מטרד עישון מתחת לחלון בדירת השכנים

קיריל עבר להתגורר בקומה השנייה בבניין מתחת לדירתה של ליאורה לפני כשלוש שנים.

כדי להשכין שלום בבניין, החלונות בדירתה של ליאורה היו סגורים כדי שאף ריח עישון סיגריות לא ייצא מהדירה ולא יפריע לשכנים.

בעיניינו, לא עלה בידי קיריל להוכיח כי עישון סיגריות על-ידי ליאורה ויוסף והשלכתם כטענתו מהחלון, היו בגדר מיטרד ליחיד לפי פקודת הנזיקין ובהתאם לפסיקה.

...

שקלול כל הפרמטרים עשוי לעתים להוביל למסקנה שלא כל עובדה שאינה נכונה ולא כל מילת עלבון שהוטחה בנפגע ייחשבו כ"לשון הרע".

לאור האמור, ולאור טיב הפרסום, אני קובע כי הפרסום האמור איננו בגדר "לשון הרע" כמובנו בחוק.

לאור האמור לעיל, הנני דוחה את התביעה שהגיש הזוג בגין שלושת הפרסומים שנטענו על-ידיהם.

47) כאשר נישאלה על מה התביעה, השיבה התובעת - ותשובתה הותירה רושם אמין - בזו הלשון (שורה 23 ואילך, עמוד 64): "המיטרד המתמשך, על עוגמת הנפש המתמשכת. על עצם העובדה שיש שכנים למטה שעושים מה שבא להם, בלי רשות, בלי לבקש אישור מאף אחד. כל אישור, חצאי אישור שהם מביאים. חצאי אישורים, הם מביאים אותם אחרי שכבר פתחו את המסעדה. כולל את האישור מהמהנדס, כולל את האישור מאני לא יודעת איפה. או. קיי? אז כל הזמן עובדים. לא שואלים. ריח. רעש. מיטרד, מוזיקה עד השעות הקטנות של הלילה. משחקי כדורגל מתחת לחדר שינה שלי. מזגנים. לא שואלים. לא שואלים. אני, אני מתעוררת יום אחד, מוצאת מזגן. באה, חוזרת מהעבודה, מוצאת איזה צנור שחודר לתוך חדר מדרגות שלי. זה השיטה של האנשים האלה. זה מיטרד. וגם ההתנהלות של המסעדה. הייתה מסעדה קטנה, של 4-5 שולחנות. פיתאום היא הפכה להיות מסעדה של 40 שולחנות. שיכולה לאכלס, אני לא יודעת, 70-80 איש. עם מוזיקה, עם כל התהלומה. כל הרעש וכל, ושולחנות בחוץ, מתחת למרפסות. אז כן, יש פה מיטרד מתמשך. ארובה שזה הקש ששבר את גב הגמל. זה ארובה יום אחד בהיר..." (ההדגשות אינן במקור) ובהמשך העידה (שורות 34-24, עמוד 68): "סליחה. אתה כל הזמן אומר מה שאני רוצה. אתה לא יודע מה אני רוצה. אני רוצה להיות מסוגל ליהנות הנאה בסיסית מהבית שלי. אני רוצה להיות מסוגלת לפתוח חלון ולא להריח ריחות ולשמוע רעשים של ארובות ושל אנשים ושל מוזיקה רועשת וכו'. אני רוצה להכנס, לצאת ולשמוע קללות. אני לא רוצה להריח ריחות של שירותים בתוך הבית שלי. זה מה שאני רוצה. אני רוצה להיות מסוגל להנות הנאה בסיסית. וזה אומר לפתוח. הוא מקודם, הרי זרק פה מישהו שאני לא פתחתי את המרפסת כבר כמה שנים. מאז הארובה אני לא מסוגלת לפתוח מרפסת. גם הרעש, גם הדבר המכוער הזה בחזית הבניין היפה והעתיק הזה. אני, אני לא מסוגלת לפתוח מרפסת. למה שאני אפתח מרפסת? שאני אתעצבן? שאני מה? אני לא מסוגלת" (ההדגשה אינה במקור) הרעש הבוקע מהמסעדה 48) ביחס לרעש שבוקע מהמסעדה ומהפעילות שלה בשעות היום ובעיקר בלילה, זאת כטענת התובעים, התובעת העידה על כך באופן ברור (עמודים 64, 65, 66, 68 ו-74 בפרוטוקול).

49) מעדות התובעת במשפט, עולה כי המסעדה פועלת עד שעות מאוחרות של הלילה ובחלק מהמקרים שוהים סועדים מחוץ למסעדה לצפייה במשחקי כדורגל שמשודרים שם, תוך אספקת משקאות חריפים ועישון "נרגילות", וכל זאת אל תוך השעות הקטנות של הלילה, מתחת לחלונות ומרפסות דירת התובעת (עמוד 65 בפרוטוקול).

...

מעיון בחוות הדעת של השמאי מטעם התובעים, ומעדותו במשפט, סבורני כי טענות התובעים בנדון מעוררות קושי של ממש.

63) שלישית - ביחס לטענת התובעים לפיה אירעה פגיעה קונסטרוקטיבית ביסודות הבניין עקב העבודות שבוצעו והקמת הגלריה - אין בידי לקבל טענה זו, שכן היא לא הוכחה באמצעות חוות דעת מקצועית בתחום ההנדסה.

סיכום 67) התביעה נגד הנתבעים 2-1, אם כן, מתקבלת באופן חלקי; התביעה נגד הנתבע 3, נדחית.

התובעים, מישפחת ממן, היו שוכרים של דירה בבניין זה והתגוררו בדירה מתחת לדירתו של הנתבע, עו"ד בולדו, אשר גם שימשה לו כמשרד עו"ד. בין התובעים לנתבע היתגלע סיכסוך אשר בעקבותיו הוגשה לראשונה התביעה בסדר דין מהיר שכותרתה היתה נזיקית: לשון הרע מיטרד ליחיד, תקיפה.

מיטרד ליחיד: הנתבע משתמש בדירתו גם כמשרד ולכן אנשים רבים עולים בחדר המדריגות, זורקים בדלי סיגריות, לקוחות של הנתבע מטרידים את התובעים, היות והשלט סמוך לדירתם, הנתבע מזמין גננים למיניהם שמסתובבים סביב דירת התובעים ומציצים בחלונות.

גם לנושא ההשקיה המיותרת חזרה התובעת על הדברים שנאמרו כבר בתצהירים קודמים, וכך גם לגבי הרעש, ההפרעה בחניה ושאר התנכלויות הנתבע אליה ולמשפחתה, לשכנים אחרים, והתנהלות הנתבע באי מתן רשות למתקין גז לתקן דליפה, מה שהיווה סכנת חיים לדעתה.

הנתבע חזר על כך כי היו מסיבות באמצע הלילה, וילדים שעישנו במסדרון.

...

על כן, הנני קובעת כי בגין הצורך למעבר דירה נגרם לתובעים הפסד של 37,000 ₪.

הנני מקבלת את התביעה כך שהנתבע ישלם לתובעים סכום של 52,000 ₪.

על מנת ליתן ביטוי למורת הרוח בשל כך הנני מחייבת את הנתבע בתשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 5,000 ₪.

דיון והכרעה סמכות עניינית התביעה שבפניי עניינה פגיעה ברכוש המשותף של הבניין, במסגרתה עותרים התובעים למתן סעד בדבר השבת המצב בבניין לקדמותו, על ידי מתן צו להריסת תוספת בניה, ריצוף וגידור שנעשו על ידי הנתבעת בחצר הבניין וכן לחיוב הנתבעת בפצוי כספי לתובעים בגין דמי שימוש ראויים, מיטרד וירידת ערך דירות התובעים.

תוספת הבנייה מטענות ועדויות הצדדים, וכן מחוות הדעת של המומחה מטעם התובעים, מר בעז תענך (להלן "המומחה תענך") ושל המומחה מלמוד מטעם הנתבעת, עולה כי מהותה של תוספת הבנייה ועבודות הבנייה אשר בוצעו על ידי הנתבעת בדירתה, הן כדלקמן: תוספת מבנה של כ-20-26 מ"ר בניית מרפסת עץ פריצת חלון מדירת הנתבעת לחדר המדריגות בנוסף, ביצעה הנתבעת גידור מחדש של שטח החצר המשותפת והצבת שער.

באשר לגידור החצר, הצהירה הנתבעת כי עשתה כן בשל אלרגיה שלה לעשן, כאשר אנשים עישנו מתחת לחלונה וכי קיבלה את הסכמתו של יו"ר הבית המשותף דאז, אשר נפטר, לבניית הגדר (עמ' 31, ש' 6-9).

באשר לריצוף שטח בחצר הבניין, הנתבעת הצהירה כי לא היא רצפה את השטח הנטען, אלא אחד השכנים בבניין ריצף את השטח למניעת הדרדרות חול (סעיף 29 לתצהיר עדותה הראשית).

...

משכך, טענת התובעים בדבר ירידת ערך דירותיהם נדחית.

יחד עם זאת, התנהלות יום יומית זו לאורך שנים יש בה כדי להוות מטרד למי שמתגורר במקום ומשכך אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע 2 פיצוי בסך של 5,000 ₪ בגין ראש נזק זה. לאור האמור לעיל, דינה של טענה זו להידחות ביחס לתובע 1, ולהתקבל באופן חלקי ביחס לתובע 2.

סוף דבר: לאור האמור לעיל, דין התביעה להתקבל בחלקה והנני מורה כדלקמן: למען הסר ספק, ככל שעדיין מתקיימת פעילות של גן הילדים בדירת הנתבעת, ולו במתכונת מצומצמת, עליה לחדול ממנה בתוך 30 ימים מיום מתן פסק דין זה. על התובעת לסגור את החלון שנפרץ לכיוון חדר המדרגות תוך 30 ימים מהיום.

דיון והכרעה סמכות עניינית התביעה שבפניי עניינה פגיעה ברכוש המשותף של הבניין, במסגרתה עותרים התובעים למתן סעד בדבר השבת המצב בבניין לקדמותו, על ידי מתן צו להריסת תוספת בניה, ריצוף וגידור שנעשו על ידי הנתבעת בחצר הבניין וכן לחיוב הנתבעת בפצוי כספי לתובעים בגין דמי שימוש ראויים, מיטרד וירידת ערך דירות התובעים.

תוספת הבנייה מטענות ועדויות הצדדים, וכן מחוות הדעת של המומחה מטעם התובעים, מר בעז תענך (להלן "המומחה תענך") ושל המומחה מלמוד מטעם הנתבעת, עולה כי מהותה של תוספת הבנייה ועבודות הבנייה אשר בוצעו על ידי הנתבעת בדירתה, הן כדלקמן: תוספת מבנה של כ-20-26 מ"ר בניית מרפסת עץ פריצת חלון מדירת הנתבעת לחדר המדריגות בנוסף, ביצעה הנתבעת גידור מחדש של שטח החצר המשותפת והצבת שער.

באשר לגידור החצר, הצהירה הנתבעת כי עשתה כן בשל אלרגיה שלה לעשן, כאשר אנשים עישנו מתחת לחלונה וכי קיבלה את הסכמתו של יו"ר הבית המשותף דאז, אשר נפטר, לבניית הגדר (עמ' 31, ש' 6-9).

באשר לריצוף שטח בחצר הבניין, הנתבעת הצהירה כי לא היא רצפה את השטח הנטען, אלא אחד השכנים בבניין ריצף את השטח למניעת הדרדרות חול (סעיף 29 לתצהיר עדותה הראשית).

...

משכך, טענת התובעים בדבר ירידת ערך דירותיהם נדחית.

יחד עם זאת, התנהלות יום יומית זו לאורך שנים יש בה כדי להוות מטרד למי שמתגורר במקום ומשכך אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע 2 פיצוי בסך של 5,000 ₪ בגין ראש נזק זה. לאור האמור לעיל, דינה של טענה זו להידחות ביחס לתובע 1, ולהתקבל באופן חלקי ביחס לתובע 2.

סוף דבר: לאור האמור לעיל, דין התביעה להתקבל בחלקה והנני מורה כדלקמן: למען הסר ספק, ככל שעדיין מתקיימת פעילות של גן הילדים בדירת הנתבעת, ולו במתכונת מצומצמת, עליה לחדול ממנה בתוך 30 ימים מיום מתן פסק דין זה. על הנתבעת לסגור את החלון שנפרץ לכיוון חדר המדרגות תוך 30 ימים מהיום.