מחלת ריאות תעסוקתית עקב חשיפה לכימיקלים

תוכלי להסביר כיצד לדעתך החשיפה לכימיקלים יכלו לזרז את מותו? האם הפניית תשומת ליבך לחלקים מן התשתית העובדתית הנוגעים לסביבת עבודתו של המנוח מוסיפים נתבך נוסף המחזק את קביעתך כאמור ומחזקים את האפשרות כי חשיפתו התעסוקתית של המנוח גם אם לא גרמה למחלת סרטן הריאות, אזי זרזה את התפתחותה, החמירה אותה או תרמה לה? הבהרה: תשומת ליבך כי על מנת לקבוע קיומו של קשר סיבתי בתביעות מהסוג הנ"ל, יש צורך בסבירות של מעל 50% כי תנאי העבודה השפיעו על הליקוי.

נכון שאין בתעוד הרפואי עדות לרקע גנטי או מועדות גנטית? ככל שתשובתך שלילית, האם תוכלי להציג לאילו גורמי סיכון לסרטן ריאות נחשף המנוח, פרט לחשיפתו התעסוקתית והאם גורמים אלו מוכרים כגורמי סיכון על ידי הסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן? האם תסכימי שההגדרה הרפואית "אידיופטי" פירושה שהגורם למחלה אינו ידוע? האם נכון שזוהי אבחנת שלילה (לא ניתן להגדיר את הסיבה כאידיופטית עד שלא נפסלו שאר גורמי הסיכון)? האם במקרה הנ"ל אינך רואה שום גורם סיכון אפשרי לסרטן הריאות של המנוח בסביבת עבודתו של המנוח, על רקע קיומן של קביעות ה- IARC? על רקע חשיפתו של המנוח כמופיע בתשתית העובדתית (למתכות, צבעים, ציפויים, נקוי בחול- בעבודתו ובסביבת עבודתו) וככל שתסכימי שאין רקע גנטי או חשיפה מיוחדת לגורמי סיכון אחרים, האם נכון שהמנוח הוא איננו החולה האידיופטי שהיינו מצפים לראות? כמו כן, האם נכון שנתוני שכיחות הסרטן הנוגעים להיארעות המחלה ברקע של גורמי סיכון שונים, דוקא עשויים לחזק את הסבירות לתרומה כלשהיא של החשיפה התעסוקתית במקרה דנן למחלת סרטן הריאות? נושא ציוד המגן: בתשתית העובדתית קיימת היתייחסות לנושא ציוד המגן ולכך שהמנוח לא עשה שימוש בציוד מגן נשימתי.

...

בחוות הדעת ד"ר ציקל שלום סקרה את הגורמים שלגביהם הגיעו למסקנה חד משמעית שהם גורמים וודאיים לסרטן הריאות.

בחוות הדעת ד"ר לייקין סקר את הגורמים שלגביהם הגיעו למסקנה חד משמעית שהם גורמים וודאיים לסרטן הריאות (התשתית וחוות הדעת מצ"ב ומסומנים כנספח 6).

לחילופין, מדוע על רקע התשתית העובדתית והיעדר העישון לא נכון יהיה להגיע למסקנה בתיק ע"פ בית הילל ולא ע"פ בית שמאי? הנך מופנית לב"ל 41515-05-14 ברוך בזאזי נ' המל"ל (ובתוך כך לתשתית העובדתית ולחוות דעתו של ד"ר יעקובוביץ ראובן).

חשיפה תעסוקתית הגורמת מחלת COPD הנה סגולית, ומפורטת בהקשר לכימיקלים מסוימים, תרכובות מוגדרות, טמפ' התרכובות וגודל החלקיקים הנשימים.

מקור 4 מציג נתונים עבור 2 מחלות ריאה: DOPD יחד עם אסטמה, המחריפות עקב חשיפה תעסוקתית כבדה, המוסיפה לניזקי העובד המעשן.

...

אשר על כן, מצאנו כי בנסיבות העניין לא קיימת הצדקה לסטות מחוות דעתה של המומחית הרפואית שמונתה על ידי בית הדין, ואנו קובעים כי לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין מחלתו.

משרדו ממוקם בקומה מעל לכימיקלים והוא חשוף לריח של החומרים שנמצאים במיכלים.

ד"ר שפירר מומחה למחלות ריאה קבע כי מחלת הריאות נגרמה והוחמרה עקב חשיפתו לחומרים המסוכנים.

ד"ר גושן במסמך מיום 16.11.10 כותב : "התלונות לא שללו בעיה קרדיאלית לאחריו נוכל לטעון למחלת מיקצוע. שכן רופאים קושרים את הממצאים להרגשת מחנק בחשיפה לכלור דיאוקסית (חומר חיטוי)". וד"ר גולזמן במסמך מיום 21.9.11 קובע: "יתכן ומדובר במחלת ריאות תעסוקתית חסימתית הנובעת מחשיפות אלו.

...

טענות הנתבע – אין כל טעם לסטות מחוות הדעת של המומחה ולפיכך דין התביעה להידחות.

ההכרעה – לאחר שבחנתי את חוות הדעת, לרבות התשובות לשאלות ההבהרה, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.

המומחה לא התעלם מחשיפתו של התובע לחומרים המסוכנים כמפורט בחוות דעתו מיום 15.6.14, אולם הגיע למסקנה כי אין עדות למחלה ריאתית שכן כושר הדיפוזיה תקין.

התוצאה איפוא כי בהסתמך על חוות דעתו של המומחה, התביעה נדחית.

יחד עם זאת, חלק ממקרי ה- COPD (כ- 15% מהמקרים בבריטניה לפי אחד המחקרים) קשורים לחשיפה תעסוקתית והגורמים התעסוקתיים המשמעותיים הקשורים לתחלואה הם חשיפה לחומרים כגון אבק פחם בעבודת כרייה, לנדפי המתכת קדמיום, לאבק כותנה, לתבואת קמח, לאבק מינראלי כגון סיליקה וסיבי זכוכית סינתטיים ולכימיקלים נוספים כדוגמת איזוציאנטים, PAH ואבק עץ. כמפורט לעיל, עמדת המומחית בשאלת הקשר הסיבתי היא שעל אף שלפי דו"ח הניטור משנת 2012 התובע נחשף לרמות סיליקה נמוכות מאוד, הרי שלאור החשיפה ארוכת השנים והספרות הקושרת בין חשיפה תעסוקתית להתפתחות COPD, יש לקבוע בסבירות של 50% שקיימת השפעה כלשהיא של החשיפה התעסוקתית על מחלת התובע.

בהתייחס לנסיבותיו של התובע הסתמכה המומחית על מספר נתונים: ראשית, התובע הוא בגדר מעשן כבד, המעשן מעל 40 שנה בין קופסא לקופסא וחצי ליום; שנית, החשיפה התעסוקתית היא מוגבלת שכן הניטורים אינם מדגימים חריגה ברמות הסיליקה באויר, חלק מעבודתו מבוצע בחדר בקרה שם החשיפה נמוכה יותר, בחלק מהזמן העבודה נעשה שימוש במים מה שמפחית רת רמת החשיפה; ושלישית, הפסקת העבודה לפי המלצת הרופאה התעסוקתית עקב המחלה הריאתית אינה נובעת ממחלת המיקצוע אלא מיכולתו הירודה לעבודה לאור מצבו הריאתי.

...

לא מצאנו שיש במענה על שאלות אלה כדי לתרום להבהרת או השלמת חוות הדעת.

התובע מסתמך על אישורים רפואיים ועל חוות דעת של פרופ' מרדכי רביד, מומחה לרפואה פנימית, שקבע כי הוא סובל מהמחלות הנ"ל וכי "מחלתו נגרמה בלעדית על ידי עבודתו". הנתבע דחה את התביעה, בהסתמך על חוות דעת של ד"ר נעם גולדשטיין, מומחה למחלות ריאה, שקבע כי "אין לפנינו שום עדות לאסתמה, אין שום עדות למחלת ריאה אינטרסטיציאלית, אין לפנינו ברונכיטיס כהגדרתה. יש התעבות פלורלית דו צדדית שאינה מתוארת כרבדים פלאורליים האופיניים לחשיפה לאסבסט. יש פס פיברוטי בודד". לדעת ד"ר גולדשטיין, הנזקים שאובחנו אצל התובע "עשויים להעיד על מחלת ריאה נרחבת בעבר שתסביר את הליקויים שהם כשלעצמם זעומים, הנראים בבדיקת תפקודי ריאה ובכל מקרה איני רואה בהם קשר תעסוקתי". התובע טוען כי לקה במחלה כתוצאה מחשיפה לחומרי כימיקליים רעילים, כגון: כלור, אבקת עמילן, קאולין סיליקת, אבקות אלומיניום, וכן גזים ועשן מנועי דיזל ששימשו לשינוע הכימקליים, כל זאת במהלך עבודתו, במשך 30 שנה, במפעלי נייר אמריקנים ישראליים בע"מ, במפעל החברה שבחדרה.

טענות הצדדים: ב"כ התובע חוזר בסיכומיו וטוען כי התובע סובל ממחלת ריאה תעשייתית, שמקורה בתנאי עבודתו, משלא קיים כל גורם נוסף שעלול היה לגרום למחלה, מלבד חומרי הכימיקליים להם הוא נחשף במהלך שנות עבודתו במחסן הכימיקלים וב"מטבח הכימיקלים" של מפעלי נייר חדרה (התובע מתגורר בסביבה בעלת צביון "נקי", אינו מעשן ולא סבל ממחלת ריאות או מחלה אחרת הקשורה לדרכי הנשימה, לפני שהופיעו, לטענתו, סימני המחלה, בעקבות החשיפה לחומרים במפעל).

...

בעניינינו, משביסס המומחה הרפואי את חוות דעתו על התשתית העובדתית, כפי שפירט התובע בתצהירו ובמסמכים המצורפים אליו, ועל התיעוד הרפואי המתייחס לתובע, לרבות בדיקות עדכניות שנערכו לפי בקשת המומחה, והמומחה גם מצא לנכון לבדוק את התובע בעצמו, והתייחס לתוצאות הבדיקות בצורה עניינית, ברורה ומפורטת והשיב לכל שאלות בית הדין וגם לשאלות ההבהרה של ב"כ התובע-לא מצאנו בטענות התובע, לאחר קבלת חוות דעתו של המומחה הרפואי, כל נימוק המצדיק לפסוק בנגוד לחוות דעתו של המומחה הרפואי, ולהעדיף על פניה את חוות דעתו של פרופ' רביד, המומחה מטעם התובע.

פרופ' קרמר לא "אימץ" את חוות דעתו של ד"ר גולדשטיין, כפי שציין ב"כ התובע בסיכומיו, אלא שהמומחה הסביר כי חוות דעתו של ד"ר גולדשטיין מקובלת עליו, משהגיעו שניהם לאותן מסקנות, על פי הממצאים הרפואיים, תוצאות הבדיקות, ה-C.T ותפקודי הריאה.

אנו קובעים, אפוא, על פי חוות דעתו של פרופ' קרמר, המומחה הרפואי שמונה מטעם בית הדין, כי התובע לא לקה במחלת ריאות ואין הוא סובל ממחלה בדרכי הנשימה, ומכאן שנשמט הבסיס להכיר במחלה בגינה הגיש התובע את תביעתו למוסד לביטוח לאומי כ"פגיעה בעבודה".

אשר על כן – התביעה נדחית.