התובע טוען כי נגרם לו חיסרון כיס, אותו הוא תובע כדלהלן:
הנזק הישיר שניגרם לרכב על פי השמאי מטעם התובע עומד על סך של 62,574 ₪.
על כן, שילמה הנתבעת לתובע תשלום שאינו שנוי במחלוקת על פי דוח שמאי מטעמה ובהתאם לשכ"ט שמאי המקובל בשוק.
בעיניין תק (ת"א) 34347-11-09 אורנה אריה נ' חן אברהם נאמר כדלקמן:
"באשר להפרש בשכר טרחת השמאי בסך 800 ₪. גם לענין זה הנני מקבלת את טענת הנתבעת ובהתאם לה, שכר הטירחה אשר נגבה על ידי השמאי מטעם התובעת הנו גבוה באופן יחסי. לענין זה, אציין כי מידי יום, מוצגות בפני בית משפט זה , חוות דעת שמאיות הנוגעות לשומת תאונות דרכים ושכר הטירחה הממוצע, בגין חוות דעת אלו עומד על סך של בין 500 ₪ ל – 1,000 ₪ במקרה הגבוה. שכר הטירחה אשר נגבה על ידי שמאי התובעת, הנו גבוה בשיעור ניכר משכר הטירחה המקובל ומשכך, אינו עולה בקנה אחד עם חובתה של התובעת להקטין את ניזקה".
שכר הטירחה אשר התבקש על ידי השמאי בסך של 2,340 ש"ח הנו מופרז ואין לי אלא לקבל את הקזוז שביצעה הנתבעת.
ברור שיש להעדיף את חוות דעת שמאי התובע שבדק את הרכב בעודו במוסך; שלישית, יש לבכר את עדותו של שמאי התובע אשר העיד וזאת לנוכח השמאי מטעם הנתבעת שלא התייצב לעדות; רביעית, ההסבר שניתן על ידי שמאי התובע לפיו ירידת הערך צריכה לעמוד על 5% ולא על 1% בלבד נראה סביר יותר וזאת לנוכח הקף התיקון שעלותו הנה כשליש מערכו של הרכב בכלל; חמישית; לא ניתן להיתעלם כך שהתובע שילם סכום הקרוב מאוד לסכום שציין השמאי מטעמו וזה הנזק האמיתי שניגרם לו. כידוע, הכלל הראשון בעיניין מסוג זה הוא "השבת המצב לקדמותו".
מכל המקובץ, דין התביעה להיתקבל וזאת לפי החישוב הבא; לפי התרשמותי הסכום ששולם למוסך עומד על סך של 61,638 ₪ ולא 62,574 ₪; הסכום בגין ירידת ערך עומד על סך של 7,930 ₪; שכר טירחת שמאי עומד על סך של 1,400 ₪.
...
בעניין תק (ת"א) 34347-11-09 אורנה אריה נ' חן אברהם נאמר כדלקמן:
"באשר להפרש בשכר טירחת השמאי בסך 800 ₪. גם לענין זה הנני מקבלת את טענת הנתבעת ובהתאם לה, שכר הטרחה אשר נגבה על ידי השמאי מטעם התובעת הינו גבוה באופן יחסי. לענין זה, אציין כי מידי יום, מוצגות בפני בית משפט זה , חוות דעת שמאיות הנוגעות לשומת תאונות דרכים ושכר הטרחה הממוצע, בגין חוות דעת אלו עומד על סך של בין 500 ₪ ל – 1,000 ₪ במקרה הגבוה. שכר הטרחה אשר נגבה על ידי שמאי התובעת, הינו גבוה בשיעור ניכר משכר הטרחה המקובל ומשכך, אינו עולה בקנה אחד עם חובתה של התובעת להקטין את נזקה".
שכר הטרחה אשר התבקש על ידי השמאי בסך של 2,340 ש"ח הינו מופרז ואין לי אלא לקבל את הקיזוז שביצעה הנתבעת.
(3) במקרה דנן הושם הדגש על האמינות המקצועית, ועל כן, נדרש בית המשפט: לבחון - ולהשוות - את רמתה המקצועית של כל אחת משתי המומחיות שהופיעו בפניו, לתת דעתו לטיב ואופי הבדיקה שנעשתה על ידי כל אחת מהן, ולהכריע בשאלה איזה משתי חוות הדעת מקובלת עליו כבסיס אמין במידה הדרושה לקביעת ממצאים בהליך שמתקיים בפניו.
ברור שיש להעדיף את חוות דעת שמאי התובע שבדק את הרכב בעודו במוסך; שלישית, יש לבכר את עדותו של שמאי התובע אשר העיד וזאת לנוכח השמאי מטעם הנתבעת שלא התייצב לעדות; רביעית, ההסבר שניתן על ידי שמאי התובע לפיו ירידת הערך צריכה לעמוד על 5% ולא על 1% בלבד נראה סביר יותר וזאת לנוכח היקף התיקון שעלותו הינה כשליש מערכו של הרכב בכלל; חמישית; לא ניתן להתעלם כך שהתובע שילם סכום הקרוב מאוד לסכום שציין השמאי מטעמו וזה הנזק האמתי שנגרם לו. כידוע, הכלל הראשון בעניין מסוג זה הוא "השבת המצב לקדמותו".
מכל המקובץ, דין התביעה להתקבל וזאת לפי החישוב הבא; לפי התרשמותי הסכום ששולם למוסך עומד על סך של 61,638 ₪ ולא 62,574 ₪; הסכום בגין ירידת ערך עומד על סך של 7,930 ₪; שכר טרחת שמאי עומד על סך של 1,400 ₪.
