קורס אשר מטרתו הגלויה היא להביא להכנסה נוספת, ומיועד, בין היתר לעצמאים, המעוניינים להגדיל רווחים, לא יכול "להתחבא" מפני תביעות תחת התרוץ כי ממילא כל המשתמשים הם "עוסקים".
בת"צ 53033-12-12 לוי נ' זאפ גרופ בע"מ (11.5.14), בית המשפט אינו מכריע בשאלה מיהו "צרכן" (פסקה 19), אך מציין את הדברים הבאים (פסקה 48) –
"דפי זהב טוענת, ובצדק, שהעובדה שלקוחותיה הם עוסקים, ולא צרכנים, מחזקת את עמדתה. ואולם, אין להפריז בכוחו של טיעון זה, ולהסיק ממנו כי אין כל הצדקה להגן על לקוחות המשיבה. בין לקוחותיה של דפי זהב מצויים עוסקים זעירים רבים, אשר המידע המצוי ברשותם, יכולתם לנתחו וכוח המיקוח שלהם, אינם שונים באופן מהותי מצרכן פרטי. כך הוא גם המבקש, אשר יש להניח כי בין אם הוא מתקשר בעיסקה כצרכן ובין אם כעוסק, נופל קורבן לאותם פערי מידע, הטיות קוגניטיביות ונחיתות בעמדת המיקוח. אין זאת אלא שבצד הקבוצה הקלסית עליה מגנה החקיקה הצרכנית (רוכשי נכסים ושירותים לצרכים אישיים, ביתיים ומשפחתיים) יש מקום להגן (במידה מצומצמת יותר) גם על קבוצות נוספות המצויות בעמדת נחיתות מבחינת המידע, אופן ניתוחו וכוחו המיקוח (ובהם העוסקים הזעירים)".
בית המשפט המחוזי מכיר בכך כי ישנם עוסקים זעירים, המצויים גם הם בנחיתות מול עוסקים גדולים, וגם הם זכאים לחסות תחת חוק הגנת הצרכן במידה מסוימת.
התובעת פירטה שורה של חובות אותן, לכאורה, הפרו הנתבעים: שדול להפרת זכויות יוצרים, רישום כוזב במסמכי תאגיד, שדול להתחזות, איומים, הפרת חובת תום הלב במשא ומתן והטעיה לפי חוק החוזים, והפרת סעיף 14(ג) לחוק הגנת הצרכן העוסק בעסקת מכר מרחוק.
...
הגעתי למסקנה כי התובעת אינה זכאית לפיצוי, מכוח הפרה נטענת זו. לטעמי טענתה זו של התובעת מהווה כפל עילה.
לאור כל האמור, אני קובעת כי התובעת אינה זכאית לפיצויים בגין הפרת חובות חקוקות על יסוד פקודת הנזיקין.
סיכום
על יסוד על האמור לעיל במצטבר, אני מחליטה לחייב את הנתבעים לשלם לתובעת, יחד ולחוד, 4,900 ₪, הוא הסכום אותו שילמה כתמורה לקורס, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.
