברותו של המועמד במרכז פוליטי בו חבר ראש המועצה; חובת השתתפותם של נציגי איגוד המבקרים; עמידת המועמד בתנאי הסף.

אחר זאת, היתנהלה תיכתובת נוספת, וביום 4.1.2015 היתקיים דיון בהישתתפות מר מעתוק; מר אריה גמליאל - ראש המועצה המקומית גדרה; מר ישראל עריף כץ - מנהל המי"ל בירושלים ומנהל הקורסים ללימודי ביקורת פנימית על פי חוק הבקורת הפנימית; עו"ד מור סטולר – יועצת משפטית למועצה; מר גבי מימון - יועץ למועצה המקומית גדרה; העובד; גב' אורטל בן אהרון מרכזת בכירה במשרד הפנים.

עבודתו של העובד היא במקביל לפעילות מחלקת הגבייה הממונה על גביית ארנונה, תשלומי מים ואגרות הביוב באופן שוטף, וכללה עבודות ביקורת ובקרה שונות בנושאים אלה ובנושאים אחרים שנדרשו; בשנת 2010 קיבל העובד את פרס העובד המצטיין הארצי של ידיעות אחרונות, כהוקרה על פעילות יוצאת דופן שהביאה ליתר תקינות מינהלית ולהגדלה משמעותית של הכנסות המועצה; לאחר קבלת הפרס, כאות הוקרה בעבודה, החליט ראש המועצה לשנות את תואר התפקיד של העובד מ"ממונה על ההכנסות ומנהל הארנונה" ולכנות אותו "סגן גזבר", אולם השינוי בכינוי לא יצר שום שינוי מעשי בסמכויות, בפעילות או בשכר; במסגרת תפקידיו אלה עסק העובד בבקורת, עריכת דו"חות ביקורת ובקרות על ישום הדו"חות – כפי שפורט לעיל; טפול בבעיות גבייה חריגות – למשל משרד הבטחון, חובות בית חולים הרצפלד ועוד; בתפקידו כמנהל הארנונה גם טיפל בהשגות ובעררים המוגשים על פי חוק; משנת 2012 אף פיקח על התמיכות שמעניקה המועצה המקומית, ובמסגרת תפקיד זה ערך ביקורת ובקרה על המוסדות המקבלים תמיכות מהמועצה; כל פעולות העובד היו כפופות וזמינות לבקורת על ידי מבקר המועצה שכיהן בתפקיד עד לאחרונה.

...

בהתייחס לטענת העובד כי ברשויות מקומיות אחרות מונו ממלאי תפקידים בכירים לתפקיד מבקר המועצה, מקובלת עלינו עמדת המדינה שגם אם מדובר בנסיבות דומות כטענת העובד, ואיננו מביעים עמדה בקשר לכך, הרי שאין בכך כדי להקנות זכות לעובד להתמנות לתפקיד אם מינויו נגוע בניגוד עניינים, ומעבר לכך היה מקום לבטל את המינוי גם בשל אי עמידה בתנאי הסף.

סוף דבר – לאור כל האמור לעיל, הערעורים של המועצה והעובד נדחים.

בנסיבות העניין, לא מצאנו מקום לחייב את העובד והמועצה בהוצאות.