עניין זה הוביל למחלוקת שבפניי על זכויות השידור בסדרה, כשמחד יס טוענת לזכויות שידור ומבקשת לקבל לידה את הפרקים ששודרו וכן את חמשת הפרקים הנוספים עד לסיום החטיבה הראשונה, ומאידך נגה טוענת שאין ליס כל זכויות שידור על פי ההסכם וכאשר שידורה של הסדרה ביס אף יהווה הפרה של תנאי הרגולציה החלים על יס.
ביום 27.12.2016 הגישה יס תביעה לביהמ"ש במסגרתה התבקש בית המשפט כדלקמן: (1) לתן צו עשה קבוע שיורה לנגה להעביר ליס את פרקי הסדרה שטרם הועברו ליס, בתצורה המאפשרת שידור לנארי ושידור בשירות VOD, לצורך שידורה על ידי יס בתקופה הקבועה בהסכם בין הצדדים; (2) לתן צו המורה לנגה להפיק עבור יס את העונה השנייה של הסדרה, לצורך שידורה על ידי יס בתקופה הקבועה בהסכם בין הצדדים; (3) לחילופין – ליתן סעד הצהרתי המורה לנגה להשיב ליס את הסכומים ששולמו לה להפקת הפרקים שלא נימסרו ליס לשידור, לרבות העונה השנייה.
הכללים אמנם אינם מגדירים "תכנית", אך המונח "סידרת טלויזיה" מוגדר בסעיף 1 כ"סרט עלילתי שהופק לשם שידור בטלויזיה, הערוך בפרקים, שכל פרק מהם מהוה משדר בפני עצמו"; על פי פרשנות המועצה לס' 17א(ב) לכללים, לפיו הופקה הסדרה (ס' 3 למכתב יו"ר המועצה), הסעיף דורש "שידור ראשוני" בערוץ שאינו ערוץ עצמי (ס'8 למכתב) ואף לגישת יס, ככל והיא תפר את הוראות הרגולציה ותשדר את פרקי הסדרה שלא במסגרת ערוץ הילדים, אזי לכל היותר "המועצה לא תכיר ל-YES בעלות ששולמה על ידה עבור אותו פרק למיכסת ההשקעה בערוצים חצוניים" (ס' 58 לתשובת יס לתגובת נגה לבקשה).
...
הפסקת שידורי הסדרה עד להכרעה בתובענה אינה נימוק מספק להיעתר לצו המחייב את המשך השידורים.
טענות הסף
משהגעתי למסקנה אליה הגעתי נדחית למעשה הבקשה לסעד זמני בכל הקשור לפרקים הנוספים (כאשר בכל הקשור לפרקים ששודרו אין לנגה טענות לגופו של עניין בכתב התגובה ולמצער בסיכומים), מתייתר הצורך לדון לגופו של עניין בטענות הסף, ואדון בהן בתמצית להלן.
סוף דבר
לא בלי התלבטות, לאחר שמיעת כלל העדויות וטענות הצדדים ומהטעמים המפורטים לעיל, הריני לקבוע כי הבקשה לצו זמני מתקבלת בחלקה, כדלקמן:
הפרקים של סדרת "או בוי" שהועברו ליס במסגרת הצו הארעי עד פרק 20 ושודרו בערוץ הילדים במסגרת שידורי יס, יוותרו בחזקתה.