מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

מי שזייף חתימה לא יכול לרשת

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2013 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בית דין איזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 7455-11-12 לפני: כב' השופטת שרה מאירי-אב"ד נציגת ציבור עובדים הגב' חנה גלאי נציג ציבור מעבידים מר יגאל סעדיה התובע סעיד מרעי ע"י ב"כ עו"ד טיבי הנתבעות 1. עתיד - רשת חינוך ביה"ס בע"מ ע"י ב"כ עו"ד גל 2. רשת תיכוני טומשין בע"מ ע"י ב"כ עו"ד צור פסק דין
באשר למכתב המנהל ("מכתב 16.9.12") – לטענת התובע, במכתב זה זויפה חתימתו של התובע (כביכול נתקבל על ידו) והוא היתקבל אצלו בדואר רשום רק באוקטובר (מכתב 16.9.12 צורף ע"י התובע כנספח שנשמט מבקשתו לצמ"ז בבקשה מ- 5.11.12).
למחרת, ב- 27.8.12 (יום פתיחת שנה"ל) הגיע לביה"ס ובסיומה של שיחה עם המנהל הודיע למנהל כי הוא עובד קבוע בעתיד, אינו עובד של המח"ט ולא של טומשין, כי הוא מעוניין להמשיך לעבוד בעתיד ועזב את ביה"ס. באותו מועד או סמוך לו הודיע נציג האירגון ("איוב") למנכ"ל טומשין ("מלוביצקי") כי נפלה טעות ברשימה ושם התובע נשמט ממנה (טומשין לא יכלה לדעת על כך).
דא עקא, הן בדיון מפברואר ועד שנקבע כי ינתן פסק דין, לאחר שהגשו סיכומי טומשין (וגם בהליך הרביעי), אין איזשהיא היתייחסות מה הוחלט בתלונתו! ויובהר – לכשעצמנו, אין להחלטת המישטרה משמעות ראייתית מכרעת – מקום שטוען התובע כי החתימה אינה דומה לחתימתו ומנגד, טענו הנתבעות כי התובע חתם בהזדמנויות שונות באופנים שונים – וכך הוכח בפנינו.
...
סיכום מסקנתנו היא כי התובע בהתנהלותו (גם בהליכים) הביא לכך כי בפועל זנח את עבודתו ואת משרתו.
מצאנו כך להורות לאור התנהלות התובע כמפורט לעיל.
בשולי הדברים – מצאנו להמליץ לארגון כי יפעל בעניינו של התובע, ע"מ שככל שיעמוד בתנאי הדין החל – ישובץ להוראה במח"ט או בבי"ס טכנולוגי אחר של טומשין (ולמצער, וככל שיהא רשאי, להוראה בעיוני שמא גם בעתיד) בשנה"ל הבאה, בהקף משרה דומה לזה בו עבד טרם החל"ת. בהתאמה, נמליץ אף לנתבעות או מי מהן.

בהליך המרצת פתיחה (ה"פ) שהוגש בשנת 2017 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

הנתבעות בסיכומיהן, טוענות, כי הסכם ההפעלה משנת 1993 הנו מזוייף, או חסר נפקות ותוקף מחייב, רישיון העסק המדובר פקע כבר בסוף 1994, ויוסי אינו יכול לרשת מה שאין למנוח סולומון שעיזבונו בפש"ר. נטען שבנתבעת 1 אוגדה בזמנו, פעילות עסקי המשפחה, לרבות העסק נשוא הדיון, ומשאין חולק שהנת' 2 בעלת השליטה בנת' 1 , הפועל היוצא שהבעלות בעסק שלה.
מאידך, דומה שאין חולק שהגם שלבנה אינה חתומה על ההסכם המודפס, עדיין הטיוטה שנעשתה בכתב יד בקשר אליו נכתבה בכתב ידה, עניין שמלמד לכאורה שלבנה, חרף הכחשתה המוחלטת את ההסכם, תוך שימוש במילה "זיוף" בקשר אליו, ושאינה ראויה, הייתה מודעת, לכל הפחות, ובאותה עת, לתניות המרכזיות שבאותו הסכם, הגם שכאמור לא חתמה עליו, ולא ידוע גם בשלב זה מיהו החותם הנוסף הנחזה להיות החותם השני מטעם לחמניה על אותו הסכם.
...
שוכנעתי, שנעשה ניסיון השתלטות על העסק , שהתובעים נתלים במסמך כזה או אחר על מנת להוכיח את זכותם ביחס לעסק, ואינו משקף את כלל מהלך העניינים על ציר הזמן משנות ה- 80', וכאשר שימשו בסופו של יום כעושי דברו של סולומון, וכאשר במהלך השנים מעולם לא טענו לבעלות המקנה זכות סילוק.
לאור כל האמור לעיל אני מחליט לדחות את התביעה.
אני מחייב את התובעים, ביחד ולחוד, לשלם לנתבעות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בסך 50,000 ₪, צמוד ונושא ריבית כחוק, החל מהיום ועד לתשלום בפועל.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2017 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

קביעת המומחה מטעם בית המשפט, אשר ניתנה בשלב מאוחר יותר, ותוך כדי ניהול ההליך, לפיה חתימת הנתבע לא זויפה, אינה יכולה להשליך רטרואקטיבית על תום הלב ועל האמונה הסובייקטיבית של הנתבע בעת הגשת התלונה.
וראו בסעיף 66 לפסק דינו של כב' השופט עמית בעיניין דניאל: "בשונה מבית משפט קמא, אני סבור שניתן היה להסתפק בדיון בעוולת לשון הרע ולא היה צורך להזקק לעוולת הרשלנות (השוו: ע"א 6903/12Canwest Global Communications Corp‏ נ' עזור, [פורסם בנבו] פסקה 5 (22.7.2015) (להלן: עניין עזור)). חוק איסור לשון הרע נועד להגן על שמו הטוב של האדם, ולאזן בין זכות זו לבין חופש הביטוי וערכים נוספים (ע"א 4534/02‏ רשת שוקן בע"מ נ' הרציקוביץ'‏, פ"ד נח(3) 558, 565 (2004); ע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי, [פורסם בנבו] פסקה 12 (4.8.2008) (להלן: עניין שרנסקי); דנ"א 2121/12 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין אורבך, [פורסם בנבו] פסקה 19 לפסק-דינו של הנשיא א' גרוניס (18.9.2014) (להלן: עניין אילנה דיין)). פגיעה בשם הטוב גוררת עימה באופן כימעט אנהרנטי גם עוגמת נפש, אשר נמנית לפיכך על סוג הנזקים שהעוולה נועדה להגן מפניהם ולפצות עליהם (השוו: רע"א 5237/06 מדינת ישראל-הנהלת בתי המשפט נ' מנסור, [פורסם בנבו] פסקה 7 (6.7.2008); אורי שנהר דיני לשון הרע 386 (1997) (להלן: שנהר)). גם התנהגויותיהן העוולתיות של המערערות מתכנסות כולן אל תוך יסודות העוולה של לשון הרע, ואין כל צורך לפתוח "מסלול" תביעה נוסף לפי עוולת הרשלנות.
...
" לאור האמור, ומאותם טעמים בגינם דחיתי את הטענה בגין עילה הנעוצה בחוק לשון הרע, נדחית גם טענת הרשלנות.
כפי שנקבע לעיל, כל שהוכח הוא כי הנתבע הגיש תלונה לרשות המוסמכת כדי שתפתח בהליכים, ובכך אין די לצורך הוכחת עוולת הנגישה, ועל כן העילה הנטענת גם בעניין זה נדחית.
סוף דבר התובענה נדחית.

בהליך תביעה קטנה (ת"ק) שהוגש בשנת 2018 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

נציג הרשת שזכר את התובע, ובהגינותו לשאלת בית המשפט הישירה אל מול חותמת "הרשת " נזהר מלטעון, כי התובע אינו דובר אמת הבהיר בדבריו בדיון : " הוא יכל לקחת את הכסף שלו חזרה בשנים עברו, לא הבנתי למה לא לקח. הכתב הזה זה לא אני. הוא נראה לי בנאדם מאוד רציני. סביר להניח שהוא לא זייף חתימה ודברים כאלו" .
הנתבעת שרכשה את הרשת ומחויבת בחיוביה , אינה יכולה להיתנער מלקוחות הרשת לאחר הרכישה, ולא בכל יום מציגים אלו מיסמך במסגרתו מגיעה להם זכות זכוי , בחתימה וחותמת הרשת שנרכשה, כאשר הנציג דאז מאשר את הארוע , מנסה להרחיק חתימתו , אך מודה בחותמת הרשת ובעצם הזכות להשבה .
...
לאחר ששמעתי טענות הצדדים והעדויות בהקשרן , ולמרות שלא הקלתי ראש בטענת השיהוי , קבלתי את התביעה בחלקה וזאת מן הנימוקים הבאים : קבלתי את המסמך ואת העדות בהקשרו מצד התובע , מסמך בכתב שהובא בפניי כראיה להשבת המוצר בגין העסקה מושא המסמך עליו נכתב " " המוצר הוחזר לסניף " בחותמת הנתבעת הרשמית של הרשת מיום 19.7.11 .חותמת דיו שאינה מצויה על שאר המסמכים .
נציג הרשת שזכר את התובע, ובהגינותו לשאלת בית המשפט הישירה אל מול חותמת "הרשת " נזהר מלטעון, כי התובע אינו דובר אמת הבהיר בדבריו בדיון : " הוא יכל לקחת את הכסף שלו חזרה בשנים עברו, לא הבנתי למה לא לקח. הכתב הזה זה לא אני. הוא נראה לי בנאדם מאוד רציני. סביר להניח שהוא לא זייף חתימה ודברים כאלו" .

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

עוד התחוור לתובעת כי קודם לרישום הערת האזהרה, קדם רישום צו ירושה מזויף של אביה ז"ל, על החלקה בה מצויים המקרקעין, צו מתאריך 2.2.1999, אשר לפיו חלקה במקרקעין מצומצם מהחלקים אותם אמורה היתה לרשת בפועל.
במסגרת פסק הדין נדחתה המרצת הפתיחה תוך שנקבע, בין היתר, כי אחיה של התובעת לא היה מעולם בעלים רשום במקרקעין ולפיכך לא יכול היה להעביר חלק במקרקעין שלא היה בעליו; ממילא, כך נקבע, לא ניתן לבצע עסקה בחלק מסוים במקרקעין, לאור הוראות חוק המקרקעין [ה"פ 200303/98 מנסור ואחרים נגד חאזקיה ואחרים, פסק דינה של כבוד השופטת (כתוארה אז) הילה גרסטל, מתאריך 21.1.1999 – נספח 4 לתובענה].
נוסף לתצהירים אלה, צירפה חוות דעת מטעם הגרפולוגית הגברת מלי קדוש מתאריך 3.10.2021 אשר קבעה ביחס לחתימתה של התובעת על הסכם המכר כי "בהחלט ניתן לקבוע כי מדובר בזיוף". יוער כי לכתב התביעה צורפה חוות דעת מתאריך 8.1.2019, שם צוין כי החתימה אינה אותנטית "ברמת סבירות אפשרית". (נספח 9 לכתב התביעה).
אלא שהתובעת לא עשתה כן וגם בפניותיה למישטרה ציינה כי מי שזייף את החתימה הם "עורכי הדין" כנגדם הוגשה התלונה, ללא כל טענה לנתבע (ראו מכתב מיום 13.7.2020 במסגרת נספח 7).
...
סבורני כי דחיית התביעה במקרה דנן, אף מתיישבת עם עקרונות היסוד בתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018, לקיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן.
כך או כך, הואיל והשיהוי אינו מהווה נדבך עצמאי לדחיית התביעה ומסקנה זו מבוססת על הנימוקים האמורים, לא מצאתי לפרט מעבר לכך [ראו והשוו פירוט ההלכות בעניין דיני השיהוי ותחולתם: ע"א 4352/15 דניאל קורן נ' אורן הראל (2.8.2017; במסגרת פסק דין זה נחלקו הדעות בענין תחולת השיהוי והטענה שם נדחתה ברב דעות); ע"א 9839/17 ‏הביטאט בע"מ נ' ‏CAFOM (17.12.2018; טענת השיהוי נדחתה)].
סיכום לנוכח כל האמור, תביעת התובעת נדחית.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו