מיגון ביטכונית גניבת רכב ביטוח מקיף

כל שנותר הוא מבחן "השכל הישר":  ברור  שקרו בישראל מקרים שבהם מערכות המיגון מתפקדות, כלי רכב נגנבים ולא נקבע שהגנבים נהנו  מ"שתוף פעולה" של בעלי הרכב או המחזיקים בו.   מדובר במערכות אלקטרוניות המנוטרלות ע"י שידור אות אלקטרוני.

המנוף בוטח בפוליסה שברשימה המצורפת לה נקבע כי "מוצהר ומוסכם בזה – כאשר הקף הכסוי הבטוחי של המשאית הוא ביטוח "מקיף", המיגון הנידרש לסכוני פריצה, גניבה, נזק בזדון הוא כמפורט בפוליסה לביטוח המשאית עליה מורכב הרכוב המבוטח ולא כמפורט בהמשך ברשימה זו".

הנתבעת טענה שהוכח שבעת הארוע נרשמו הקודים לנטרול מערכות "ביטכונית" ו"איתוראן" על גבי השלט-רחוק באופן שנשללה לחלוטין האפקטיביות של המיגון.

...

מסקנה שעד אינו "הכי ישר בעולם", לא מספיקה כדי להטביע בו חותם של שותף לגנבים.

  התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובעת 361,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 17.5%, האגרה והוצאות ההליך.

אציין כבר עתה, כי אני דוחה את נסיונה של מגדל-ביטוח להסתמך על העדרה של "ביטכונית" ברכב, אשר נדרשה כביכול עם ראשית הביטוח בשנת 1996, וזאת כבסיס לשלילת חבותה (ס' 5א ו-9ז' לסיכומיה).

בעת שנכרת הסכם ההלוואה, חויב הלווה לבטח את רכבו בביטוח מקיף (ס' 5(ה) להסכם ההלוואה).

באותה "רשימה" צוין--במשבצת מודגשת ותחת הכותרת "שים לב!"--כדלקמן: "כסוי גניבה לרכב מותנה בקיום אמצעי המיגון המפורטים מעלה, ובהיות האמצעים תקינים ומופעלים כשהרכב אינו מאויש". הנתבעת לא חלקה על כוחה של חברת ביטוח לדרוש התקנה של אמצעי מיגון, כמו גם על כוחה להתנות את הכיסוי הבטוחי בקיומם של אמצעי מיגון.

...

אני דוחה את טענת הנתבעת, לפיה יש צורך בהעדת מומחה לצורך חישוב הריבית.

איני מקבלת טענה זו. עיון בס' 14 ובנספח ג2 לתצהירו של ד"ר בנזון מלמד, כי סרובו לחתום נבע מתוך אי הכרה בזכות של חברת הביטוח להשבת הפצוי, כנטען בכתב ההיתחייבות.

אני סבורה כי לא הוכח שד"ר בנזון העלים, כביכול, עובדה כלשהי מחברת הביטוח, או שפעל מתוך כוונת מרמה.

בשים לב למכלול, אני סבורה כי על חברת הביטוח לשאת בנטל של 70% וכי למבוטח אשם תורם בשיעור של 30% (והשוו: ת"א (י-ם) 7304/95 שחר נ' ציון חברה לביטוח בע"מ, דינים שלום כרך ז' 810; ת"א (י-ם) 20511/95 המוביל ז'ק יולזרי בע"מ נ' איתן חברה לביטוח בע"מ, דינים שלום כרך ט 385).

המשאית בוטחה בפוליסת ביטוח רכב מקיף אצל הנתבעת (להלן – "הפוליסה").

לענין זה די אם אפנה לע"א 1240/00 (מחוזי נצרת) (פורסם בנבו) ושם נאמר מפי כבוד השופט נ. ממן (כתוארו אז) "הכל מסכימים כי ההוכחה בדבר קיומם בפועל של אמצעי המיגון הנדרשים על פי הפוליסה ובדבר הפעלתם בידי הנהג עובר לגניבת המכונית צריכה להיות חלק ממערך הראיות הכולל שעל המערערת (התובעת שם – א.ק.) לספק בכדי לממש את עילת התביעה על פי הפוליסה" (שם סעיף 23).

וכך מתאר גורן את מבנה ופעולת הבטכונית ומפאת חשיבות העניין אצטט דבריו במלואם: "בטכונית היא מערכת משולבת למניעת גניבת רכב המשביתה פעולה של אחד המכלולים החיוניים להתנעת הרכב כגון: מפלג, מתנע, משאבת דלק, משאבת הזרקת דלק וכדומה. היא תוכננה לעמוד נגד גנבי רכב מקצועיים ולספק אבטחה גבוהה הרבה יותר מאמצעים אחרים המקובלים בשוק אבטחת הרכב ועיקרה במניעה פיזית של גישה לכל רכיב או חיבור חשמלי שבאמצעותו ניתן לעקוף את מערכת האבטחה ולהתניע את מנוע הרכב. רמת האבטחה של מערכת למניעת גניבה נמדדת על פי הזמן והאמצעים הדרושים לגנב מקצועי כדי לנטרל אותה. ניטרול הביטכונית מחייב פריצה אלימה כפי שיפורט בהמשך.

...

סוף דבר התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את קיומה של מערכת המיגון כפי אשר נדרש בתנאי הפוליסה.

בחינת כלל העדויות, גם לגופן, הביאו אותי למסקנה וכפי שפורט לעיל, כי עדי הנתבעת וראיותיה היו אמינים בעיני יותר מאשר עדי התובעת וראיותיה.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה ומחייב את התובעת לשלם לנתבעת שכ"ט עורך דין בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

בפניה זו ציין סוכן המשנה כך: "עם התקנת המיגונים הנדרשים נערוך השינוי למקיף בהתאם". ביום 3.5.01 נתקבלה אצל הנתבעת פנייתו של צד ג' בה מצוין: "מצ"ב אישור מיגון כנדרש. נא להוסיף כסוי בפוליסה מפני גניבה מיום 29.4.01". לפניה צורף אישור התקנת/קיום מערכת "איתוראן". על פניה זו הוטבעה חותמת בה נאמר:"תנאי מוקדם לכיסוי גניבה ו/או פריצה כי עד לתאריך 26/5 יומצא אישור המעיד כי מערכות ההגנה ברכב, נבדקו ונמצאו תקינות" (התאריך במספרים מולא בכתב יד – י.ש.).

ביום 16.5.01 הנפיקה הנתבעת עבור התובעת פוליסת ביטוח צד ג', בה הוספה התנאה בזו הלשון:"מוסכם ומוצהר בזאת כי הכיסוי הבטוחי בפוליסה כנגד סכוני פריצה ו/או גניבה מותנה בהוספת: ביטכונית עד לתאריך: 26052001". ביום 12.6.01 פנה סוכן המשנה, צחי יוסף, אל הנתבעת באמצעות צד ג', וציין במכתבו, כי התוספת לפוליסה יצאה שגויה שכן יצא ביטוח צד ג' בלבד כאשר "בקשתנו מיום 29.4.01 הייתה לכלול חיסוי (צ"ל: "כסוי" –י.ש.) ביטוח מקיף כולל גניבה לפי אישור מיגון שהועבר אליכם.

...

הנתבעת שלחה הודעה לצד שלישי כנגד סוכן הביטוח שעבד מולה, בטענה שלו תתקבלנה טענות התובעת, משמעות הדבר שצד ג' הפר את חובותיו, הן כשליח והן מכח דיני הנזיקין, בכך שלא קיבל מהתובעת את אישורי תקינות המיגון הנדרשים ולא העבירם לנתבעת, ולחילופין עליו האחריות למעשי סוכן המשנה, מר צחי יוסף, לאור המסקנה המתחייבת שידע כי אישורי המיגון פקטביים.

לטענת הנתבעת, תומכות ראיות נוספות במסקנה זו, לרבות ההודעות שנגבו ע"י החוקר מטעמה, העדויות שנשמעו בפני בית המשפט וחוות דעת המומחה מטעמה.

גם בע"א 2688/95 יצחק פינס נ' כרם מהנדסים, פ"ד נ (5) 742, חזר בית המשפט העליון על ההלכה שנקבעה בעניין אסימוב הנ"ל. ברוח הלכה זו ניתנו גם פסק הדין בע"א (חי') 2868/04 מנורה נ' לדיזנסקי ולדימיר, (מיום 14.6.05 – לא פורסם) (פסק הדין אושר בבית המשפט העליון ברע"א 8275/05 מיום 7.3.06 – לא פורסם), שם נדחתה טענת חברת הביטוח, כי יש לדחות את התביעה מן הנימוק שלא הוכח גובה הנזק, שכן התובע לא המציא חוות דעת שמאי.

לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את שווי המשאית והמנוף, בסך כולל של 120,000 ₪, בנכוי סכומי ההישתתפות העצמית, כמפורט ברשימה ובסה"כ 101,250 ₪ נכון למועד הגניבה, צמוד ונושא ריבית כחוק מהמועד שהיו אמורים להשתלם ועד למלוא התשלום בפועל.

כן, תשלם הנתבעת הוצאות התובעת ושכ"ט עו"ד, בסך של 20,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק, והוצאות הצד השלישי ושכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

הנתבעת היתה בתקופה הרוולנטית לכתב התביעה המבטחת של התובע ושל המשאית בפוליסה לביטוח רכב מסחרי מעל 4 טון "מקיף" מספר 80043993101 מיום 01.04.01 ועד ליום 31.03.02 (להלן: הפוליסה).

במכתב תשובה שהפנה לב"כ הנתבעת בעקבות השיחה (נ/5) ציין בן צור כי "פנינו למבוטח בשאלה, היכן הקודנית הנוספת והאם השתמש בקודנית זו לנעילת מערכת הביטכונית שברכבו". לדבריו במכתב, התובע השיב כי קודנית הביטכונית שימשה אותו במהלך שימושו ברכב, כי קיבל מהמוכר קודנית אחת והיא זו שמסר.

הוכח, כי היעדרה של מערכת המיגון "ביטכונית", הדומה בתכונותיה ל"אימובילייזר מיד" המוזכרת בפוליסה, מערכת המבצעת נתוק של הסולר מהמנוע בהיעדר הקוד הייחודי המשודר ע"י הקודנית המתאימה, הגביר פי כמה וכמה את הסיכון לגניבת המשאית, וזאת בנגוד לטיב ומידת הסיכון שהסכימה המבטחת ליטול על עצמה בהתנותה את תנאי המיגון בפוליסה, כפי שהותנו והוסכמו.

...

משכך, לא עמד התובע בתנאי המיגון הנדרשים על פי הפוליסה, ודין תביעתו להידחות.

ממילא, עצם קיומה של הקודנית בידי התובע, גם בהנחה שהיא מתאימה ושייכת למערכת המקורית של הביטכונית שהותקנה במשאית, אינו מעלה ואינו מוריד לעניין המסקנה, כי בפועל לא היתה מערכת הביטכונית תקינה, וכי לא נעשה בה שימוש פעיל עובר לגניבה.

לפיכך אני דוחה את התביעה.