מטפל סיעודי זר עובד שעובד 7 ימים בשבוע

טענות התובעת התובעת טענה שהיא עבדה אצל הנתבע מיום 1.3.12 ועד ליום 10.8.15 – כ- 3.5 שנים, בתפקיד מטפלת סיעודית שלו.

יתרה מכך, לטענת הנתבע, בתקופה הרלוואנטית לתביעה, הוא קיבל סיוע מביטוח לאומי במסגרת "שירותים מיוחדים". מר Pereira Arum (עובד זר מהודו) עבד אצלו בתפקיד מטפל מחודש פברואר 2014 ועד לחודש פברואר 2015.

גרסת התובעת התובעת הצהירה כי היא עבדה כמטפלת סיעודית של הנתבע מיום 1.3.12 ועד ליום 10.8.15, 7 ימים בשבוע, בין השעות 04:00-07:00 ו- 14:00-21:00, כאשר במשך כל התקופה היא התגוררה בביתו של הנתבע.

...

נוכח כל האמור לעיל, אנו קובעים כי לא הוכח כי היו יחסי עובד-מעסיק בין התובעת לבין הנתבע.

על כן יש לדחות את תביעתה של התובעת על כל רכיביה.

לסיכום התביעה נדחית על כל רכיביה.

השאלה המרכזית העומדת לבירור בהליך שלפנינו היא האם על התובע, שעבד בתקופה הרלבנטית לתביעה כעובד סיעודי בלווי נכי צה"ל והועסק לרוב במשמרות לילה שאורכן 12 שעות במשך 7 ימים בשבוע, חל חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 (להלן - "חוק שעות עבודה ומנוחה" או "החוק") והאם הוא זכאי לגמול שעות נוספות ומנוחה שבועית מכוחו? בנוסף יידון פסק הדין בתביעתו של התובע לתשלום דמי חגים, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה והחזר הוצאות נסיעה.

ההלכה שנקבעה בבג"ץ 1678/07 יולנדה גלוטן - בית הדין הארצי לעבודה סג (3) 209 (להלן: "בג"ץ גלוטן") ואושרה בדנג"ץ 10007/09 יולנדה גלוטן - בית הדין הארצי לעבודה סו (1) 518 (להלן: "דנג"ץ גלוטן") וכן פסק דינו של בית הדין הארצי בעיניין אבי מור (בו נקבע באופן חד משמעי כי חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל על העסקתו של המערער שהיה מלווה לנכה צה"ל וכי "דין אחד חייב להיות למלווה הנכה ולמטפל הזר הסיעודי אשר בתוכנו") תומכים בכך שחוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל גם על התובע.

דעת הרוב בעיניין אבי מור קבעה כי חוק שעות עבודה ומנוחה לא חל על התובע תוך הסתמכות על דנג"ץ גלוטן והנימוקים שם. הנשיא (כתוארו דאז) כב' השופט יגאל פליטמן, שהיה בדעת הרוב, קבע כי שהותו של מור במשך יממה, שתיים, שלוש או יותר בבית הנכה כמוה בדיוק כשהות מטפל סיעודי בבית המטופל באותו פרק זמן.

...

לפיכך, משתחשיבי התובע עליו הוא מבסס רכיב תביעה זה אינם עדכניים ולא מתייחסים לתשלומים נוספים ששולמו לו בגין חופשה לאחר הגשת התביעה ומשהוכח בפנינו (בהיעדר סתירה לכך) כי עם סיום העסקתו של התובע שולם לו סך של 53,491 ₪ כפדיון חופשה, שהוא גם כמעט אותו הסכום שתבע התובע בכתב התביעה המתוקן, מצאנו לדחות רכיב תביעה זה. לפיכך, תביעת התובע לפדיון חופשה שנתית נדחית.

במצב זה, משלא נסתר האמור בסעיף 34 לתצהיר מלכה בעניין דמי ההבראה ששולמו לתובע בכל שנה ושנה עד לסיום העסקתו ומשהתובע מבסס רכיב תביעה זה על חוות דעת שהאמור בה מתייחס עד לחודש אוקטובר 2016 תוך התעלמות מדמי ההבראה ששולמו לו לאחר מכן ואי מתן הסבר מצידו מדוע חרף האמור שם קמה לו זכאות להפרשים נוספים - מצאנו לדחות רכיב תביעה זה. לפיכך, התביעה לדמי הבראה נדחית.

סוף דבר: התביעה על מלוא רכיביה נדחית.

התובעים הם אלה שגייסו את הנתבעת לעבודה, הם אלה שקבעו את שכרה, הם שחתמו על דו"חות הנוכחות בחברת הסיעוד, הם שבקשו לעבור להעסקה של עובדת סיעוד זרה, הם שסיימו את העסקתה והם שהחתימו אותה על כתב ויתור וסלוק.

לאור כלל האמור, ומשמקרה זה אינו שונה מעניין יולנדה גלוטן, שכן הנתבעת התגוררה בביתה של הגב' בישרי, טיפלה בה 7 ימים בשבוע, 24 שעות ביממה, וכן מאחר שהגב' בישרי חולה במחלת האלצהיימר ואין לה יכולת לפקח על עבודתה של הנתבעת, תביעתה של הנתבעת לגמול עבודה במנוחה השבועית נדחית.

...

סוף דבר: תביעת התובעים נדחית.

התובעים ישלמו לנתבעת סך של 131,368 ש"ח בגין הרכיבים הבאים: הפרשי שכר מינימום – 71,164 ₪.

בנוסף לאמור, ישלמו התובעים לנתבעת סך של 10,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. ניתן היום, כ"ב סיוון תשפ"א, (02 יוני 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

בדצמבר 2018 הגישה התובעת בקשה להיתר העסקה לעובד זר/מטפל סיעודי למנוח.

בנוסף, התובעת נעזרה אח מוסמך שטיפל במנוח פעמיים בשבוע לצורך רחצה וגילוח ועובדת ישראלית ששמרה על המנוח בלילות מחצות ועד השעה 04:00.

בהמשך להחלטה מיום 7.3.21 בדבר מינוי מומחה רפואי ולאחר שהוסכם על ידי הצדדים כי המומחיות הנדרשת היא בתחום הקרדיולוגיה, ביום 5.8.21 מונה פרופ' גוטליב, קרדיולוג, על מנת ליתן את חוות דעתו בדבר קיומו של קשר סיבתי בין סיבת המוות לבין האוטם הלבבי שאירע למנוח ביום 17.6.99 והוכר כפגיעה בעבודה, תוך הפניית תשומת ליבו של המומחה להלכה הפסוקה ולפיה אין הכרח כי הפגיעה בעבודה הייתה הסיבה היחידה שגרמה למות המנוח ודי בכך שהפגיעה בעבודה בצרוף גורמים נוספים הביאה למות המנוח וכן למידת הגרימה הנחוצה לצורך קביעת קשר סיבתי בין הפגיעה בעבודה לפטירה.

הפגיעה ביכולת הבליעה של המנוח נגרמה בעיקר בשל NPH ולא על רקע האירועים המוחיים שהשאירו נזק שיורי קל (כפי שהוסבר בהרחבה בחו"ד, עמ' 8, 7).

התובעת מוסיפה כי אמנם הנתבע לא הכיר בקשר הסיבתי בין הארוע המוחי השני משנת 17 לבין הפגיעה בעבודה משנת 99 ואולם סוגיה זו כלל לא נדונה בועדה רפואית כלשהיא ובכלל, ואולם בעקבות הארוע השני נקבעה למנוח קצבה מיוחדת ברמת סיוע מרובה, ללא כל הסתייגות מהקשר הסיבתי שבין הארוע המוחי השני לבין התאונה שהוכרה.

...

לטענת הנתבע, דין התביעה להידחות על יסוד חוות הדעת של שני המומחים שמונו על ידי בית הדין ששללו במפורש ובאופן חד משמעי קיומו של קשר סיבתי כלשהו בין תאונת העבודה מיום 17.6.99 לבין פטירת המנוח.

כאמור לעיל, פרופ' גוטליב הסביר מדוע הוא אינו מקבל את חוות הדעת של ד"ר כרכבי ובמחלוקת הרפואית שנפלה בין שני המומחים, לא מצאנו הצדקה להעדיף דווקא את חוות דעתו של ד"ר כרכבי שהינה חוות דעת מטעם על פני המומחה האובייקטיבי מטעם בית הדין ובפרט לאור העובדה שגם המומחה הנוסף סבר שאין קשר סיבתי בין האוטם הלבבי מיום 17.6.99 שהוכר כפגיעה בעבודה לבין פטירת המנוח.

בנסיבות אלו, לא מצאנו הצדקה לסטות מחוות דעת המומחים שמונו על ידי בית הדין.

  אשר על כן, התביעה נדחית.

התובעת לא עבדה 7 ימים בשבוע ולא עבדה מעל 5 שעות ביום.

בכל הנוגע לעובדי סיעוד, בית הדין הארצי דן בהרחבה בשאלת זהות המעסיק בענף הסיעוד בע"ע (ארצי) 660/06 ישי בירגר - ג'ונל קטיבוג (23.1.2008).

עיון בתצהיר התובעת מעלה כי הצהירה בכל הנוגע למי שהעסיק אותה, כמצוטט: "אני עובדת זרה בתחום הסיעוד והועסקתי על ידי גב' ורה וורנצוב (הנתבעת 2) בתפקיד עוזרת בית ומטפלת בילדיה, ברישיון לטפול סיעודי על שם סבתא שלה גב' מרגריטה סוחוב (הנתבעת 1), החל מ01.04.2016 ועד ליום 07.05.2020... 2. הנתבעת 1, גב' מרגריטה סוחוב (להלן: הנתבעת 1) הנה בעלת רישיון להעסקת עובדת זרה בתחום הסיעוד ורשומה ברשויות כמעסיקה שלי...3. הנתבעת 2, גב' ורה ורנצוב... הנה נכדתה של הנתבעת 1 והיא זו שהעסיקה אותי בפועל, בכל תקופת העבודה כעוזרת הבית שלה ובטיפול בילדיה. 4. הנתבעת 2, הנה נכדתה של הנתבעת 1, המתגוררת יחד עימה, היא זו שקבלה אותי לעבודה, היא זו שפיטרה אותי והיא זו שניהלה את העבודה שלי בפועל והיא זו שאשרה לי לצאת לחופשות...5. למעשה, כל ההוראות וההנחיות תמיד קבלתי מהנתבעת 2, בדגש על טפול במשפחה ובילדים...9. הנתבעת 2 לקחה אותי אליה לעבוד במשק בית וטפול בילדים. מתחילת העבודה הנתבעת 2 הגדירה את העבודה שלי – טפול בילדים ועבודת משק בית. 10 באותה תקופה הנתבעת 2 גרה עם בעלה טימור ו-3 ילדים- אלינה בת 17, איוון בן 5 או 6 ומאשה בת 1.8 בדירה בת 3.5 חדרים ברח' בן גוריון ברחובות. הנתבעת 1 התגוררה עם בתה לריסה בבנין ליד בדירה בת 3 חדרים. 12. בחודשיים הראשונים של העבודה, גרתי יחד עם משפחתה של נתבעת 1 בדירה. 13. כל בוקר הנתבעת 2 ובעלה היו הולכים לעבודה, הבת הגדולה הייתה הולכת לבית הספר, הבת הקטנה היתה הולכת לגן והבן איוון היה נשאר בבית עם לריסה- אימא של נתבעת 2. 14. לאחר שהם היו הולכים תפקידי היה לסדר את הדירה, להכין ארוחת בוקר וצהריים לאיוון וצהרים לבת הגדולה. 15. לאחר מכן, הייתי מכינה אוכל עבור כל המשפחה של נתבעת 2 בערב. הנתבעת 2 דרשה להכין אוכל כל יום מחדש... 17. תחילה לא הייתי צריכה כלל לטפל בנתבעת 1, שהתגוררה בבנין ליד עם בתה לריסה, למעט מספר פעמים בשבוע לנקות את הדירה ולהכין אוכל לנתבעת 1. 18. למיטב זכרוני לאחר חודשים /שלוש הנתבעת 2, במקום הדירה, שכרה בית גדול בן שתי קומות ברח' בורוכוב 14 רחובות והנתבעת 1 עברה להתגורר איתנו, ואני התחלתי לטפל בכולם, גם בנתבעת 1 וגם המשכתי במשימות שעשיתי בחודשיים הקודמים- זה היה התנאי של הנתבעת 2 שאמשיך לעבוד במשפחה. 19. זה היה התנאי להמשך עבודה במשפחה, טפול בסבתא ובכל בני המשפחה- טפול כולל. אני לא התנגדתי כי לא הייתה לי ברירה לאור ניסיון שלי מהעבר. תפקיד הנתבעת 2 וגם הסתדרתי עם המשפחה וילדים, למרות שמדובר בעומס רב. 20. הבת של הנתבעת 1 לריסה נשארה לגור לבדה בדירה שלה ולאחר כשנה בערך היא קיבלה דירה בהוסטל... 22. לאחר כשנתיים, הנתבעת 2 יחד עם בעלה ושלושת ילדים ונתבעת 1 עברו לבית קרקע אחר ברחוב השלום 4 ברחובות ואני איתם....59. ... עבדתי אצל נתבעת 2 בבית במשרה מלאה ואף מעבר לכך...". יצוין כי בדיון שהתקיים ביום 20.7.2021 ציינה ב"כ התובעת כי בסעיף 12 לתצהיר התובעת נפלה טעות וצריך להיות רשום בו "גרתי ביחד עם משפחתה של נתבעת 2 בדירה". ר' עמ' 3 שורות 20.

...

עם זאת, עיון בתלושי השכר מעלה כי שכרה של התובעת שולם לה רק בגין שעות עבודתה בפועל ומנגד לא נוהל פנקס חופשה שנתית לא שוכנענו כי יש לקבל את טענת הנתבעת בנדון ולקזז ימים אלו .

דמי הבראה משקיבלנו את גרסת התובעת להיקף משרתה ושעה שלקחנו בחשבון את התנאים הסוציאליים ששולמו לתובעת ברכיב הפרשי השכר, ומשלא הוצג תחשיב נגדי על ידי הנתבעות, אנו מקבלים את תחשיב התובעת וקובעים כי על הנתבעות לשלם לתובעת סך של 5,043 ₪ בדין דמי הבראה.

סוף דבר – הנתבעות 1-2 ישלמו ביחד ולחוד לתובעת את הסכומים כמפורט: השלמת פיצויי פיטורין בסך 11,009.3 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום סיום העסקה (7.5.2020) ועד יום התשלום בפועל.