מחלת נפש - סכיזופרניה פרנואידית - קצין התגמולים

לבקשה למינוי אפוטרופוס צורפה חוות דעת של הפסיכיאטר המטפל במשיב, שבה צוין כי הוא מתמודד עם מחלת נפש מסוג סכיזופרניה פרנואידית פעילה באופן ממושך, "ללא תובנה למצבו ולא משתף כלל וכלל בטיפולו", וכי "מאד לא ברורה לו מהות התביעה". מסקנת חוות הדעת הייתה כי המשיב אינו כשיר לנהל את ענייניו המשפטיים בהליך הנוכחי (תביעתו להכרה בנכות) וכי הוא זקוק למינוי אפוטרופוס לצורך ניהול ההליך.

ראשית, אציין כי יעילות ההליכים – קרי: העלות החברתית שלהם, לרבות משכם, בהשוואה לדיוק ההחלטות אשר מתקבלות במסגרתם – בלי ספק הדריכה את המחוקק בחוקקו את חוק התגמולים, אשר נועד להביא מזור כלכלי מהיר למי שסובל מנכות, מחבלה או ממחלה עקב שרותו הצבאי (ראו: דברי השופט א' גרוניס (כתוארו אז) ברע"א 2907/02 גוטסדינר נ' קצין התגמולים, משרד הבטחון, פ"ד נח(2) 481, 493 (2003)‏, שציטטו בהסכמה את דברי השופטת א' חיות (כתוארה אז) בבג"ץ 1082/02 המוסד לביטוח לאומי נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד נז(4) 443, 470 (2003) ("קיומו של הליך יעיל לבירור תביעות הוא מרכיב חשוב בהסדרים אשר תכלית סוציאלית ביסודם")).

...

המשיב טוען כי אין מקום להיעתר לבקשת רשות הערעור.

לשיטתי, הלכה זו יפה לעניינם של הליכים אשר מתקיימים במסגרתו של חוק הרשויות המקומיות (ביוב), התשכ"ב-1962, הא ותו לא. סבורני אפוא, כי טוב נעשה אם נפרש את האמור בסעיף 34(א) לחוק התגמולים לפי לשונו, לפי הקשרו ולפי תכליתו, כפי שהמחוקק ראה אותם.

סבורני כי בקבעו את אשר קבע בסעיף 34(א) לחוק התגמולים, המחוקק אכן נתן את דעתו על כל סוגי ההחלטות של הוועדה.

תחולתו של הסדר כללי זה נשללה לפי פקודתו של סעיף 4(ג) לחוק בתי דין מינהליים, אשר קובעת כי "לא תחול הוראה של חוק זה על בית דין אם קיימת בחוק אחר הוראה לאותו עניין החלה על אותו בית דין". סבורני, כי גם משיקולי יעילות לא נוכל לייחס למחוקק כוונה לפתוח פתח לערעורי ביניים על החלטותיה של ועדת הערעורים אשר פועלת במסגרתו של חוק התגמולים.

כשנה לאחר מכן התפרצה אצלו מחלת נפש – סכיזופרניה פרנואידית כשנתיים לאחר מכן ביקש להכיר במחלת ריאות כרונית בה לקה כ"נכות מוסבת".

גם אם תמצי לומר שיש פנים לכאן או לכאן באשר לשאלה האם PTSD וחרדה מובילים לעישון יתר ומתמשך וחוסר יכולת להפסיקו וגם אם תמצי לומר שיש פנים לכאן ולכאן אם הפגימות הנפשיות הובילו אצל המנוח והגבירו אצלו את העישון, עד אי יכולת להפסיקו, חלה ההלכה של ביהמ"ש העליון, אשר לפיה "כאשר אין לאל ידו של אף אחד מהצדדים להביא ראיה משכנעת בדבר השאלה מה גרם למחלה הקטלנית, וכאשר עומד בית המשפט בנקודה זו בפני תוצאה של 'תיקו', אזי יהיה הדבר לרועץ לקצין התגמולים, ותביעתם של חברי מישפחת המנוח על פי החוק דינה להיתקבל" (ראו: ע"א 192/85 קצין התגמולים נ' הכט, פ"ד מד(3) 646, 650).

...

רקע הערעור שלפנינו הוא על החלטת המשיב מיום 20.1.2016, בה הודיע המשיב לאלמנת המנוח ט.י., ז"ל, (להלן- המנוח) כדלהלן: "פנייתך שבנדון נדחית מאחר ועפ"י חוות דעת רפואית מתאריך 29.12.15, אין קשר בין נסיבות פטירתו של בעלך היקר יצחק, ז"ל, לבין נכותו המוכרת כמשמעותו בחוק". בכל מקום בו יוזכר שם המנוח יירשם במקום שמו "המנוח". להלן פרטים אודות המערער המנוח יליד שנת 1941; הוא התגייס לצה"ל בשנת 1959; הוא שירת כשנתיים וחצי שירות סדיר ולאחר מכן המשיך לשרת בשירות קבע במשך כ-16 שנים עד לשנת 1978; למנוח היו מספר פגימות שהוכרו ע"י המשיב: PTSD בשיעור 30%, דלקת בקיבה בצורה בינונית בשיעור 10%, אבנים בכליות עם התקפים של זיהום בשיעור של 20% וכן צלקות בבטן ומצב לאחר ניתוח של הקיבה בשיעור 1%.

בהמשך הדברים יובאו טעמינו למסקנה זו. נציין כי השאלה העיקרית שעליה יתקבל או יידחה ערעור זה היא האם יש קשר סיבתי בין פטירתו של המנוח לבין נכותו המוכרת, במיוחד בתחום הנפשי, שלטענת המומחים מטעמה של המערערת נגרמו בעיקר בשל כך שהמנוח הרבה לעשן, ולא היה מסוגל להיגמל מהעישון במיוחד כאשר פרצה מחלת הריאות הכרונית אצל המנוח.

הלכה זו עולה בקנה אחד ומשתלבת עם מדיניותו של בית משפט זה "לגלות יחס של רוחב לב לתביעה, שאם לא יעשה כן תסוכל מטרת החיקוק הבא להיטיב עם מי שנושא בסיכון למען המדינה". לאור כל האמור לעיל, הערעור מתקבל.

הננו מחייבים את המשיב לשאת בהוצאות המערערת לגבי שכ"ט כ"א מהמומחים בסכום כספי לפי קבלה שתציג למשיב, וכן בשכ"ט עו"ד ע"ס 7,500 ₪ + מע"מ על סכום זה. חתום חתומה חתומה ------------------------------- ---------------------------------------- ---------------------------- כב' השופט יואל צור ד"ר הדר ירדני גב' בוריה דדון יו"ר הוועדה חברת הוועדה נציגת ציבור ניתן היום, ב' ניסן תשפ"ב, 03 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.

בהחלטתה, ראשית, קבעה הועדה כי המחלה הנפשית שבה לוקה המבקש – סכיזופרניה פרנואידית – פרצה במהלך שרותו הצבאי ואובחנה לראשונה בעת אשפוזו בטירת הכרמל בחודשים יוני-יולי 2013.

דיון והכרעה כאמור, על-פי החלטת השופט א׳ שטיין, הבקשה שלפנינו הועברה לדיון בפני הרכב זה בשאלה אחת בלבד, שהוגדרה כך: ״האם התפרצות מחלתו הקונסטיטוציונלית של המבקש בעת שרותו הצבאי משתייכת ל׳סוג המקרים השלישי׳, כהגדרתו בדנ"א 5343/00 קצין התגמולים נ' אביאן, פ"ד נו(5) 732 (2002) (להלן: הילכת אביאן), פסקה 26 לפסק דינו של השופט מ' חשין (כתוארו אז), הכולל מקרים שבהם עצם הגיוס לשירות הצבאי והשירות עצמו יצרו בנפשו של התובע ׳מצב דחק חריג שאינו אופייני לחיילים אחרים׳?״ סבורני כי בנוגע לשאלה זו יש לקבל את הבקשה למתן רשות ערעור, ולדון בה כאילו ניתנה רשות ערעור והערעור הוגש.

...

משהגענו למסקנה כי מתקיים קשר סיבתי משפטי במקרה שלפנינו, יש לקבל את עמדתו של המבקש, לקבוע כי הוא הוכיח שמחלתו נגרמה עקב שירותו הצבאי, ולהכיר בו כנכה לפי חוק הנכים.

כאשר חוברים להם יחדיו הקשר הסיבתי העובדתי והקשר הסיבתי המשפטי על שני יסודותיו – המסקנה היא כי יש להכיר בחייל כנכה לפי חוק הנכים.

סוף דבר: אציע לחבריי לקבל את בקשת רשות הערעור, לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והערעור הוגש, לקבל את הערעור, לבטל את פסקי הדין קמא ותחת זאת לקבוע כי מחלתו של המבקש נגרמה לו עקב שירותו, וכי הוא יוכר כנכה צה״ל בהתאם לחוק הנכים.

לפנינו ערעור על החלטתה של ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב], התשי"ט-1959 (להלן: "החוק") (בראשות כב' השופטת רביד) מיום 23.3.04 (ו"ע 1169/00) שדחתה ערעור שהגיש המערער באמצעות אמו ואפוטרופה שלו על החלטת קצין התגמולים שדחה את תביעתו להכרה בזכות מהטעם של "בחירה בזכויות" ובשל התיישנות.

המערער אובחן חולה במחלת נפש מסוג סכיזופרניה פרנואידית.

...

אנו סבורים כי בנסיבות העניין המיוחדות, כאשר הגשת התביעה למל"ל נעשתה בתקופה ששבה היה המערער מאושפז וכשעולים סימני שאלה בדבר יכולת הבחירה שלו, יש מקום לאפשר בחינה יסודית של סוגייה זו, על נתוניה הקונקרטיים.

(ב) אנו סבורים שכדי שיהיה למערער את יומו לפני הוועדה ראוי להחזיר את הדיון אליה כדי שתיגבה את הראיות החדשות שהמערער מבקש להביא, תשקול אם יש מקום למנות מומחה רפואי לבחון את כושרו המשפטי ולאחר שתיעשה כן והפרקליטים יסכמו טענותיהם תיתן החלטה חדשה.

סוף דבר לפיכך אנו מורים על ביטול החלטתה של הוועדה והחזרת הדיון כאמור לעיל.

בית משפט השלום ראשון לציון וע 103/04 אביסדריס ירון קצין התגמולים החלטה

ביום 10.7.02 הגיש המערער תביעה להכרת זכות לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 (להלן: "החוק") במסגרתה ביקש לקבוע כי חלה במחלת נפש (סכיזופרניה פרנואידית) במהלך שרותו במישטרה ובעקבותיו-"עקב לחצים כבירים בעבודה" (להלן: "התביעה") (מיסמך 66 בתיק הרפואי).

...

לאחר שנתנו דעתנו למכלול הראיות שבאו בפנינו סבורים אנו כי דין העירעור להידחות.

עוד ובנוסף נציין, כי אין בידנו לקבל את קביעתו של המומחה מטעם המערער, דר' גרינשטיין, לפיה היה בהמשך שירותו של המערער, לאחר שחלה, כדי לתרום "לחומרת מחלתו", זאת משבחר שלא להסביר ולו באופן בסיסי קביעתו זו ואף נימנע מלקבוע את שיעור "התרומה". סוף דבר לאור כל האמור לעיל מורים אנו על דחיית הערעור, באופן שהחלטת המשיב מיום 10.12.03 תעמוד על כנה.