מימון הליכים משפטיים תמורת אחוזים מהכסף בתיק הוצאה לפועל

עוד טוען כהן, כי הוא לא פיטר את אבני, מפני שהוא שילם לו מראש את התמורה להליכים המשפטיים, כך שלא הייתה לו סיבה לפטרו למרות הנזקים העצומים שגרם לו. הוא הודיע פעמים רבות לאבני שאינו מרוצה מעבודתו המשפטית ובפגישה בביתו ביום 18.1.15, כהן דרש מאבני את כספו, אבני הבטיח להחזיר את הכסף במהרה, דבר שלא קרה.

גם הלוואה המקורית של 120 אלף יורו היא לששה חודשים ובגלל זה הריבית של הששה חודשים הייתה רק אחוז אחד.

אבני טוען כי נספח 22 מהוה אסמכתא מתיק ההוצאה לפועל בדבר גביית חוב בסך 850,000 ₪, ומשכך זכאי ל 20% מסכום זה בהתאם להסכמי שכ"ט. מעיון במסמך המצוין עולה כי הינו רלוואנטי ליום 17.12.2012, כאשר הסכם שכר הטירחה הראשון הינו מיום 1.7.2013 וככל הנראה מתייחס לתקופה עתידית.

בדברי ההסבר לחוק ישנה היתייחסות מפורטת בעיניין נושא ההלוואות במזומן, וכך נרשם: " ביחס לתרומות, מתנות, הלוואות ושכר עבודה, מוצע לקבוע איסור על מתן או קבלה של שכר עבודה, הלוואה, מתנה או תרומה במזומן, אם הם בסכום העולה על הסכום הקבוע בפרט (1) לתוספת הראשונה (10,000 שקלים חדשים), וזאת נוכח הסיכון המוגבר להעלמת מס ולהלבנת הון ומימון טירור הכרוך בפעולות אלה. בעיניין זה מוצע לקבוע מיגבלה מקילה יותר, בסכום הקבוע בפרט (2) לתוספת הראשונה (50,000 ₪), לגבי הלוואות, מתנות או תרומות בין קרובי מישפחה(אך לא לעניין שכר עבודה)...." (ההדגשה אינה במקור).

...

· תביעה שטרית ע"ס 900,000 ₪ (11330-05-15) התביעה מתקבלת בחלקה.

· תביעה שטרית על סך 42,000 ₪ ( 39522-04-17) – התביעה מתקבלת במלואה.

· תביעה שטרית על סך 222,000 ₪ , (62340-12-16), התביעה נדחית.

לאחר סגירת המועדון, התנהלו בין התובעת החברה והנתבע, הליכים משפטיים כדלקמן: התובעת הגישה 3 שיקים לבצוע בתיק הוצאה לפועל מס' 01-63195-10-2 (להלן: "תיק ההוצל"פ") בגין 3 שיקים בסך כולל של 235,790 ש"ח. ההליכים ניפתחו גם כנגד הנתבע כערב.

נחמיאס אף אישר כי כל מיסמכי הינה"ח שצורפו לתצהירו (נספח 7) הועברו לתובעת בכל תקופת הפעילות (עמ' 37 ש' 6) ובהמשך כי כל הדו"חות הכספיים נשלחו אליו וכי "דו"ח יומי כספי הם נשלחו אלי לפקס בתום העבודה" ולשאלת בית המשפט "למה שלחו לך"? השיב: "שנדע את האחוזים מהמחזור.." (עמ' 46 ש' 19-24).

עצם ההשתהות בהגשת התביעה לא מהוה, כשלעצמו, שהוי במובן המשפטי של המונח (ע"א 55/84 החברה לשיכון עממי בע"מ נ' מימון ואח', פ"ד מ(2) 802, 810).

לפיכך, קיבלה כב' השופטת פרוסט את טענת התובעת לפיה השיקים ניתנו בתמורה לשימוש בשם.

למעלה מהצורך אוסיף מספר הערות לעניין מתן החשבונות: לתצהיר הנתבע ולתצהיר רואה החשבון צורפו מיסמכי הנהלת החשבונות; דו"ח כספי לשנת 2009, מכתב רו"ח לחברה, אישור רואה חשבון מבקר לפיו ביום 3.8.15 טרם ניתן אישור סופי על סגירת התיק והפסקת פעילות החברה, דו"ח עובדים לשנת המס 2009, כרטסות של התובעת בחברה מיום 19.7.2010) כרטסת של הנתבע בחברה, אישורים ממס הכנסה וממע״מ על המחזור, רשימת חובות, פחת, התכתבויות, תדפיס מלא מחשבון הבנק של החברה, הסדרי חוב בין הנתבע לנושי החברה.

...

לכן באשר לרכיבי התביעה שלא התיישנו, דין הטענה להידחות.

סוף דבר התביעה נדחית.

בגין חתימת הנתבע על הצהרת כושר הפירעון, וחרף התוצאה אליה הגעתי ולפיה דין התביעה להידחות, איני פוסקת הוצאות לטובת הנתבע וכל צד יישא בהוצאותיו.

התובע הגיש כנגד הנתבע תביעה כספית בסדר דין מקוצר, בסכום של 481,877 ש"ח, בגין חוב שנצבר מתשלומים בהליכים משפטיים בנוגע לנכס שהצדדים רכשו.

המוכר הודה שקבל את מלוא התמורה ואין מניעה חוזית למסור את המיגרש, אך הגיש בהוצאה לפועל את פסק הדין לבצוע וטען שנותרה יתרת חוב בגין ההלוואה שנתן לתובע ולנתבע.

המוכר הגיש בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום וביום 29.11.15 הסכימו התובע והנתבע לפשרה בעירעור בנוגע לתיק ההוצאה לפועל ובהתאם לה נותרה יתרת חוב 350,259 ש"ח ובנוסף 16,000 ש"ח שכר טירחה.

טענתו ששעור הלוואת המוכר מתוך כלל החוב תפח מעשרות אחוזים מהחוב לכ-90%, לא נתמכה בראיות.

גם בהעדר השתק שפוטי, עובדה היא שהבנייה במיגרש התבצעה והנתבע לא הציג כל הסבר חליפי כיצד מומנה בניית המבנה וחלקו במימון הבניה שאף לא הזמין לעדות את מר מויאל, שיעיד על מהות העסקה.

...

לנוכח טענת התובע ועיון במכתב בכתב יד התובע שנשלח לנתבע (מוצג ת/6) המציין שהמחאת הזכויות היא עבור המבנה בלבד ושרווחי הנתבע מקניית השטח יוחזרו לו במועד מכירתו, אף דין טענה זו של הנתבע להידחות.

סוף דבר מהאמור עולה, כי על חלק מטענות הנתבע חל השתק שיפוטי, חלקן נזנח וחלקן מסתכמות בהנחות הנתבע גרידא.

משכך, דין התביעה להתקבל במלואה ויש לפסוק לתובע את מלוא תביעתו בסך 481,877 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשתה, וכן הוצאות המשפט ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך 40,000 ש"ח בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ערכאת העירעור אכן נמנעת בדרך כלל מלהתערב בשאלת גובה שכר הטירחה הנפסק ע"י הערכאה הדיונית, אם לצד הזוכה במשפט, ואם לנושא המשרה ובעל התפקיד, והיא תעשה כן במקרים חריגים בלבד, כפי ש "... כבר נפסק לא אחת, כי ערכאת ערעור איננה נוטה להתערב בהחלטה על קביעת גובה שכר טירחה של כונס נכסים, ולערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בעיניין זה ... היתערבות ערכאת העירעור בעניינים כגון דא תעשה 'באותם מקרים בהם טעה השופט קמא בעקרונות אותם הפעיל ולא באופן בו יישם את אותם עקרונות' (ע"א 530/88 פרידמן נ' ארנון, פ"ד מג(4) 479, 484 (1990))..." (רע"א 8249/18 יגאל וינשטין נ' דוד דיין, ניתן ב-17.12.2018); וכן: "קביעת גובה שכר הטירחה של כונס הנכסים היא עניין שבשיקול דעתו של בית משפט דלמטה, וערכאת העירעור לא תיטה להתערב בה, אלא במקרים חריגים (ראה: ע"א 530/88 פרידמן ואח' נ' ארנון ואח' [5], בעמ' 484; ע"א 621/83 [4], הנ"ל, בעמ' 666..." (ע"א 2817/91 דוד מימון נ' אומרן שאולי, פ"ד מז(1) 152, 162).

תקנות האפוטרופוס הכללי (שכר), התשל"ח-1978, קובעות תחת הכותרת "שעורי השכר ואופן תשלומם" כי השכר "בעד ניהול - 5% משוויו הכולל של הנכס המנוהל..."; כי השכר "בעד ביצוע עסקה במקרקעין על ידי האפוטרופוס הכללי - 3% מן התמורה"; וכי  "בעד ניהול הליכים משפטיים חורגים בבית משפט שלא באמצעות נציג - שכר לפי התעריף המינימאלי שנקבע לאותם הליכים על פי דין". כך נפסק שכרו של כונס נכסים במימוש נכס בתיק הוצאה לפועל.

בעניינינו, בהנתן שהליך פירוק השתוף נעשה על דרך חלוקה בעין, וזאת, במובחן מפירוק בדרך מכירה, לגביו קיימת ההוראה שבסעיף 40(ב) לחוק המקרקעין פיה תעשה "המכירה תהיה בדרך שנמכרים מקרקעין מעוקלים בהוצאה לפועל, זולת אם הורה בית המשפט על דרך אחרת שנראית לו יעילה וצודקת יותר בנסיבות הענין" - אין אמנם בנמצא הוראת חוק מיוחדת להיתלות בה, אבל יש היגיון רב באופן בו נוהגים בתי המשפט לאורך השנים לקבוע גם את שכר הטירחה הנפסק למנהל/כונס הנכסים בתיק פירוק השתוף בשיטת האחוזים.

לדעתי זו נימצאו סימוכין בספרם של השופט עודד מאור ועו"ד אסף דגני, "על כונס נכסים – כנוס נכסים בהוצאה לפועל והליכי אכיפה מנהלית", עמ' 589: "אנו איננו רואים אפשרות שהרשם יכפה שותפות בנכס על צדדים, לרבות כונס הנכסים, ואם אפשר לפסוק שכר טירחה שלא בכסף –ייעשה הדבר בהסכמה בין הצדדים, לרבות כונס הנכסים. על הרשם לתת בהכרעתו בעיניין תשומת לב גם לשיקולי המיסוי שבתשלום שכר טירחה באופן זה, וכאשר מדובר במקרקעין עשוי השכר המשולם באופן זה להתחייב במסי מקרקעין ומסי הכנסה שונים שיוטלו על כונס הנכסים ועל קופת הכנוס". הדברים נאמרו בקשר לכונס נכסים שהתמנה על ידי רשם ההוצאה לפועל, אך הם יפים גם בקשר לכונס נכסים או מנהל שהתמנה על ידי בית המשפט.

...

היקף פעילות המנהלים בנוגע לתכנון, השבחת הקרקע ובהליכים המשפטיים בסוגיה מרכזית זו קבע כי "התנהלות המבקשים אינה עולה בקנה אחד עם החובות והדרישות החלות על מנהלים מיוחדים כלפי בעלי הקרקע" (סעיף 192 לפסק הדין); כי "הפעולות אליהן מפנים המבקשים (בסעיפים 132-133 לסיכומיהם) אל מול הוועדות המקומיות ברמת השרון ובת"א אירעו כולן לפני התקופה השניה, ואינן רלוונטיות לדרישת השכר הנוכחית" (סעיף 223 לפסק הדין); כי לא שוכנע בטענות המנהלים "כי הם 'דחפו' את המינהל ומשרדי הפנים והשיכון לסגת מהתנגדותם לשינוי הייעוד" (סעיף 228 לפסק הדין); כי לא מצא "שהמבקשים פיקחו על יהל..." (סעיף 264 לפסק הדין); כי "ד"ר שגב אישר "כי המינהל הוא שהוביל את מלאכת התכנון..." (סעיף 284 לפסק הדין); כי המנהלים "הרבו במשלוח המכתבים גם כאשר הועלה ספק ממשי בדבר יעילותם, והדבר מייצר רושם שחלק מהעשייה היתה למראית עין. בנוסף נחזה שהטרחה הכרוכה במשלוח המכתבים הקצרים אינה משמעותית כנטען" (סעיף 303 לפסק הדין); כי "...חרף השתתפותם בפגישות, בפועל המבקשים לא נתפסו כגורם שהיה מעורב בתכנון או פיקח עליו" (סעיף 288 לפסק הדין); כי "ככל שהמבקשים אכן סייעו לדרבן את ועדות התכנון של רמת שרון ות"א בקידום שינוי הייעוד, מדובר בפעולות שנעשו בתקופה הראשונה ואינן רלוונטיות לבקשה זו. לא שוכנעתי בטענות המבקשים כי הם 'דחפו' את המינהל ומשרדי הפנים והשיכון לסגת מהתנגדותם לשינוי הייעוד" (סעיף 228 לפסק הדין); "במקרים מסוימים נוצרה תחושה כי המבקשים פעלו כדי לצאת ידי חובה, כאשר הובהר להם שפעולות הנדנוד אינן מעלות או מורידות כהוא זה לקידום הנעשה" (סעיף 300 לפסק הדין); כי המנהלים "פעלו באופן אשר נע בין שתדלנות ונדנוד... אף הרבו במשלוח המכתבים גם כאשר הועלה ספק ממשי בדבר יעילותם, והדבר מייצר רושם שחלק מהעשייה היתה למראית עין. בנוסף נחזה שהטרחה הכרוכה במשלוח המכתבים הקצרים אינה משמעותית כנטען" (סעיף 303 לפסק הדין); וכי לא מצא "להכיר בהתנגדות שנטען שהגישו המבקשים כנגד תכנית תא/5000...משהוגשו כ-100 התנגדויות נוספות לתכנית" (סעיף 306 לפסק הדין).

יהודית שבח, שופטת, סג"נ השופט י. אטדגי: אני מסכים עם כל האמור בחוות דעתה של חברתי השופטת שבח, מלבד דבריה ומסקנתה בשאלה, האם שכר הטרחה שישולם למנהלים יהיה בכסף או בקרקע, ובעניין זה אני סבור שיש לקבל את ערעורם של הבעלים הפרטיים ולקבוע כי התשלום למנהלים יהיה בכסף ולא בקרקע (בכפוף למוצע בהמשך).

חברתי גם מוסיפה בחוות דעתה (סעיף 20), כי פסיקת שכר הטרחה אינה בת ביצוע, "גם משום שלא יעלה על הדעת לאלץ נושא תפקיד, עם סיום עבודתו, המשתרעת במקרים רבים על פני שנים,לפתוח במסע אכיפה וגבייה נגד מאות בעלי קרקע שונים לצורך מימוש שכרו. גישה מעין זו תרתיע מועמדים טובים לקבל על עצמם תפקיד מנהל/מפרק, ויצא שכרם של בעלי הקרקעות בהפסדם". אני סבור, כי דווקא האפשרות שתינתן לבעלי התפקיד לגבות את שכרם בקרקע תגרום לכך שבעלי התפקיד לא יתאמצו לאתר את כל בעלי הזכויות, אם משום ששכרם מובטח גם כך, ואם משום שיעדיפו כי שכרם יהיה בקרקע, השקעה טובה שהוכיחה את עצמה, במקום בכסף, וכי דווקא דבר זה יגרום להגעתם של מועמדים פחות טובים לקבל על עצמם את התפקיד.

משהצדדים לא עשו כן ראוי היה שבית המשפט ימנה מומחה מטעמו, בהתאם לסמכותו לעשות כן (תקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, תקנה 88 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018), ומשבית משפט קמא לא עשה כן אציע להחזיר אליו את התיק על מנת שישלים את מלאכתו בענין זה. לאור כל זאת, אני סבור שכך נכון יהיה לקבוע ביחס לשכר הטרחה שישולם למנהלים: שכר הטרחה ישולם על ידי הבעלים הפרטיים בתשלום כספי, שווה ערך ל-1% בתוספת מע"מ מחלקו בקרקע של כל אחד מהם; התיק יוחזר לבית המשפט קמא כדי שימנה שמאי מקרקעין מטעמו לקביעת שווי הקרקע.

אוחדו לפני שתי תביעות אשר ראשיתן בבקשות לבצוע שטר שהוגשו ללישכת ההוצאה לפועל בגין שני שיקים שנמשכו לפקודת התובע, וחוללו ביום 7.12.17 ופרטיהם להלן: שיק מס' 0001 על סך 150,000 ₪, שמועד פרעונו 5.11.17 ולביצועו ניפתח תיק הוצאה לפעל מס' 525201-12-17.

בנוסף בפברואר 2016 יואב ביקש הלוואה בסך 200,000 דולר ומאחר שלא היה בידי התובע סכום כזה, פנה לגורמי מימון חצוניים לגיוס הכספים בידיעת יואב.

לטענתו הסכמי ההלוואה הם מסמכים פקטביים שאין מאחוריהם עסקה אמתית בינו לבין התובע אלא נעשו כדי לסייע לתובע כחברו בתמורה לקבלת אחוזים מרווחים בהשקעה בעיסקאות של אלכס.

אולם עיון בהסכם האמור מלמד כי ההסכם נחתם בין התובע ליואב ואלכס טריאניס, אין בו כל אזכור שמו של הנתבע או דרישה לחתימה שלו על ערבות או לשיקים מושא הליך זה. התובע תיאר כי טרם מסירת הכספים ליואב, יואב והנתבע הגיעו למשרד שלו בחולון ושם הנתבע חתם מולו על גב השיקים ובנוסף נימסר לו שיק של העסק שלהם.

אולם הוא לא ידע לומר באיזה כתב תביעה והאם טען זאת במסגרת הליך הפש"ר של יואב (בפרוטוקול עמ' 15 ש' 13-6) ולא היה בתשובתו כל הסבר לעיתוי הגשת עדותה של המזכירה, באופן המעורר תהיה מדוע גירסתה הובאה רק בשלב זה על אף ההליכים המשפטיים בין הצדדים.

...

אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, טענות הנתבע בדבר זיוף חתימתו על שיקים מושא ההליך מתקבלת.

משכך התביעות המאוחדות בהליך זה נדחות.

התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 35,000 ₪.