מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

מחלוקת על קיזוז משכר טרחת שמאי בתביעת נזקי רכב

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מהיר (תא"מ) שהוגש בשנת 2018 בשלום כפר סבא נפסק כדקלמן:

משכך, עתר לחיובם בשווי הרכב לאחר ניכוי שרידים, בצרוף שכר טירחת שמאי, בסך כולל של 8,058 ₪.
על סמך קביעותיו אלה, נפסק פיצוי לסבלייב, בהפחתת אשם תורם בשיעור 30%, הכולל ניזקי הרכב בסך 4,341 ₪, שכר טירחת שמאי בסך 574 ש"ח, עוגמת נפש והוצאות משפט בסך 475.
ביום 16.10.18 הצדדים הגיעו לכדי הסכמה דיונית בתיק, לפיה נוכח פסיקתו של בית המשפט לתביעות קטנות, המחלוקת בין הצדדים, שתתברר על דרך סיכומים בכתב, היא בשאלה המשפטית: האם האשם התורם בשיעור 30% שנקבע לחובת הנתבע כאמור, מקים עילת תביעה עצמאית עבור התובע, במסגרת תביעה זו. אעיר בעיניין זה, כי ראוי ונכון היה להביא לפני בית המשפט לתביעות הקטנות דבר קיומו של הליך מקביל לצורך ייעול הדיון וכדי למנוע אפשרות לפסיקות סותרות ע"י מותבים שונים או צורך בפרשנות פסק דין ע"י מותב שונה.
דיון והכרעה על ההבחנה בין "אשם יוצר-אחריות" לבין "אשם תורם" שבפקודת הנזיקין, בהקשר של תביעות ניזקי רכוש – רכב, נידרש בית המשפט העליון לאחרונה בעיניין קסברי (רע"א 2809/18 קסברי נ' רוזן (26.11.18), כב' השופט י' עמית).
...
כמו כן, מעצם קביעת שיעור אשם תורם של 30% (בניגוד לקביעת אשם בסך של כ-50%) אין מתחייבת, בהכרח, המסקנה שהמדובר באשם יוצר אחריות (ראו בעניין קסברי, סעיף 16 לפסק הדין והאסמכתאות שם; ת"א (שלום ת"א) 56522/04 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' שלו ברוך (14.4.2005), כב' השופטת תמר אברהמי).
סוף דבר אין מקום להכיר באשם התורם שנקבע לנתבע 1, על ידי בית המשפט לתביעות קטנות בשיעור 30% כאשם יוצר אחריות של הנתבעים 1-2 לנזקי הרכב של התובע.
משכך, התביעה, המבוססת על טענה זו, דינה להידחות.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בשלום קריות נפסק כדקלמן:

בפני תביעת ניזקי רכוש לרכב.
התובע שכאמור אינו מיוצג ואשר שלח עשרות אם לא יותר בקשות שונות ומשונות לבית המשפט ובתוכם חישובים שונים לגבי הסכומים המגיעים לו, בטיעוניו בבית המשפט בישיבה שנקבעה ליום 21.2.21 כימת לבסוף את סך ניזקו בסך של כ- 200,000 ₪, כאשר מלבד הסכום אותו תבע דרש סכומים נוספים (המופיעים גם בתביעתו) בשיעור של 10% לכל חודש בו לא שולמו לו הכספים וכן שכר טירחת עו"ד (הגם שאינו מיוצג כאמור) באופן שהגיע לסכום של כ- 200,000 ₪.
הנזקים הישירים הכוללים את ניזקי הרכב בנכוי השרידים, לרבות הוצאות הגרירה והאחסנה ושכר טירחת שמאי, עולים לכדי סך של 39,834 ₪.
ניתן היה בהחלט לתת תשובה בזמן סביר ולקחת אחריות ולא היתה הצדקה "למשוך" את התובע ואת ההליך עד שהתובע נאלץ כחצי שנה לאחר תאונת דרכים קשה אותה עבר ובמהלכה גם נפגע בגופו, לפנות בסופו של דבר לחברת הביטוח שלו "הכשרה". עמדתי מתחזקת על רקע העובדה שהנתבעות 1 ו- 3 ידעו שאין מחלוקת על נסיבות ארוע התאונה ועל אחריותו של המבוטח שלהן הנהג, אביחי חי שטרית וכי מדובר בתאונה שעל פי חוות דעת השמאי מלכה שלאור עמדתן של הנתבעות 1 ו- 3 לא היה מנוס מלהביאו לדיון, מדובר היה בנזק טוטלי ברור.
...
את אגרת המינימום ששילם התובע תשלמנה הנתבעות 1 ו- 3 לתובע במסגרת הוצאות וחיובי פסק הדין, כלומר תשפנה את התובע על הוצאה זו. בסוף פסק הדין אציין כי התובע הגיש עשרות בקשות לתיק בית המשפט יחד עם חישובים שונים ומשונים והדבר הצריך בין השאר תגובות של הנתבעים.
נמנעתי מלפסוק הוצאות לחובת התובע והתחשבתי בו בהחלטותיי עד כמה שניתן, אך גם התנהלותו של התובע שגרמה לצדדים הוצאות צריכה להילקח בחשבון ונלקחה בחשבון על ידי במסגרת פסק דין זה. סוף דבר – להלן חיובי פסק הדין: הנתבעת 2 תשלח לתובע על פי כתובתו בתיק בית המשפט את השיק על סך 39,834 ₪ שהסכום צמוד מיום 26.8.20 ועד התשלום המלא בפועל תוך 30 יום.
בנוסף ישלמו הנתבעות 1 ו- 3 לשמאי מלכה ולסוכן הביטוח גלבסקי את הסכומים שהורה בית המשפט תוך 30 יום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ויש לשלוח את פסק הדין גם לשמאי וגם לסוכן הביטוח.

בהליך תיק אזרחי דיון מהיר (תאד"מ) שהוגש בשנת 2022 בשלום רחובות נפסק כדקלמן:

תמצית טענות הצדדים התובעות טוענות כי החלטת הנתבעת שלא לשלם את שכר טירחת השמאי ששולם על ידי התובעות מחמת נימוק כי שכה"ט אינו סביר מנוגדת להוראות המפקח על הביטוח לפיהן אין לקשור בין גובה הנזק לבין סכום שכה"ט, ולפיהן כאשר מוכח כי שכה"ט שולם ואושרה הקביעה המקצועית של השמאי ביחס לנזק יש לשלם את שכה"ט במלואו.
נטען כי השמאי ביצע בדיקה אחת לכל רכב כמצוין בחוות הדעת, בנגוד לעדותו, וכי הוא דרש סכומים בגין נסיעות שלא ביצע וכן כי מגיע בנסיעה אחת לבדיקת מספר רכבים, ובכך "הקפיץ" שלא לצורך את עלות שכר הטירחה המוגזם שהגיש.
התובעת קכמן הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה לו צורפו אסמכתות בעיניין חוו"ד השמאי, חשבונית מס וקבלה בגין תשלום שכ"ט השמאי ומכתב הודעת התשלום מהנתבעת, ובדיון ההוכחות העידה, בין היתר, כי הבחינה שחסר סכום בגין שכ"ט השמאי, כי שוחחה עם השמאי והוא הפנה אותה לעורכת הדין, כי אמה טיפלה בנושא בחירת השמאי, כי שכר טירחת השמאי שולם והכחישה את טענת הנתבעת כי השמאי עומד מאחורי התביעה.
גם לגופו של עניין אין לקבל את הטענה, שכן התובעות שרכבן נפגע בתאונה ונגרם לו נזק, כאשר אין מחלוקת כי מבוטח הנתבעת אחראי, כפי שעולה בטפסי ההודעה שצורפו לכתב ההגנה, לא צריך להמצא במצב של חיסרון כיס בגלל הפחתה כלשהיא מסכום סביר בו נשא.
מכל מקום, הנתבעת מנועה מהעלאת טענה זו שלא הועלתה במכתב ההודעה, שכן קזוז הסכום נומק בטענה של חוסר סבירות, ולא נטען, ולא נידרש, להציג אסמכתא על ביצוע התשלום.
...
סיכומם של דברים, התביעה מתקבלת.
הנתבעת תשלם לתובעות את הפרשי שכר טרחת השמאי, 111 ₪ ו 200 ₪ בהתאמה, בצירוף החזר שכר נהגת התובעת קכמן כפי שנפסק בפרוטוקול הדיון מיום 15.5.22, בצירוף שכ"ט עדות השמאי בסך של 1,170 ₪ ובצירוף אגרת בית משפט כפי ששולמה.
בנוסף, הנתבעת תשלם לכל אחת מהתובעות הוצאות בסך של 1,000 ₪, וזאת בשל הטרחה בניהול ההליך והתייצבותן לדיון קדם המשפט ולדיון ההוכחות.

בהליך תיק אזרחי דיון מהיר (תאד"מ) שהוגש בשנת 2023 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

סך הכל הועמדה התביעה (בנכוי הישתתפות עצמית ובצרוף שכר טירחת שמאי בסך 433 ₪) על סכום של 9,963 ₪.
כן ראו עדותו בעמוד 10, ש' 2-4: "זה רכב שעבד במסגרת המסיע מספר שנים. הנהג הוא נהג שלנו. כל הניירת היא דרכנו. זה שהרכב רשום על שם אסיה והייתה היתחשבנות שלא הסתיימה זה העובדות." משאין מחלוקת בין אסיה לבין המסיע כי המסיע היא שמחזיקה ברכב מזה שנים רבות, מפעילה באמצעותו שירות הסעות, וכי האדם שנהג ברכב במועד התאונה פעל בשרותה, אני קובעת כי המסיע (הנתבעת 3), באמצעות הנתבעת 2, חבה בשיפוי התובעת בגין נזקיה.
משכך, אני מחייבת את הנתבעות 2-3, על-ידי הנתבעת 2, לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: א. דמי נזק (כולל שכר טירחת שמאי) בסכום כולל של 9,963 ₪; הוצאות התובעת: אגרת בית משפט בסך 770 ₪ ושכר בטלת העד מטעם התובעת בסך 350 ₪; ג. שכר טירחת עו"ד בסכום כולל של 2,000 ₪.
...
לעניין זה ראו פסק הדין בת"א (נצ') 3512-08-12‏ ‏ י.ש.ר.ש. תחנות בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה אצבע הגליל (13.7.2017): "הכלל הוא שהימנעות מהבאת ראיה רלבנטית הנמצאת בידיו של בעל דין ואין לכך הסבר סביר, מקימה לחובת אותו בעל דין חזקה שבעובדה שאילו הובאה אותה ראיה הייתה פועלת לרעתו. הלכה זו חלה הן במשפט פלילי והן במשפט אזרחי. הטעם לכך הוא 'שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו' והימנעות מהצגת אותה ראיה ללא הסבר מניח את הדעת מעוררת את החשד שהוא חושש מהגשתה. (ראו: יעקב קדמי, על הראיות, חלק רביעי, עמ' 1889 – 1911; ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, פ"ד מה(1) 736; ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית נ' פרץ רוזנבר, פ"ד מז(2) 605; ע"א 5378/11 ארתור פרנק נ' אולסייל [22/9/14]). המשקל שיש לתת לאותה הימנעות מהצגת הראיה ומידת ההסתמכות עליה תלויה בנסיבות העניין, במרכזיותה של הראיה והטעם להימנעות מהצגתה. ככל שמדובר בראיה מרכזית שנמצאת בהישג ידו של בעל דין וניתן לאתרה ולהגישה ללא מאמץ מיוחד, כך ייתן בית המשפט משקל גדול יותר להימנעותו של בעל הדין מהצגת הראיה. המשקל שניתן לתת להימנעות כאמור, יכול להיות שקול כנגד התנהגות מפלילה במשפט פלילי, והיא אף יכולה להוות סיוע או חיזוק ממשי לעמדת בעל הדין שכנגד (ע"פ 2098/08 אוסאמה פרעוני נ' מדינת ישראל [28/12/11])." אשר על כן, אני קובעת כי הנהג ברכב הנתבעות נושא באחריות לאירוע התאונה.
כן ראו עדותו בעמוד 10, ש' 2-4: "זה רכב שעבד במסגרת המסיע מספר שנים. הנהג הוא נהג שלנו. כל הניירת היא דרכנו. זה שהרכב רשום על שם אסיה והייתה התחשבנות שלא הסתיימה זה העובדות." משאין מחלוקת בין אסיה לבין המסיע כי המסיע היא שמחזיקה ברכב מזה שנים רבות, מפעילה באמצעותו שירות הסעות, וכי האדם שנהג ברכב במועד התאונה פעל בשירותה, אני קובעת כי המסיע (הנתבעת 3), באמצעות הנתבעת 2, חבה בשיפוי התובעת בגין נזקיה.
בשים לב לכך שלא היה לנתבעת 3 ייצוג נפרד ולא ניתנה לה אפשרות להתייחס לבקשת ב"כ הנתבעת 2, לא מצאתי ליתן צו כמבוקש – מעבר לאמור ברישא לסעיף זה. התביעה נגד הנתבעת 1 (אסיה) נדחית.

בהליך תביעה קטנה (ת"ק) שהוגש בשנת 2024 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

התובע טוען כי נגרם לו חיסרון כיס, אותו הוא תובע כדלהלן: הנזק הישיר שניגרם לרכב על פי השמאי מטעם התובע עומד על סך של 62,574 ₪.
על כן, שילמה הנתבעת לתובע תשלום שאינו שנוי במחלוקת על פי דוח שמאי מטעמה ובהתאם לשכ"ט שמאי המקובל בשוק.
בעיניין תק (ת"א) 34347-11-09 אורנה אריה נ' חן אברהם נאמר כדלקמן: "באשר להפרש בשכר טרחת השמאי בסך 800 ₪. גם לענין זה הנני מקבלת את טענת הנתבעת ובהתאם לה, שכר הטירחה אשר נגבה על ידי השמאי מטעם התובעת הנו גבוה באופן יחסי. לענין זה, אציין כי מידי יום, מוצגות בפני בית משפט זה , חוות דעת שמאיות הנוגעות לשומת תאונות דרכים ושכר הטירחה הממוצע, בגין חוות דעת אלו עומד על סך של בין 500 ₪ ל – 1,000 ₪ במקרה הגבוה. שכר הטירחה אשר נגבה על ידי שמאי התובעת, הנו גבוה בשיעור ניכר משכר הטירחה המקובל ומשכך, אינו עולה בקנה אחד עם חובתה של התובעת להקטין את ניזקה". שכר הטירחה אשר התבקש על ידי השמאי בסך של 2,340 ש"ח הנו מופרז ואין לי אלא לקבל את הקזוז שביצעה הנתבעת.
ברור שיש להעדיף את חוות דעת שמאי התובע שבדק את הרכב בעודו במוסך; שלישית, יש לבכר את עדותו של שמאי התובע אשר העיד וזאת לנוכח השמאי מטעם הנתבעת שלא התייצב לעדות; רביעית, ההסבר שניתן על ידי שמאי התובע לפיו ירידת הערך צריכה לעמוד על 5% ולא על 1% בלבד נראה סביר יותר וזאת לנוכח הקף התיקון שעלותו הנה כשליש מערכו של הרכב בכלל; חמישית; לא ניתן להיתעלם כך שהתובע שילם סכום הקרוב מאוד לסכום שציין השמאי מטעמו וזה הנזק האמיתי שניגרם לו. כידוע, הכלל הראשון בעיניין מסוג זה הוא "השבת המצב לקדמותו". מכל המקובץ, דין התביעה להיתקבל וזאת לפי החישוב הבא; לפי התרשמותי הסכום ששולם למוסך עומד על סך של 61,638 ₪ ולא 62,574 ₪; הסכום בגין ירידת ערך עומד על סך של 7,930 ₪; שכר טירחת שמאי עומד על סך של 1,400 ₪.
...
בעניין תק (ת"א) 34347-11-09 אורנה אריה נ' חן אברהם נאמר כדלקמן: "באשר להפרש בשכר טירחת השמאי בסך 800 ₪. גם לענין זה הנני מקבלת את טענת הנתבעת ובהתאם לה, שכר הטרחה אשר נגבה על ידי השמאי מטעם התובעת הינו גבוה באופן יחסי. לענין זה, אציין כי מידי יום, מוצגות בפני בית משפט זה , חוות דעת שמאיות הנוגעות לשומת תאונות דרכים ושכר הטרחה הממוצע, בגין חוות דעת אלו עומד על סך של בין 500 ₪ ל – 1,000 ₪ במקרה הגבוה. שכר הטרחה אשר נגבה על ידי שמאי התובעת, הינו גבוה בשיעור ניכר משכר הטרחה המקובל ומשכך, אינו עולה בקנה אחד עם חובתה של התובעת להקטין את נזקה". שכר הטרחה אשר התבקש על ידי השמאי בסך של 2,340 ש"ח הינו מופרז ואין לי אלא לקבל את הקיזוז שביצעה הנתבעת.
(3) במקרה דנן הושם הדגש על האמינות המקצועית, ועל כן, נדרש בית המשפט: לבחון - ולהשוות - את רמתה המקצועית של כל אחת משתי המומחיות שהופיעו בפניו, לתת דעתו לטיב ואופי הבדיקה שנעשתה על ידי כל אחת מהן, ולהכריע בשאלה איזה משתי חוות הדעת מקובלת עליו כבסיס אמין במידה הדרושה לקביעת ממצאים בהליך שמתקיים בפניו.
ברור שיש להעדיף את חוות דעת שמאי התובע שבדק את הרכב בעודו במוסך; שלישית, יש לבכר את עדותו של שמאי התובע אשר העיד וזאת לנוכח השמאי מטעם הנתבעת שלא התייצב לעדות; רביעית, ההסבר שניתן על ידי שמאי התובע לפיו ירידת הערך צריכה לעמוד על 5% ולא על 1% בלבד נראה סביר יותר וזאת לנוכח היקף התיקון שעלותו הינה כשליש מערכו של הרכב בכלל; חמישית; לא ניתן להתעלם כך שהתובע שילם סכום הקרוב מאוד לסכום שציין השמאי מטעמו וזה הנזק האמתי שנגרם לו. כידוע, הכלל הראשון בעניין מסוג זה הוא "השבת המצב לקדמותו". מכל המקובץ, דין התביעה להתקבל וזאת לפי החישוב הבא; לפי התרשמותי הסכום ששולם למוסך עומד על סך של 61,638 ₪ ולא 62,574 ₪; הסכום בגין ירידת ערך עומד על סך של 7,930 ₪; שכר טרחת שמאי עומד על סך של 1,400 ₪.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו