מימון מלונות לבכירי ההסתדרות

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6187/15 לפני: כבוד השופט (בדימ') י' דנציגר כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת ע' ברון המערערת: פסגות קופות גמל ופנסיה בע"מ במעמדה כנאמן לעמיתי "קרן הפנסיה של הסתדרות העובדים הלאומית בע"מ" נ ג ד המשיבים: 1. מיכאל צולר 2. אברהם הירשזון 3. יהודה זיכרמן 4. ציון כהן 5. יונה גראור 6. מרדכי כהנא 7. משה כהנא 8. אברהם עיישה 9. אנשל אשכנזי 10. גדעון דורון ז"ל 11. אריק קודלר 12. מאיר לוי 13. ניסים רוני אקוקה 14. חיים אברהם 15. חיים בשארי 16. אמנון נגר 17. ליאורה כחלון 18. איתן רוזנמן 19. פושקין ניהול וייעוץ בע"מ 20. מלון הוד המדבר בע"מ ובעניין: היועץ המשפטי לממשלה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו מיום 10.6.2015 (כבוד השופט הבכיר י' פרגו) ב-ת"א 2058/09 בשם המערערת: עו"ד ארנון שגב; עו"ד עופר יובל; עו"ד הילה אהרוני בשם המשיבים 1, 3, 4, 10, 11, 18 ו-19: עו"ד בעז בן צור; עו"ד קרן שמש; עו"ד אורי שנלר בשם המשיב 2: עו"ד אלירם בקל; עו"ד עודד גזית בשם המשיבים 9-5 ו-17-12: בשם היועץ המשפטי לממשלה: עו"ד נדב ויסמן; עו"ד אור בר-און גיל; עו"ד אדם שפירא עו"ד אפי יגל פסק-דין

קביעה זו התבססה על עדותו של צולר שבית המשפט מצא אותה אמינה, ולפיה עוד בשנת 1997 כשנרכשו מניות קופת חולים, הוסכם כי ההסתדרות הלאומית תמכור את אחזקותיה במלון; ובהתאם לסיכום זה, ההסתדרות הלאומית לא הישתתפה במימון השפוץ ובהוצאות התפעוליות של המלון ושווי המניות שהיו באחזקתה נקבע בהתאם.

...

משלא הוכח כי הסכם הפשרה נסוב על אותן העילות שעומדות ביסוד התביעה, לא ניתן לקבוע כי הסכם הפשרה מיצה את עילותיה של המערערת בקשר למשיבים; ודומה כי מדובר בטענה מוקשית מקום שבהסכם צוין באופן ברור ויותר מפעם כי הצדדים שומרים לעצמם את הזכות לתבוע את "הנתבעים". נוסף על כך, מאחר שהמשיבים אינם צד להסכם הפשרה, לכאורה לא הייתה מניעה להגשת הודעת צד ג' בהליך בבית המשפט המחוזי כלפי אותן החברות שהן צד להסכם הפשרה; והמשיבים בחרו שלא לעשות כן. בהינתן כל האמור, הוראת הוויתור אינה חלה על התביעה ועל כן לא היה מקום לדחותה מטעם זה. שאלת התיישנות התביעה בנושא המלון ושיפוצו בית המשפט המחוזי קבע כי אף אם היה מגיע למסקנה שלמערערת עילת תביעה כלשהי בעניין ההשקעה במלון, התביעה נדונה לדחייה מחמת התיישנות.

אציין בהקשר זה כי לא שוכנעתי כי בתקופות הרלוונטיות כיהנו בקרן נושאי משרה "תמימים" שידעו על העובדות שעומדות ביסוד התביעה ויכולים היו לנקוט בהליך המשפטי.

סוף דבר אם תישמע דעתי, נורה על דחיית הערעור ונותיר את התוצאה שאליה הגיע בית המשפט המחוזי על כנה.

"ש: למה את מממנת ב-2000 שקל מוניות לברוך ניסקה? למה? ת: זה בקשה של הסתדרות המורים, ש: בקשה של הסתדרות המורים? ת: כן, אני על דעת עצמי יכולה לממן רכב בלי שיבקשו ממני? ש: ברוך נסקה, ת: אבל זה שולם, זה משהו ששולם, ש: ברוך ניסקה הוא חזר [צ"ל: חזק] בהסתדרות המורים. ת: מאוד. ש: הוא מקורב אליך, ת: מאוד. ש: מאוד. אז את משלמת, יש יום בחירות אז את משלמת ב-2000 שקל. ת: למה לא יכולתי לשלם כל השנים, ש: שילמת, ראינו בזה שהוא (לא ברור), ת: לא, אין נסיעה שברוך ניסקה לא שולמה, אין, ש: באישורים שלך יש, תעזבי את זה עכשיו, שאלה, ת: זה משולם. ש: למה את מממנת לברוך ניסקה מוניות ב-2000 שקל? ת: ביקש רכב, כב' השופט: מי מימן? את או הסתדרות המורים? ת: מנהל תיירות ונופש מימנה את הרכב, ש: אז זה את, לא הסתדרות המורים. למה את מממנת שואל הסניגור? בלי סחור סחור. ת: הוא ביקש, בטי אנחנו צריכים רכב לאור כל הפעילות שעושה הגמלאים, אני זקוק לרכב ממנהל תיירות ונופש. ש: שואל אותך הסניגור, את משמנת אותו כמו ששימנת אני מוסיף את וסרמן ואת הנאשמים. ת: אבל לא, הוא לא ניצל את זה אישית לו, זה לא, זה לא בית מלון, זה לא חוויה, זה לא טיול, זה לא ארצות הברית, זה משהו שהצטרך בשירות של הסתדרות המורים, זה לא שהוא לקח לעצמו" (עמ' 1043).

הנאשמת נישאלה בחקירתה במישטרה מדוע החופשה של הנאשם (ושל חמדה) מומנה ברובה על ידי בטי טורס, והשיבה כי: "אני משערת שזה מה שהיא ביקשה ממנו. שאלה: למה שהיא לא תבקש ממנו לשלם סכום מלא? ת: אני רוצה לספר לך שאני יודעת לפחות בתיירות פנים שבטי היתה רוצה למצוא חן בעיני בכירים בהסתדרות המורים היא היתה מציגה להם מראש מחיר נמוך יותר ממה שהמלון ביקש במקור. שאלה: למה שהיא תעשה את זה? היא מפסידה כספים? תשובה: כדי למצוא חן בעיני הבכירים. וכשאמרתי לה למה היא עושה את זה היא אמרה שהיא תשלים את הפער ממקומות אחרים" (עמ' 11-10).

...

פתח דבר 3 המענה לכתב האישום 7 עיקרי הראיות מטעם המאשימה 8 המוצגים העיקריים שהוגשו על-ידי המאשימה 8 עיקרי העדויות המרכזיות מטעם המאשימה 19 עיקרי הראיות מטעם ההגנה 24 המוצגים העיקריים שהוגשו על-ידי ההגנה 24 עיקרי העדויות מטעם ההגנה 24 תמצית טענות הצדדים 33 תמצית טענות המאשימה 33 תמצית טענות ההגנה 34 דיון והכרעה 34 גדר המחלוקת והשאלות שאינן שנויות במחלוקת 34 ניתוח הראיות העיקריות 36 גרסת בטי 36 עדות אודי 44 עדות בלוש 45 עדות מוניק 45 עדות אזולאי 46 הראיות החפציות העיקריות 47 גרסת הנאשמת 49 עדות יובל 55 גרסת חמדה 55 השאלות השנויות במחלוקת והטעונות הכרעה 56 (1) השאלה הראשונה שבמחלוקת: האם קיבלה הנאשמת (עם הנאשם) מ-בטי טובות הנאה בדמות מימון חופשות פרטיות? 57 החופשות בחו"ל 57 החופשות בישראל 70 (2) השאלה השניה שבמחלוקת: האם הוכחו העבירות של סחיטה באיומים ושל קשירת קשר לסחיטה? 72 כללי 72 יסודות עבירת הסחיטה באיומים 73 מן הכלל אל הפרט 76 (3) השאלה השלישית שבמחלוקת: האם מימון החופשות וסכום השיק הם טובות הנאה המהוות עבירה או שמקורם בהסכם לגיטימי בין בטי לנאשמת כטענתה? 80 מעורבות הנאשם כנהנה המרכזי ממימון חופשות על ידי בטי 81 שמו של הנאשם נכלל בטבלאות ההתחשבנות כמי שזכאי יחד עם הנאשמת לניצול כספים/הוצאות מ-בטי 81 מעורבות הנאשם בהזרמת עבודה ל-בטי 83 גרסת הנאשמת 85 (4) השאלה הרביעית שבמחלוקת: האם ניתנה לנאשמת הזדמנות סבירה להתגונן מפני עבירות שלא יוחסו לה בכתב האישום – לקיחת שוחד והפרת אמונים/סיוע? 86 (5) השאלה החמישית שבמחלוקת: האם הוכחו העבירות החלופיות של לקיחת שוחד והפרת אמונים/סיוע והאם ובמה יש להרשיע את הנאשמת? 91 יסודות העבירה של לקיחת שוחד – כללי 91 סיוע ללקיחת שוחד 94 מן הכלל אל הפרט 95 הפרת אמונים 100 (6) השאלה השישית שבמחלוקת: האם יש לקבל את עתירת המאשימה להרשיע את הנאשמת גם בגין עובדות שלא נטענו בכתב האישום? 101 סיכום ומסקנות 102 סוף דבר 103 פתח דבר ביום 7.12.16 הוגש כתב אישום (להלן: "כתב האישום המקורי") נגד נאשמת 3 (להלן גם: "הנאשמת" או "ליאת") ונגד שני נאשמים נוספים – נאשם 1, יוסי וסרמן (להלן: "וסרמן"), שכיהן בתקופה הרלוונטית לכתב האישום בתפקיד מזכ"ל הסתדרות המורים (להלן גם בקיצור: "ההסתדרות"), ונאשם 2, יוסי אפרת (להלן גם: "הנאשם" או "יוסי"), שבתקופה הרלוונטית היה יו"ר אגף תרבות ואירועים בהסתדרות המורים ו-יו"ר ארגון המורים לחינוך גופני והוא גם אביה של הנאשמת.

בנסיבות המקרה דנן החלטתי לדחות את עתירת המאשימה בעניין זה וזאת מהסיבות הבאות: ראשית, מאחר שאין מדובר בעובדות שלא היו ידועות למאשימה עת הוגש כתב האישום, כי אם בעובדות שלגביהן היתה התייחסות בחומר החקירה, ואף על פי כן המאשימה לא מצאה לנכון לכלול אותן בכתב האישום.

כמו כן, שוכנעתי כי היתה לנאשמת הזדמנות סבירה להתגונן (לפחות) מפני העבירה של סיוע ללקיחת שוחד, שבה עתרה המאשימה (לחלופין) להרשיע את הנאשמת, הגם שהעבירה לא נזכרה בכתב האישום, וכן כי יש מקום להרשיע בה את הנאשמת, וזאת מהטעמים שפורטו לעיל.

סוף דבר סוף דבר, הנאשמת מזוכה מהעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ושל סחיטה באיומים, שיוחסו לה בכתב האישום, וחלף זאת היא מורשעת בעבירה של סיוע ללקיחת שוחד, לפי סעיף 290 יחד עם סעיף 31 לחוק העונשין, וזאת על בסיס חלק מהעובדות שנטענו בכתב האישום, אשר הוכחו מעבר לספק סביר, כמפורט לעיל – בשים לב גם לכך שכאמור לעיל לנאשמת היתה הזדמנות סבירה להתגונן מפני העבירה החלופית האמורה (סיוע ללקיחת שוחד), שיסודותיה הוכחו מעבר לספק סביר.

בהכרעת הדין בעיניינו של הנאשם נקבע כי ההרשעה בעבירה של הפרת אמונים, במסגרת האישום הראשון, היא "בשים לב למעמדו הבכיר של הנאשם בהסתדרות המורים וכיושב-ראש ארגון המורים לחינוך גופני – הפרת אמונים שבאה לידי ביטוי בנגוד העניינים שבו היה הנאשם מצוי מול הגב' בטי דהן, ובהיותו מודע לתלותה הכלכלית בהסתדרות המורים ובארגון המורים לחינוך גופני; וכן שבאה לידי ביטוי בקבלת טובות הנאה מגב' בטי דהן, לרבות סכום הצ'ק בסך 30,000 ₪ ומימון חלקי של נסיעות לחו"ל ושל נופשים בישראל, ובכלל זה נסיעה חינם למרוקו של אשת הנאשם (ושל בתו), בשווי מיצטבר של יותר מ-30,000 ₪, אך פחות מהמיוחס בכתב האישום". עוד נקבע בהכרעת הדין כי ההרשעה של הנאשם בעבירה של הטרדת עד, במסגרת האישום השני, היא "בגין העובדות שבהן הודה בחקירתו במישטרה ובעדותו בבית המשפט, דהיינו כי במהלך חקירת המישטרה, אמר בנוכחות הגב' מוניק סדרינה, כי 'מישהו העיד עליי בהסתדרות המורים' ו'יש אנשים פה שמעבירים מידע'". לעומת זאת, כאמור, הנאשמת לא קיבלה את הצעת בית המשפט; ובסופו של דבר היא הורשעה, בהכרעת דין מנומקת שתמציתה תובא להלן, בעבירה של סיוע ללקיחת שוחד; וזאת, חלף העבירות של סחיטה באיומים ושל קשירת קשר לסחיטה באיומים – שמהן זוכתה.

ביחס לחופשות בישראל, נקבע כי הנאשמים קיבלו טובות הנאה מ-בטי במימון החופשות של הנאשם ושל רעייתו בארבעה בתי מלון בישראל, וזאת בסכום כולל של 9,800 ₪ (במקום הסכום של 15,050 ₪, שיוחס להם בכתב האישום ושחלקו לא הוכח על ידי המאשימה).

...

לסיכום, מכל המקובץ לעיל עולה כי השתת עונש מאסר מאחורי סורג ובריח על הנאשמת, בהתאם למתחם העונש ההולם, בעוד שעל הנאשם מוטל כאמור עונש של עבודות שירות, היתה גורמת לפחות לתחושה של עיוות דין ולפגיעה בלתי-מידתית בחוש הצדק ובעקרונות השוויון ואחידות הענישה [ראו גם והשוו: ע"פ 2447/13 קליין נ' מדינת ישראל, בפסקה 20 (8.4.2014)]; ע"פ 6466/18 ראגאבי נ' מדינת ישראל, בפסקאות 14-12 (1.5.2019); ע"פ 1997/20 מור נ' מדינת ישראל, בפסקאות 3-1 (8.4.2021).

שלישית, בשים לב לפער המשמעותי בין תוכן כתב האישום – שכלל עבירות חמורות יותר, של קשירת קשר לביצוע פשע ובעיקר של סחיטה באיומים שהביאה לידי מעשה (שהעונש המרבי הקבוע לצדה הוא 9 שנים), שיוחסו לנאשמת ושמהן זוכתה – ובין העבירה שבה הורשעה הנאשמת בסופו של דבר במסגרת הכרעת הדין, דהיינו – סיוע ללקיחת שוחד (שהעונש המרבי שהיה קבוע לצידה בעת ביצועה עמד כאמור על 3.5 שנים); זאת, מבלי להפחית מהחומרה של נסיבות ביצוע העבירה של סיוע ללקיחת שוחד שבה הורשעה הנאשמת.

סוף דבר סוף דבר, החלטתי להטיל על הנאשמים את העונשים הכוללים הבאים: נאשם 2 5 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות; וזאת, בתנאים ובמקום אשר בחוות הדעת של הממונה על עבודות השירות; 6 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים מהיום והתנאי הוא שלא יעבור עבירה של מרמה והפרת אמונים; 3 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים מהיום והתנאי הוא שלא יעבור עבירה של הטרדת עד; קנס בסך 50,000 ₪, שישולם תוך 120 ימים, או 100 ימי מאסר תמורתו.

עבירות הגניבה במסגרת הסמינרים (אישומים 1-8, 13-18) יסודן בנטילת כספי האירגון והקופה למימון חלק מהוצאות השהייה בבתי המלון או לצורך מימון ההוצאות הנלוות שהוצאו במסגרתם; הכול כמפורט בתחילתם של דברינו.

הטעם השלישי הוא, כי נושאי תפקידים בכירים בהסתדרות הכללית נהגו לצייד את הנוסעים במכתבים, אשר אמורים היו לתת לקוראים להבין כי בנסיעה משולבת גם משימה מטעם האגוד המקצועי.

לפי כתב האישום מדובר בסיור של חודש ימים לארצות-הברית, שארגנה הסתדרות הפקידים בחודש מאי 1982 עבור החברים בקרן ההשתלמות של העובדים ברשויות המקומיות, ואשר המשתתפים בו זכאים היו לממנו מכספי קרן ההשתלמות שנצברו לזכותם.

...

לא מצאנו יסוד להתערב בזיכוים של אותם משיבים שהואשמו באישומים 21, 22, 24 ו-44.

יא. אנו מחליטים להרשיע את המשיב הראשון בחמש עבירות של גניבה בידי מנהל, לפי סעיף 392 לחוק העונשין; ארבע עבירות בשל העבירות שבאישומים 15-18 לכתב האיום, ועבירה אחת בשל העבירות שבאישומים 42 ו-45 לכתב האישום, במקום הרשעתו באישומים אלה בחמש עבירות של מירמה והפרת אמונים בתאגיד בניגוד לסעיף 425 לחוק.

מבין הזיכויים שהוגש עליהם ערעור אנו מחליטים לבטל את זיכוים של המשיבים מאישומים 1-8, 10, 13-20, 23, 25-29, 34, 40, 42 ו-45.

המבקש הפך עם הגשת כתב האישום מאדם נורמלי בחברה ובעל תפקיד בכיר בהסתדרות לחשוד בעבירות מיניות וסחיטה באיומים, נגד עובדות הכפופות לו. נזקים אלו קיבלו משנה תוקף, מאחר ומדובר בעיר קטנה כמו טבריה.

על אלה נוספו גם ההוצאות הכספיות האדירות של מימון הגנה הן בערכאה הדיונית והן בערכאת העירעור, הוצאות אשר פגעו קשות בקניינו של המבקש.

המבקש יכול וצריך היה ללון בבתי מלון זולים וסבירים ואין הוא צריך לצפות כי גם אם יזוכה, קופת המדינה תישא במלוא עלות אירוחו בבתי מלון יוקרתיים, מפוארים כדוגמת הולידי אין בטבריה.

...

ער אני לעובדה כי המבקש לא זוכה זיכוי פוזיטיבי (מוחלט) בגין כל האישומים שיוחסו לו. אך לאחר ששקלתי את השיקולים המצדדים בעמדת המבקש אל מול שקולי נגד, הגעתי לכלל מסקנה כי לאור הפגיעה הקשה בקנינו של הנאשם, ובשמו הטוב, בחירותו, ובעיסוקו ומעמדו בעת הגשת כתב האישום, כי יש לפסוק למבקש פיצוי ושיפוי.

אף אני סבור כי אין דין מעצר בית כדין מעצר ממש ובקביעת הפיצוי בגין מעצר בית יש לקחת בחשבון את היתנהגות הנאשם במהלך חקירתו ומידת שתוף הפעולה שלו.שיעור הפיצוי שיקבע יהיה שיעור קטן בגין תקופת היות המבקש מצוי במעצר בית.

לאחר שבחנתי את כל החשבוניות שהגיש המבקש, החלטתי כי הוא זכאי לפיצוי בסך 15,000 ש"ח, הפיצוי ישולם תוך 30 יום.