מחלוקת על תקופת שירות לצורך חישוב גמלת פנסיה תקציבית

הואיל ובמהלך ניהול התיק חלק מהמחלוקות התייתרו, נעמוד על המחלוקות הדרושות הכרעה במסגרת פסק הדין תוך פירוט השתלשלות ההליך בתיק.

השתלשלות ההליך בתיק וגדר המחלוקת - התביעה הוגשה בסך 47,400 ₪, במסגרתה נתבעו הסעדים הבאים: הפרישי שכר בגין אי תשלום גמולי הישתלמות; הפרישי גמלה חודשיים בגין אי הכללת מלוא הפרישי השכר כאמור בשכרה הקובע של התובעת בפרישה; סעד הצהרתי לפיו בית הדין יורה לנתבעים להכליל את גמולי ההשתלמות בשכר הקובע לצורך חישוב קצבת הפנסיה של התובעת.

לגירסת המדינה, הואיל ועד למועד כניסת הרפורמה לתוקף שכרה של התובעת שולם על פי תנאי "תקופת שירות א'", בו התובעת הייתה זכאית לתשלום עבור 16 יחידות גמול בלבד, אזי בחישוב שכרה הקובע לצורך חישוב הגימלה המשולמת עבור גמולי הישתלמות יש לתת ביטוי בין היתר לשכר שקבלה עבור גמולי הישתלמות בתקופה זו. למעשה המדינה גורסת כי יש לחשב את הגימלה כאמור על בסיס שתי תקופות ההעסקה – זו שלפני הרפורמה, וזו שלאחריה.

] "אני ארחיב. כפי שהקדמתי הרפורמה בחינוך, התנאי לבצוע הרפורמות במערכת החינוך החל משנת 2007 ועד היום היה שהפנסיה התקציבית תחושב באופן יחסי של עבודתם של העובדים. קרי, בהסכם אופק חדש לתחילת יישום הרפורמה משנת 2007 להסכם פנסיה שנחתם מיד לאחר אופק חדש בשנת 2008 הוסכם עם הסתדרות המורים על שתי תקופות לעניין רפורמת אופק חדש. ההסכמות עם הסתדרות המורים הבשילו לכדי הסכם ותשלום וככה אנחנו התחלנו את שתי התקופות מאז ומעולם. העקרון של תשלום לפי שתי תקופות היה לקחת את החלק היחסי של עבודתו של העובד בתקופת הרפורמה, לחלק את החלק היחסי הזה בסך חודשי העסקה של העובד כך שיודעים מה היחס של עבודת העובד ברפורמה ביחס לכלל העסקתו ומכפילים זאת בשיעור עליית השכר של העובד כתוצאה מהרפורמות. העקרון שלפיו עבדנו באופק חדש זה בדיוק אותו עקרון אבל כאשר באנו בדין ודברים לגבי הסכם עוז לתמורה. קרי, אמרנו שכפי שקורה לגבי רפורמת אופק חדש ועשרות אלפי גמלאים שנמצאים בפנסיה שם באנו ודין עם הסתדרות המורים ובשלב מסוים ערב או במהלך הסיכסוך הקבוצי בעיניין גם עם ארגון המורים וזאת על מנת שהעיקרון בו נאמר שהעובד יקבל את העלייה בשכר לגימלה בהתאם לחלק היחסי של עבודתו יחול הן ברפורמת אופק חדש והן ברפורמת עוז לתמורה מתוך תפיסה שהעובד צריך לקבל את הגימלה בהתאם לשעות עבודתו. תפיסה שאיפשרה לבצע את הרפורמה במערכת החינוך מפאת העלות הכלכלית הגבוהה שלה" (עמוד 25 לפרוטוקול, שו' 29-18 ועמ' 26, שו' 4-1).

...

כמו כן צוין בהודעות התובעת, כי בניגוד לנטען על ידי המדינה, התשלומים להם היא זכאית באופן קבוע מחודש ינואר 2018 אינם משולמים לה. מהדברים האמורים יוצא אפוא, כי המחלוקות הדרושות הכרעה בפסק דין זה הינן: האם כדין פועלת המדינה כשהיא משלמת לתובעת מקדמות (חלף גמלה) בסך 188 ₪ לחודש? או שמא התובעת זכאית לגמלה עבור גמולי השתלמות בסך 287.06 ₪ לחודש כפי שטענה בתביעתה? מה מועד תחולתו של הסכם עוז לתמורה על התובעת, וכפועל יוצא – האם התובעת זכאית להפרשי שכר בגין גמולי השתלמות 17 ו- 18 גם עבור חודשים ספטמבר אוקטובר 2011? עדויות - מטעם התובעת העידו התובעת עצמה ומר רן ארז, יו"ר הנהלת ארגון המורים (להלן – ארז).

המסקנה הנובעת מהאמור היא כי הסכם עוז לתמורה חל על התובעת מחודש ספטמבר 2011, ולפיכך התובעת זכאית להפרשי שכר בגין גמולים 17 ו- 18, אשר לא שולמה לה בחודשים ספטמבר אוקטובר 2011.

לסיכום - לאור כל האמור, הננו קובעים כדלקמן: ניתן בזאת צו הצהרתי לפיו התובעת זכאית לתשלום גמלת פנסיה בגין גמולים 17 ו- 18, בהתאם למשכורת לה היא הייתה זכאית ערב פרישתה לגמלאות, בחודש 8/2013.

התביעה הכספית בנוגע לתשלום הפרשי גמלה בגין אי הכללת גמולים 17 ו- 18 – נדחית וזאת בהעדר הוכחה מספקת לגובה הסכום.

בין הצדדים קיימת מחלוקת בשאלת תקופת שרותה בשירות המדינה, לצורך חישוב הגימלה המשולמת לה לפי חוק שירות המדינה (גימלאות), התש"ל-1970 (להלן: חוק הגימלאות).

לאור מעמדה זה, אין מחלוקת כי היא זכאית לפנסיה תקציבית לפי חוק הגימלאות, בגין תקופת שירות שהחלה ביום 1.1.93.

...

מכל טעמים אלה, אנו דוחים את התביעה לחיוב המדינה בפיצוי בשל העסקת התובעת באמצעות קק"ל ואמ"ן בשנים 1984-1992.

סוף דבר התביעה נדחית, על כל רכיביה.

משעסקינן בתביעת גמלאית כנגד מעסיקתה, העוסקת בשאלת זכויותיה על פי חוק הגמלאות, לא מצאנו לעשות צו להוצאות חרף דחיית התביעה.

התובעת, גב' תמר אורנשטיין, פרשה בשנת 2018 מעבודתה בשירות המדינה, לאחר שלושה עשורים שבהם הועסקה באגף המכס והמע"מ. תקופת עבודתה בשירות המדינה מזכה אותה בפנסיה תקציבית המשולמת לה מאוצר המדינה.

זכיותיה לעת פרישה בוטחו בנתבעת, מבטחים מוסד לביטוח סוצאלי של העובדים בע"מ, הנמנית עם "קרנות הפנסיה הותיקות". שתי תקופות השרות צורפו לצורך חישוב זכויות התובעת לקיצבת פרישה.

המחלוקת בין הצדדים היא איפוא בשאלה מה הדין במקרה שכזה, שאלה שביסודה מחלוקת פרשנית ביחס להוראות הרלוואנטיות בהסכם הרציפות - הוראות סעיף 9 לו. לשיטת התובעת חישוב קצבתה מהנתבעת נעשה שלא בהתאם להוראות הדין ועל כך תביעתה.

בג"ץ קוריצקי: סעיף 11 עורר שאלה פרשנית בדבר האופן שבו יש לחשב את גמלתו של עובד שפרש מהמדינה וזכאי לתשלום גימלה מהמדינה, המבוססת גם על תקופת ביטוחו בקרן פנסיה של ההסתדרות.

...

ובכך אנו דוחים את טענת התובעת בסיכומיה כאילו מדובר במין שאינו במינו (או בלשונה "עגבניות ומלפפונים", בהנתן שמדובר באחוזים משני בסיסים שונים –קצבת המדינה וקצבת הקרן).

אלא שבענייננו לא מצאנו שקיימת סתירה בין השניים, אלא לכל היותר חוסר בהירות בלשון הסכם הרציפות המחייבת לפרש אותו כפי שפירשנו לעיל.

על יסוד כל האמור, אין מנוס מהקביעה כי דין חלקה זה של תביעת התובעת להידחות.

סוף דבר – על יסוד כל האמור, התביעה נדחית בכפוף לאמור בסעיף 33 לעיל.

בהקשר זה, יש לציין שהמשיב טען כי הגימלה פחתה בעקבות כך שבחלק מתקופת העבודה שבה שרתה המערערת בעת ובעונה אחת בשירות המדינה ובמועצה, תקופה המונה כשמונה חודשים, כאשר המועצה הינה גוף שקופתו הוגדרה כקופה ציבורית לעניין סעיף 32(ה) לחוק, קרן הפנסיה מבטחים משלמת למערערת קצבה בגובה 3% לשנה ממשכורתה הקובעת, לכל שנת עבודה, ולא 2% כפי שחישב המשיב.

היישום עצמו היה שגוי מבחינה טכנית וחישובי המדינה פגעו במערערת והקטינו את סכומי הקצבה שלה, כאשר השגיאה המרכזית (אך לא היחידה) הייתה חישוב חלקיות משרה ממוצעת בכל תקופות העבודה, כלומר גם בתקופות בהן לא הייתה חפיפה בין פנסיה תקציבית לבין פנסיה צוברת, ובכך הוקטנה החלקיות הממוצעת.

המחלוקת בין הצדדים מיתמקדת בשאלה האם לצורך חישוב הזכויות שצברה המערערת במדינה ובמבטחים בתקופה החופפת (בתקופה בה עבדה במשרד החינוך ובמועצה המקומית) יש לקחת בחשבון את חלקיות המשרה בכל אחד ממקומות העבודה רק בזמן התקופה החופפת (כפי שטוענת המערערת) או שמא יש לקחת בחשבון את חלקיות המשרה הממוצעת בכל תקופת ההעסקה אצל אותו מעסיק (כפי שטוענת המדינה)? כבר בפתח הכרעתנו ועל מנת להסביר את עמדת המערערת כהלכה, נביא להלן את עדותו של מר זילברברג, העד מטעם המערערת, שהעיד באשר לשיטה הנכונה לטעמו לחישוב חלקיות המשרה: "ש: את העקרון שלפי הזכויות הפנסיוניות מתגבשות ביום הפרישה אתה מכיר.

אנחנו מדברים על המחלוקת בנינו האם כשמחשבים כמה עובד צבר בכל אחד מהגופים בתקופה החופפת צריך לקחת את חלקיות המשרה הספציפית של תקופת החפיפה או שלוקחים חלקיות משרה ממוצעת של כל התקופה ולא רק החופפת כשהמדינה טוענת שצריך לקחת את החלקיות הסופית והמערערת ואתה בשמה טוען שצריך לקחת את החלקיות הספציפית, זה נכון.

לפי החישוב של המדינה אנחנו מבקשים שבכל רגע נתון שיש עודף של זכויות להפחית את העודף, מה שגוי פה. ת: שהיא לא קשורה למה שכתוב בסעיף, המדינה אמורה לפעול על פי הוראות החוק בישראל, סעיף 32ה' אומר את הדבר הזה הוא אומר שאם הוא שירת עובד בעת ובעונה אחת סך כל הקיצבאות עקב שירות בתקופה המקבילה עולה על הקצבה שהוא היה יכול ליצבור בשירות המדינה, אבל זה סך כל הקיצבאות בתקופה המקבילה ותבדוק אם זה עולה על התיקרה.

...

בעקבות הדיון, ניתנה ביום 17.2.19 החלטה בה נקבע כדלקמן: "ביום 21.1.19 ביקשו ב"כ הצדדים לפצל את הדיון ולהכריע תחילה בשאלה: "האם היה מקום להפעיל בעניינה של המערערת את סעיף 32(ה) לחוק שירות המדינה גמלאות, שכן ההכרעה בעניין זה עלולה ליתר את המשך בירור יתר הטענות. לאחר שבחנתי את טענות ב"כ הצדדים, במהלך הדיון, הנני נעתר לבקשה ומורה על הגשת סיכומים בשאלה המשפטית הנ"ל...". הצדדים הגישו סיכומיהם וניתן פסק דין חלקי ביום 30.7.19 (להלן: "פסק הדין החלקי"), בו נקבע, בין היתר, כך: "לאור כל האמור לעיל, אנו מקבלים את טענות המשיב, אשר לפיהן היה מקום להפעיל את סעיף 32(ה) לחוק בעניינה של המערערת, בגין התקופה בה היא עבדה בעת ובעונה אחת במשרד החינוך ובמועצה.

המערערת ערערה על פסק הדין החלקי, וביום 28.7.20 ניתן פסק דינו של בית הדין הארצי בו נקבע: "...לא היה מקום לפצל את הדיון ולדון במנותק וללא שמיעת עדויות בשאלת פרשנות סעיף 32(ה) לחוק הגמלאות, כיוון שחלק מהטענות האחרות, כגון נוהג רב שנים והעובדה שעד שנת 2015 לא יושם סעיף 32 לחוק הגמלאות, משליכות על הפרשנות הנכונה. כמו כן, בכל הנוגע לסעד לו זכאית המערערת, יש השלכות גם לטענת ההסתמכות, ולטענתה בדבר הפרת חובת תום הלב וחובת הגילוי על ידי המדינה.......למותר לציין, כי בהמשך לכך יגישו הצדדים ראיותיהם, כך שההכרעה בכל השאלות השנויות במחלוקת תהיה מבוססת על תשתית ראייתית שתונח לפני בית הדין האזורי........נוכח האמור, אנו קובעים כי דין הערעור להתקבל, כך שפסק דינו של בית הדין האזורי יבוטל, עניינה של המערערת יוחזר לבית הדין האזורי, ובית הדין האזורי ידון בכל טענות המערערת, הן בהיבט של השלכותיהן על פרשנות סעיף 32(ה) לחוק הגמלאות, הן בהיבט של יישומו התחשיבי, ולחלופין זכאותה לסעד בשל טענותיה האחרות". בטרם נבחן את הדברים לגופו של עניין, נדגיש כבר כעת כי חלק נכבד מהעובדות וטענות הצדדים פורטו בהרחבה בפסק הדין החלקי ואין לנו אלא לחזור עליהן כאן, וכמובן שלאלו נוסיף טענות נוספות שעלו בהליך.

מאחר ולא הועלתה טענה כזו על ידי המערערת, הרי שאיננו נדרשים לעניין זה. לאור האמור, דין טענת המערערת בעניין זה, להידחות.

סיכום לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה וזאת באשר לשיטת חישוב העודף.

למען הסדר הטוב ועל מנת לחדד את החישוב אשר לטעמנו אמור להתבצע על ידי מנהלת הגמלאות, אנו קובעים את העקרונות שלהלן: סעיף 32 (ה) חל אך ורק על התקופה החופפת בה הועסקה המערערת במדינה ובמועצה במקביל.

התובע עותר לחייב את המועצה המקומית ג'סר א זרקא (להלן – המועצה) לשלם לו קצבת פרישה בהתאם להוראות חוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1970 (להלן – חוק הגימלאות), תוך שהיא מביאה בחשבון לצורך חישוב קצבה זו את שכרו הקובע במועצה ערב סיום עבודתו בה וכן את תקופת העבודה שלו במדינה וכן את התקופות בהן היה מבוטח בקרן הפנסיה הוותיקה מבטחים (להלן – הקרן).

מאחר ותקופת הביטוח בקרן באה לאחר תום השרות במדינה, יש לראות בקרן כגורם המשלם, ועל הקרן להביא בחשבון – לצורך תשלום קצבת הזיקנה לתובע על ידה – את 23 חודשי הזכאות שצבר התובע בהסדר פנסיה תקציבית במדינה (סעיפים 2, 5 ו- 10 להסכם 1973).

התובע לא הצביע על מקור נורמאטיבי כלשהוא מכוחו ניתן היה לחייב את המועצה בתשלום פיצוי כזה על התקופות בהן עבד במדינה או בוטח בקרן (השוו: סעיף 51.71 לחוקת העבודה).

הטעם לכך הוא שהיתה מחלוקת אמיתית בנוגע לשאלה האם קיימת רציפות זכויות פנסיוניות של התובע במעבר מהמדינה לקרן, שכן הקרן סברה שהבעלות המשלמת היא המועצה, דבר שרק בהליך כאן התברר כלא נכון.

...

משכך, טענות התובע שהיה על המועצה לערוך הסדרי רציפות זכויות פנסיה עם הקרן ועם מבטחים, דינן להידחות.

סיכום לאור האמור לעיל, אנו דוחים את התביעה ככל שעניינה חיוב המועצה לשלם לתובע קצבת פרישה.

כמו כן אנו דוחים את התביעה שעניינה חיוב מי מהנתבעות בתשלום פיצוי בעד ימי מחלה לא מנוצלים.

על אף שקבענו שעל הקרן לשלם לתובע קצבת זקנה, שוכנענו שסירוב הקרן לחתום על הסכם רציפות עם המדינה היה לגיטימי לאור הנתונים שהיו קיימים בזמן אמת בפני הקרן.