מטופלת שנפלה בבית אבות והרגישה כאבים עזים בגב

הרקע העובדתי וטענות הצדדים: התובע יליד 1975, אשר בזמנים הרלוואנטיים לתביעה עבד כממלא מקום אב הבית, בבית הספר ממ"ד רמב"ם בבאר שבע (להלן: "בית הספר").

תלונותיו נרשמו כך: "לדבריו לפני 3 שבועות הרים סולם קיבל מכה בכתף – מאז מרגיש כאבים חזקים וקושי בתנועה – לא ישן בלילה. כעת מטופל בזריקות אביטרן". בבדיקה הקלינית נמצאה רגישות בכתף שמאל וטווח תנועות כתף עם הגבלה בסיבוב וכיפוף בידו השמאלית של התובע.

גב' מלכה נינט חיזקה את גרסת התובע כי הוא אכן היה צריך להחליף מנורה בכיתת בית הספר, ואף אישרה כי עבודתו מתבצעת לבד ולכן לא היו עדים לארוע (פרוטוקול מיום 14/3/16, עמ' 7, ש' 27; עמ' 8, ש' 11-14).

אמנם בטופס בל 250 (נ/2) כתבה גב' מלכה כי התובע ניחבל בכתף בתום העבודה שבמהלכה החליף נורה בכיתה, בעת שרצה לקפל את הסולם, במסגרת עדותה הראשית העידה שהתובע עלה על סולם כדי להחליף נורה ונפל (פרוטוקול מיום 14/3/16, עמ' 7, ש' 14-15); ברם – במסגרת חקירתה הנגדית כאשר נישאלה האם התובע נפל או קיבל מכה, השיבה "אני כל כך לא זוכרת את הפרטים, עכשיו כשאני רואה את העדות, אני נזכרת שהוא בא אלי ואמר לי שהוא קיבל מכה בכתף, אבל עבר כל כך הרבה זמן שקשה לי לזכור הכל.

...

לאחר שמיעת העדויות ועיון בראיות – הנני קובע, כי התובע הרים את הנטל להוכיח כי האירוע שארע לו ביום 29/12/14 ארע לו תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו.

מי אמר לך שהפלורסנט שרוף ועליך להחליפו? אחת המורות במהלך שיעור אמרה לי שהמנורה שרופה, אני לא זוכר את שמה של המורה נראה לי מלכה, אבל אני זוכר את הכיתה.

לאור כל האמור לעיל, לאחר שמצאתי את גרסתו של התובע אמינה ונתמכת במסמכים הרפואיים, גם אם הם הוצאו באיחור מסוים, בית הדין אינו מוצא בטעמים אלו ובטעמים נוספים עליהם הצביע הנתבע, כמצדיקים דחיית התביעה כבר בשלב זה, ולפיכך בית הדין קובע כי הורם הנטל להוכיח קיומו של אירוע תאונתי ביום 29/12/2014.

בגיליון הפיזיותרפיסט מיום 17.9.2018 נרשם בתלונות ותאור הליך הפגיעה: "צעירה עובדת בבית אבות מוריה, מציינת שהרגישה בחולשה כללית בשרירי הגוף באמצע המשמרת המשיכה לעבוד אך לבסוף הרגישה בכאב ראש וסחרחורת חזקה התעלפה. בצילומים לא מצוין שבר. מטופל נפלה על היושן ארבעה ימים לפני שיקרה הארוע". (טעויות במקור).

בכתב התביעה לבית הדין, כך תארה התובעת לראשונה את הארוע: "ביום 4.9.2018 בשעה 9:30 או סמוך לכך ותוך כדי עבודתה, ועת טיפלה התובעת בדייר בזמן מקלחת, היא החליקה ונפלה ארצה בעוצמה". ובהמשך – "כעבור זמן קצר ובסביבות השעה 11:00 או בסמוך לכך ומשלא הרפו ממנה כאביה, אלא רק החמירו והתובעת הרגישה בחולשה בכל גפיה וכאשר היא לא הצליחה לעמוד על רגליה, היא נלחצה, נבהלה והתעלפה". בתצהיר עדות מטעמה, כך תארה את הארוע: "ביום 4.9.2018 בסביבות השעה 9:30, למיטב זכרוני, ובזמן שרחצתי את אחד הדיירים בחדרו (המקלחת נימצאת בתוך הדירה), החלקתי בשל סבון שהיה על ריצפת המקלחת ואז נפלתי ארצה על העכוז ועקב כך, הרגשתי כאבים חזקים בגב וברגליים. בתוך אותו החדר היתה עובדת נוספת בשם הנאדי חג'אזי, אשר טיפלה בדייר הנוסף השוכן באותו חדר, שעזרה לי לקום. תחילה חשבתי שמדובר בכאבים חולפים, אולם בפועל הכאבים רק החמירו ובסביבות השעה 11:00, הרגשתי חולשה וחוסר תחושה ברגליים, עד כי לא הצלחתי לעמוד על הרגליים שלי ובשלב מסוים אף התעלפתי". כאמור מסמכים רפואיים סמוכים לארוע אינם תומכים בגירסת התובעת.

...

] מן הכלל אל הפרט לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ועיינו בכלל החומר המצוי בתיק החלטנו לדחות את התביעה.

מהמקובץ עולה כי במסמכים הרפואיים הסמוכים לאירוע, לא צוין כי התובעת החליקה ונפלה במקלחת בעבודתה.

משמדובר באירוע אידיופטי שאינו קשור לעבודת התובעת אין מנוס מדחיית התביעה.

התובע עבד כממלא מקום אב בית אצל מבקר המדינה בירושלים, מטעם חברת "א.ד.מ". המחלוקת האם ביום 8.8.18 אירע לתובע ארוע תאונתי במהלך עבודתו? ככל שאירע לתובע ארוע תאונתי כאמור, האם קיים קשר סיבתי בינו לבין הפגימות מהן סובל התובע בגבו התחתון? הכרעת דין בתצהיר התובע ציין "בתאריך 8.8.18, בשעות הצהריים המוקדמות, במהלך עבודתי נידרשתי לפרק ולטפל בצנרת שמצויה מתחת לכיור המטבחון (לפתע תוך כדי ביצוע העבודה הרגשתי כאב עז בגב התחתון ובמותן (הארוע הנ"ל יכונה להלן: "התאונה"))".

עיון במסמך מיום 20.9.18 מביה"ח הדסה מראה כי אין תלונה על ארוע מאת התובע, ובסיכום נרשם ב"CT עמוד שדרה מותני – רושם לפריצת דיסק שמאלית L5-S1, אשר מתאימה לתלונות המטופל.

" טופל במשככי כאבים. מיסמך זה לא מציין ארוע תאונתי, למרות הזמן שחלף. בהמשך המסמך נרשם: "לדבריו בשבועות האחרונים, תוך כדי העבודה, החלו כאבים באגן שמאל? ממאמץ בעבודתו. שולל חבלה, נפילה. לדבריו בלילה, יום טרם קבלתו, חש "קליק" באגן משמאל.

...

גם מטעם זה דין התביעה להידחות.

סוף דבר עניינו של התובע נבדק על פי דרישת החוק והפסיקה.

התובע לא עמד בנטל המוטל על כתפיו להוכיח תאונת עבודה כנדרש בחוק, קרות אירוע ספציפי, השולל התרחשות רפואית תחלואית טבעית, בפרט לנוכח תיעוד רפואי קודם, ועל כן דינה של תביעתו להידחות.

בנוסף, לא הוכח נזק הנדרש על פי הפסיקה וגם בגין כך דין תביעתו להידחות.

לפני תביעה לתשלום פיצויים בשל ניזקי גוף שנגרמו לתובעת בעמוד שדרה מותני, לטענתה, במהלך עבודתה כמטפלת בקשישים בנתבעת 1 - בית אבות שבבעלות עמל תבור בע"מ (להלן: "נתבעת 1").

בכתב התביעה תוארו הנסיבות שלהלן, אשר לשיטת התובעת גרמו לנזק בגב תחתון: התובעת החלה לעבוד במרץ 2014 אצל נתבעת 1, כמטפלת סיעודית בבית הסיעודי בקבוץ מזרע-יזרעאל, עם אוכלוסייה מבוגרת שזקוקה לעזרה בכל הפעולות היומיומיות, רחצה, הלבשה, האכלה, הורדה מהמיטה, וכו'.

בזמן העבודה בתאריך 26.10.2016, תוך הרמת חולה מהמיטה לכורסא, הרגישה כאבים עזים בגב תחתון, היא נחה קצת והמשיכה בעבודה, ויום למחרת הרגישה כאבים והגבלה בגב תחתון, פנתה לרופא מטפל בקופת חולים ויצאה לחופשת מחלה החל מתאריך 27.10.2016, ומאז לא חזרה לעבודה, והיא פוטרה.

העדה עבאס תארה בעדותה: "הייתה לי משמרת עם התובעת, ביחד באותו יום. התחלנו מקלחות. השארנו את הדייר הזה אחרון כי הוא דייר קשה. אני התחלתי עם דייר, התחלתי לעשות לו מקלחת. הייתי עם הדייר במקלחת. שמעתי את (...) צועקת. יצאתי, היא הייתה על הריצפה, נפלה כי היא נתפס לה הגב. יצאתי, קראתי לאחות שהייתה במשמרת, שמה מלי. (...) יצאה והלכה הביתה. המשכתי, אני והבנות." (עמ' 22, ש' 23-27) גרסה זו עומדת בסתירה לסידור העבודה ודוחות הנוכחות של התובעת ועבאס שהוצגו לפני (נ/9, נ/10 ו-נ/12 הוגשו באמצעות העדה בר חשבת השכר), ואשר לא נסתרו על ידי התובעת, שמהם עולה כי הן לא עבדו באותה משמרת.

נישאלה העדה: התובעת מספרת שהיא הרימה מטופל והרגישה "קליק" וכאבים בגב.

...

עיינתי בטענות התובעת בסיכומיה כנגד חוות הדעת (סעיפים 18-21 לסיכומים), לא מצאתי, כי נמצאו נימוקים, ובוודאי לא נימוקים כבדי משקל, אשר מצדיקים סטייה ממסקנות המומחה, ואני מקבלת אותן במלואן.

סוף דבר דין התביעה להידחות.

התובעת תשלם לנתבעות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ (כולל).

באישור ההחמרה שצורף כנספח לנימוקי העירעור ולסיכומים נרשם כי "נמצאה פגימה חדשה או חלה לכאורה החמרה בפגימה קיימת העשויה להיות נובעת מהפגימה/נכות שהוכרה ע"י הועדה הרפואית, אך לא ניתן לקבוע אם יש קשר או החמרה לפגימה המוכרת כמפורט להלן: ראה מכתב דר' ישי שטוענת שכאבי הגב נובעים בעיה ברגל המוכרת." מכתבה של דר' ישי תמר, מומחית לרפואת שיכוך כאב כתבה ביום 26.9.2019 כי "החולה סובל מ-CRPS בהחמרה לאחרונה, בעקבות ההחמרה ברגל קיימת החמרה בכאבים בע"ש מתני ראה CT. לאור אי יעילות התרופות הוחל טפול בקאנביס. ממליצה להמשיך ולהעלות הטיפול בקאנביס רפואי." יצוין כי המערער נבדק גם על ידי אורתופד בקהילה, דר' ברמנט, אורתופד מנתח ביום 1.5.2019 שציין ש"כנראה מדובר בCRPS.

המערער ערר על החלטת הוועדה מדרג ראשון ובתאריך 20.7.2020 הופיע בפני וועדה מושא הליך זה. בפרוטוקול פורט כדלקמן: "תלונות התובע: לפני כשנתיים וחצי בתקופת החגים היה עומס הרגשתי החמרה וכאבים ברגל. המשכתי לעבוד והגעתי למצב שאני לא יכול לדרוך על הרגל. נמצא בשיקום ברעות שם עוזרים לי. לא מתפקד, כל הבית קורס לי. הייתי אבא הכי חרוץ בעולם. הולך עם הילדים לחוגים הסעות, הכל. שולל פגיעות נוספות בקרסול לאחר הארוע הנידון.

התחיל לסבול מכאבים חזקים.

מטופל במרפאת כאב.

יחד עם זאת, שעה שהועדה לא מצאה בבדיקתה הקלינית עדות לתיסמונת הכאב הכרונית, הרי שלא ניתן לומר כי נפלה טעות משפטית בהחלטתה ולכל היותר ניתן לומר כי המערער חולק על שיקול דעתה הרפואי, עניין בו בית הדין אינו מוסמך להתערב.

...

אין בידי לקבל את טענת המערער כי היה על הוועדה להתייחס לקביעת ועדה מתחום נכות כללית בדבר תסמונת הכאב הכרוני.

) הנה כי כן, מדובר בהחלטה מנומקת שניתן להתחקות אחריה ועל כן בית הדין אינו מוסמך להתערב בה. מאחר שלא מצאתי טעות משפטית בהחלטת הוועדה, כל שכן טעות היורדת לשורשו של עניין, הרי שדין הערעור להידחות.

סוף דבר –הערעור נדחה.