טוענת הנתבעת כי ביום 28/10/2012 הגישה התובעת תביעה לביה"ד כנגד הנתבעת, במסגרתה תבעה לקבל מימון לניתוח אורטופדי במרכז רפואי בשווייץ, שביצעה בחודש מאי 2011 לשם תיקון Hallux Valgus בכף רגל שמאל, בעלות 88,501 ₪.
ובאשר להילכת זידנר – הועדה כונסה, נערך דיון לגופא והערר נדחה (39503-03-13 שוחט נ' קופת חולים מכבי, נבו 03/04/2013), ולא נקבע בה כי מקום בו לא צורף המשרד יש לדחות התביעה, ואף לא נשללה הזכות לניהול הליך משפטי.
ככל שיסבור בית הדין כי יש להורות על צרוף המשרד "לא מביעה התובעת היתנגדותה לכך בכפוף לאמור לעיל".
"עניין צרוף חב' הביטוח... יישקל על ידי התובעת לאחר ההחלטה בבקשה זו...".
הנתבעת בתשובתה חזרה על טענותיה, תוך שעתרה לדחיית טענות התובעת:
התובעת בתגובתה מנסה לבצע מקצה שיפורים נוסף לתביעה.
...
בעניין זידנר נקבע במפורש כי החלטת ועדת הערר היא ערעורית וככלל לא ידרש ביה"ד להליך הוכחות (שם עמ' 16) – כשכאן לא הוגשה התביעה כערעור על החלטת הוועדה; עוד נקבע כי אם מגיע ביה"ד למסקנה כי מתקיימת סיבה מיוחדת / ראיות חדשות – לביה"ד שק"ד לשמיעת ראיות (שם, עמ' 16), ואין ללמוד מהחלטה בעניין יונה – אחרת.
לטעמנו, ההליך דנא אינו יכול שלא להיות הליך ערעור (בלא שנביע עמדה לעיתוי הגשתו) ואינו יכול שלא לכלול את משרד הבריאות, כמשיב, ודאי כשברי כי הליך הערר התנהל בין התובעת למשרד.
לאור כל האמור, משנעתרה הבקשה ומשהתנהלות התובעת בהליכים אינה כמתחייב - תשא התובעת בהוצאות הנתבעת בבקשתה בסך 2,000 ₪ ובתוך 30 יום.
