מחלת פרקינסון בעקבות חשיפה לחומרים כימיים בעבודות שיפוצים

לסיכום – לאחר שעיינו ובחנו את כל העדויות והראיות שתוארו דלעיל, השתכנענו כי התובע הצליח להעמיד תשתית עובדתית מספקת לחשיפה נשימתית לבנזן במהלך שנות עבודתו כעובד קבלן במתקני בז"ן. כאמור, וכפי שפורט לעיל, הפסיקה הבהירה כי בהתאם לחוק הביטוח הלאומי, כי הגדרת החשיפה לבנזן אינה תלוית תדירות וריכוזי החומר המסוכן, אלא די בשלב זה, ועל מנת להקים את חזקת מחלת המיקצוע, בחשיפה כלשהיא כשלעצמה.

[38: ב"ל (חי') 4325-06 שכטמן – המוסד לבטוח לאומי, ניתן ביום 14.11.2011: "התובע מתוקף תפקידו כמפקח בבתי זיקוק, עבד על מתקנים בהקמה (חדשים), בהם לא עבר חומר כימי כלשהוא בצנרת, אולם עבודתו התבצעה בשטח פתוח של המפעל, במרחק של עשרות ועד מאות מטרים ממתקנים חיים בשטח פתוח של המפעל, כך שהתובע נחשף לגזים שנפלטו מארובות של מתקנים חיים לאויר הפתוח, בהליכתו משער המפעל למקום עבודתו, או במעבר ממתקן למיתקן. המדובר במתקני זיקוק גלם, של חומרי אמוניה, גופרית ובנזן".] [39: ב"ל (חי') 2702-07 עבאדיס – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 31.5.2012: "התובע יליד שנת 1945, עבד בבתי הזיקוק בתפקיד מפעיל מתקן בשטח בין השנים 1981 – 1998".] ודוק – נכון הוא, וכפי שהתובע מציין בסיכומיו, כי מר ברב הודה בחקירתו הנגדית שהתובע היה לעתים עובד במרחק של מטרים ספורים מעובדי בז"ן[footnoteRef:40].

דוקא בשיפוצים הריכוזים יותר נמוכים, כי אחרי יומיים שלושה שבעצם מנקזים את החומרים ומנקים, מאחר ואנו עובדים עם חומרי דלק, האיזור אמור להיות נקי בצורה שיהיה אפשר לעבוד עם אש, לצורך ריתוכים וכדומה.

...

לסיכום – לאחר שעיינו ובחנו את כל העדויות והראיות שתוארו דלעיל, השתכנענו כי התובע הצליח להעמיד תשתית עובדתית מספקת לחשיפה נשימתית לבנזן במהלך שנות עבודתו כעובד קבלן במתקני בז"ן. כאמור, וכפי שפורט לעיל, הפסיקה הבהירה כי בהתאם לחוק הביטוח הלאומי, כי הגדרת החשיפה לבנזן אינה תלוית תדירות וריכוזי החומר המסוכן, אלא די בשלב זה, ועל מנת להקים את חזקת מחלת המקצוע, בחשיפה כלשהי כשלעצמה.

בהקשר זה, אנו דוחים את טענתו של בא-כוח התובע, שהועלתה הן בדיון ההוכחות הראשון והן בסיכומיו, כי ניתן ללמוד על חשיפה נטענת לחומר כזה או אחר, מתוך תביעות אחרות כנגד הנתבע, ואשר בהן נידונה עבודה כזאת או אחרת במתקני בז"ן. בא-כוח התובע ציין לעניין זה, כדלקמן[footnoteRef:37]: [37: עמ' 5 לפרוטוקול הדיון ביום 18.4.2016, שורות 16-5.

לסיכום לאור כל האמור לעיל, קמה הצדקה למינוי מומחה רפואי אשר יחווה דעתו בשאלות בנוגע למצבו הרפואי של התובע וכן לקשר הסיבתי בין חשיפתו לחומרים הבאים כמפורט להלן ובין המחלות/מצבו הרפואי הנטען, וכך אנו מורים.

האם ניתן לאתר אצל התובע מאפיינים למחלת פארקינסון שמתפתחת בעקבות חשיפה תעסוקתית כמפורט במדריך לאבחנת מחלות מיקצוע? מהם לדעתך גורמי הסיכון אצל התובע לחלות במחלת הפרקינסון? ומהי מידת השפעתם היחסית של גורמים אלה אל מול עבודתו רבת השנים על הופעת מחלת פארקינסון אצלו? האם תסכים כי קוטלי עשבים בהם השתמש התובע מכילים פראקואט ודיקואט, הראונד-אפ מכיל גלייפוסט, קוטלי חרקים מכילים זרחן אורגאני? אם כן, מדוע לדעתך אין בתרכובות חומרים אלו כדי להשפיע על הופעת והתפתחות מחלת הפרקינסון אצל התובע? האם בחוות דעתך התייחסת לעובדה כי התובע עבד ללא אמצעי הגנה עם ידיים חשופות וללא מסיכה? האם נכון לומר כי חשיפה ממושכת למספר חומרים כימיים בתרחישים אחרים כגון במקרה שלפנינו, כאשר התובע היה חשוף למספר רב של חומרים, לתקופת חשיפה ארכה מאוד כ-40 שנה (מאז שנת 1974 עד שנת 2014 עת אובחן כחולה במחלת פארקינסון), יש בה כדי להוות כגרם לסיכון יתר למחלת פארקינסון? התגובה ב"כ הנתבע הודיע בסיפא של תגובתו כי הוא אינו מיתנגד כי אל המומחה יועברו שאלות ההבהרה שבקש התובע אך טען כי אין מקום למנות מומחה אחר או נוסף תחתיו וזאת מהטעמים הבאים: הלכה היא כי משקל מיוחד יינתן לחוות הדעת שניתנה על ידי מומחה אשר התמנה ע"י בית הדין וכי בית הדין לא יסטה ממסקנות המומחה אלא מטעמים מיוחדים - ""בשאלות הרפואיות יסמוך בית הדין את ידיו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו, ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן" (דב"ע נה/0-79 קלמן סעדה- המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 29.3.95).

...

בתאריך 20/5/19 הגיש הנתבע את תגובתו לבקשה המעודכנת (להלן:"התגובה"), במסגרתה הסביר מדוע אין להעתר לבקשה.

בסופו של דבר, ולאחר ארכות שהתבקשו וניתנו, הודיע הנתבע, ביום 10/1/19, על בקשתו לשינוי אחת העובדות שנוסחו במהלך ישיבת ההוכחות, הודיע על הסכמתו של ב"כ התובע לשינוי זה וכן הודיע כי הוא מסכים למינוי מומחה מטעם ביה"ד. לפיכך והואיל ובתאריך 13/1/19, הודיעה מזכירות ביה"ד כי החומר הרפואי של התובע, שהוזמן, התקבל, מינינו, ביום 14/1/19 את המומחה על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין מחלת הפרקינסון ממנה סובל התובע לבין תנאי עבודתו, בשים לב לעובדות עליהן הסכימו הצדדים.

"             גם במאמרו של כב' הנשיא אדלר, נאמר כי פסילת מומחה הינה צעד חריג, שבית הדין נוקט בו בנסיבות נדירות, אשר רק בהתקיימן רשאי בית הדין להיעתר לבקשה כאמור "ואין הדבר בבחינת מעשה שבכל יום" (סטיב אדלר "מומחים יועצים רפואיים בבית הדין לעבודה" המשפט ב 199).

אלא שברור שאין באמירה זו כדי להצביע על כך שהתקיימו אחת הנסיבות המצדיקות מינוי מומחה אחר או נוסף ולכן ובשים לב לטעם שמצאנו בטענות ב"כ הנתבע, איננו נעתרים לחלק זה של הבקשה.

התובע ביצע עבודות נקוי ושפוץ משחנים בתחנת הכוח אשכול באשדוד ותחנת הכוח רידינג בתל אביב, במסגרתן נחשף לפיח ואדי מזוט ודלקים רעילים שהצטברו בכמויות גדולות וחסמו את המרווחים בין הסקציות בצנרת המשחן.

בשנת 1987 נפגע התובע מחשיפה עורית לאשלג בכל גופו עם תגובה עורית קשה אשר בעקבותיה הורחק לחודש ממגע עם חומרים כימיים.

בשנת 1993 נפגע מחשיפה נשימתית לטריכלורואתילן, לאחר שנחשף בעבודתו בתמנע לחומר TC 2000 CEMENT, אשר הכיל חומר זה. התובע נבדק במיון בית החולים יוספטל באילת ואושפז להשגחה בטיפול נמרץ ושוחרר לאחר מכן עם האבחנה "הרעלת טריכלורואתילן". בשנת 1994 נפגע התובע משאיפת גז ששמש לחימום בעת שביצע עבודות חיתוך מתכת של מיכל גז עם ברנר.

מצבו הרפואי כעולה מהחומר הרפואי המצ"ב. כבוד המומחה מתבקש להשיב על השאלות הבאות: האם לאור החומר הרפואי והחלטת העובדות, היתקיימו בתובע התנאים להכיר במחלת הפרקינסון בה לקה כמחלת מיקצוע, ולו על דרך של החמרה, בהתאם לתוספת השנייה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד – 1954, ואם כן לאיזו מחלת מיקצוע מתאים מצבו.

...

יובהר כי במהלך השנים, נחשף התובע לחומרים הכימיים כמפורט בהרחבה לעיל, תוך כדי שהוא אינו משתמש באמצעי מיגון כלשהם.

במאמר אשר פורסם בשנת 2017 מאת Narayan, נמצאה הוכחה של עליה בסיכון לחלות במחלת פארקינסון בעקבות שימוש בחומרי הדברה בעבודה, עליה במספר השנים שבו נעשה שימוש בחומרי הדברה ומטלות העיסוק עם חשיפה מוגברת בחומרי הדברה (1).

...

אשר למקרה שלפנינו – לאחר שבחנו את חוות הדעת של שני המומחים הגענו לכלל מסקנה כי יש לקבל את חוות הדעת של המומחה התעסוקתי השני, באופן המוביל לתוצאה של קבלת התביעה, וננמק: ראשית ההלכה הפסוקה קובעת כי במקרה שבו מונחות בפני בית הדין שתי חוות דעת מנוגדות, יש להכריע בתובענה לפי עקרונות פרשנות חקיקה מתחום הביטחון הסוציאלי.

במקרה שבו מגיע בית-הדין למסקנה שמדובר בשתי חוות דעת שוות משקל שעל פניהן הינן מבוססות, יש לפסוק לטובת המבוטח (עב"ל 3353-10-18 לוי נ' המוסד לביטוח לאומי (2.9.19); עב"ל 39612-11-12‏ ‏המוסד לביטוח לאומי נ' מלניק (11.11.13).

עם זאת, להבנתנו, די בכך שעסק בחקלאות החל מגיל 15, במשך כשלושים שנה, ללא ציוד מגן, שמונה חודשים בשנה, על מנת שהחשיפה לחומרים תיתן את אותותיה, ולו רק על דרך ההחמרה, וזאת אף בשים לב כי לפי המומחה השני המדובר במחלה " מחלה דגנרטיבית פרוגרסיבית" במהלכה נהרסים תאי המוח, כך שככל שהתובע המשיך להיחשף לחומרים מסוג זה, גם בעבודותיו המאוחרות, המשיך התהליך והחמיר את מצבו, כפי שעולה מחוות דעתו של המומחה השני; חמישית לטענת הנתבע כי חוות הדעת של המומחה השני, קובעת כי מדובר בתהליך תחלואתי מתמשך ומכאן שהתובע הוכיח השפעה משמעותית רק באופן חלקי, נפנה את הנתבע שוב לנאמר על ידי המומחה השני, בהקשר זה, בחוות דעתו: "על סמך העובדה כי התובע נחשף לחומרים שגורמים למחלת פרקינסון והעובדה שהכרתי בקשר הסיבתי כגורם משמעותי בהופעת המחלה אצלו ולאור העובדה כי לא נמצא גורם אחר משמעותי נראה כי עבודתו של התובע השפיע על הופעה והתפתחותה מחלתו בשיעור העולה על 20%". סוף דבר התביעה מתקבלת.

הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט בסך 7,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום.

האם בדין נדחתה תביעתו של התובע להכיר במחלת פארקינסון שממנה הוא סובל כפגיעה בעבודה? על מנת להכריע במחלוקת שבין הצדדים, בשלב זה של ההליך, נידרש בית הדין להכריע בשאלה לאילו חומרים מסוכנים נחשף התובע בתקופת עבודתו כקבלן עצמאי או קבלן משנה עבור חברת החשמל ומזמינים נוספים, באיזה מינון ובאיזה תדירות, והאם יש במידת החשיפה כדי להצדיק הכרה בפגיעה מסוג מקרוטראומה/מחלת מיקצוע.

בנוסף על המתואר לעיל, לטענת התובע, עבר במהלך עבודתו שלוש תאונות של חשיפה חריפה לחומרים כימיים במקום עבודתו, המגובות בתעוד רפואי: בשנת 1987 נפגע מחשיפה עורית לאשלג בכל גופו עם תגובה עורית קשה אשר בעקבותיה הורחק לחודש ממגע עם חומרים כימיים; בשנת 1993 נפגע מחשיפה נשימתית לטריכלורואתילן, לאחר שנחשף בעבודתו בתמנע לחומר TC 2000 CEMENT, אשר הכיל חומר זה. התובע נבדק במיון בית החולים יוספטל באילת ואושפז להשגחה בטיפול נמרץ ושוחרר לאחר מכן עם האבחנה "הרעלת טריכלורואתילן"; בשנת 1994 נפגע משאיפת גז ששמש לחימום בעת שביצע עבודות חיתוך מתכת של מיכל גז עם ברנר.

בנוסף, ציין התובע כי בעת ביצוע עבודות נקוי ושפוץ משחנים בתחנת הכוח אשכול באשדוד ותחנת הכוח רידינג בתל אביב, נחשף לפיח ואדי מזוט ודלקים רעילים שהצטברו בכמויות ענק וחסמו את המרווחים בין הסקציות בצנרת המשחן.

...

לטענת הנתבע, לא הוכחה חשיפה לחומרים באופן תדיר וסדור, לא הוכחו שמות החומרים, לא הוכח ריכוז החשיפה, משך החשיפה וכו', ועל כן דין התביעה להידחות מבלי להיזקק למינוי מומחה יועץ רפואי.

תימוכין נוספים מצאנו בתצהירו של מר כחלון, שלא נסתר בחקירתו הנגדית (פרוטוקול מיום 10.7.2017, עמ' 14, ש' 1-17).

מכאן, שבשונה מהנטען בסיכומי הנתבע (סעיפים 3, 21, 27 לסיכומי הנתבע) – לא מוטל נטל על התובע להוכיח כי הוא נחשף במסגרת עבודתו לחומרים מזיקים, אלא הנטל מוטל על המל"ל להפריך טענה זו. בכל מקרה, מצאנו כי התובע הוכיח חשיפה לחומרים מסוכנים ואף הוכיח את התדירויות, את זמן החשיפה ותנאיה.

אנו סבורים כי משמיעת העדויות (ובפרט העדויות של מר גליל ומר אלזרקי), הנתבע לא עמד בכך ולא הצליח להוכיח כי התובע לא היה חשוף לחומרים מזיקים במסגרת עבודתו.