מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית

מידת הצורך בהקלה בניה בתנאי לאישור

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2020 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בחודש אוגוסט 2014 נערך פירסום נוסף לאישור ההקלות, ובתאריך 28.10.2014 החליטה ועדת משנה לדחות את ההתנגדויות, בין היתר, בנימוק כי "המבוקש תואם לזכויות הבניה שבתב"עות החלות על המיגרש ולתמ"א 38" וכן החליטה לאשר את הבקשה בתנאים המפורטים בהחלטה.
זהו ההליך שלפניי, וכפי שיפורט להלן, אף שמדובר בהליך שאינו סבוך ואינו מורכב, התנהלותם של הצדדים הביאה לניהולו של ההליך על פני רק זמן המתקרב לחמש שנים, במידה רבה – ללא צורך אמיתי.
לטענת הנתבעת, ביום 3.2.2016 נתנה ועדת הערר החלטת ביניים במסגרת הערר, ובה קבעה כי אין כך צורך בהגשת בקשה נפרדת להיתר בניה לעוגנים זמניים, וכן כי היתר לשימוש בעוגנים זמנים אלה ניתן למעשה במסגרת ההיתר לבנות כלונסאות לצרוך ביסוס הקרקע.
...
הנתבעת תשלם את הסכומים האמורים בסעיף 61 לעיל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת כתב התביעה המתוקן (10.5.2016) ועד לתשלום המלא בפועל.
בסופו של דבר, נפסק סכום של כ-74,300 ₪ בלבד, שהוא כ-3% בלבד מסכום התביעה לצורכי אגרה, וכ-1.5% מסכום התביעה ה"מלא".
בנסיבות אלה, באתי לכלל מסקנה כי יש להימנע מחיוב מי מהצדדים בהוצאות ובשכר טרחה, וכל צד יישא בהוצאותיו.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2020 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

ככל שהנתבעים מעוניינים, הם יכולים לשלם בעצמם את היטל ההשבחה, ובמידת הצורך יקבלו השבה של כספם.
כן נטען על ידן כי הדרישה לחייבן בתשלום היטל ההשבחה בגין הקלות שיאושרו בפרויקט, מנוגדת להסכם הקומבינאציה.
האם ההגדרה בהסכם הפשרה לעניין "שטח המרתף ייועד לשטח מסחרי" צריך שתוכפף ותותאם לתנאים שנקבעו על ידי רשויות התיכנון במסגרת היתר הבנייה.
...
הנתבעים טענו כי דין התביעה להידחות, מקום לא מתקיימים תנאי הוראות הדין לצורך ביטול ההסכם, וכן הגישו תביעה שכנגד במסגרתה עתרו לחיוב התובעות בתשלום היטל השבחה, כמו גם הגישו בקשה לפיצול סעדים.
נוכח קביעותי לעיל, בדבר הפרת ההסכם על ידי הנתבעים וביטולו כדין על ידי התובעות, לא מצאתי כי יש מקום לחייב את התובעות בתשלום היטל ההשבחה ואני מורה על דחיית התביעה שכנגד.
סוף דבר ניתן זאת סעד הצהרתי במסגרתו אני מורה כי הודעת ביטול ההסכם מיום 21.1.2016 תקפה, וכי מכוחה המערכת ההסכמית בין הצדדים מבוטלת.
התביעה שכנגד נדחית.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2020 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

לצד הוראת סעיף 11 לתמ"א 38 שקובעת את שיעור תוספת הזכויות, קיימת גם הוראת סעיף 13 שמסדירה את נושא החיזוק במסגרת ניצול זכויות מאושרות, כדלקמן: "א. חלה על המבנה הבנוי בפועל תכנית מפורטת או תכניות מפורטות ונותרו זכויות בנייה שטרם מומשו, תנאי למימושן יהיה התאמת הבניה לדרישות התקן.
באשר לניצול יתרת השטח וניוד הזכויות לדירות אחרות, יש צורך בפירסום הקלה, שכן הגדלת השטח ייסודה בהוראת סעיף 151(ג) לחוק התיכנון והבניה [עת"מ (מנהליים מרכז) 45294-05-11 טל נ' משרד הפנים - ועדת ערר מחוזית לתיכנון ובניה - מחוז מרכז, פסקה 32 בפסק דינה של השופטת ז' בוסתן (פורסם בנבו, 20.11.2012)].
עמדה על הדברים הנשיאה א' חיות בעע"ם 1752/18 ראובן רוסו ואחרים נ' ועדת הערר המחוזית לתיכנון ובניה מחוז דרום, פסקה 16 (פורסם בנבו, 10.04.2019): "הרחבת שיקול הדעת של הועדה המקומית בתיקון 3/א באה לידי ביטוי בכך שעל מנת לסרב לבקשה להיתר אין עוד צורך להצביע על "חריגה בעוצמה ניכרת" הגורמת "לפגיעה בלתי סבירה ובלתי מידתית באינטרסים לגטמיים אחרים, לרבות פגיעה בגורמים המתנגדים לבקשה להיתר" (עניין דורפברגר, בעמ' 21).
במידה והתשובה לכך חיובית, עליה לדחות את הבקשה לקבלת היתר.
...
שלישית, בהינתן שעסקינן בדרכי גישה ובמתקנים משותפים, אני סבור כי יש הצדקה עניינית לרישום זיקת הנאה אשר תבטיח שימושים אלה לבעלי הזכויות בבניין שמצוי ברח' הרקפת 3.
לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים והן נדחות.
סוף דבר – העתירה נדחית.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2020 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

לחילופין, מחוץ לאיזור ההכרזה, ובתנאי שהבקשה להיתר הבנייה כאמור בסעיף 3 לעיל הוגשה עד תאריך 29.11.15, יותר ניוד השטח העקרי בהתאם לשימוש הקבוע בהיתר כאמור לעיל, אל מעל מפלס הקרקע בתנאים הבאים: שימושו של מפלס המרתף העליון יהיה חניון תת קרקעי בלבד.
אופן העברת השטח ייקבע לפי שיקול דעת הועדה המקומית (בין אם על ידי השלמת קומות ובין אם על ידי קומה חלקית נוספת) ללא צורך בהליך של הקלה או פירסום.
עם זאת, אין להגביל את שיקול דעת הועדה המקומית גם להרחיב קומות קיימות, במידה והדבר תואם את המצב בשטח (כך ייתכן כי תתאפשר הרחבה בבית פינתי שאינו גובל או מפריע לבית הסמוך).
...
מעבר לכל האמור לעיל, מדובר כאמור בהליך מקצועי רחב ומעמיק, וככזה מרחב התערבות בית המשפט ממילא מצומצם.
על כן הטענה בדבר אופן ניוד הזכויות נדחית.
לאור האמור אני דוחה את טענות העותרת גם לעניין זה. סוף דבר העתירה נדחית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

עוד טענה, שבנוסף לחובתו של הזכיין לפעול להוצאת רישיון ו/או היתר כדין להפעיל העסק כדין הוא הפר את התחייבויותיו על פי סעיף 5.1 להסכם הזיכיון וסעיף ד' לנספח התנאים המסחריים בכך שביטל את הסכם הזיכיון שלא כדין ו/או ללא צידוק בדין ובכך שהביא לסיומה את תקופת הזיכיון הראשונה ב- 20.4.17 במקום ב- 1.1.2022 וכל זאת ללא הסכמתה ו/או בנגוד למתחייב בהסכם הזיכיון ו/או בדין ובעשותו כך הסב לה נזקים של ממש.
אישור הבקשה להיתר כרוך בפרסום הקלות לשימוש חורג, להעברת זכויות בניה מקומות גבוהות לקומת קרקע מאחר ותכסית הבניה גדולה מהתכסית המותרת בתב"ע (35% משטח המיגרש) והקלות בקוי ביניין ככל שמתבקשות.
גרסה זו של בני אינה מתאימה להצהרתו סעיף 3.14 להסכם המכירה לפיה "המוכר מצהיר כי נכון ליום חתימת ההסכם, אין קיים רישיון עסק בתהליך ועל פי ידיעת המוכר אין כל מניעה לקבל רישיון עסק להפעלת הסניף כי לא הוטל צו סגירה או מניעה או הריסה. המוכר מצהיר כי אין צורך בהיתרים מיוחדים או חריגים לרבות היתר או לשימוש חורג כדי להפעיל את הסניף" כאמור לעיל, התברר מחוות הדעת של המומחה שהצהרה זו לא הייתה באותו שלב נכונה וכי הייתה בקשה של בני לרישיון עסק, תלויה ועומדת.
המשכירים הפנו לסעיף 5.7 להסכם השכירות הקובע כי "במידה והשוכר יבקש לסיים את תקופת השכירות לפני מועד סיומה, כאמור בהסכם זה, יהיה על השוכר להודיע למשכיר מראש ובכתב ולמצוא שוכר חלופי שייכנס בנעליו של השוכר אשר יאושר קודם לכן על ידי המשכיר". המשכירים טענו שהזכיין לא פינה את המושכר והם אלו שניסו להביא שוכרים חלופיים, דבר אשר לא צלח עקב הכשלתו של הזכיין את המו"מ איתם.
...
אז כשאני נמצא בעירייה וברישיון עסקים שאמרו לי שאני בתהליך חוקי עד לקבלת רישיון או אי קבלת רישיון או אי קבלת רישיון בסופו של דבר אני מצהיר את מה שאומרים לי רגע.
ש אז לכאורה, לכאורה, אני שואל, מישהו אמר לכם שיש בעיה אחרי 10 שנים? ת: ידענו שבסופו של דבר, על מנת להשלים את כל התהליך, כי המקום נמצא בהשלמה של העירייה, הרשות, בתב"ע, לשינוי התב"ע בתוך המקום.
סוף דבר חיובי הרשת ביהמ"ש מחייב את הרשת (הנתבעת 1) לשלם לזכיין (התובע) ביחד ולחוד עם הנתבע 2 מחצית מסכום החזר התמורה, קרי הסך של 90,000 ₪, כאשר סכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו