זאת, ממספר טעמים שלעתים מתקיימים בו זמנית: חשיבות הערכים העומדים ביסוד עילת התביעה - עיקרון השויון, מניעת הטרדה מינית, הענקת הגנה לחושפי שחיתויות, הגנה על חופש ההתארגנות והבטחת קיום זכויות העובד מכוח חוקי המגן; הכרה בקושי האינהרנטי הכרוך בהוכחת סוגי תביעות מסוימים, כגון תביעות העוסקות בהפליה או תביעות שעילתן פיטורים מטעמים אסורים; היתחשבות בפערי הכוחות ופערי המידע המובנים שבין העובד לבין המעסיק; הרצון לתמרץ מעסיקים (לרבות מעסיקים בפועל של עובדי חברות כוח אדם או מזמיני שירות מקבלני שירותים) לנהוג בדרך מסוימת, כגון רצון לתמרץ מעסיקים לקיים את החובות הרישומיות המוטלות עליהם, או לתמרץ מזמיני שירותים לפקח כי משולמות לעובדי קבלן השרות כל זכויותיהם.
הזכויות שנתבעו בכתב התביעה הן פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד על פי סעיף 5 לחוק הודעה לעובד; פיצוי בגין תלושי שכר על פי סעיף 26א לחוק הגנת השכר; החזר פקדון מסתננים שנוכה משכרו; פדיון חופשה; דמי חגים; הפקדות לפנסיה ולפיצויי פיטורים; דמי הבראה; תוספת ותק; שי לחג; קרן הישתלמות; הודעה מוקדמת; פצויי פיטורים; פיצוי בגין פיטורים שלא כדין והפרת חובת השימוע.
מר עאצי נישאל כיצד הוא מסביר את העובדה שבתלושי השכר התוצאה היא ששולם לעובד שכר בסך של 30 ₪ נטו לשעה, ותשובתו הייתה כי הוא מעסיק חשבי שכר כדי שלא יצטרך להתעסק עם הרבה עובדים (ע' 25, ש' 14 – 17), ובהמשך "מה שהם עשו הם הוסיפו, מישהו לקח הלוואה, או לא לקח הלוואה, לא מצאתי תשובה על זה" (ע' 25, ש' 21 – 22).
...
לסיכום: בחלק זה של פסק הדין עמדנו על הכללים הראייתיים שלפיהם יש לבחון את טענתם העיקרית של העובדים בערעורים שלפנינו, לפיה שכרם המוסכם עמד על 30 ₪ נטו לשעה.
אשר לחיוב בהפקדה לגמל בגין שעות נוספות לא מצאנו הצדקה לכך, כשעל פי הדין המעסיק רשאי, אך לא חייב, לבצע הפקדות לגמל ופיצויי פיטורים מרכיב השעות הנוספות, אשר בנסיבות העניין לא הוכח כי אינו אותנטי.
סוף דבר - ערעור החברה מתקבל בחלקו:
(1) הערעור על החיוב בתשלום פיצוי בגין הודעה לעובד, הפרש דמי חגים בסך
101 ₪, שיעור ניכוי דמי ההודעה המוקדמת והוצאות משפט – נדחה.
אשר להוצאות משפט בערעור סבורים אנו כי על אף שעיקר הערעור התקבל, ובשים לב לכך שאי מסירת ההודעה לעובד תרמה לאי הבהירות - כל צד יישא בהוצאותיו.
