מחלוקת על קבילות סרט מצלמות אבטחה

בסיכומיה, היתמקדה הנתבעת 1 בטענתה לדחיית התביעה כנגדה בשל דלות הראיות התומכות בהוכחת הנזקים הנטענים, וכן בתקיפת קבילות קלטת מצלמות האבטחה שצרף התובע כראיה מטעמו, בהיותה חלקית ומתעדת קטעים נבחרים (ע"י התובע) מסליל ההקלטה של המצלמה בחנות, ללא קול.

לאחר צפייה בסרט מצלמת האבטחה שהציג התובע בפניי, נוכחתי כי הנתבעים 2 ו-3 הגיעו לחנות התובע, כאשר בשלב הראשון היתנהל שיג ושיח בין התובע לבין הנתבע 2 שאת תוכנו לא ניתן לדעת בהיעדר קול בסירטון כאמור.

מהעדויות שנשמעו בפניי לא יכולה להיות מחלוקת בדבר סוג הקשר שבין הנתבעת 1 לנתבע 2 אודותיו העיד מנהל הנתבעת 1 והמצהיר מטעמה, מר משה רודריגז (להלן: "רודריגז") כלהלן : "עוזי [הנתבע 2- ש.נ.] הוא הסוכן שמתנהל מול החנויות ומתפקידו ברגע שהחנות קונה סחורה ולא משלמת הוא גובה מהם את החובות בסוף החודש". כן העיד רודריגז, כי הנתבע 2 אכן גובה את החובות לטובת הנתבעת 1 בנוסף לתפקידו בשיווק הסחורה (עמ' 15, ש' 17-28 ועמ' 16, ש' 9-15).

...

יצוין כבר עתה, כי לא שוכנעתי כי האירועים העומדים במרכז התביעה דנן מהווים עוולת "לשון הרע, כהגדרתה בחוק איסור לשון הרע, ולהלן טעמיי לכך.

גם הטענות בגין טיפול פסיכולוגי נטענו בעלמא ללא שנתמכו בראיות ומשכך, דינן להידחות.

סוף דבר אני מקבלת את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 22,880 ₪.

בפרשת ההגנה העיד הנאשם, ובמהלכה צומצמה לראשונה ירעת המחלוקת במידת-מה, עת אישר הנאשם כי הוא מזהה את עצמו הן בסרט מצלמת האבטחה, והן בתצלום שבו הוא נראה בזירת הארוע, פצוע ושרוע על הארץ.

בהקשר זה טען הסנגור, כי לא הוכח שהנאשם דקר את השוטרת והשוטר מתוך כוונה לגרום למותם; וכי ככל שהמאשימה מבקשת להוכיח את כוונת הקטילה מאימרתו בחקירה בבית-החולים, הרי שאמרה זו אינה קבילה, ומכל מקום – היא חסרת משקל ראייתי, נוכח העובדה שנגבתה מהנאשם בעת שהיה במצב רפואי מורכב ותחת השפעת תרופות, ובפרט כאשר החקירה לא הונצחה בתעוד קולי או חזותי.

...

לנוכח עדותו של החוקר, ולאור תוכן ההודעה, מתחייבת המסקנה, כי הדברים שנרשמו באמרה משקפים בצורה מדויקת את הדברים שהשמיע הנאשם באוזני החוקר.

ההכרעה המשפטית העבירה של ניסיון לרצח, לפי סעיף 301(1) לחוק העונשין, קובעת כי מי ש"מנסה שלא כדין לגרום למותו של אדם", "דינו מאסר עשרים שנים". מדובר בעבירה מיוחדת, בהיותה עבירת ניסיון עצמאית (ע"פ 1474/14 פלוני נ' מדינת ישראל (15.12.15), בפִסקה 58; וע"פ 6468/13 צרפתי נ' מדינת ישראל (3.5.15)), אשר חלות עליה הוראות החלק הכללי של חוק העונשין, ובכללן הוראת סעיף 25 לחוק המגדיר את הניסיון כדלהלן: "אדם מנסה לעבור עבירה אם, במטרה לבצעה, עשה מעשה שאין בו הכנה בלבד והעבירה לא הושלמה". היסוד העובדתי בעבירת ניסיון לרצח מתגבש כאשר המעשה יצא מגדר שלב ההכנה, ומהווה חוליה בשרשרת מעשים שנועדו להביא בסופו של דבר לביצוע העבירה המושלמת – עבירת הרצח בכוונה תחילה.

על-רקע האמור, ניתן להשתמש בהנחות וחזקות שונות המבוססות על נסיבותיו של המקרה, אשר יש בהן כדי להצביע על הלך נפשו של הנאשם, ככלי ראייתי.

שנית, טען ב"כ הנאשם, כי הסרט שצולם במצלמות האבטחה של החנות אינו קביל, שכן הראיה העיקרית – המחשב – לא נתפסה ומנהלת החנות אינה יכולה להעיד לגבי תקינות מכשיר ההקלטה או אמינותו שכן איננה אשת מיקצוע.

על קבילותו של הדיסק הצרוב כראייה משנית, לאחר אובדנה של הראייה העיקרית ניתן ללמוד מהקביעות שנקבעו בע"פ 2801/95 יעקב קורקין נ' מ"י פ"ד נב(1), 791, 806 (להלן: "עניין קורקין") לעניין קבילותו של תמליל, כראייה משנית, לאחר אובדן הקלטת שהוותה את הראייה העיקרית.

המחלוקת שנותרה היא אם כן על מה שהסתתר, בלבו פנימה של הנאשם, מאחורי הצבעתו על המצלמה – האם בהצבעתו הורה באצבעו לקטינה ליטול את המצלמה ולצאת עימה מהחנות, או שמא בהצבעתו הייתה טמונה הבטחתו לקטינה לרכוש עבורה מצלמה כזו אם תנהג כיאות.

...

לשאלת ב"כ המאשימה בחקירה הנגדית האם ידוע לו מועד יום הולדתה השיב תשובות מתלהמות וכשהוא נסער הוסיף "אני לא זוכר את ימי ההולדת, כשמזמינים אותי אני הולך". כשנדרש לסיבה שהזכיר לראשונה בבית המשפט את היום ההולדת השיב "אולי לא התכוונתי לקנות, אבל כדי להרגיע את הילדה אמרתי לה את זה". גם דינה של טענת הנאשם לפיה לא ראה את הקטינה נוטלת את המצלמה ויוצאת עמה מהחנות, להידחות.

לסיכום אתייחס לשתי טענות נוספות שהועלו על ידי ב"כ הנאשם.

אשר על כן, לאור קביעתי כי סרטוני האבטחה קבילים וכי עולה מהם בבירור ומעבר לכל ספק סביר שהנאשם הורה לקטינה לגנוב את המצלמה, וכן לאור התרשמותי מחוסר אמינות גרסתו של הנאשם, הגעתי למסקנה כי המאשימה עמדה בנטל להוכיח מעבר לכל ספק סביר את אשמתו של הנאשם בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

התוצאה היא שאני מרשיעה את הנאשם בעבירת גניבה על פי סעיף 384 לחוק העונשין.

על כן, מלבד העובדה שנפגעה מבקבוק שהושלך, אין לעדה זו תוספת ראייתית לזירת המחלוקת האמתית שנפרשה בתיק, כגון היכן היו המאבטחים וכיצד פעלו.

מעבר לכך, אף אם אניח לצורך הדיון, ולצורך הדיון בלבד, כי עדותה קבילה בנסיבות, איני סבור כי יש להעניק לה משקל ראייתי – זהו אדם אשר צפה בסרט של מצלמות אבטחה – לא אדם אשר ראה ארוע דרמאטי, אשר יש להניח כי נטמע בזכרונו, ואכן, במהלך עדותו ניכר היה כי הוא אינו מייחס לארוע כל חשיבות דרמאטית מיוחדת המאפשר לומר, כי זהו עד אשר שחזר בבית-המשפט ארוע שניטע בזכרונו ואשר ניתן לקבוע מימצאי עובדה לפיה.

...

תוצאה: לאור האמור אני קובע, כי תביעת התובעת נגד הנתבעת 1 לא הוכחה ואף אם, לצורך הדיון, התובעת הוכיחה כי הצד השלישי התרשל, הרי שבהעדר יריבות ישירה בינה לבין הצד השלישי, לא ניתן לקבוע את אחריותו כלפיה.

על כן, אני דוחה את התביעה.

ממילא ההודעה אל הצד השלישי נדחית.

בנסיבות תיק זה, כאשר אין חולק שהתובעת נפצעה באירוע, עקב בקבוק זכוכית שהושלך לעברה ונוכח כלל הנסיבות דלעיל, איני עושה צו להוצאות, וזו החלטתי גם ביחס למערכת היחסים שבין הנתבעת 1 והצד השלישי.

תחילה נטען על ידי ההגנה כי לא הוכחו תנאי הקבילות הטכנית של סרטי מצלמות האבטחה מביתו של שכנו של שלומי, יהושע גלאונר (להלן: "גלאונר"), כך שממילא אין בהן כדי לסייע בקביעת ממצאים עובדתיים ביחס לזמנים המדויקים של האירועים שצולמו בבית שלומי בליל הרצח, ובעיקר לשעה שבא יצא הנאשם מבית שלומי כשהוא נוהג על האופנוע.

כפי שצוין בחלק המתייחס ליריעת המחלוקת, המחלוקת בקשר לקבילות סרטי האבטחה היא חלקית בלבד.

ב"כ הנאשם אינו חולק על קבילות סרטי האבטחה מבית שלומי, והטענה נוגעת לקבילות הסרטים מבית גלאונר, בשל כך שגלאונר לא הובא להעיד.

...

משהגעתי למסקנה זו, נותר אותו ספק גם לגבי העבירות נושא האישום השני (שיבוש מהלכי חקירה), שהן פועל יוצא של האישום הראשון.

סוף דבר, אני מציעה לחבריי לזכות את הנאשם מחמת הספק.

מנחם פינקלשטיין, שופט - סג"נ ההכרעה לאור כל האמור לעיל, אנו מזכים את הנאשם מחמת הספק.