מחלת נפש בעקבות אירוע הקשור לשירות הצבאי, כגון פוסט טראומה

(עמ' 70) כשנשאל בנוגע לקביעתו כי כל התסמינים הנפשיים והתפקודיים נבעו משימוש בסמים, אמר שהשימוש היה באופן לא חוקי ולכן לא ידע מה קיבל והגיע למסקנה שכל התופעות הנפשיות אינן בגלל הארוע, אלא קשורות לשימוש תדיר ובכמות גדולה של סמים.

ד"ר גריסרו, פסיכיאטר מיום 18.12.08: "ללא רקע נפשי, אחרי שתי תאונות ב06' ו-07' . קיימת יותר מראשית ראייה לקיום תיסמונת PTSD וסבל נפשי הנובע מהתאונות, כל אחת בפני עצמה ובמצטבר". ( 110-111 לתיק הרפואי) במכתב (ללא תאריך) מציין טל יניר מהשלישות שהמערער עבר תאונת דרכים ביום 31.08.06 דיווח לו על כך ועקב כך נעדר מספר ימים כחלק מחופשת מחלה.

אירועים שיכולים להצביע לטענת המשיב על העידר קשר סיבתי בין השרות והמצב הנפשי ביחס לאירועים משמעותיים שאינם קשורים לשירות שהיו למערער שעלולים לכאורה להיות משמעותיים בהקשר של מצבו הנפשי, סיפר המערער שהייתה לו חברת נפש במצב של דכאון ששמה קץ לחייה כשבע שנים לפני מועד חקירתו הנגדית והדבר גרם לו לעצב גדול והותיר עליו חותם כפי שעולה מפוסט שפירסם והוגש במהלך חקירתו הנגדית.

מסקנה מכל האמור לעיל נראה לנו הוכח ברמה מאוד מתקבלת על הדעת ומעבר למאזן ההסתברות כי יש קשר סיבתי בין הנכות הקבועה של המערער בשל הפרעת פוסט טראומה הקשורה לשתי התאונות שעבר המערער בשרותו הצבאי.

...

עם זאת וכאמור לעיל קיימים גורמים נוספים, שהחלו לאחר שחרורו מהשירות כאמור לעיל, והסימפטומים ההמנעותיים הינם חלקיים בלבד, אף שכאמור אינם הכרחיים לקביעת האבחנה, באשר לקריטריון H ב - DSM-5 נראה לנו לאור חוות דעת המומחה מטעם המערער, שאין בשימוש בקנאביס בנסיבות העניין כדי לשלול את האבחנה והקשר הסיבתי מהנימוקים האמורים לעיל, אף שיש , יחד עם הגורמים הנוספים האמורים לעיל, כדי לתרום להחמרת התסמינים.

מסקנה מכל האמור לעיל נראה לנו הוכח ברמה מאוד מתקבלת על הדעת ומעבר למאזן ההסתברות כי יש קשר סיבתי בין הנכות הקבועה של המערער בשל הפרעת פוסט טראומה הקשורה לשתי התאונות שעבר המערער בשירותו הצבאי.

לאור זאת אנו מקבלים את הערעור בחלקו וקובעים שיש לזקוף 50% מהנכות על חשבון השירות .כמו כן אנו מחייבים את המשיב בשכ"ט עו"ד ובהוצאות המומחה בסכום כולל של 15,000 ₪.

(ג) הזכאי עקב מאורע אחד לגימלה לפי פרק ט' ולתגמול או לקיצבה לפי אחד החוקים המפורטים להלן, הברירה בידו לבחור באחד מהם: (1) חוק הנכים; (2) חוק המישטרה; (3) חוק שירות בתי הסוהר; (4) סעיפים 63ז ו- 63ח לחוק שירות המדינה; (5) חוק נכי המילחמה בנאצים; (6) חוק נכי רדיפות הנאצים; (7) חוק נפגעי פעולות איבה; (8) חוק תגמול לחייל.

שם נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר דחה ערעור על החלטת ועדת ערר, אשר מצידה דחתה את עירעורו על החלטת קצין התגמולים לדחות את התביעה לפי חוק הנכים שהגיש המבקש בשנת 2006, באמצעות אפוטרופסו, לאחר שבשנת 1989 (ארבע שנים לאחר שיחרורו מהשרות הצבאי), עוד בטרם מונה לו אפוטרופוס, הוא הגיש למוסד לביטוח לאומי תביעה לקיצבת נכות כללית עקב מחלת נפש שבה לקה, והחל לקבל קצבת נכות חודשית.

הוא ציין כי עקב שרותו במלחמת לבנון הראשונה נגרמו לו טראומות נפשיות נוספות.

המערער כתב בתצהירו: "השתחררתי משירות המילואים ... כל פעם שניסית לעבוד היה חוזרים לי הריחות נאלצתי להמשיך להשתמש בסמים על מנת לשכוח את העבר". על הקשר בין ארועי השרות הצבאי במבצע שלום הגליל לבין ההיתמכרות לסמים עמדה הפסיכיאטרית ד"ר מרגלית בן אור.

בחוות דעתה מיום 15.7.2019 שצורפה לכתב העירעור המתוקן היא הביעה דעתה שהמערער סובל מהפרעה פוסט טראומתית אחרי מלחמת שלום הגליל, "שם עבר טראומות רבות, העיקרית נפילה לתוך בור מלא גופות", וכי הוא השתמש בסמים על מנת לברוח מהזיכרונות הקשים.

...

בכתב התשובה טען המשיב, בין היתר, כי יש לדחות את הערעור מאחר וזכותו של המערער לקבלת תגמול לפי חוק הנכים נשללה היות ובשנות התשעים הוא פנה לקבלת זכויות לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי).

אף אם יש מקום לפתוח את השער במידת מה, מקרה זה, על נסיבותיו, אינו עומד בקצה, אלא מאפיין מקרים דומים שנדונו על ידי בית משפט זה. לכן, עם כל ההבנה למצבו של המבקש, דין הבקשה להידחות".

הוא הפנה לסיכום דברי המערער באוזני פסיכיאטר של הביטוח הלאומי ביום 8.8.2013: "עברתי בצבא הרבה בלגן ... נזכר באירועים שהיו בצבא", וציין כי קביעת שיעור הנכות בביטוח הלאומי נובעת מהתמכרותו לסמים.

אשר על כן, הננו דוחים את הערעור.

בע"פ 2218/10 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 99 (פורסם בנבו, 21.11.2011) נכתב: "מוכרת התופעה של הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD), שהיא הפרעת חרדה הבאה לידי ביטוי במערך של תסמינים נפשיים וגופניים (כגון חוויה חוזרת של הטראומה דרך היזכרות בלתי רצונית כמו סיוטי לילה ופלאשבקים; המנעות מדברים שיכולים להזכיר את הארוע כמו היתרחקות ממקומות ואנשים; קהות במגוון תחומים או עוררות יתר הבאה לידי ביטוי, בין היתר, בנדודי שינה, כעסים וקשיים בריכוז) (ניצה אייל נפלאות הזכרון ותעתועי השכחה, 155-154 (2004) (להלן: ניצה אייל)). כיום, מקובל לראות גם הפרעות זכרון כחלק מסימני הפרעת הדחק הפוסט-טראומטית (ע"ע PTSD ב- DSM)". ד"ר קריינין, שהגיש חוות דעת מטעם המערער, היתייחס בחקירתו לסימפטומים שנזכרו בתעוד הרפואי, וציין כי בנגוד להמנעות מלספר את הארוע, עצבנות יתר, תוקפנות, שהנם סימפטומים של PTSD, הרי הזלת ריר, גילגול עיניים, דרמטיזציה והפסקת נשימה אינם סימפטומים הקשורים ל-PTSD.

(33) 5.3.2012: במכתב הפסיכיאטר ד"ר גיללך נרשמה איבחנה של PTSD בעקבות תלונות פוסט טראומתיות של המערער, אשר טוען כי מרגיש ריח של דם ורואה אש. (34) 20.11.2012: במכתב הפסיכיאטר ד"ר בוניאק נרשמה איבחנה של PTSD וצוין כי המערער "חרד, לפעמים נזכר בארוע ומריח דם". (35) 5.12.2012: בסיכום ביקור בחדר מיון טראומה בבית החולים זיו נרשמה איבחנה של PTSDוצוין כי המערער "מוכר כסובל מ-PTSD במשך שנתיים", כי הגיע עם תלונות סומאטיות ונצפתה היתדרדרות במצבו הנפשי בתקופה האחרונה, וכי "בבדיקה גילה סימנים פסיכוטיים". (36) 19.5.2013: במכתב הפסיכיאטר ד"ר בוניאק נרשם - "היום הגיע לפגישת מעקב. .... נזכר בנפילה וחווה התקפי פחד. בכל מקום מריח ריח של דם ונגעל מזה. לא אובדני. לא פסיכוטי". חוות דעת המומחים הרפואיים (א) חוות דעת קריינין (מטעם המערער) בחוות דעת מיום 13.8.2013 הגיע ד"ר קריינין לשתי מסקנות: האחת, כי ההפרעה הנפשית של המערער התפתחה במהלך ובעקבות השרות, כתגובה לארוע טראומטי ופציעתו, וכי קיים קשר של גרימה בין השרות להפרעה הנפשית הנוכחית; השניה, כי יש לזקוף על חשבון השרות 2/3 משעור נכותו הפסיכיאטרית, בעקבות פציעות בטרם הגיוס.

חוות דעת ומוש 2 (מטעם המשיב) בחוות דעתו המשלימה מיום 4.3.2014 הדגיש ד"ר ומוש את הנקודות הבאות: (1) על-פי התעוד הרפואי, כשלושה - ארבעה חודשים לפני גיוסו, סבל המערער ממצב נפשי "לא טוב" ונטל כדורי הרגעה; (2) המנעותו של המערער מלמסור מידע על מצבו הנפשי בעקבות התאונה משנת 2008 מעידה על חששו כי מידע כזה עלול היה למנוע את גיוסו; (3) הישתתפות המערער בארוע עונה אך ורק על קריטריון A של PTSD; (4) בחלק מבתי החולים בהם נבדק המערער לאחר הארוע הוא לא אובחן כסובל מ-PTSD, אלא מהפרעה תגובתית חריפה (ASD – Acute Stress Disorderׂ) עם קוי אישיות נרקיסיים-היסטריוניים וקשיי היסתגלות לפרידה מחברתו, או "סימנים לא ספציפיים". הפרעה אישיותית כזו אינה קשורה לשירות הצבאי, אלא הנה קו אישיותי מתקופת הילדות.

...

הקשר הסיבתי-העובדתי: הכרעה לאחר שבחנו את התיעוד הרב, חוות הדעת הרפואיות ועדויות המערער, הגענו למסקנה כי בין התסמונת הפוסט-טראומתית של המערער לבין האירוע שהתרחש ביום 14.7.2011 קיים קשר סיבתי-עובדתי של החמרה בשיעור 50%.

עם זאת, איננו מקבלים את המסקנה הגורפת של ד"ר ומוש, לפיה הוא חשף ש"הכל הצגה אחת גדולה", וכי כל הרופאים שבדקו את המערער לאורך השנים נפלו בפח שטמן להם.

התוצאה לאור המסקנה אליה הגענו, בדבר קשר סיבתי של החמרה בשיעור 50% בין הנכות הנפשית (תסמונת פוסט-טראומתית) של המערער לבין שירותו הצבאי, הננו מורים על קבלת הערעור וביטול החלטת המשיב מיום 16.6.2013.

ערעור על החלטת המשיב, אשר דחה את בקשת המערער להכרה בנכות נפשית בנימוק שלא נמצאה עדות לקיום תיסמונת פוסט טראומתית ושלא קיים קשר סיבתי בין מצבו הנפשי לבין תנאי שרותו הצבאי.

בכתב העירעור המתוקן נטען שפגיעתו הנפשית של המערער נגרמה אך ורק בשל האירועים הטראומתיים שעבר בשירות הצבאי, כי הורדת הפרופיל ושחרורו מהשרות נעשו בשל אבחנתו כלוקה ב-PTSD, כי הוא אובחן כלוקה בפגימה זו על-ידי גורמי בריאות הנפש בצבא, כי אין במשפחת המערער רקע של מחלה נפשית וכי אין יסוד לטענות בנוגע לאמינותו.

(14) 10.8.2011 - תרשומת של הפסיכיאטר ד"ר לוינסקי ממכון הקבע: "מספר על ההמנעויות, הלוצינציות שונות. מרגיש שנוטשים אותו, אף אחד לא מבין אותו. המח"ט שופט אותו וטוען שאין לו בעיה רפואית. ... מספר שתלה את הכלב שלו. בתהליך הדחה 'התרת חוזה' כיוון שנהג בלי רישיון באוגדה ודיווח מייד על כך". (15) 1-4.9.2011 - סיכום אישפוז במרכז הרפואי לבריאות הנפש מזרע (נ/1): "פנה מאישפוז מיוזמתו, ללא הפניה. ... לאחרונה עבר בירור אצל פרופ' בלאט אשר שלל קיומה של מחלת אפילפסיה. .. מתאר שני אירועים טראומטיים בשנת 1996 ובשנת 2006 בהם הישתתף בפעילות מבצעית בלבנון, בהם נהרגו לפניו חיילים ונאלץ לפנות גופותיהם. לדבריו, מזה שנים ניסה להיתמודד עם הזכרונות בכוחות עצמו, לא פנה לגורמים טפוליים או צבאיים. לדבריו, בשנה האחרונה יש החמרה במצבו הנפשי, גברו רוגזנות ותוקפנות, הפרעות בשינה, זיכרונות חודרניים. בעקבות כך הועבר לתפקיד משרדי ... ע' מוסר על מצב רוח ירוד בימים האחרונים, התחיל לחשוב על מוות ואף חשב לתלות את עצמו ... לא נתגלו מחשבות שוא. שולל מחשבות אובדניות ... היתנהגותו לא נראית הלוצינטורית. לדבריו, יום טרם אשפוזו חשב לתלות את עצמו ולכן העדיף לבוא. בנוסף, מספר ימים לפני הגעתו לבית חולים קיבל מכתב מהצבא שמפסיקים איתו את החוזה. כועס עליהם. מסביר שעשו זאת כיוון שנהג בבסיס בחודש מרץ השנה למרות שהיה בשלילת רישיון. ... בבדיקה לא הייתה עדות לפעילות פסיכוטית ולא סימנים לדכאון עמוק". (16) 7.9.2011 - מכתב של הפסיכיאטר ד"ר לוינסקי אל בית הדין הצבאי, בו הוגש כתב אישום נגד המערער בגין עבירות על חוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-1955: "סובל מסימפטומים נרחבים של PTSD הכוללים תסמינים אפקטיביים, חרדתיים וחודרניים כולל הלוצינציות ראיה ושמיעה. נוטל טפול תרופתי. למרות זאת הייתה החמרה הדרגתית במצבו ונמנע כימעט מקשר עם הסביבה ..". (17) 12.9.2011 - סיכום של הפסיכיאטר ד"ר איגור ברש במרפאת ברה"ן: "התמונה הקלינית מאוד פולימורפית (מתאר הזיות דרמאטיות - פתחתי מקרר וראיתי שם ראש של א' שדבר איתי מהמקרר), התנהגויות לא אופייניות ל-PTSD ("תליתי את הכלב שלי כי הוא דיבר אלי בקול של א'")+ פרכוסים (או ככל הנראה pseudoseizuresׂ) + ניסיונות אובדניים בלתי מוסברים + אופן דיווח מאוד לא שיגרתי ולא אופייני לחולי PTSD.

...

בכתב התשובה טען המשיב כי יש להעדיף את מסקנת המומחה בחוות דעת ומוש 1 על פני המסקנה שבחוות דעת קנובלר 1.

מסקנה זו מקבלת חיזוק מהעובדה שעובר לשנת 2011 לא קשר המערער בין מצבו הרפואי לבין שני האירועים משנת 1996 ומשנת 2006.

מאחר והמערער לא הוכיח את הקשר הסיבתי העובדתי, דין ערעורו להידחות.

כמו כן אנו מחייבים את המערער לשלם למשיב שכר טרחת עורך-דין בסך 7,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ביום 12.1.2006 הגיש המבקש למשיב תביעה לזכות לפי חוק הנכים, שבגדרה טען כי מצבו הנפשי, שאינו שפיר, יסודו באירועים שחוה בתקופת שרותו הצבאי במלחמת שלום הגליל בשנת 1982.

בהחלטת המשיב מיום 16.11.2008 הוכר קשר בין שרותו הצבאי של המבקש לבין התיסמונת הפוסט טראומתית (PTSD) שממנה הוא סובל ודרגת נכותו הועמדה על 50%.

כך, ברגיל, המבקש לקבל תגמולים מיום שיחרורו מהשרות הצבאי נידרש להגיש את תביעתו בתוך שנה ממועד זה. החריג הקבוע בסעיף 18(ו) לחוק נועד להיטיב עם פגועי נפש ועם הלוקים בשכלם, בשים לב להבחנה שבין פגיעות מסוג זה לבין פגיעות פיזיות בלבד (רע"א 4372/12 הנ"ל, בפיסקה יד).

...

אולם אילוצים הנעוצים בשיקולי תקציב וסופיות הדיון מחייבים לתחום את מעגל הזכאות להטבות, ואין מנוס אלא לאזן מולם את התכלית הסוציאלית האמורה (רע"א 7097/10 זכאי נ' מדינת ישראל – משרד הביטחון – אגף השיקום, פסקה 14 (24.1.2012)).

על בסיס קביעות אלו בא בית המשפט המחוזי למסקנה המשפטית שלפיה אין תביעת המבקש לתגמולים רטרואקטיביים באה בגדר החריג שנקבע בסעיף 18(ו) לחוק הנכים, ועל כן ראה לבטל את החלטת ועדת הערעורים להעניק לו תגמולים רטרואקטיביים לתקופה כאמור.

אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית.