ממשיך וטוען ב"כ המשיבה, שגם את טענתו בדבר הפסדי פנסיה, לא עלה בידי המערער להוכיח.
במסמך ההפנייה לייעוץ, מיום 10.10.08, נרשם בממצאים: "בבדיקה שיפשופי עור באף, כפות הידיים, ברך ימין, כאבים והגבלת תנועה במרפק הימני וברך ימין".
המערער קיבל אישור מחלה מיום 8.10.08 עד 17.10.08, וביום 10.11.08 ציין האורתופד המטפל, שקיימים עדיין כאבים עזים בעיקר ברגל ימין.
מכאן שמדובר בתאונת עבודה, ולכן יש לקבל את עמדת המשיבה, כפי שזו באה לידי ביטוי בסיכומיה בפני בית משפט קמא (סעיף 13(ב)), כי המערער לא מיצה את זכותו לפנות למוסד לביטוח לאומי ולקבל דמי פגיעה להם היה זכאי, ולכן יש לקזז רעיונית, את הפסדי השכר לעבר בגין התאונה הראשונה, כנגד התשלומים שהמערער יכול היה לקבל מן המוסד לביטוח לאומי.
...
בשים לב לכל האמור לעיל, פסק בית משפט קמא לזכות המערער את הסכום של 184,300 ₪, כאמור בפתח דברינו, ועל כך מונח בפנינו ערעורו של המערער הטוען שהן המומחים הרפואיים והן בית משפט קמא קיפחו אותו קיפוח של ממש בפסיקת שיעור הנזק שנפסק לזכותו על פי פסק דינו של בית משפט קמא.
גם אם סבורים אנו, שמוצדק בנסיבות העניין, לערוך את חישוב הפיצוי המגיע למערער על דרך של פיצוי גלובלי, לפי אומדן והערכה, סבורים אנו כי פיצוי גלובלי, בסכום של 90,000 ₪, לנפגע כבן 34, שנכותו בשיעור של 10% היא בגין חבלה בקרסול, ושהכנסתו החודשית נטו עולה על 10,000 ₪, אין בו כדי להוות פיצוי ראוי.
התוצאה מכל האמור לעיל היא, שאנו מקבלים חלקית את ערעורו של המערער, ומחייבים את המשיבה להוסיף ולשלם למערער, מעבר לפיצוי שנפסק לזכותו בבית משפט קמא, את הסכום של 157,000 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% מן הסכום שנפסק ומע"מ כחוק על שכר הטרחה, כל זאת נכון לתאריך פסק דינו של בית משפט קמא (3.9.14) וכן תחזיר המשיבה למערער את השווי הכספי של אגרת הערעור.
המשיבה תשלם למערער, במשרד בא כח המערער, את כל הסכומים שפסקנו לעיל, בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק דיננו (פגרת הפסח כלולה במניין הימים), שאם לא כן, יישא כל סכום שבפיגור, הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק, מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
