מחלת ריאות עקב חשיפה לעשן בעבודה - תביעת ביטוח לאומי

מר יצחק קליין (להלן – התובע) הגיש תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן – הנתבע) להכרה בפגיעה הריאתית ממנה סובל כ"תאונת עבודה", כהגדרתה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן – החוק).

הנתבע דחה את התביעה במכתבו מיום 7.10.2013, בנימוק כי לא הוכח קיומה של מחלה ריאתית בעקבות חשיפה לבריליום או מתכות אחרות.

" על בסיס העובדות דנן התבקשה המומחית לענות על השאלות הבאות: מהי המחלה ממנה סובל התובע בריאותיו? האם לאור החומר הרפואי והעובדות שפורטו לעיל, היתקיימו בתובע התנאים להכיר במחלתו כמחלת מיקצוע, ולו על דרך של החמרה, בהתאם לתוספת השנייה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד –  1954, ואם כן לאיזו מחלת מיקצוע מתאים מצבו? האם ניתן לקבוע, בסבירות של מעל 50%, קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובע לליקויים מהם הוא סובל? גם החמרת מצב הליקוי עקב העבודה משמעה קיום קשר סיבתי בין השניים.

לסיכום: התובע סובל ממחלת ריאות תגובתית לאחר חשיפה תעסוקתית לעשן, אבק, חומרים נדיפים ומתכות".

...

לטענת הנתבע יש לדחות את התביעה תוך דחיית חוות הדעת של ד"ר ציקל שלום, אשר לוקה בחסר.

לבסוף, אין לקבל גם את טענת הנתבע לפיה יש לדחות את התביעה בהיעדר הוכחת מצב רפואי.

אחרית דבר לאור כל המקובץ לעיל - התביעה מתקבלת.

בשים לב למשך התנהלות התיק, והצורך בהגשת חוות מומחה מצד התובע, החלטתי להשית על הנתבע הוצאות על הצד הגבוה בסך של 10,000 ₪.

התובע מבקש במסגרת הליך זה כי מחלת הריאות בה לקה תוכר כפגיעה בעבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 לפי תורת המקרוטראומה.

באופן זה מפנה הנתבע לתאור עבודת התובע בטפס התביעה ולאחר מכן בתצהירו, לפיו עיקר עבודתו בוצעה בתוך מיכלים או צנרות ועל כן חשיפתו לעשן ולחומרים הייתה מוגברת, מעבר לחשיפה לעשן בשטחים פתוחים.

בעב"ל 57714-11-12 המוסד לביטוח לאומי - אסתר נח, מיום 22.12.14, עמד בית הדין הארצי על מאפייני תורת המקרוטראומה ועל התנאים הנדרשים לצורך בחינת תביעה על פי תורת זו, כדלקמן: "תורת המקרוטראומה באה למלא חלל ריק שהותיר המחוקק, כאשר לא כלל ברשימת "מחלות המיקצוע", מחלות שונות שהתפתחו לאורך זמן עקב תנאי העבודה, ובכך הותיר את רשימת המחלות "סגורה". מדובר בפיקציה משפטית שמטרתה לפצות את המבוטחים בגין פגיעה מהעבודה, שמחד - אינה מחלת מיקצוע ומאידך - אינה תאונת עבודה במובנה הרגיל.

בנוסף נקבע כי כאשר קיימת תשתית עובדתית לחשיפה לחומרים מזיקים ורק הקף החשיפה אינו ברור לחלוטין, ניתן לבחון את קיומו של קשר סיבתי בין תנאי העבודה לליקוי גם באמצעות חוות דעתו של המומחה הרפואי (עב"ל 10490-10-16 מועדים לשמחה מיכאל - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 19.10.2017 עב"ל 4834-01-12 בנימין כהן - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 16.8.15, עב"ל 717/08 אודת פאנוס נאסר - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 10.12.2009).

...

משכך, בשים לב לתקופת העסקתו הארוכה של התובע אשר בהחלט מהווה פרק זמן משמעותי של חשיפה לחומרים הקשורים לפעולת הריתוך, לכך כי עדותו של התובע וכן של המעסיק אפל היו אמינות עלינו ותמכו האחת ברעותה, אנו סבורים שהונחה התשתית המתאימה למינוי מומחה בהליך לצורך בחינת קיומה של מיקרוטראומה בעניינו של התובע.

יחד עם זאת, אין בידינו לקבל את טענת הנתבע להיות הטענה לחשיפה למתכות שונות, לעשן, לנדפי מתכות ולצבעים טענה בעלמא, שעה ששוכנענו כי חשיפה לחומרים הייתה בהתאם לעדות התובע שהשתלבה לה עם עדות המעסיק וכן לאור אופי עבודתו של התובע כרתך.

כאמור, נתנו דעתנו גם לתקופת העסקתו הארוכה של התובע כרתך שעה ששקלנו את השאלה האם הונחה בפנינו תשתית מתאימה למינוי מומחה בהליך.

התובע, שהועסק על ידי הנתבעת בזמנים הרלוואנטיים בתור מציל, טוען בתביעתו שחלה במחלת אסטמה שהתפרצה אצלו בשנת 2009 בשל היותו חשוף לעשן סיגריות שעישנו מצילים אחרים ששהו עמו במגדל ההצלה, לאורך זמן ובחלל סגור, כמוכן נטען לקיומו של מנגנון נוסף שתרם להתפתחות מחלתו והוא חשיפתו לגורמי סיכון שונים במגדל ההצלה כגון עובש, קורוזיה ואבק אשר, לטענתו, לא טופלו כראוי מצד הנתבעת.

ב"כ התובע אף טען שתביעת התובע אינה נסמכת רק על מחלת הריאות אלא גם על הנזק הנפשי אשר נגרם לתובע כתוצאה מהתנהלות הנתבעת כלפיו בעת שנאלץ לטענתו לשנות את תפקידו ממציל אחראי תחנה לפקיד זוטר במחלקת התברואה ובמחלקות אחרות שונות אצל הנתבעת ולעניין זה יש להחיל את תחילת מועד מירוץ ההתיישנות מיום פיטורי התובע קרי מיום 15.11.16 או אז לטענת ב"כ התובע קמה לתובע את עילת התביעה.

לא כל תביעה לביטוח לאומי להכרה במחלת מיקצוע מחייבת הגשת תביעת רשלנות כנגד המעביד, בודאי כזו שנוגעת לטענה שחבריו של התובע, מצילים במקצועם, מעשנים בסוכת המציל הפונה לים וכאורה לבריזה המגיעה ממנו (אם מדובר במציל המצוי בעבודתו ומשקיף לים הפתוח לפניו).

...

דיון לאחר עיון בבקשה, בתגובה, ובמסמכים המצויים בתיק, הגעתי למסקנה שדין הבקשה להתקבל והתביעה נדחית על הסף מחמת התיישנות בכל הנוגע לאחריות הנתבעת בעניין הנכות והמחלה הנשימתית ואני מורה על מחיקת התביעה בכל הקשור לטענות ההתעמרות והנזק הנפשי לה טוען התובע מהנימוקים להלן: ביחס לטענה לפיה על הנתבעת היה לצרף את חוו"ד של ד"ר יעקובי, מוטב היה שטענה כזו לא היתה מועלית כלל.

התביעה בגין מחלת הריאות ונגזרותיה כולן נדחית מחמת התיישנותה.

    התביעה בתיק זה עניינה בטענת התובע כי תנאי עבודתו כמכונאי שכללו חשיפה ממושכת לעשן וחומרים מזיקים, ולריחות וגזים בעקבות עבודת צבע ופחחות– גרמו למחלת ריאות במנגנון של מקרוטראומה.

לטענתו עבודתו התבצעה בחלל סגור, כאשר בכל העת נחשף לחומרים מסוכנים מסוגים שונים בין אם כמכונאי ובין אם כמנהל עבודה, בתדירות גבוהה ובאופן יומיומי, ובשל חשיפה זו, הוא סובל ממחלת ריאות.

עוד נקבע כי כאשר קיימת תשתית לחשיפה לחומרים מזיקים ורק הקף החשיפה אינו ברור או שנוי במחלוקת, ניתן יהיה לבחון את קיומו של קשר סיבתי בין תנאי עבודת המבוטח לבין הליקוי ממנו הוא סובל גם באמצעות חוות דעתו של מומחה רפואי שימונה על ידי בית הדין (עב"ל (ארצי) 10490-10-16 מועדים לשמחה נ' המוסד לביטוח לאומי, 19.10.2017; עב"ל (ארצי) 4834-01-12 כהן נ' המוסד לביטוח לאומי, 16.8.2015).

...

] [12: עמ' 11 ש' 7-10 ] חיזוק לדברי התובע והעד מטעמו מצאנו בדבריו של מר שהואן שהסביר שהתובע במהלך עבודתו חשוף ל"סולר, אוריה, והוא השתמש בחומרי ניקוי, לניקוי חלקים",[footnoteRef:13] ולניקוי גריז.

] חיזוק לדבריו של התובע מצאנו בעדותו של מר שהואן אשר הסביר שהתובע "עושה נסיעות מבחן למשאיות ואוטובוסים, בוחן רכבים לפני מסירה ללקוח, בדיקת חופשים במערכת ההיגו, בדיקת משאיות לפני טסטים, והוא קצין בטיחות ובעל הסמכות, ובתור מנהל עבודה, הוא מחלק עבודה למכונאים ועוזר להם פיזית".[footnoteRef:35] על פי הסברו של העד, גם כמנהל עבודה נחשף התובע לעשן שנפלט מהרכבים ולחומרים המסוכנים: "בתור בוחן ומנהל הוא עובד באותו מבנה והוא חשוף לפליטת העשן של המשאיות, והוא חשוף לחומרים שהזכרתי מקודם כי הוא עוזר למכונאים במוסך... כל יום עוזר למכוונאים לכל המכונאים... הוא עובר ממכונאי לאחר".[footnoteRef:36] גם כאן התקשה מר שהואן לאמוד זמנים: "אני לא יכול העריך זמן, זה קשה מאוד, לדוגמה בשביל להחליף מצמד, המכונאי לבד לא יכול להוריד תיבת הילוכים אז [התובע] עוזר להם בהורדת תיבת הילוכים ובזה הוא נחשף לחומר של הצמד ובדיקת הרפידות נעשית ע"י [התובע]".[footnoteRef:37] ביחס לחומרים המסוכנים הסביר העד שגם בעבודתו כמנהל נחשף התובע לחומרים מסוכנים היות ו" הוא חשוף בזמן שהמכונאים עושים ניקוי עם חומרים אלה, ולפעמים הוא עושה ניקוי בחומרים אלה גם כבוחן וגם כמנהל עבודה".

על כן, אנו קובעים כי התובע הוכיח חשיפה לחומרים, ויש למנות מומחה רפואי על יסוד התשתית העובדתית הבאה: התובע יליד 1962.

בשנת 2013 הגיש תביעה למשיב - המוסד לביטוח לאומי (להלן: המוסד) - והוכר על ידו כנפגע עבודה, כאשר הליקוי שהוכר הוא מחלת COPD ובגינה נקבעו לו אחוזי נכות על ידי ועדה רפואית.

בהתבסס על התשתית העובדתית שהועברה/תועבר אליך, האם לגישתך קיימת סבירות של 50% ומעלה לקשר סיבתי בהשפעה זו או אחרת בין עבודתו וחשיפתו של המנוח, לבין המרכיב האסתמטי, או בין מחלת ה-COPD שהוכרה כפגיעה בעבודה, לבין המרכיב האסתמטי? ככל שתשובתך חיובית, האם השפעת העבודה על המרכיב האסתמטי ו/או השפעת ה-COPD על המרכיב האסתמטי הנה בשיעור 20% ומעלה? בהמשך להסכמה זו הגישו הצדדים גם רשימת עובדות מוסכמות לצורך העברתה למומחה, כדלקמן: המנוח עבד באיגוד ערים איזור פתח-תקווה שירותי כבאות, משנת 1972 ועד ליציאתו לגימלאות בשנת 1998.

המוסד מסיק מהתשובות כי מחלת האסטמה ממנה סבל המנוח אינה קשורה לעבודתו ורק בהחמרתה ניתן להכיר כקשורה לעבודתו (וגם אז, השפעת העבודה לא עולה על 20% לאור העישון הכבד של המנוח).

בהמשך לכך ובהתבסס על כל תיקו הרפואי של המנוח קבע ד"ר ורסנו בשורה התחתונה כי "אם בית הדין יקבל את דעתי כי התובע סבל משילוב של אסתמה ו-COPD, ולא רק מ-COPD כפי שקבעה ועדת המל"ל... הרי שתרומתה של מחלת הריאות המשולבת לפטירתו הנה לדעתי משמעותית (מעל 20%)" - וזו למעשה תשובה משולבת הן ביחס לסיבה המסתברת ביותר לפטירה, הן ביחס לקיומו של קשר סיבתי בינה לבין הפגיעה בעבודה והן ביחס להיות התרומה משמעותית.

...

המוסד טוען כי בהתבסס על תשובותיו של ד"ר ורסנו דין הערעור להידחות.

במאמר מוסגר יצוין כי בהתחשב בהסכמת הצדדים להפניית שאלות ההבהרה לד"ר ורסנו בהתבסס על דברי בית הדין שצוטטו בסעיף 7 לעיל, לא מצאנו טעם לפרט את טענותיהם המקוריות בערעור.

דיון והכרעה לאחר שעיינו בכל חומר התיק ושקלנו את טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל וכי המערערת זכאית לקצבת תלויים בגין פטירת המנוח.

סוף דבר - הערעור מתקבל והמערערת זכאית לקצבת תלויים בגין פטירת בעלה המנוח.