מחסום צה"ל ללא היתר בסמוך לבית מגורים

כאמור, עיקר הראיות נגד המשיבים מקורו בהאזנות סתר, שיחות רבות בין המשיבים למעורבים שונים, בהם נשמעים הדוברים משוחחים בניהם בסמוך לארועי הפריצה בנוגע למיקומים, סיוע בהעמסת הכלים שנגנבו והעברתם לשטחי הרשות, כמו כן במהלך הפריצה נשמע משיב 1 מתאם ההובלה.

מסקנה לכאורית זו עולה מהתאמה משמעותית למועדי ההתפרצות לבין התמונה העולה מהשיחות בכל הנוגע להעמסת הציוד, הגעה למחסום, הסעה והחזרת החבורה עם "הציוד", התארגנות לקראת הפריצה; הגעה למקום, קבלת תשלום עבור הסעה.

מכאן, שמארג הראיות מבוסס על שיחות מפלילות בהן מוזכר שמו של משיב 1 "האני", בהתאמה בין תוכן השיחה למועד ביצוע העבירות, זהוי קולי של המשיב 1 באמצעות המשקלטת, ניסיון הבריחה של משיב 1 מהבית כאשר הגיעו למקום כוחות מישטרה וצבא ותמונות מעורבים נוספים בבצוע העבירות בתוך מכשיר הטלפון שנתפס בביתו של משיב 1 .

משיב 1 שב וחזור על כך שלא ניכנס לישראל מזה כ-7 שנים, מתגורר בבית אולא עם אישתו וילדיו, ציין כי בעקבות ניתוח של בנו ביקש אישור להכנס לישראל אך נדחה.

משיב 2 מכחיש כי מסיע תושבי שטחים ללא אישורים וכי הסיע אנשים עם כלים.

...

מסקנה לכאורית זו עולה מהתאמה משמעותית למועדי ההתפרצות לבין התמונה העולה מהשיחות בכל הנוגע להעמסת הציוד, הגעה למחסום, הסעה והחזרת החבורה עם "הציוד", התארגנות לקראת הפריצה; הגעה למקום, קבלת תשלום עבור הסעה.

מכל האמור לעיל, מצאתי שקיימת תשתית ראייתית לכאורית כנגד המשיבים ביחס לעבירות המיוחסות להם בכתב האישום.

למרות האמור, אני סבור כי ניתן לבחון חלופת מעצר ובחינת הערכת המסוכנות של כל אחד מהמשיבים וזאת בהתאם לשיקול דעת המותב התורן.

ביום 26.7.21 סמוך לשעה 20:30 ניכנס הנאשם לישראל שלא כדין בסמוך למחסום בית לחם, ומשם הגיע לאיזור בית שמש.

אשר להרשעתו הקודמת של הנאשם, הסנגור טען כי כאשר מדובר בהרשעה בבית משפט צבאי לא ניתן להוכיחה על ידי הגשת הרישום הפלילי, שכן סעיף 188 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב- 1982 חל על בתי משפט, וסעיף 1 לפקודת הפרשנות [נוסח חדש] הכולל הגדרה של "בית משפט" כולל רק בתי משפט המוסמכים לשפוט בישראל.

הוא ניסה להכניס לישראל תושב שכם ללא היתר שהיה, וכשנדרש לעצור לבדיקה נימלט במהירות כשהוא חוצה מספר רמזורים אדומים, עובר בפראות מנתיב לנתיב בין מכוניות נוסעות, חולף על פני מחסומי דוקרנים ועוד.

ת"פ (מחוזי ירושלים) 23543-04-21 מדינת ישראל נ' חוסאם חסן (16.2.22) 0 הנאשמים הורשעו בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, כניסה לישראל שלא כחוק, כניסה והתפרצות למקום מגורים לשם גניבה ועבירות נוספות, נאשם 1 הורשע גם בפציעה בנסיבות מחמירות.

...

לנוכח כל האמור אני קובעת מתחם ענישה הנע בין 2 לבין 5 שנות מאסר בפועל, בצירוף עונשים נלווים.

לאור כל האמור אני סבורה שיש למקם את הנאשם בחלקו הבינוני –נמוך של המתחם.

לנוכח כל האמור אני דנה את הנאשם לעונש כמפורט להלן: מאסר בפועל למשך 32 חודשים בניכוי ימי מעצרו.

]השופטת ע' ברון: עניין לנו בעתירה המופנית נגד צו הריסה שהוצא למבנה בבית חנינא המצוי בסמוך לגדר ההפרדה, בתחום שטח הצוו בדבר איסור בניה והפסקתה מס' 7/11/אב (הארכת תוקף 4) (מיכשול התפר), התשפ"ג-2022 (להלן: המבנה ו-צו איסור הבנייה, בהתאמה); וכן נגד סירובם של המשיבים להחריג את המבנה מגבולות צו איסור הבנייה.

עוד נטען כי המבנה מרוחק מהמחנה הצבאי מאות מטרים, ולכן אין באמת הכרח בטחוני בהריסתו; וכן מדגיש העותר כי המבנה מיועד למגורים, וכבר הושקעו בבנייתו מיליוני שקלים, הכל בהתאם להיתר כדין שניתן על ידי רשויות התיכנון הפלסטיניות ולפי תוכנית החלה על המקום המייעדת את האיזור למגורים.

בהתאם לסמכותו הוציא המפקד הצבאי בשנת 2011 את צו איסור הבנייה בגירסתו הראשונית, האוסר כאמור על בנייה בסמוך לגדר ההפרדה על מנת לשמר את האפקטיביות של הגדר כמחסום בטחוני (בג"ץ 3246/17 אבו טיר נ' מפקד כוחות צה"ל, פסקות 22-21 (11.6.2019) (להלן: עניין אבו טיר)).

אין חולק על כך שהעותר הקים את המבנה במקרקעין התחומים בשטח צו איסור הבנייה ללא היתר מתאים מהמפקד הצבאי, ולפיכך ההודעה בדבר הכוונה להרוס את המבנה ניתנה בסמכות ובהתאם להוראות הצוו.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בעתירה ובתגובה לה, על נספחיהן, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף בהעדר עילה להתערבותנו; ואפרט.

טענה זו נטענה בכוללניות וללא כל תשתית עובדתית הנדרשת לצורך ביסוס טענת אפליה, ומשכך דינה להידחות (עניין חמדאן, פסקה 9).

התוצאה היא שהעתירה נדחית.

מהמעצר של מועאד הגיע אדם שלח אותו יוסף לטול כרם והביא לי 2 שקיות, בכל שקית יש 1000 כדורי אם 16, הגיע מועאד בלילה ולקח אותם ליד הבית של כוסייני.

הוא סייע לו בתיקון ובהמשך שילם לו כדי שיסדר לו אישור כניסה לישראל, אבל זה לא צלח.

לא ניתן למסור נוהל בידוק רכבים ואנשים במחסום כי זה נוהל צבאי.

המשיבים ויוסף מסרו מהלך חקירותיהם בשב"כ גרסאות תואמות בכל הנוגע להעברת התחמושת והנשק, חלקו של כל אחד מהם ותשלום העמלה למשיב 1, וזאת מועד בו לא היה באפשרותם להפגש ו/או להיוועץ עם עו"ד. כך למשל יוסף והמשיב 2 סיפרו שהכירו דרך אבו מחמד, שהביא את המשיב 2 לתיקון רכבו אצל יוסף בטול כרם; המשיבים ויוסף סיפרו על העברת התחמושת ברכבו של המשיב 1, שהעביר אותה ליוסף בטול כרם, והעברת האקדחים דרך פרצה בגדר סמוך לכביש 6; המשיב 1 ויוסף סיפרו כי המשיב 2 נסע ברכבו לפני המשיב 1 לטול כרם וחזרה לארץ, על מנת לפתוח לו ציר; המשיבים ויוסף ידעו לספר כי בהעברת התחמושת האחרונה, מהלכה נתפס המשיב 1 במחסום, הוא אמור היה להעביר ליוסף 2000 כדורי M16, כאשר נתפסו ברכב 1980 כדורים; המשיבים ויוסף סיפרו על העברת אקדחי גלוק לפחות פעמיים דרך הפרצה בגדר ומכירתם לאדם בכפר כנא, בהתאם למיקום ששלח המשיב 2 למשיב 1; המשיבים ויוסף סיפרו כי המשיב 1 קיבל תשלום עמלה על כל העברה בסך של 1500 ₪; המשיב 2 ויוסף סיפרו כי בהעברת הנשק האחרונה, הועבר לבקשתו של המשיב 2 אקדח איירסופט מוסב; בהתאם לכך המשיב 1 אמר כי את האקדח האחרון שאסף מכביש 6 העביר לאדם בעוספיה (המשיב 2 כאמור מתגורר בעוספיה); המשיבים סיפרו כי את התחמושת עימה נתפס המשיב 1 במחסום, הוא אסף ברכבו ממקום סמוך לביתו של אחמד כוסייני בעוספיה, המכונה "טוויל"; המשיב 1 ויוסף סיפרו על שיחה ביניהם זמן קצר לפני המעצר של המשיב 1.

...

הוא החליט בסופו של דבר לא להחזיק אקדח להגנה עצמית כי ראה שיכול להרוויח מזה הרבה כסף.

הכרעה – עיון בחומר החקירה מביא למסקנה כי הוא מקים תשתית לכאורית בעוצמה תקינה לעבירות המיוחסות למשיבים.

לאור כל האמור לעיל, אני קובע קיומה של תשתית לכאורית בעוצמה נאותה לעבירות המיוחסות למשיבים.

כשהגיעו בסמוך למחסום צבאי, נטל הנאשם 3 את האקדח וניכנס לתחומי המדינה דרך פרצה בגדר המערכת כשהוא נושא על גופו את האקדח, כשנאשף ממתין לו לאחר שעבר את המחסום ואספו.

הנאשם הרבה להסתובב עם חבריו ברחבי עיר מגוריו, וכשהבחינו בהתקהלות והתפרעויות, הישתתפו בהן והחלו יחדיו לזרוק אבנים לעבר כוחות הבטחון, לדבריו השוטרים עמדו במרחק מהם והאבנים לא פגעו בהם.

ב"כ הנאשם 6, עו"ד מסראוה, טען כי התסקיר אינו משקף נכונה את דברי הנאשם והלכי רוחו, לדבריו הנאשם לוקח אחריות מלאה על מעשיו, ולא היו לו כל כוונות לפגוע בבטחון המדינה, אחיו שירת שירות צבאי בצה"ל (הוצגו אישורים).

מדיניות הענישה הנוהגת הפסיקה מורה על החמרה בענישה בגין עבירות של היתפרעות המונים הנובעות ממניע גזעני, הדברים נכונים ביתר שאת שעה שהמעשים בוצעו בעיצומה של תקופה מתוחה ונפיצה במיוחד, "התפרעויות של המונים בכלל ועל רקע לאומני בפרט, צריכות לזכות לתגובה עונשית קשה וכואבת, יהיה מוצאם של המתפרעים אשר יהיה. כך נוהגת מדינת חוק, וכך זכאים לצפות כל הבאים בשעריו של בית המשפט" (ע"פ 2285/05 מדינת ישראל נ' חמד, (5.12.2005); ע"פ 577/22 מדינת ישראל נ' אוחנינה, פסקה 10 (6.3.2022).

...

לפיכך אני קובעת בגין האישום השני מתחם ענישה שנע בין 8-18 חודשי מאסר.

לסיכום, לאחר שבחנתי את נסיבות ביצוע העבירות, מידת הפגיעה בערכים המוגנים, מדיניות הענישה הנוהגת, אני קובעת מתחם ענישה כולל לשני הנאשמים הנע בין 30-60 חודשי מאסר.

סוף דבר אני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים: 32 חודשי מאסר בפועל החל מיום מעצרם (לנאשם 3 – 28.2.22, לנאשם 6- 7.9.22).