מי אחראי על מעשים של נושאי משרה שיפוטית

מעשיו ומחדליו של נושא משרה שיפוטית, החוסים תחת החסינות השיפוטית, אינם יכולים, איפוא, להיות מיוחסים למדינה מכוח תורת האורגנים ולהטיל עליה אחריות ישירה בנזיקין.

אף אני סבורה כי אין ניתן לעקוף את מחסום החסינות המהותית של נושא משרה שיפוטית על דרך הגשת תביעה נגד המדינה המבוססת על אחריות שילוחית, וכי אחריות המדינה בעיניינו המיוחד של המערער נובעת ממחדלה המנהלי ליתן במשך שנים פיתרון מערכתי לנבצרות המערער לייצג לקוחות לפני הרכב הרב שיינפלד.

...

משנמנע בית משפט קמא לדון בסוגיית הנזק, אין מנוס מהחזרתו אליו של התיק על מנת שיוציא מלפניו פסק דין משלים.

אף אני סבורה כי אין ניתן לעקוף את מחסום החסינות המהותית של נושא משרה שיפוטית על דרך הגשת תביעה נגד המדינה המבוססת על אחריות שילוחית, וכי אחריות המדינה בעניינו המיוחד של המערער נובעת ממחדלה המינהלי ליתן במשך שנים פתרון מערכתי לנבצרות המערער לייצג לקוחות לפני הרכב הרב שיינפלד.

"; כמו גם דברי כבוד השופט שנלר: "...הוכח, שמעורך דין במקצועו ועיסוקו, נמנעה האפשרות לייצג לקוחות במערכת בתי הדין הרבניים ... בשל יריבות אישית עם אחד הדיינים..."(בפסק הדין בערעור הראשון), ואף החלטת הרב עמאר לפיה "... לסיכום, לעת עתה המצב הוא שקיימים יחסים קשים בין עו"ד ר"ר שטוב, ובין הרכב ב"ד בראשות הגרא"צ שינפלד שליט"א. במצב זה אין שום אפשרות שעו"ד שטוב יוכל ליצג לקוחותיו בפני הרכב זה..." - ניתן היה לכאורה לסבור כי לאור עילת הפסלות שנוצרה ניתק הקשר הסיבתי בין מחדל המדינה לדאוג מערכתית להרכב חלופי לבין הדברים שהטיח המערער בדיינים, עליהם נתן את הדין, וכפועל יוצא אין מקום לייחס לו תרומת רשלנות.

הערכאות הדיוניות נחלקו בשאלה זו, כאשר בחלק מן המקרים נקבע, כי כאשר מדובר במעשה או מחדל של נושא משרה שיפוטית אשר נעשו בזדון או תוך רשלנות רבתי, ניתן יהיה לחייב את המדינה בנזיקין בגין אחריותה השילוחית.

אגב כך, היתייחס בית המשפט העליון לפסיקה שלפיה נקבע כי ניתן יהיה להטיל אחריות על המדינה במקרים של רשלנות רבתי של נושא המשרה השיפוטית, והטעים, כי מדובר במבחן שאין לו גבולות אנליטיים וסופו שיישחק ויתמסמס, ויוביל להצפה של בתי המשפט בתביעות בגין רשלנות שיפוטית, שסופן לגרום לנזק מערכתי למערכת השפיטה ופגיעה בעיקרון אי התלות.

...

על אף האמור, מצא בית המשפט העליון לקבוע, כי החסינות השיפוטית המהותית מחייבת דחייה על הסף של התביעה ואין להרשות בירור הטענות לגופן.

העולה מן המקובץ, כי דין התביעה להידחות על הסף מחמת חסינות שיפוטית.

סוף דבר אני דוחה את התביעה.

בימ"ש קמא העדיף את הגישה לפיה המדינה חבה באחריות שילוחית לפעולותיהם של נושאי משרה שיפוטית אשר נעשו במהלך מילוי תפקידם, גם אם בהקשר זה לא מתמלאים כל הסממנים המאפיינים יחסי עובד-מעביד ולפיכך הוא קובע כי מקום שחלה אחריות על נושא המישרה (היינו במקרה של עוולות שבוצעו בכוונת זדון תוך שימוש לרעה בסמכות) – חלה על המדינה אחריות שילוחית בגין מעשים אלו (כאשר הוא מאמץ את הצעת פרופ' גלעד במאמריו הנ"ל, כי הגשת תביעה כזו תהיה מותנית באישורו של היועץ המשפטי לממשלה).

...

התביעה לגבי אחריות של המדינה למעשים או למחדלים נטענים של רשם ההוצל"פ סולקה על הסף כדין, אין מקום לברר את שאלת רשלנותו או היקפה, ולגבי נושא זה - יש לדחות את הערעור.

החלטתי להצטרף לדעתן של חברותי בעניין זה, כאשר מניחה אני כי בפתח הדיון, יידרש פירוט מלא למה הכוונה בטענות אלו, ובהתאם ייקבעו ההליכים בהמשך - בין לבירור עובדתי ובין למתן פסק דין, ככל שהטענות יהיו משפטיות בלבד.

ש. שטמר, שופטת [אב"ד] לפיכך הוחלט כדעתן של השופטות ש' שטמר –אב"ד ות' נאות-פרי לאשר את פסק דינו של בית משפט קמא ככל שהוא מתייחס לאחריות המדינה בגין מעשיו או מחדליו של כב' הרשם, ולקבל את הערעור, ככל שהוא מתייחס לאחריות המדינה למעשי הכונס, כך שהתיק יוחזר לבית משפט קמא לדון אך ורק בסוגיה זו. בהתחשב בתוצאות החלטנו שלא לחייב בהוצאות.

לטענת הנתבעת, הטענה לפיה הנתבעת חבה בגין אחריות שילוחית על מעשי בית הדין דינה להדחות שכן החסינות השיפוטית מהוה מחסום מהותי לאחריות ולא רק מחסום דיוני.

שיקול נוסף הצריך לעניין הוא סופיות הדיון, שהרי מתן אפשרות להגיש תביעת נזיקין בגין מעשהו או מחדלו של נושא משרה שפוטי בהליך שהסתיים, כרוכה מניהּ וביהּ בפתיחתו מחדש של הדיון באותו עניין, בהליך מאוחר, ואפשר שהעניין ישוב ויידון גם בשלישית וברביעית וכך הלאה עד אין סוף.

נוכח כוחם המצטבר של שיקולים אלו, וכן שיקולים מישניים נוספים המשמשים בסוגיה, אנו מצרפים דעתנו לדעת הדוגלים בסברה, שלפיה חסינותם של נושאי משרה שיפוטית היא מהותית, ואינה מאפשרת לתבוע את המדינה מכוח אחריותה השילוחית – גם לא במקרים העולים כדי "רשלנות רבתי"."

...

דין טענה זו אף היא להידחות.

טענה זו שנטענה בעלמא אינה סבירה ואף לא בוססה בראשית ראיה ועל כן דינה להידחות.

סוף דבר התביעה נדחית.

להורות לנתבעים ו/או לנתבע 1 לקבוע בחיקוק, כי תקום יחידה כלכלית אשר תנטר פעילות כספית של נושא משרת האמון השפוטי ושל בני משפחתו, וככל ותהא חריגה מהמקובל, או אז תפתח חקירה מיידית וללא כל צורך באישור היועמ"ש, שכן, כדוגמת השופטת אתי כריף ויו"ר לישכת עוה''ד לשעבר מר אפי נווה, התברר כי היועמ"ש היה מצוי בקשרים חברים פסולים על החשוד בקבלת השוחד.

וכן, נוכח סעיף 34 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, הפוטר נושא משרה שיפוטית מאחריות פלילית על מעשים שנעשו במילוי תפקידו, אף אם הלה חרג מסמכותו.

...

נקבע כי: "בהתייחס לטענות העותרים שלפיהן יש להעמיד לדין את המשיב 1, הרי שאלו לוקות באי מיצוי הליכים. כעולה מהעתירות, העותרים פנו ליועץ המשפטי לממשלה ולמשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים (המשיבים 3 ו-2 בבג"ץ 9210/20, בהתאמה; להלן: המשיבים) בבקשה להעמיד לדין את המשיב 1 כחודש בלבד בטרם הגישו את עתירותיהם. בנסיבות אלו, לא ניתן למשיבים פרק זמן מספק להידרש לטענות העותרים בטרם הוגשה העתירה, וממילא דינה להידחות על הסף". הגישו המשיבים בפעם הרביעית עתירה- בג"ץ 1430-21.

לא זו אף זו: הבקשה לפסילת השופט נדחתה ונדחה הערעור על ההחלטה שלא לפסול את המותב (ע"א 77-21 קילקר נ' נעם (1.2.21)).

לאור כל האמור, אני מורה על סילוק התביעה על הסף במחיקתה.