מייל לרשימת תפוצה מהווה לשון הרע - תביעת לשון הרע

התובע שלח לנתבע (כמו אל אחרים ברשימת התפוצה) פניה פרסומית, באמצעות המייל, ובשם חברת הוט מובייל, שכותרתה "לקוח עסקי בסלקום? בטוח שנמאס לך כבר!" (ר' נספח 1 לכתב התביעה).

תמצית טענות התובע טענות הנתבע כי התובע שלח לו הודעת "ספם" בנגוד לחוק ופרטיו הגיעו לתובע בדרכים פליליות מהוות פירסום לשון הרע כהגדרתו בחוק; מדובר בהאשמות חמורות שהנתבע מייחס לתובע; מסקנות הנתבע במכתבו היו מופרכות ומבוססות על קבלת מייל אחד בלבד; בעקבות פנייתו של הנתבע, זומן התובע לפגישה אצל מנהליו כדי להגיב להאשמות הנתבע; אמנם שמו של התובע לא נזכר באותם פרסומים, אולם די בכך שהנתבע ציין את תפקידו בתחילת טענותיו וצרף את המייל שקבל עם פרטיו של התובע; גם בהוט מובייל וגם בסלקום זיהו מיד כי האשמות הנתבע מיוחסות לתובע; התובע מתאר כי הוא נידרש לתת הסברים להאשמות הנתבע וכי מקום עבודתו היה בסכנה; לנתבע לא עומדת הגנת אמת בפירסום וגם לא הגנת תום הלב; טענת הנתבע להפרת פרטיותו מופרכת מהיסוד.

בהנתן העובדה שלהכרעה בשאלה האם עומדת לנתבע הגנת "אמת דברתי" עלולה להיות השלכה שלילית על התובע, ומאחר וכאמור ממילא באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להדחות, באשר אין מדובר ב'לשון הרע',- החלטתי מלהימנע מהכרעה בה. התובע מילין על כך שפניית נתבע לחברת הוט מובייל העמידה אותו בעמדה בה נאלץ ליתן הסברים למעסיקתו, אולם אין לו אלא להילין על עצמו בעיניין זה, ובודאי שאין בעיניין זה, לבדו, כדי להוכיח כי מדובר באמירות המהוות 'לשון הרע', מקום שאינן כאלו.

...

ואולם, אין בידי לקבל את הסבריו בנסיבות הענין, בין היתר, שים לב לתשובתו הברורה כמצוטט לעיל.

בהינתן העובדה שלהכרעה בשאלה האם עומדת לנתבע הגנת "אמת דיברתי" עלולה להיות השלכה שלילית על התובע, ומאחר וכאמור ממילא באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות, באשר אין מדובר ב'לשון הרע',- החלטתי מלהימנע מהכרעה בה. התובע מילין על כך שפניית נתבע לחברת הוט מובייל העמידה אותו בעמדה בה נאלץ ליתן הסברים למעסיקתו, אולם אין לו אלא להילין על עצמו בעניין זה, ובוודאי שאין בעניין זה, לבדו, כדי להוכיח כי מדובר באמירות המהוות 'לשון הרע', מקום שאינן כאלו.

אני קובעת איפוא שלא הוכח עצם הפרסום השני הנטען, לא כל שכן- תוכנו , ולפיכך- טענות התובע בדבר קיומו של 'לשון הרע' נדחות גם בהקשר זה. סוף דבר מכל האמור- התביעה נדחית.

מסגרת נורמאטיבית תרשים הזרימה בתביעות לשון הרע, כפי שפסק השופט עמית בע"א 751/10 פלוני נ' אילנה דיין – אורבך (פורסם במאגרים המשפטיים) בנוי משלושה שלבים: "א. בחינת השאלה האם הביטוי מהוה לשון הרע על פי אחת מארבע החלופות בהגדרה שבסעיף 1 בחוק והאם מיתקיים יסוד הפירסום כמשמעותו בסעיף 2 לחוק.

הכתבה שנשלחה במייל לרשימת תפוצה מצומצמת, כאשר ממילא כאמור הכתבה פורסמה, קודם לכן בעתון, אינה מהוה פירסום לשון הרע.

...

את טענתו של הנתבע, כי לא נרמז שהתובע עובד של חברת הגז וכי אין זה סביר ואף לא יעלה על הדעת, שכן כולם יודעים שהתובע הינו קצין בצה"ל, איני מקבלת.

לאור כל האמור, הגעתי לכלל דעה, כי הפרסום השני (באירועי הגז) על ידי הנתבע הינו בגדר פרסום לשון הרע.

בשים לב לאמור לעיל ובהתחשב בכך כי הפרסומים היו בין דיירי הבניין בלבד ומשניכר מהעדויות כי הדעה על מי מהצדדים בין דיירי הבית לא השתנה בעקבות הפרסומים, ולאחר שאף לקחתי בחשבון התנצלות הנתבע כמפורט לעיל, אני קובעת כי הפיצוי שיש לפסוק לתובע הינו בסך של 10,000 ₪ והפיצוי שיש לפסוק לנתבע הינו בסך של 10,000 ₪.

השאלה העיקרית בה יש להכריע היא אם הנתבע, שפירסם האשמה חמורה לפיה התובע עבר "לכאורה" עבירה פלילית, הוכיח את אמתות הדברים או לחילופין את סבירות הפירסום, הנדרשים כדי להוות הגנה בפני תביעת לשון הרע.

בהודעה הובהר עוד כי אין מניעה לכל אדם לארגן ולהפיק תחרויות דיבייט, אך הליגה רואה פסול בכך שההזמנות לתחרות נשלחו תוך כדי שימוש ברשימת התפוצה של הליגה.

במייל ששלח זיו מאור.

...

על כן, חלה במקרה דנן החזקה שבסעיף 16(ב)(3) לחוק, לפיה הנתבע עשה את הפרסום שלא בתום לב, ואני דוחה את טענתו לתחולת הגנת תום הלב.

בקביעת שיעור הפיצוי התחשבתי בית היתר, בעניינים אלה: בתוכן הפרסום; במטרת הנתבע להרחיק את התובע מהליגה ולמנוע מחברי הליגה להשתתף בתחרויות המאורגנות על ידי התובע; בעובדה כי הנתבע סרב להתנצל ואף לא השמיע התנצלות בהליך המשפטי, בכתב ההגנה, בתצהירו או בעדותו; בעובדה שלאחר הפרסום, בתשובה לבקשת ההתנצלות ששלח התובע, המשיך הנתבע לזלזל בתובע; במסקנה אליה הגעתי כי הנתבע התכוון לפגוע בתובע; ברקע, בהשכלה ובמקצועו העתידי של התובע כעורך דין; בסכום הפיצוי שדרש התובע בעת הגשת התביעה לראשונה בבית המשפט לתביעות קטנות; במטרה ההרתעתית והחינוכית של הפיצוי, ובמכלול נסיבות העניין.

סוף דבר בהתחשב במכלול השיקולים שפורט, אני מעמידה את הפיצוי המגיע לתובע על סך של 28,000 ₪, כאשר בסכום זה נכללים גם הוצאות המשפט של התובע.

ברשימת התפוצה של המיילים מצויים: התובע עו"ד איתן, הנתבע, ד"ר אלכסנדר בלנקי , מר בר נתן, עו"ד של הנתבע מר אמיר טנא, עו"ד דודי לוי, מר יוסי חוכמה, מר רועי פרידמן, שלומי, גב' ג'ני בלנקי בתם ה"ה בלנקי, ורו"ח יעיש.

לטענתו, הנתבע פעל בכוונה ברורה לפגוע בו ולהוציא דיבתו עת פירסם בפני גורמים רבים, לרבות לקוחותיו בלנקי, מיילים הכוללים אמירות על התובע העולות כדי לשון הרע, והכל מתוך עניין אישי ונקמני ובמטרה לחלץ את עצמו את החברה בבעלותו או מי מטעמו מהשבת הכספים לבלנקי.

המחלוקת בעניינינו נסובה, בעיקרה, סביב השאלה האם התבטאויותיו של הנתבע בפרסומים מהוים "לשון הרע" כנגד התובע, כטענת התובע, או שמא מדובר בהתבטאויות שנאמרו בגדריו של הסיכסוך בין הצדדים, גידופים שנאמרו בעידנא דריתחא וכתגובה לקינטור מצד התובע ואין בהם כדי להוות "לשון הרע". סעיף 1 לחוק קובע כי "לשון הרע" יחשב, בין היתר, דבר שפרסומו עלול להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצידם; כדבר שיש בו לבזות אדם בשל מעשים, היתנהגות או תכונות המיוחסים לו; וכן כדבר שעלול לפגוע באדם במשרתו, בעיסקו, במשלח ידו או במקצועו.

סבורני כי האמירות כנגד התובע הכלולות בפירסום השני הנן בגדר "לשון הרע" כלפי תובע, שכן יש בהן כדי לבזותו, להשפילו, ולפגוע בשמו הטוב, בעיני ה"קורא הסביר".

...

לאחר בחינת הראיות בפני לא שוכנעתי כי הנתבע עמד בנטל להוכיח כי הפרסום נעשה בתום לב. קשה להלום מצב בו התבטאויות המכנות את התובע, אותו לא הכיר הנתבע אלא מתוך ההתכתבויות, בשלל כינויים שליליים, לרבות "מפלצת" "ליצן" "סחטן", עומדות בקנה אחד עם טענה לתום לב. די בכך כדי לדחות טענות הנתבע לקיומן של ההגנות מכח סעיף 15.

עוד יש להוסיף כי לא שוכנעתי כי הפרסום נעשה מתוך כוונת זדון בנסיבות המצדיקות כפל פיצוי.

לאחר ששקלתי מכלול השיקולים הרלבנטיים, החלטתי לחייב את הנתבע לשלם לתובע פיצוי בסך 20,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל, וכן הוצאות משפט בסך 3,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 8,500 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

כי התובע הטריד את הנתבע ואת חברי ועדת ההנחות וגורמים במשרד הפנים בעשרות מיילים ומכתבים ברשימת תפוצה ארוכה לרבות ברשתות החברתיות דבר שמצדיק הגשת תביעה שכנגד והזמנת עדים רבים.

הנתבע פנה במכתב /מייל לגורמים מקצועיים בערייה במסגרת תפקידו הצבורי כיו"ר ועדת הנחות ובקש לבחון את היתנהלות התובע בהיבטים של דיני לשון הרע וכדומה ולטעמו ההתנהלות מצדיקה הגשת תביעת לשון הרע.

מסקנתי היא ,איפוא, שהפירסום מהוה הן לשון הרע והן עוולת רשלנות לפי פקודת הנזיקין.

...

סבור אני כי הפרסום השני שמציג את התובע כמטרד שמהחייב פניה לבית המשפט להוצאת צו הגנה וכמי שניתנה לו הנה בלתי חוקית רק על מנת "שיירד מהצוואר" של פקיד העיריה, יש בו כדי להביך את התובע ולהשפילו ולעשותו מטרה לשנאה, לבוז וללעג, במיוחד מצד פקידי העירייה, ואף להציגו ולסמן אותו כמטרד.

מסקנתי היא ,אפוא, שהפרסום מהווה הן לשון הרע והן עוולת רשלנות לפי פקודת הנזיקין.

אשר לפיצוי- סבור אני כי יש לקחת בחשבון שהתובע הוא שהתחיל בפרסום ברמה האישית , ואף התיש את פקידי הנתבעת באופן חריג בפניותיו הבלתי פוסקות בקשר להנחה מארנונה.

לאחר שבחנתי את הנסיבות מכל הזוויות, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבע לשלם לתובע פיצוי בסך של 500 ש"ח. כמו כן, ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט בסך של 300 ש"ח. כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.