מחלוקת על דיווח שעות עבודה ושימוש פרטי ברכב

לשלמות התמונה יצוין כי עוד בטרם הוגשו דוחות האיכון לתיק, טען אהרוני במסגרת תצהיר עדותו הראשית כי התובע עשה שימוש בזמן העבודה לצרכיו הפרטיים - "על אף האיסור לעשות שימוש פרטי ברכב העבודה, התובע בחר להיתעלם מהאיסור להשתמש ברכב העבודה לסידורים אישיים, תוך שהחברה נושאת בעלות הדלק ובעלות השמוש ברכב. מספר פעמים ניצפה התובע בעודו עורך קניות אישיות במסגרת שעות עבודתו באמצעות רכב החברה או דווח על ידי אנשים שראו את התובע באזורים בהם הוא לא אמור היה להיות בשעות העבודה" (סעיפים נד' ונה' לתצהיר עדותו הראשית).

בנוסף, הוכח בפנינו כי ככלל יום עבודה של התובע בימי חול לא עלה על 9 שעות עבודה ביום ומשפרק זמן זה כלל גם זמן הפסקה שאפשר שתהיה גם עד שעה, המשמעות היא שככלל לא עבד התובע בשעות נוספות: אין מחלוקת בין הצדדים כי בתחילת יום העבודה היה מגיע התובע למשרדי הנתבעת שם היה מחתים כרטיס נוכחות ולאחר מכן היה נוסע ללקוחות הנתבעת.

...

לפיכך ומשהתובע בחר שלא לפרט את טענותיו כנדרש באופן שיאפשר לנתבעת לבחון את טענותיו, לא מצאנו להכיר בהתפטרותו בעילה זו כהתפטרות בדין פיטורים.

יחד עם זאת מצאנו לקבל את תביעתו החלופית של התובע לתשלום שווי ההפרשות בגין פיצויי פיטורים, ככל שלא בוצעו במלואן ע"י הנתבעת.

סוף דבר : לאור האמור, נקבע בזאת כי על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: השבת ניכויים שלא כדין בסך של 2,858 ₪.

בעיניין זה ביקשה הנתבעת את התייחסותו של מר רוטנברג וזה אמר כי על פי דיווחי מחלקת הפיקוח, ממשיך התובע להשתמש ברכבי הערייה תוך שהוא נוטל אותם במהלך סופי שבוע, מחוץ לשעות העבודה ולצרכים אישיים (נ/16).

סיכום ביניים העולה מצבר האירועים שהוצג בפנינו ואשר נטענו כלפי התובע במסגרת הזימונים לשימוע, הוא כי התובע לא השכיל להפעיל שיקול דעת מתאים בעבודתו כמנהל, הן במסגרת יחסיו עם עובדים אחרים בערייה, הן במסגרת שימוש בכוחו כעובד בכיר בערייה בדרך שאינה הולמת (הטלת קנס ללא בירור, ושימוש ברכבי הערייה לצרכים פרטיים).

הזכויות הכספיות אין מחלוקת כי התובע חתם על חוזה בכירים, וקיבל את שכרו על פי הסכם זה. לטענת התובע, עבד שעות נוספות רבות, וזכאי הוא לתשלום תמורה בגינן בשיעור כולל של 287,350 ₪.

העובדה שהתובע בחר להמשיך ולדווח על ביצוע שעות נוספות כאשר הוא ידע שהעירייה אינה רשאית לשלם בעבורן, ומבלי לקבל אישור מוקדם לכך, אינה יכולה להביא לתוצאה שיש בה כדי לחייב את הערייה בתשלום נוסף ברכיב זה. מכאן, כי תביעת התובע לתשלום גמול שעות נוספות בגין שעות העולות על המכסה - נדחית.

...

בנסיבות אלה, לא מצאנו יסוד לטענת הנתבעת לקציבת מספר הימים ל-90 יום בלבד והנתבעת אינה זכאית להשבה או קיזוז תשלום ששילמה בעבור ימים מעבר ל-90 הימים.

אחרית דבר על יסוד כל האמור, דין התביעה להשבת התובע לעבודה ולתשלומים השונים, למעט תשלום ימי המחלה ותגמולי המל"ל - להידחות.

הנתבעת תשלם לתובע את תגמולי המל"ל במלואם וכן תערוך לתובע גמר חשבון וזאת תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

לצד זאת, על יחסי האנוש של המבקש הועלו הערות במשובים שנערכו לו. בעקבות בדיקת חיובי דלק שערך המבקש, התעורר חשדו שאחד מעובדי הרשות עושה שימוש פרטי ברכב הרשות, תוך דיווח כוזב של שעות העבודה.

נוכח החשדות, ובנסיבות השנויות במחלוקת בין הצדדים, התקין המבקש מכשיר טלפון נייד, שעליו אפליקציה ייעודית לאיתור מיקום הרכב, ברכב השטח שבו אמור היה לנסוע אותו עובד.

כן חזר המבקש על טענותיו לפיהן הוא חושף שחיתויות השומר כעל בבת עינו על ערכי האירגון וכספי הציבור, והרחיב בדבר העידר פקוח ומעקב על דיווחי שעות של העובדים הנהוג ברשות.

...

אף אם נניח כי שני המסלולים אפשריים הרי שנדרשת ברירה ביניהם בראי מרכז הכובד (ראו והשוו: ע"ע (ארצי) 1117/00 עיריית מעלות תרשיחא - שולה בוחבוט (24.2.2003); ע"ע (ארצי) 525/06 מדינת ישראל - שמאי סגל (21.1.2007); ע"ע (ארצי) 2715-07-10 עיריית פתח תקווה - משה שלום (4.11.2010)); ע"ע (ארצי) 17365-11-11 ג'קלין סויסה - עיריית יהוד (5.3.2014)), ושוכנענו כאמור כי מרכז הכובד במקרה זה הוא בעבירת משמעת.

כמו כן, משלא נטען לפיטורים בעילת אי התאמה אין בהכרעתנו התייחסות לה. בהתחשב בסיכוי לכאורה שמצאנו לטענות המבקש, יחד עם מאזן הנוחות - בהתחשב בוותקו הרב של המבקש ברשות על כל המשתמע מכך וכאשר ניתן לבחון גם אפשרויות מידתיות יותר, שאינן מנוגדות למסלול הנכון, דוגמת השעיה בדין משמעתי או העברה לתפקיד אחר (כל זאת בכפוף לכל דין והסכם ומבלי שאנו מביעות עמדה בקשר לאפשרויות אלה או הצורך בהן) - שוכנענו שיש להתערב בהחלטת בית הדין האזורי ויש ליתן צו מניעה כמבוקש כנגד כניסת הפיטורים לתוקף.

סוף דבר – הערעור מתקבלת בחלקו, נוכח קביעתנו הלכאורית כי לא ניתן היה לפטר את המבקש בשל אירוע ההסלקה ללא הליך משמעתי.

בעקבות בדיקת חיובי דלק שערך המבקש, התעורר חשדו שאחד מעובדי הרשות עושה שימוש פרטי ברכב הרשות, תוך דיווח כוזב של שעות העבודה.

נוכח החשדות, ובנסיבות השנויות במחלוקת בין הצדדים, התקין המבקש מכשיר טלפון נייד, שעליו אפליקציה ייעודית לאיתור מיקום הרכב, ברכב השטח שבו אמור היה לנסוע אותו עובד.

לטענתו בכתב התביעה, פוטר מהמשיבה בשל נקמה על רקע חשיפתו שחיתות, באשר חשף כי עובדים במשיבה מדווחים על שעות עבודה אשר לא ביצעו בפועל.

...

בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש (בר"ע 29149-02-21 הנ"ל) נתקבלה במובן זה שנקבע כך: "34. בהתחשב בסיכוי לכאורה שמצאנו לטענות המבקש, יחד עם מאזן הנוחות - בהתחשב בוותקו הרב של המבקש ברשות על כל המשתמע מכך וכאשר ניתן לבחון גם אפשרויות מידתיות יותר, שאינן מנוגדות למסלול הנכון, דוגמת השעיה בדין משמעתי או העברה לתפקיד אחר (כל זאת בכפוף לכל דין והסכם ומבלי שאנו מביעות עמדה בקשר לאפשרויות אלה או הצורך בהן) - שוכנענו שיש להתערב בהחלטת בית הדין האזורי ויש ליתן צו מניעה כמבוקש כנגד כניסת הפיטורים לתוקף.

משכך, נדחית הבקשה לצירוף ראיות, ואפנה לבחון את טענות המבקש בבקשה שבפני.

לאחר שעיינתי בבקשה, בהחלטה ובכלל החומר המצוי בתיק, הגעתי כלל מסקנה שדין הבקשה להידחות בעיקרה, וזאת אף ללא צורך בקבלת עמדת הצד שכנגד, ובכפוף לאמור בסעיף 26 להלן.

(4) סוף דבר מכל האמור, ובכפוף לסעיף 26 לעיל, לא מצאתי כי בית הדין האזורי חרג ממתחם שיקול הדעת המוקנה לו ומשכך לא קמה עילה למתן רשות ערעור מיידית על ההחלטה האמורה.

הנתבעים דרשו מהתובע לעשות שימוש ברכבו הפרטי לצרכי העבודה, כיוון שרכבו התאים יותר למגבלותיו הרפואיות, והבטיחו לתובע לשאת בעלויות האחזקה של הרכב.

אשר לרציפות העבודה, הנתבעים לא הרימו את נטל הבאת הראיה המוטל עליהם בעיניין זה. למעשה, משעלה מעדותו של קובי כי לא דיווח על עבודתו של התובע עובר לשנת 2012, ומשהתובע הועבר מחברה לחברה באופן מלאכותי, לא נימסרו לו הודעות על תנאי העסקה, לא נערך רישום כדין על שעות עבודתו, לא הונפקו לו תלושי שכר מהימנים, אין בידינו לקבל את הרישומים שהובאו בנושא זה בנוגע על ידי הנתבעים[footnoteRef:34].

  בסעיף 26ב'(א) לחוק הגנת השכר שתחולתו מיום 1.2.2009, נקבע כי "בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה שבעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעסיק לא הציג רשומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו". כאשר עסקינן במחלוקת על שעות עבודה, בין רגילות ובין נוספות, נידרש העובד להעמיד גרסה עובדתית, ביחס להקף המשרה הרגיל וביחס להקף שעות העבודה הנוספות, לפי מהות המחלוקת.

...

בתוך המועד לתשלום הסכומים הנ"ל ישלמו הנתבעים 1, 3, 4, 5 ו-6, ביחד ולחוד, הוצאות התובע בסך 5,000 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪.

התביעה נגד הנתבע 2 נדחית.

על אף שהתביעה נגד הנתבע 2 נדחית, אין צו להוצאות בשים לב כי לא התייצב לדיונים בהליך.