סיכומי התשובה בנוגע לפרשת רומניה
התובעים טענו כי מספר עובדות לא נסתרו - היתנגדותם של אורי ואבי לייצור ברומניה כאשר ניתן היה לבצע אותן עבודות במפעל החברה בארץ; רשומם של עופר ואחיו כבעלים של 80% ממניות החברה הרומנית, חברה שכל פעילותה נסמכה על הזמנות שקבלה מהחברה; היות החברה הרומנית גורם מתווך להבדיל מיצרני – כפי שסברו אורי ואבי על בסיס מצגיו של עופר; הכחשתו של עופר את מעורבותו באומזי בשימוע שנערך; וכן העידר הסבר לכך שעופר לא הציג את "גרסת ההלוואה" בשלבים מוקדמים יותר.
לכן, אני סבורה כי יש לקבוע כי רשומו של עופר כבעל מניות באומזי לא נבע מטעות אלא מהעובדה שעופר, כמי שיזם את הקמת החברה והיה אחראי להזרמת הכספים אליה ממכנו דין, אכן היה בעל מניות בחברה זו. אם אכן היה עופר בעל מניות ושותף באומזי, אין ספק כי ההתקשרויות של החברה עם אומזי שבמסגרתן עמד עופר "משני עברי המשא ומתן" (כמי שפועל מטעם החברה ויש לו ענין אישי באומזי), היו התקשרויות בהן היה עופר במצב של ניגוד עניינים.
התובעים הוסיפו כי מאחר שלא הוגדלה מסגרת האשראי של החברה ולא ניתנה לה הערבות הבנקאית הנדרשת להגשת ההצעה במיכרז, נדרשו בעלי המניות להעמיד את הבטחות הנדרשות לפי חלקם היחסי בהון המניות, על מנת שהבנק ינפיק את הערבות הדרושה למכרז במועד.
בנוגע לנזקים שהוצגו בקשר עם הוצאות המימון להלוואות הגישור והוצאות הייעוץ של אפקטיב, טען עופר כי עלויות אלו נדרשו כתוצאה מדרישת תע"א לחזור לתנאי האשראי המקוריים (קרי תשלום נדחה על ידיה ולא תשלום שוטף) ולא מפנייתו לבנקים.
עופר חזר והדגיש כי "פרשת הבנקים" מהוה ניסיון של התובעים להשית עליו את הוצאות החברה בקשר עם פעולות הכרחיות ובלתי נמנעות שלה מול הבנקים שנבעו משינויים מסחריים מול תע"א. הליכים אלה הושפעו לטענתו של עופר מסכסוך הבעלים בחברה ולא מהמגעים שלו עם הבנקים.
...
אין מקום וצורך לבחון את ההשפעה האפשרית של דבריו של עופר בהקשר זה מאחר שאין חולק כי החברה לא נמכרה בסופו של דבר (כאשר התובעים אינם מעוניינים למכור אותה), ומכרז תע"א הוקפא.
לכן, לאור כל האמור לעיל, התביעה הנוגעת לפרשת הבנקים – נדחית.
סוף דבר –
אני מקבלת את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבעים יחד ולחוד לשלם לחברה סכום של 620,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.
