מידע על עבר פלילי כעילה לפסילת שופט במשפט

נקבע על ידי בית המשפט העליון, כי: "אין די בדיון של שופט בהליכי מעצר של נאשם, כשלעצמו, כדי להביא לפסילתו מלדון בהליך העקרי לגופו. אף אם רצוי ככל שניתן, כי שופט המעצר לא ידון בתיק לגופו, אין בכך כדי להקים עילת פסלות. אף אין בחשיפה למידע בלתי קביל, לבדה, כדי להקים עילת פסלות ותחת זאת יש לבחון האם בנסיבות העניין קיים חשש ממשי למשוא פנים עקב הדיון שהתקיים בהליכי המעצר". הינה כי כן, הידיעה בדבר קיומן של ראיות לכאורה בעיניינו של נאשם, משמעותית יותר מידיעת השופט שדן בבקשה להאזנת סתר על קיום חשד, או קיום מידע מודיעיני בדבר מעורבותו האפשרית של חשוד בעבירה ועדיין הגם שרצוי ששופט שדן בהליך מעצרו של אדם עד תום ההליכים לא ידון בהליך העקרי, אין בכך כדי עילת פסילה כנגד אותו שופט.

ראו לעניין זה גם ע"פ 3066/92 א.צ. ברנוביץ ובניו קבלנות ביניין בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל": "אין לבקש פסילת שופט בשל כך שהגיע לידיו פיסת מידע על הנושא העומד לדיון. ההליכים הפליליים אינם מתנהלים בפני חבר מושבעים אלא בפני שופט שמקצועו בכך, ומן הראוי שעניין זה יהיה נגד עיניהם של המבקשים לפסול שופט". לא בנקל ייפסל בימ"ש אך בשל חשיפתו לחומר ראיות ולמידע בלתי קבילים הקשורים לפרשה העומדת בפניו והמבחן שיש לבחון הוא האם נחשף השופט למסה קריטית של ראיות בלתי קבילות שבכוחן להקים חשש ממשי למשוא פנים.

לא זו אף זו, העובדה שבית המשפט נחשף ככל הנראה למידע בלתי קביל או חסוי, ובכלל זאת מידע על עברם הפלילי של חלק מהמערערים, אינה משנה את התוצאה בעניינינו.

...

בע"פ 6968/13 וע"פ 6969/13 (לא פורסם) דחה כבוד הנשיא גרוניס בקשה לפסלות שופט על רקע שמיעת בקשות להאזנות סתר בקובעו: "דין הערעורים להידחות. לא מצאתי כי טיפולו של בית-המשפט בבקשות להאזנת סתר מקים עילת פסלות במקרה הנדון. ממועד מתן הצווים בעניין האזנת הסתר חלפה תקופה לא קצרה. לחלוף הזמן ישנה חשיבות בלתי מבוטלת כאשר הטענה היא לגיבוש דעה מוקדמת ולהשפעה של הליכים מקדמיים על דעתו של בית-המשפט. זאת ועוד, המבחן הכללי בשאלת פסלות שופט, הקבוע בסעיף 77א(א) לחוק בתי-המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, הינו קיומן של 'נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט', דהיינו, יש לבחון עד כמה העמדה שגיבש בית המשפט, ככל שקיימת, תמנע ממנו מלהכריע בתיק בהגינות ובצורה עניינית... אף אם נניח, לצורך הדיון בלבד, שבית המשפט זוכר חלק מן החומר שנחשף בפניו בדיונים לעניין האזנות הסתר, לא הצליחו המערערים להוכיח כי הדבר יפגע ביכולתו לנהל את המשפט כראוי... יתרה מכך, אין לכחד כי העובדה ששופטים מעטים בלבד מוסמכים לדון בבקשות למתן צווי האזנת סתר, ואותם שופטים משמשים כראשי הרכבים, יוצרת אילוץ שאף הוא תומך במסקנה לפיה אין לפסול את המותב מלדון בכתב האישום (ראו והשוו ע"פ 3567/00 נתן נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (3.7.2000); מרזל, בעמוד 15).

כמו כן, העובדה ששופטים מעטים בלבד בכל מחוז מוסמכים על פי חוק לדון בבקשות למתן צווי האזנת סתר ובדרך כלל אלו הם גם שופטים אשר בשל בכירותם וניסיונם משמשים כראשי הרכבים, אכן יוצרת אילוץ שעליו כבר עמדנו וטעם זה תומך אף הוא במסקנה כי אין לפסול את המותב מלדון בהליך במקרה דנן".

בהתאם לכל האמור, אני דוחה את בקשת ב"כ הנאשמים שאפסול עצמי מלדון בתיק.

בדיון שהתקיים מספר ימים לאחר מכן, ביום 3.5.2022, תיאר המותב את ארועי הדיון הקודם בציינו כי הנאשם 2 "התפרץ [...] כלפי בית המשפט בצעקות ובגידופים, באומרו כי הוא מבקש שרק [עורך דין מסוים] ייצג אותו בתיק וכי אינו מעוניין שמותב זה ידון בעיניינו והוא 'רוצה שופט אחר'". במהלך דיון שהתקיים ביום 18.7.2022 עידכן בא-כוח המערער את בית המשפט בהתפתחויות הבאות: "בעקבות מה שמופיע בפרוטוקול ומה שנאמר באולם בית המשפט בשתי הישיבות הקודמות ניפתחה חקירה פלילית נגד [המערער והנאשם 2] בגין חשדות להעלבת עובד ציבור ואיומים. נתבקשתי להגיע למסור עדות. שני הנאשמים נחקרו במישטרה. [...]" בתגובה ציין בא-כוח המשיבה: "במהלך הישיבה האחרונה בית המשפט פנה אליי ובקש להעביר את הדברים שהתרחשו לגורמים הרלוואנטיים וכך נעשה". למחרת, ביום 19.7.2022, הגיש המערער בקשה לפסילת המותב מלדון בהליך.

מכך למד המערער כי המותב עצמו "הוא המתלונן כנגד הנאשמים, באופן ישיר או עקיף" וכי הוא "נפגע העבירות בתיק שניפתח". נוכח האמור, ובשים לב לעובדה ש"מתוכן התלונה עולה" כי המותב שמע את המערער מודה בבצוע העבירות ולמד על עברו הפלילי – טען המערער כי אין מקום להמשך שמיעת ההליך בפני המותב.

העילה הכללית לפסילת שופט מלשבת בדין מעוגנת בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט), שלפיו עילת פסלות תקום בהתקיים נסיבות שיוצרות חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב.

בעבר נפסק כי הגשת כתב אישום נגד בעל דין בגין עבירות של העלבת עובד ציבור ואיומים כלפי שופט הדן בעיניינו, לא תקים כשלעצמה עילה לפסילת אותו שופט (ע"א 912/09 פלוני נ' פלונית, פסקות 1 ו-4 (19.8.2009)).

בעבר נפסק כי החשפות המותב למידע בלתי-קביל – ובכלל זה הרשעות קודמות של הנאשם, או הודאה שממנה חזר בו הנאשם בהמשך – אינה מקימה בהכרח עילת פסלות, ויש לבחון בכל מקרה ומקרה לגופו אם המותב נחשף ל"מסה קריטית" של מידע בלתי-קביל שממנה לא יוכל להשתחרר בבואו להכריע את הדין (ראו: ע"פ 2068/18 דרי נ' מדינת ישראל, פסקה 6 והאסמכתאות שם (23.3.2018); וראו גם ע"פ 4237/96 אופנהיים נ' מדינת ישראל (27.1.1997)).

...

עוד טענה המשיבה כי יש לדחות את בקשת הפסלות מחמת שיהוי.

על הרציונל שמאחורי מסקנה זו עמדתי בפסק דיני בע"פ 566/21 ברמלי נ' מדינת ישראל (16.2.2021) (להלן: עניין ברמלי), שאליו הפנה המותב בהחלטת הפסלות: "עיקרון יסוד בדיני הפסלות [...] הוא שאין לאפשר לבעל דין לקבוע מי יפסוק בעניינו או להחליפו כאוות נפשו באמצעות פרובוקציות. עיקרון זה [...] חל בין אם מבקש הפסילה טוען לעילה הכללית בדבר 'חשש ממשי למשוא פנים' או לעילה הספציפית המנויה בסעיף 77א(א1)(2). אחרת, כפי שכבר נפסק, יתאפשר לכל בעל דין שדעתו אינה נוחה מן המותב הדן בעניינו, לייצר לעצמו בדרך זו 'עניין אישי ממשי' ובכך 'ייפתח פתח רחב לכל בעל דין לבחור את המותב המתאים לו'" (שם, בפסקה 13).

העובדה שהחקירה נפתחה בעקבות הוראת המותב אינה מעלה ואינה מורידה בהקשר זה, שכן כפי שציינתי בעניין ברמלי (בפסקה 11), המסקנה שלעיל יפה גם כאשר המותב מגיש תלונה "בשל מצב דברים שאותו, על פי הנטען, יצר בעל הדין תוך כדי ניהול ההליך". אמנם, בעבר צוין כי תיתכנה נסיבות חריגות ונדירות העשויות להביא לפסילת מותב בשל איומים שהופנו נגדו (עניין ברמלי, בפסקה 14; וכן ראו ע"פ 1867/01‏ מיארה נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(4) 865, 870 (2001)) – ואולם, בקשת הפסלות והערעור דנן אינם מגלים, ולו בדוחק, אינדיקציה לכך שענייננו נמנה עם המקרים החריגים הללו.

מכל הטעמים שפורטו לעיל, הערעור נדחה.

דיון והכרעה: בהתאם לסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט המבחן הכללי בשאלת פסילתו של שופט מלשבת בדין הינו קיומן של נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט.

בע"פ 4020/94 "דורפמן נ' מדינת ישראל " פ"דמ ח(4) 768, פסק ביהמ"ש העליון כב' הנשיא שמגר: "א. פסילת שופט היא מעשה יוצא דופן ורק בנסיבות שבהן מוכח חשש ממשי למשוא פנים, ולא כל אימת שעולה חשש סובייקטיבי בעל משקל שולי (770 ה);ב. כאשר מדובר בשיפוט על ידי שופט שמקצועו בכך, אין בכל שמץ מידע על עברו של נאשם כדי להצדיק פסילת השופט...בדרך זו יכולים כל נאשם או סנגור להביא על נקלה לפסילת שופט, אם אך יאזכרו את עברו הפלילי של הנאשם (770 ג-ד).; ג. אין ליגרוס כי הודאה בעובדות וחזרה מהודאה, פוסלות שופט על אתר, כפי שאין ליגרוס שהחזרת תיק לערכאה ראשונה, אחרי ביטול הרשעה, פוסלת אוטומאטית את השופט (770 ז – 771א)." העירעור נדחה.

וביחס לע"פ 8969/09 כב' השופטת בייניש מצא להעביר את התיק למותב אחר כי באופן יוצאת דופן הרחיב השופט קמא את ממצאיו ומסקנותיו בהחלטה שלא לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדרו עד כי חששו הסובייקטיבי של הנאשם חורג מתחושה סובייקטיבית ומקים עילת פסלות על פי מבחן האובייקטיבי.

...

מכל הנימוקים הנ"ל הנני דוחה את הבקשה .

הנני קובעת מועד להקראה / המשך דיון ליום 19.4.21 שעה 11:30.

המזכירות תשלח העתק החלטתי לצדדים.

אכן, "לא כל מידע על עברו של הנאשם או המתדיין ולא כל אמירה המגלה מידע כלשהוא על הרשעה קודמת צריכים להביא לפסילתו של שופט (מ' שמגר "על פסלות שופט – בעקבות ידיד תרתי משמע" גבורות לשמעון אגרנט (תשמ"ז) 87, 110).

ר' עמ' 676 לפסק הדין: "טענה בדבר הופעה קודמת לפני שופט כיוצרת חשש ממשי למשוא פנים מועלית פעמים רבות כנימוק לפסילת שופט. בשורה ארוכה של פסקי-דין, דחה בית-משפט זה טענה כאמור (ראה למשל ע"פ 2113/91 מדינת ישראל נ' יהודה ואח' [1]; וכן ראה ע"פ 639/96 בן גביר נ' מדינת ישראל [2]). בית-המשפט קבע, באופן חד-משמעי, כי עצם העובדה שבפני אותו שופט התנהלו או מתנהלים משפטים נוספים – בין שאלה תיקים אזרחיים, ובין שאלה תיקים פליליים, בין שפסק לזכותו של צד ובין שפסק לחובתו – אין בה, כשלעצמה, כדי לפסול השופט מלדון בעיניינו של אותו צד פעם נוספת". בע"פ 7270/18 יצחק ביטון נ' מ"י (15.11.2018) נפסק: "כבר נפסק בעבר כי העובדה ששופט דן בתיק אחר של אותו נאשם אין בה כשלעצמה כדי להקים עילה לפסילת המותב, אלא במקרים חריגים שבהם הנסיבות הרלוואנטיות עשויות להוביל למסקנה אחרת (ע"פ 6792/18 ‏פלוני נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 3 (22.10.2018); ע"פ 8091/17 ‏ארביב נ' הועדה המקומית לתיכנון ובניה אשדוד, [פורסם בנבו] פסקה 7 (23.10.2017); ע"פ 286/01 לידני נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 7 (4.2.2001)). בעניינינו, בית המשפט דן בכתב האישום משנת 2017 והחליט על סמך הודאת המערער כי הוא עבר את העבירה שיוחסה לו. במסגרת אותו הליך לא היתקיימו דיוני הוכחות, המותב לא נידרש לחומר הראיות ולא קבע מימצאי מהימנות ביחס למערער. המותב אף ציין בהחלטתו כי טרם קרא את התסקיר שעל הגשתו הורה. כמו כן, אין לקבל את טענת המערער כי קיימת "קרבה עניינית" בין שני ההליכים המצדיקה את פסילת המותב היושב בדין ובודאי שאין מקום לטענה בדבר קירבה כזו לאחר שהמותב הורה מתוך זהירות יתר – אשר ספק אם נדרשה כלל – כי המשך הדיון בכתב האישום משנת 2017 יועבר למותב אחר".

כן ר' הדברים הבאים מרע"פ 1992/08 דענא נ' מ"י (19.5.2008): "כבר נקבע בפסיקתנו, כי עצם העובדה שבית המשפט דן בעבר בעיניינו של נאשם, אינה מקימה, בהכרח, עילת פסלות (ראו: ע"פ 716/85 בן-חמו נ' מדינת ישראל, פ"ד לט(3) 725 (1985); ע"פ 5662/91 מאיר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, [פורסם בנבו], 1.1.1992)). גם אם במסגרת אותם הליכים קודמים נחשף בית המשפט למידע בלתי-קביל על אודות נאשם, ובכלל כך להרשעות קודמות, אין בדבר זה, כשלעצמו, כדי להביא לפסילת בית המשפט. הנחת המוצא היא כי בית המשפט יידע להיתעלם ממידע בלתי-קביל, וזאת בהיתחשב במקצועיותו, וביכולתו לבחון את הראיות המובאות בפניו באופן אובייקטיבי וללא משוא פנים (ראו: ע"פ 2473/07 אבוטבול נ' מדינת ישראל (לא פורסם, [פורסם בנבו], 10.4.2007); יגאל מרזל דיני פסלות שופט  298-299 (2006)). גם חזרה מהודאה, בפני אותו מותב בפניו ניתנה הודאה זו לכתחילה, אינה מהוה עילת פסלות, אלא בנסיבות מיוחדות... הלכה זו נקבעה, מתוך ההנחה שבהעדר נסיבות מיוחדות וחריגות כאמור, חזקה על בית המשפט שיוכל להיתעלם מהודאה שהנאשם חזר בו ממנה"..

...

בדיון אשר התקיים ביום 21.10.20, התייצב עו"ד מ. אזולאי, והודיע כי קיבל את ייצוג הנאשם בתיק זה. בית המשפט מצא לנכון לציין שוב כי מותב זה דן בעניין אחר של הנאשם לפני מספר שנים.

ר' ע"פ 640/18 בנון בר בע"מ נ' עירית תל אביב (‏24.1.2018) בו הועלתה טענת פסלות שלא בהזדמנות הראשונה, ונקבע כי הבקשה לקתה בשיהוי: "לאחר שעיינתי בטענות המערערים, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. המערערים לא העלו את טענת הפסלות בהזדמנות הראשונה – קרי: במועד הדיון מיום 21.11.2017 או מיד לאחריו – אלא המתינו ועשו כן אך בסמוך לדיון ההוכחות, ומכאן שבקשתם לקתה בשיהוי (ראו למשל: ע"פ 7866/15 כהן נ' עיריית אשדוד, פסקה 6 (19.11.2015))". בע"פ 7866/15 שאול כהן נ' עיריית אשדוד (19.11.2015) נדחה ערעור בטענת פסלות גם ללא קבלת תשובה, לאור מועד העלאת טענת הפסלות, שלא בהזדמנות הראשונה אלא בהמתנה עד לאחר הכרעת הדין.

ר' עמ' 676 לפסק הדין: "טענה בדבר הופעה קודמת לפני שופט כיוצרת חשש ממשי למשוא פנים מועלית פעמים רבות כנימוק לפסילת שופט. בשורה ארוכה של פסקי-דין, דחה בית-משפט זה טענה כאמור (ראה למשל ע"פ 2113/91 מדינת ישראל נ' יהודה ואח' [1]; וכן ראה ע"פ 639/96 בן גביר נ' מדינת ישראל [2]). בית-המשפט קבע, באופן חד-משמעי, כי עצם העובדה שבפני אותו שופט התנהלו או מתנהלים משפטים נוספים – בין שאלה תיקים אזרחיים, ובין שאלה תיקים פליליים, בין שפסק לזכותו של צד ובין שפסק לחובתו – אין בה, כשלעצמה, כדי לפסול השופט מלדון בעניינו של אותו צד פעם נוספת". בע"פ 7270/18 יצחק ביטון נ' מ"י (15.11.2018) נפסק: "כבר נפסק בעבר כי העובדה ששופט דן בתיק אחר של אותו נאשם אין בה כשלעצמה כדי להקים עילה לפסילת המותב, אלא במקרים חריגים שבהם הנסיבות הרלוונטיות עשויות להוביל למסקנה אחרת (ע"פ 6792/18 ‏פלוני נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 3 (22.10.2018); ע"פ 8091/17 ‏ארביב נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה אשדוד, [פורסם בנבו] פסקה 7 (23.10.2017); ע"פ 286/01 לידני נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 7 (4.2.2001)). בענייננו, בית המשפט דן בכתב האישום משנת 2017 והחליט על סמך הודאת המערער כי הוא עבר את העבירה שיוחסה לו. במסגרת אותו הליך לא התקיימו דיוני הוכחות, המותב לא נדרש לחומר הראיות ולא קבע ממצאי מהימנות ביחס למערער. המותב אף ציין בהחלטתו כי טרם קרא את התסקיר שעל הגשתו הורה. כמו כן, אין לקבל את טענת המערער כי קיימת "קרבה עניינית" בין שני ההליכים המצדיקה את פסילת המותב היושב בדין ובוודאי שאין מקום לטענה בדבר קירבה כזו לאחר שהמותב הורה מתוך זהירות יתר – אשר ספק אם נדרשה כלל – כי המשך הדיון בכתב האישום משנת 2017 יועבר למותב אחר".

ציון האמור נבע מכך שבתחילה לא היה הנאשם מיוצג, ולאחר מכן התחלף הייצוג, ובית המשפט מצא לנכון לחזור על כך, לאור העובדה שלא היה ידוע אם הייצוג החדש נחשף לפרוטוקול הקודם.

אשר על כן, בקשת הפסלות נדחית.

שהוי ניכר בהעלאת טענת הפסלות: בהתאם לסעיף 146 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב – 1982, טענת פסלות תועלה לאחר תחילת המשפט, ובהיעדר אפשרות להעלותה באותו שלב, תועלה "מיד לאחר" היוודע עילת הפסלות: "146. (א) לאחר תחילת המשפט, ובערעור – בתחילת שמיעת העירעור ולפני כל טענה אחרת, רשאי בעל דין לטעון טענת פסלות נגד שופט פלוני לפי סעיף 77א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984 (בחוק זה-חוק בתי המשפט), הוחלף שופט כאמור בסעיף 233, רשאי בעל דין לעורר טענת פסלות נגד השופט האחר בתחילת הישיבה הראשונה שלאחר החילופין.

ככל שנחשפתי לגליון המירשם הפלילי של הנאשם, במסגרת הליך המעצר לצרכי חקירה, אין בעובדה זו כדי להקים, כשלעצמה, עילת פסלות, בהיעדר "מסה קריטית". בע"פ 5292/16 אביחי לוי תמר נ' מדינת ישראל (18.7.16) נקבע: "... הכלל הרגיל הוא כי עצם חשיפתו של שופט להרשעות קודמות של הנאשם הנדון בפניו אינה פוסלת אותו כשלעצמה מליישב בדין...". בע"פ 685/21 שמעון בן טוב נ' מדינת ישראל (17.02.2021) נקבע: "חשיפה למידע על עברו הפלילי של נאשם אינה מקימה, כשלעצמה, עילת פסלות....והמערער לא נימק מדוע הפרט שלטענתו נחשף מהוה "מסה קריטית" שהמותב לא יוכל להשתחרר ממנה בבואו לידון בהליך".

...

בע"מ 2866/08 פלוני נ' פלונית ואח' פסקה 9 (29.07.2008), נקבע: "ראשית, דינן של טענות המערער להידחות בשל השיהוי בהעלאתן. הלכה היא כי טענת פסלות יש לטעון מיד לאחר היוודעה, ולא להשאירה נצורה לעת מצוא....בקשת הפסלות הוגשה לאחר פרק זמן ארוך בו נוהלו דיונים ונדונו בקשות הצדדים על ידי השופטת. בנסיבות העניין, לא העלה המערער טעם המצדיק שיהוי ניכר בהגשת הבקשה". במסגרת ע"פ 3121/20 גמיל סלואדי נ' מדינת ישראל (04.06.2020) נקבע: "דין הערעור להידחות וזאת בראש ובראשונה בשל השיהוי הכבד שדבק בהעלאת טענת הפסלות, אשר נטענה לראשונה למעלה משמונה חודשים לאחר שניתן גזר הדין בהליך הנוסף שניהל המותב בעניינו של המערער. לא מצאתי כי בנסיבות העניין ישנה הצדקה לכך שבקשת פסלות לא הוגשה בסמוך למועד האמור....בנסיבות אלו, הגשת הבקשה לאחר שפרשת התביעה הסתיימה ועדי התביעה כולם – לרבות המתלוננת – כבר נשמעו יש בה כדי להצדיק את דחייתה מטעמי שיהוי....במכלל הנסיבות וכן בשים לב להבהרת המותב לפיה בשל חלוף הזמן הוא אינו זוכר את פרטי ההליך הקודם, לא מצאתי כי בשלב זה קמה עילה המצדיקה את העברת ההליך לשמיעה בפני מותב אחר". במקרה דנן, מועלית טענת הפסלות בחלוף שנה וחצי ממועד הגשת כתב האישום, בעיצומה של פרשת ההגנה, מבלי שניתן הסבר כלשהו לשיהוי הרב בהגשת הבקשה.

אין די בטיעון בדבר "מראית פני הצדק", שכן טיעון זה אינו מקים "אפשרות ממשית למשוא פנים". נדרש ביסוס אובייקטיבי ממשי, שאם לא כן נמצאנו מרוקנים מתוכן את הלכות הפסלות שיצאו מלפני בית המשפט העליון (ע"פ 28/98 חוה אסרף נ' משה בן דורי (2.3.98)(קובלנה פלילית)).

ממכלול הנימוקים הנ"ל, הבקשה לפסילת שופט נדחית.

המזכירות תעביר החלטתי לב"כ הצדדים, תוודא קבלת ההחלטה בשיחה טלפונית עם ב"כ הנאשם, ותנהל רישום בתיק בדבר מועד המסירה.