השופט נ' הנדל:
פצועים בתאונות דרכים מפונים לבית חולים, במקרים מסוימים, באמצעות מסוק – "פינוי בהיטס". על מי מוטלת החובה לשאת בהוצאות הפינוי בהיטס? אם הזמנת המסוק הייתה נחוצה וסבירה, האחריות לתשלום מוטלת על הנהג הפוגע, ולמעשה על חברת הביטוח שבה הוא מבוטח.
ראשית, נטען כי המדינה אחראית למימון התשתיות המאפשרות פינוי בהיטס, ואילו חברות הביטוח צריכות לשאת רק בהוצאות הישירות של כל טיסה בודדת, כגון הדלק שצורך המסוק.
התוצאה הקונקרטית בנסיבות העניין היא שאין צורך לבחון בכל אחד מן המקרים שבהם דנו ערכאות קמא את סבירות שיקול דעתו של הגורם הרפואי שהורה על פינוי בהיטס, אלא רק את השאלה האם המבקשות נענו לקריאת מד"א. בכל המקרים שביחס אליהם קיבל בית משפט השלום את תביעת המבקשות, אלה אכן הגיעו בעקבות קריאת מד"א, ובתאום עם מד"א פינו לבית החולים פצוע המבוטח על ידי המבטחת.
ומה אם יתברר כי בפועל תובענות שיגישו חברות הביטוח נגד מד"א לא תשאנה פרי, מסיבה עקרונית או מעשית, כגון קביעת מיתחם סבירות רחב מאוד לשיקול דעתו של הגורם הרפואי שמחליט להזמין מסוק (ויודגש שוב כי אין בכך משום הבעת עמדה, לכאן או לכאן, בסוגיה זו)? האם במצב זה תהיינה טענות המבטחת נכונות, במישור ההוגנות או במישור היעילות? נציג היועמ"ש והמבקשות טענו בסיכומיהן כי מד"א, כגוף צבורי, פועל בהתאם לקריטריונים שנקבעו, הכוללים גם היתחשבות בעלויות היקרות של הזמנת מסוק.
...
בנסיבות אלה סבורני כי גם בנקודה זו לא קיימת הצדקה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי.
סוף דבר, אציע לחבריי לקבל את הבקשה ברע"א 8499/15, שהוגשה על ידי המבקשות, ולקבל את הערעור מן הטעמים האמורים לעיל; ולדחות את הבקשה ברע"א 8778/15, שהוגשה על ידי המבטחת.
התוצאה היא שפסק דינו של בית המשפט המחוזי בטל, תוך השבת התוצאה שאליה הגיע בית משפט השלום בפסק דינו על כנה, מהנימוקים שפורטו למעלה.
