מידת הכיסוי על פי ביטוח אחריות מיוחדת

כמו כן, אני דוחה את טענת הנתבעת 3 - כי על הנתבעת 4 לשאת בתשלום הפצוי ולו מכח "נוהג ולו מהטעם הפשוט, לפיו אין בכוחו של ארוע אחד בו שילמה הנתבעת 4 תגמולי ביטוח לנתבעת 3, כדי להעיד על "נוהג" מחייב במיוחד נוכח הטענה להיעדרו של כסוי בטוחי וכפי שאפרט להלן.

לעניין זה יפים דברי בית המשפט בע"א 453-11 מ.ש. מוצרי אלומיניום בע"מ נ' "אריה" חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, ניתן ביום 21.8.13): "ראשית, נקבע כי ככלל יש לפרש את הפוליסה על פי המשמעות המילולית הרגילה, הפשוטה וההגיונית של מילותיה. פירוש זה צריך להיות מתקבל על הלב ועל הדעת, שווה לכל נפש ומתיישב עם צרכי חיי היום-יום, והכול מתוך הנחה שהצדדים להתקשרות ביקשו ליתן ביטוי לכוונותיהם האמיתיות במילים שבחרו בתהליך הניסוח. כמו כן נקבע כי יש לפרש את הפוליסה תוך עמידה על מכלול תניותיה של הפוליסה כשלמות אחת... שנית, נקבע כי במקרה של אי-בהירות או ספק בנוגע למשמעות הנכונה של הכתוב, יש לפרש את פוליסת הביטוח כנגד המנסח-המבטח. הרציונל שעומד ביסודו של כלל זה הנו כי לצד שניסח את פוליסת הביטוח – חברת הביטוח – ישנו יתרון בנסוח ובעיצוב תנאי הפוליסה, ולכן הוא זה שצריך לשאת באחריות לניסוחים עמומים ודו-משמעיים. עוד הודגש כי כלל הפרשנות כנגד המנסח מקבל משנה תוקף מקום בו מדובר בתניות פטור או בחריגים לכסוי הבטוחי..." ואולם, בהמשך פסק הדין, מובא כי ישנם חריגים לכללים האמורים ואלו הם: "ראשית, נקבע כי הכלל לפיו יש ליתן למילות הפוליסה את המשמעות המילולית הפשוטה והסבירה משמש כנקודת מוצא טובה ונוחה להבנת משמעות הפוליסה, אך לא מדובר בכלל נטול חריגים. לפיכך נקבע כי במקרה המתאים מותר וראוי לתת לכתב פירוש ליבראלי וסביר, אפילו אם פירוש כזה עומד לכאורה בנגוד למילים המפורשות שנכתבו בכתב הפוליסה, וזאת על מנת להגיע למשמעות ההגיונית והאמיתית שאליה התכוונו הצדדים להתקשרות, כאשר קריאה כוללת של הכתוב מביאה למסקנה שהמילים כפשוטן אינן מייצגות את כוונת הכתוב או כאשר הוכח בראיות ברורות שכוונת הצדדים לא הייתה למובן הרגיל והמקובל של הלשון שבה השתמשו... שנית, נקבע כי אין לאמץ "באופן עוור" את כלל הפרשנות כנגד המנסח, במנותק ממכלול התניות בפוליסה, מהנסיבות ומהתכלית שביסוד כתב הפוליסה.

לא מצאתי לראות באישור קיום הביטוח ולחלופין ב"נוהג" הנטען – משום מקור לחיוב הנתבעת 4, משעניינים אלה לא הוכחו לפניי במידה הנדרשת בדין האזרחי.

...

סוף דבר משהגעתי לכלל מסקנה, כי המקרה דנן אינו חוסה תחת הפוליסה אשר הונפקה לנתבעת 3 על ידי הנתבעת 4 – אני פוסק כדלקמן: הנתבעת 3 תישא בפיצוי התובעת, בסך כולל של - 182,202 ₪.

התביעה נגד הנתבעת 4 נדחית – ללא צו להוצאות, זאת נוכח הסכמת הצדדים כי הסכום הנ"ל אשר ישולם לתובעת הוא סכום כולל וסופי שאינו ניתן לערעור.

כן אני מורה על השבת המחצית השנייה של האגרה לתובעת, ככל ששולמה.

תנאי הביטוח הוכפפו לתנאים הכלליים שנקבעו לפוליסות ביטוח לאחריות כלפי צד שלישי, שכותרתם "מגדל ביט – פוליסה לביטוח אחריות כלפי צד שלישי", וכן לתנאים הכלליים שכותרתם "אש-כול פוליסה לביטוח אחריות מקצועית". אציין, כי בעמודים 22 ו- 23 לרשימת הביטוח, נכתב פרק מיוחד שכותרתו "תנאים מיוחדים לבצוע עבודות בחום". (ב) פוליסת ביטוח שכותרתה "מגדל ביט - פוליסה לביטוח עבודות קבלניות" (ומספרה 340021404/16), לתקופת ביטוח שתחילתה בתאריך 13.11.2016 וסיומה בתאריך 13.11.2017.

מגדל הוסיפה, כי מכיוון שהנזקים שנגרמו מבוטחים על פי פרק א' לפוליסת הביטוח, כי אז "מוצאים במפורש" הכסוי על פי פוליסת החבות, לרבות פרק ב' של הפוליסה לביטוח עבודות קבלניות.

בסיפה למכתבה מתאריך 24.11.2020, הוסיפה מגדל וכתבה, כי לאור הפער המשמעותי בין סכום התביעה ובין גבולות האחריות המרביים שעשויים להיות רלבאנטיים תחת הפוליסה לביטוח עבודות קבלניות "אנו חוזרים על האמור במכתבנו מיום 18.8.2020 כי עליכם לפעול למינוי עורך דין מטעמכם אשר ייצג אותכם בתביעה". בתאריך 6.4.2021 שלחה מגדל למבוטחת מכתב נוסף, ממנו אצטט את סעיף 2, בו נקבע כדלקמן: "בהמשך למכתבנו הנ"ל [הכוונה למכתב מתאריך24.11.2020 – י"כ], ועל פי המידע החלקי שבידי מגדל כעת, עולה כי עבודות אלה בוצעו תוך אי קיום מלא של נוהל עבודות בחום על פי הפוליסה הקבלנית.

ברור הדבר, שתכלית ההנחיות היא הגנה על ציבור המבוטחים, ואולם, יישום ההנחיות אינו עניין מכני או אוטומאטי, ובכל מקרה יש לבחון את המידה בה יש להחילן.

...

המבוטחת עצמה טוענת, כי פעלה בהתאם לנוהל עבודה בחום, ואינה מקבלת את קביעת השמאי מטעם התובעת, ומכאן מתבקש, שמגדל, הייתה זכאית לבדוק את אשר אירע, ולא לדחות את תביעת המבוטחת באופן אוטומטי או להעתיק למכתב הדחיה את מסקנתו של השמאי מטעם התובעת, שהיא לא בהכרח מסקנה אובייקטיבית.

סוף דבר אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן: (א) הנני דוחה את הבקשה, וכאמור, טענות הצדדים שמורות להם לסיומו של ההליך.

(ב) כמצוות תקנה 53 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט - 2018, ובהעדר "טעמים מיוחדים", שלא לעשות כן, הנני מחייב את המבקשת (ברנד תעשיות בע"מ) לשלם למשיבה (מגדל חברה לביטוח בע"מ) הוצאות הבקשה (כולל שכ"ט עו"ד ומע"מ) בסכום כולל של 5,580 ₪.

מר שחר העיד גם הוא כי קיימת ארונית לעובדים, בהן כפפות נגישות לעובדים כל העת, וכי אם הכפפות נקרעות, על פי הוראות הבטיחות, על התובע לפנות למנהל המשמרת, כאשר קיימות במפעל כפפות בכל המידות (עמ' 47, שורות 20-30).

הוצאות רפואיות הינן 'נזק מיוחד', הטעון פירוט והוכחה (ראו: ע"א 357/80, נחום נ' ברדה, פ"ד לו(3) 762; ע"א 4986/91, המגן חברה לביטוח בע"מ נ' נחום [פורסם בנבו] (1994)).

התובע אכן לא הציג ראיות כי יידרש לטפול ייחודי שאינו מכוסה על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי התשנ"ד – 1994 ובמסגרת סל הבריאות.

על פי הפסיקה אשר הבאתי לעיל, האחריות היא על התובע לפעול בתום לב ובשקידה סבירה לצורך מיצוי זכויותיו מול המוסד לביטוח לאומי ואין לראות במשלוח הודעה חד פעמית (או פעמיים כפי שטען), בכדי ללמד כי עמד בדרישת הפסיקה.

...

בפסק הדין שניתן בע"א 3901/15 נחום בסה אביב תעשיות מתכת נ' חאלד בשאראת (01/02/2016), (להלן: "פרשת בסה") התייחס כב' השופט יצחק עמית לחובה המוטלת על נפגע עבודה למצות את הליכים בתום לב במל"ל, וקבע כדלקמן: ".. ייתכן שזכותו של המעביד תהא תלויה ברצונו של העובד? ברצותו יתבע מהמוסד את הגִמלה, ואזי יזכה מעביד בניכוי ערכה המלא, אפילו בפועל הופחתה או נשללה על-ידי המוסד; ברצותו לא יתבע כלל את הגִמלה, ובשל כך בלבד יפסיד המעביד את זכות הניכוי שלו? אין הדבר מתקבל על הדעת כלל ועיקר (ע"א 86/73 תושיה נ' ציון חב' לביטוח בע"מ, פ"ד כח (2) 497, 500 (1974))". בפרשת בסה הנ"ל עמד כב' השופט יצחק עמית על גבולות חובת מיצוי ההליכים של נפגע בתאונת עבודה, באורח ברור, כדלקמן: "מיצוי הזכויות במל"ל צריך להיעשות על ידי הנפגע בכנות, בסבירות ובתום לב, ואלו כוללים פניה בתביעה להחמרה (ראו תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956). זאת, מקום בו קיימת עילה לתביעה להחמרה, למשל, כאשר מומחה בית המשפט בתביעה הנזיקית העריך את הנכות בשיעור גבוה משמעותית מהנכות שנקבעה במל"ל (לתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה וסעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, ראו רע"א 863/93 התעשיה האוירית בע"מ נ' קמחי, פ"ד מז(4), 815, 822 (1993)). בנוסף, על הנפגע להעלות את העובדות והטענות ולהציג את המסמכים הרלוונטיים כדי לשכנע את המל"ל לקבל את התביעה, כגון, הצגת חוות דעתו של מומחה בית המשפט בתביעה הנזיקית (ראו תא (מחוזי י-ם) 624/94  מסילתי נ' דוד אבו [פורסם בנבו] (17.12.2001)). אי התייצבות לבדיקה או הימנעות מהגשת מסמכים עלולה להיחשב כחוסר תום לב מצד הנפגע (ראו ע"א 1411/11 שירותי בריאות כללית נ' אברמוביץ, פס' 2 [פורסם בנבו] (6.15.2013))" על רקע האמור לעיל, במקרה שבו הניזוק מגיש את תביעתו באיחור למוסד לביטוח לאומי, ובשל כך פוקעת זכאותו לגמלה ו/או המוסד לביטוח לאומי דוחה את תביעתו, וככל שהמזיק הוא המעביד, ניתן לראות בתובע כמי שהפר את חובת הקטנת הנזק, וכמי שלא פעל בסבירות ובתום לב כדי למצות את זכויותיו לפני המוסד לביטוח לאומי, ובהתאם יש לנכות את הגמלה הרעיונית שלה הוא היה זכאי לקבל אילו היה פונה למוסד לביטוח לאומי בזמן ותביעתו הייתה מתקבלת.

בהתאם ולאור הפסיקה עליה הרחבתי לעיל אני מקבלת את דרישות הנתבעת לניכוי רעיוני אשר יועמד על 40,580 ₪ כדרישת הנתבעת.

סוף דבר: לאור כל המפורט לעיל, הנתבעות ביחד ולחוד, ישלמו לתובע, באמצעות הנתבעת 2, סך של 47,000 ₪ (מעוגל).

במקרה שלפניי, שילוב אחזקת מניות אפולו אחזקות בע"מ בנאמנות עבור מורגן על ידי נתן, על פי הסכם מפורש בין הצדדים, יחד עם תפקידו של מורגן כדירקטור באפולו - תפקיד אותו קיבל במקביל להעברת המניות לאחזקה בנאמנות על ידו – מהוה בסיס לקביעת אחריותו של נתן כלפי התובעים.

האמור לעיל אינו עולה בקנה אחד עם טענת התובעים ונתן, לפיה יש להטיל על חברת הביטוח לבצע בדיקות עצמאיות משלה, על מנת לגלות מידע אותו היה על המבוטח לגלות על פי ההוראות השונות של סעיף 6 לחוק חוזה הביטוח במסגרת המענה על השאלון, זאת במיוחד כאשר מדובר בעובדות אשר היו ידועות באופן אישי למי שענה על השאלון בשם המבוטח.

"הבעיה איננה מתעוררת כאשר הפוליסה יוצרת סדרה של חיובים כלפי כל מבוטח בנפרד, כאילו קיימות כמה פוליסות נפרדות, כי אז זכותו של כל אחד היא בלתי תלויה בזכותו של האחר. היא אינה קמה או נופלת עם זכותם של האחרים. למבוטח התמים קיימות כל הזכויות המוקנות לו בהתאם לתנאי הפוליסה. השאלה הראשונה שיש להשיב עליה אם כן היא, אם הפוליסה מכילה חיוב אחד... אם על פי פרשנות הפוליסה ניווכח, כי היא מכילה חיוב אחד כלפי כולם, כי אז יש לבחון את התוצאה המשפטית לפי סעיף 59 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973". בתשובה לשאלה הראשונה נקבע כי תחולת הפוליסה על המערערים, כפוליסה שנועדה לתת כסוי למועדון, מלמדת על פוליסה משותפת עם חיוב אחד המוטל על המבטחת כלפי כולם.

"היתנהגות שאינה תואמת את קנה המידה האובייקטיבי מהוה רשלנות ואחת היא אם המניע להיתנהגות זו הוא רצון מכוון או אי אכפתיות או חוסר תשומת לב" (ראה סעיף 97 לפסק דינו של כב' השופט זילברטל בעיניין תקווה, תוך הפנייה ל-א. רובינשטיין ו**** פרידמן "אחריות עובדי ציבור בנזיקין". כמו כן, ראה לעניין זה תנ"ג (מרכז) 10466-06-12 אוסטרובסקי נ' חברת השקעות דיסקונט בע"מ. בעיניין זה דן כב' השופט גרוסקופף במתן פטור על ידי חברה לדירקטורים בגין הפרה של חובת זהירות.

...

סיכום התוצאה היא כי דין התביעה כנגד דוד ונתן – להתקבל.

תביעת התובעים כנגד חברת הביטוח – נדחית.

הודעות צד ג' – נדחות.

זוהי תביעה כספית על פי פוליסה לביטוח בית העסק, שהנו גן ילדים (פעוטון), אשר מספרה 39004517/15 (להלן: "הרשימה"), הכוללת בין היתר כסוי ניזקי תכולה, ואשר הורחבה גם לניזקי טבע.

במילים אחרות, לא עלה בידי התובע להוכיח שעסקינן בנזק תאונתי, מקרי ובלי צפוי שניגרם על-ידי הסיכון שבוטח, הלא הוא ניזקי טבע, ואנמק; מקרה ביטוח מוגדר בפרק 1.2 לתנאיי הפוליסה, אשר עניינו "ביטוח התכולה" כדלקמן: "נזק תאונתי, מקרי ובלתי צפוי שארע לתכולת בית העסק בעת המצאה במבנים התפוסים על ידי המבוטח כמפורט בהצעה וברשימה". מקרה הביטוח, מעצם טיבו, מחייב מידה של אי-ודאות, אם באשר למועד התרחשותו (בביטוח חיים) ואם באשר לעצם התרחשותו.

איני מקבלת טענה זו, הואיל והאמור בסעיף קטן י"ג, בפרק ביטוח התכולה, מופיע תחת סעיף 3, אשר עניינו: "סייגים לחבות המבטח לפרק 1.2 תכולת בית העסק, להרחבות ולתוספות הכלולות בפרק זה", כאשר בהמשך נאמר שם, כי המבטח לא יהיה אחראי לפי פרק זה, בין היתר לאמור בסעיף יג. דהיינו, המדובר בסייג, ולא בהגדרת ניזקי טבע.

בנוסף, ניתן ללמוד שההגדרה של ניזקי טבע המצויה בביטוח המבנה אמורה לחול גם על ביטוח התכולה, מהאמור בסיפא של סעיף 3ז', בפרק ביטוח המבנה: "תנאי מיוחד לסעיף ז'3 – ניזקי טבע: כסוי ניזקי טבע מכל סוג שהוא, דהיינו – מבנה ותכולה יחול אך ורק אם: א. הרכוש האמור בוטח בחברה מפני אש והסיכונים המבוטחים בפרק המתאים. ב. שולמה פרמיה נוספת בגין ניזקי טבע כרשום ברשימה". דהיינו, למרות שסעיף ניזקי טבע מופיע תחת פרק ביטוח המבנה, הרי שבסיפא של הסעיף ישנה היתייחסות גם לביטוח התכולה.

...

בטופס התביעה שהגיש התובע לנזק רכוש-עסק, ציין שמקצועו: בעל גן ילדים, כאשר בהודעת הדחייה מטעם הנתבעת, לא צוין שהתביעה נדחית בהיעדר זיקתו, אלא מהטעם שהמדובר באירוע שאינו מכוסה על-פי הפוליסה – המדובר באיטום לקוי.

ומן הכלל אל הפרט; לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמכלול החומר המצוי בתיק, לרבות בסיכומי ב"כ הצדדים, הגעתי למסקנה כי לא התקיים במקרה דנן "מקרה ביטוח" כהגדרתו בפוליסה, הואיל ולא התקיים אלמנט התאונתיות, המקריות או חוסר הצפיות לגבי התרחשות הנזק.

משכך נשאלת השאלה, מהו נזק טבע בענייננו או במילים אחרות מהו הסיכון המבוטח ? במקרה דנא, אין מנוס מלשאוב את ההגדרה של נזקי טבע מהפרק בפוליסה שעניינו ביטוח מבנה, מאחר שאין הגדרה לנזקי טבע בפרק ביטוח התכולה.

איני מקבלת טענה זו, הואיל והאמור בסעיף קטן י"ג, בפרק ביטוח התכולה, מופיע תחת סעיף 3, אשר עניינו: "סייגים לחבות המבטח לפרק 1.2 תכולת בית העסק, להרחבות ולתוספות הכלולות בפרק זה", כאשר בהמשך נאמר שם, כי המבטח לא יהיה אחראי לפי פרק זה, בין היתר לאמור בסעיף יג. דהיינו, המדובר בסייג, ולא בהגדרת נזקי טבע.