מימון מפלגות בתקופת בחירות

גרסתי שם, ביחס לאפשרות כי יחוקק חוק נורבגי "מדלג", שיחול על הממשלה המכהנת, כי חוק כזה, במידה ויתאשר, עלול להיות מוכרז כבטל הן בשל רטרואקטיביות פסולה והן בשל היותו לוקה בפרסונליות ובסלקטיביות אסורות, שכן תיקון שכזה מתיימר לשנות בדיעבד ובאופן פרסונאלי את תוצאות הבחירות לכנסת (פיסקה 14 לחוות דעתי שם. עיינו והשוו גם: גבאי, בעמ' 170-161; טמיר; אסף שפירא "על חוסר היציבות של כללי המשחק הפוליטיים: תיקון מס' 41 לחוק מימון מפלגות" ICON-S-IL Blog ‏ (07.02.2020) (להלן: שפירא), שם נכתב כך: "אחד התנאים לקיומה של דמוקרטיה הוא כללי משחק פוליטיים קבועים המנחים אותה ומארגנים את התחרות הפוליטית. ללא כללי משחק קבועים, השחקנים הפוליטיים לא יוכלו לדעת כיצד עליהם להתארגן ולפעול בצורה המיטבית מבחינתם כדי להשיג את מטרותיהם הפוליטיות, והציבור לא יידע במי לבחור (ובאופן כללי כיצד להישתתף בפוליטיקה) כדי למקסם את העדפותיו. מצב העניינים חמור במיוחד כאשר שחקנים בעלי עוצמה במערכת הפוליטית משתמשים בכוחם כדי לשנות את כללי המשחק לטובתם...". הינה כי כן, לוּ חוק כזה היה עובר, דומה, לשיטתי, שהוא היה נפסל, אפילו הדבר היה נעשה באמצעות חוק-יסוד, או מקבל רוב של חברי הכנסת, וזאת מכוח כל אחת משתי הדוקטרינות הנ"ל, הרלבנטיות לצורך זה. פרסונאליות התיקון לחוקי-היסוד נימוק נוסף המהוה טעם לקביעתי שהתיקון לחוקי-היסוד איננו עומד במבחן הכלליות, הוא כי התיקון הוא תיקון פרסונאלי.

יפים לעניין זה גם דברי השופט י' עמית באותו עניין, בדבר "ייפוי כוח בלתי חוזר" שניתן לחברי הכנסת בקלפי מאת הבוחר: "על פי כללי השיטה הפוליטית הנוהגת במדינה מאז הקמתה, ציבור הבוחרים מייפה את כוחם של חברי הכנסת ברשימות השונות לייצג אותו. מדובר בייפוי כוח בלתי חוזר, הגם שתוקפו מוגבל בזמן עד לבחירות הבאות. משנבחרו חברי הכנסת על פי רשימות המפלגות, קיימת חזקה חלוטה כי עמדותיהם ופעולותיהם מבטאות את רצון הבוחר. 'הממשלה תיכון משהביעה בה הכנסת אמון', כלשון סעיף 13(ד) לחוק יסוד: הממשלה. השעה שבה למעלה מ-60 חברי כנסת מרימים את ידם בתמיכה ובמתן אמון בממשלה שהורכבה זה-עתה, היא המועד הקובע שבו חברי הכנסת מבטאים את רצון רוב הבוחרים על-פי יפוי הכוח הבלתי חוזר שהופקד בידיהם. היתערבות בית המשפט בנקודת זמן זו ובהליך דמוקרטי זה, כמוה כהתנגשות חזיתית עם רצון הבוחר כפי שבא לידי ביטוי בהצבעת נציגיו בכנסת." (שם, בפיסקה 16 לפסק דינו).

...

השופט ג' קרא: אני מצטרף למסקנת חבריי – הנשיאה א' חיות והשופטים נ' הנדל, י' עמית, נ' סולברג, ד' ברק-ארז, ע' ברון וד' מינץ – כי דין העתירות להידחות.

בכל הנוגע לצו על תנאי הראשון, אני סבור, כדעת חברתי, השופטת ברק-ארז, כי הטענות שהועלו ביחס להסדר אי-האמון שבתיקון מס' 8 לחוק-יסוד: הממשלה, מופנות הלכה למעשה כלפי תכניו המהותיים ומצריכות, לשם בחינתן, להיזקק לדוקטרינת התיקון החוקתי הלא חוקתי (פסקאות 13-12 לחוות דעתה).

נוכח כל האמור, אני סבור כי דין העתירות להידחות.

בחודש יוני 2022, הודיע שר הבטחון ליועצת המשפטית לממשלה, כי בכוונתו לפעול למינוי רמטכ"ל. גם לאחר חקיקת חוק התפזרות הכנסת העשרים וארבע ומימון מפלגות, התשפ"ב-2022, ביום 30.6.2022, שב שר הבטחון והבהיר, כי עודנו סבור שיש לקדם את הליך מינוי הרמטכ"ל, אף בתקופת הבחירות, מחמת קיומו של צורך חיוני.

...

נקבע אפוא, כאמור, כי משעה שהמינוי שעל הפרק נבחן בדרך שגויה, תוך סטייה ממערכת הדינים שנקבעה לגבי מינויים בתקופת בחירות, אין מנוס מלהורות על ביטול החלטת הממשלה, המורה על מינויו של המשיב 4 לשמש כיו"ר הוועדה, לתקופת כהונה מלאה בת 8 שנים.

דא עקא, מתשובת משיבי הממשלה עלה כי הצעה זו נבחנה על-ידי הייעוץ המשפטי בלבד, לאחר שהובאה גם לפתחו של ראש הממשלה, ונמסר כי ההצעה נדחית, בטענה כי אינה נותנת מענה הולם לקשיים הנובעים ממינוי שכזה.

השופטת רונן הגיעה למסקנה כי המשיבים לא הרימו נטל זה. בתוך כך, הובהר כי חששם העיקרי של המשיבים בדבר פגיעה בעצמאות יושב ראש הוועדה, נשמט מקום בו היה המינוי נעשה באופן "אד-הוקי" ולצורך מינוי הרמטכ"ל הנוכחי בלבד.

]השופט נ' סולברג: עם חקיקת חוק התפזרות הכנסת העשרים וארבע ומימון מפלגות, התשפ"ב-2022 (להלן: חוק התפזרות הכנסת), ביום 30.6.2022, נכנסה מדינת ישראל לתקופת בחירות (הבחירות לכנסת ה-25 עתידות להתקיים ביום 1.11.2022); לכך נודעות משמעויות משפטיות שונות, בכללן זו: מאז פיזור הכנסת, ממשלת ישראל ה-36 היא 'ממשלה יוצאת', עד לאחר יום הבחירות, שאז תהיה ל'ממשלת מעבר'.

נוסף על כך, בתקופת בחירות קיים חשש מוגבר כי מינויים יבוצעו מתוך ניגוד עניינים, משיקולים מפלגתיים, או בניסיון להעמיד את הממשלה העתידית לפני מצב בלתי-הפיך.

...

אולם אני סבורה כי מדובר בשרשרת הנחות לא הכרחית ביחס לאופן בו תופס הציבור את החלטת הממשלה על המינוי (ההנחות כי הציבור "אינו סומך" על החלטת הממשלה למינוי "אד-הוק", אולם יסמוך על אותה החלטה עצמה אם היא נוגעת לתקופה של 8 שנים).

מעבר לעובדה שמדובר במספר הנחות תיאורטיות שכלל לא ברור אם יתרחשו, אני סבורה כי גם המסקנה בדבר אמון הציבור במקרה כזה מוטלת בספק ואיננה מסקנה הכרחית.

סיכומו של דבר, אני סבורה כי אף שמינויו של המשיב 4 לתפקיד יושב ראש הוועדה הוא מינוי ראוי, הרי לאור העובדה שהמינוי נעשה בתקופה בה מכהנת ממשלה יוצאת הנדרשת לנהוג בריסון – היא אינה יכולה למנות אותו לתקופת כהונה מלאה אלא עליה למנות יושב ראש לתקופה קצרה יותר, באופן שמינוי הקבע ייעשה על ידי הממשלה הנבחרת.

הרקע לעתירה בהחלטה מושא העתירה דחה יו"ר הועדה את עתירת העותרת בה נטען כי משיבה 2, "דרכנו – יוצאים לפעולה" (להלן: המשיבה), מהוה "גוף פעיל בבחירות" לפי סעיף 10ג(א) לחוק מימון מפלגות, התשל"ג-1973 (להלן: החוק) המורה כך: "לא יבצע אדם או חבר בני אדם, בין שהוא מאוגד ובין שאינו מאוגד, פעילות בחירות בשווי כולל, בכסף או בשווה כסף, העולה על 104,500 שקלים חדשים, ולא יגייס תרומות למטרה זו בשווי כולל כאמור, אלא לאחר שנירשם אצל מבקר המדינה, כפי שיקבע המבקר, כגוף פעיל בבחירות שמטרתו ביצוע פעילות בחירות" (ההדגשה הוספה).

(1) יצירת מאגר מידע ובו פרטים מזהים של בוחרים בבחירות לכנסת לצד מידע בדבר כוונות ההצבעה שלהם בבחירות, לשם ביצוע הפעילויות האמורות בפסקות (2) עד (4) שלהלן, ושלא לשם מכירתו למפלגה; (2) הסעת בוחרים ביום הבחירות לכנסת, שלא לפי חוק ושלא בתמורה מלאה, לשם הבטחת הצבעתם בשל כוונות ההצבעה שלהם בבחירות; (3) פנייה ישירה בתקופת הבחירות לבוחרים בעלי עמדות פוליטיות מסוימות שמטרתה להשפיע עליהם להצביע בעד רשימת מועמדים מסוימת או להמנע מלהצביע בעד רשימת מועמדים מסוימת; (4) תעמולה באמצעות מודעות פירסום, שמטרתה להשפיע על בוחרים להצביע בעד רשימת מועמדים מסוימת או להמנע מלהצביע בעד רשימת מועמדים מסוימת.

...

דיון והכרעה דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבות בהחלטת יו"ר הוועדה.

ברם, יו"ר הוועדה קבע כי לא הוכח שפרסומים אלה עומדים בתנאי שבסעיף 10ג(א) לחוק על פיו הפעילות מומנה ברף הנדרש של 104,500 ש"ח. לא זו בלבד שקביעה זו הינה במהותה קביעה עובדתית שאין זו דרכו של בית משפט זה להתערב בה, ודאי לא במתכונת הביקורת המינהלית המופעלת בהליך זה, אלא שהמעיין במכלול חומר הראיות אשר צורף לעתירה אינו מגלה מסקנה אחרת.

מכל מקום, קביעתו המנומקת של יו"ר הוועדה כי הפרסומים אליהם הפנתה העותרת אינם מהווים "פעילות בחירות", ניתנה תחת הנחה המקלה עם העותרת לפיה התיבה "רשימת מועמדים מסוימת" מתייחסת גם ל"גוש" תוך בחינת הפרסומים לגופם, וממילא אינה מצדיקה התערבות בהיבט זה. העתירה נדחית.

לפני בקשה לעיקול זמני שהגיש המבקש, המבקש, העוסק בשרותי פרליגים ושילוט, על כספים המצויים בכל חשבונותיה של המשיבה, מפלגת מרצ, בטענה להפרת חיובה כלפיו ואי תשלום חוב בסך 331,531 ₪ עבור שירותים אשר העניק למשיבה במהלך התמודדותה לבחירות הכנסת ה-25.

בשלב זה לא ברור אם ניתן לבצע הפרדה בכספים המצויים בחשבון הייעודי של מערכת הבחירות - שכן לפי הנחיית מבקר המדינה לפי חוק מימון מפלגות בדבר ניהול ענייניה הכספיים של סיעה, התשס"ט – 2009, על סיעה המנהלת מערכת בחירות להתנהל בחשבון בנק ייעודי למערכת הבחירות אחת, ובו יופקדו כל הכספים שקבלה הסיעה מכל מקור שהוא למימון מערכת הבחירות וממנו ישולמו כל הוצאותיה הקשורות למערכת הבחירות.

...

יוצא איפוא כי התנאי הבסיסי הראשון להטלת עיקול זמני איננו מתקיים, בעוד שיתר השיקולים נוטים לטובת המשיבה, ומטעם זה יש לדחות את הבקשה למתן הצו.

סיכומו של דבר: הבקשה לצו עיקול זמני נדחית.

הנני מורה על העברת התביעה לבית משפט השלום במחוז תל אביב.