מחלוקת עובדתית בתביעת תאונת דרכים: תאונה לפני ביטוח או ביטוח לפני תאונה

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו ע"א 53609-10-22 קרנית-קרן לפצוי נפגעי תאונת דרכים נ' צדוק ואח' לפני כבוד השופטות שלומית יעקובוביץ אב"ד, סיגל רסלר-זכאי, אורלי מור-אל המערערת קרנית-קרן לפצוי נפגעי תאונת דרכים ע"י ב"כ עו"ד דורון נוביץ' המשיבים 1.טל צדוק ע"י ב"כ עו"ד יובל ניב 2.א.ג (פורמאלי) 3.אורי יפת (פורמאלי) 4.איתמר חדאד (פורמאלי) פסק דין

תחילה, דן בית משפט קמא במחלוקת העובדתית שנתגלעה, לאור הסתירות בין עדותם של המשיבים לבין תצהיר הנהג וחקירתו של המשיב וקבע את המסד העובדתי כדלקמן:- -משיב 4, נגדו ניתן פסק דין בהיעדר הגנה, היה בעליו של האופנוע בעת התאונה.

. (6) בעל הרכב או המחזיק בו, שהתיר לאחר לנהוג ברכב כשאין לו ביטוח לפי פקודת הביטוח או כשהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות הנדונה ושנפגע בתאונת דרכים שארעה באותה נהיגה, בין בהיותו ברכב ובין מחוצה לו."

) "... החוק, שהטיל אחריות מוחלטת, בא לקיים את זכות הנפגע לפצוי ללא הוכחת אשם, ופקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], שהטילה ביטוח חובה, נועדה אף היא להבטיח את הנפגע, שיהיה לו ממי לגבות את הפצוי. המטרה איננה להגן על בעל הרכב או על המשתמש בו. הביטוח נידרש לא כדי להגן עליהם מפני תביעת פיצויים שלא יוכלו לעמוד בה אלא להגן על הנפגע. שלא ימצא את עצמו בפני שוקת שבורה, כשהם לא יוכלו לעמוד בתביעתו. אם בגלל מחדל שלהם אין ביטוח המכסה את החבות, אין להם על מה ועל מי להלין. אין כל אינטרס צבורי בהגנה עליהם מפני עצמם. יש ויש אינטרס צבורי לשמור על כך, שקרנית תוכל לקבל החזר של מלוא הסכומים שנאלצה לשלם בגלל מחדלם." (כב' השופטת ש. נתניהו, ע"א 438/84 קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים נ' אברהם, (מיום 22.12.1987) עמ' 763-764) הינה כי כן, ככלל קרנית תהא רשאית לתבוע שיפוי הן מבעליו של האופנוע והן מהמחזיק בו, ובילבד שהתירו את השמוש באופנוע על אף שלא היה מבוטח.

...

לכן, משקבעתי כי יש מקום לקבל את ההודעה לצדדים שלישיים נגד המשיב, לאחר עיון ושקילת קביעותיו העובדתיות של ביהמ"ש קמא באשר למעורבותם ואשמתם של המעורבים בתאונה, סבורני כי יש להטיל על המשיב אחריות בשיעור של 15% ובהתאם יש להפחית את אחריותו של בעל האופנוע לשיעור של 55%, שיעור האחריות של הנהג בגובה של 30% עומד בעינו.

סוף דבר אחר כל האמור לעיל, אציע לחברותי לקבל את הערעור, לבטל את פסה"ד בכל הנוגע לדחיית ההודעה לצד שלישי נגד המשיב ולקבוע כי המשיב, בעל האופנוע והנהג חייבים לשפות את קרנית ביחד ולחוד בגין מלוא סכום הפיצויים ששילמה לנפגעת בסך של 161,000 ₪ בתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 25,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום פסה"ד ועד התשלום בפועל.

אורלי מור-אל, שופטת התוצאה הערעור מתקבל.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תאד"מ 3959-05-22 צינמון ואח' נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ לפני כבוד הרשמת בכירה ורדה שוורץ התובעים: 1. רבקה צינמון 2. שמעון צינמון הנתבעת: הפניקס חברה לביטוח בע"מ ב"כ התובע עו"ד ניר כליף ב"כ הנתבע עו"ד כפיר ויטמן פסק דין

לטענתם סייעה המזכירה לעובדים בחברה בהליך רכישת פוליסות ביטוח נסיעות לחו"ל לרגל עבודה מטעם החברה בלבד ולא כגורם או כתובת עבור קבלת מידע ותכתובות של המבוטחים או התובעים.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת וכפי שעולה מהמסמכים שצורפו לכתב התביעה הן כי התובעים השתמשו בשירותיה הטובים של מזכירה בחברה בה הועסק התובע 1, על מנת לכרות חוזה ביטוח רכב עם הנתבעת באמצעות סוכנות הביטוח עימה הייתה למזכירה קשר עסקי בכל הנוגע לביטוחי הנסיעות לחו"ל של עובדי החברה.

העובדה כי התובעים הגישו תביעה כספית כנגד הנתבעת בגין נזק פח שניגרם להם בתאונת דרכים בו היה מעורב רכבם אינו חלק מצנעת חייהם של התובעים.

...

אשר על כן הנני דוחה את התביעה ומחייבת את התובעים לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ בהתחשב בכך שנחסכה ישיבת הוכחות בהליך זה. ניתן היום, כ"ד אייר תשפ"ג, 15 מאי 2023, בהעדר הצדדים.

סגן הנשיאה אילן איטח ערעור זה סב על פסק דינו של בית הדין האיזורי ירושלים (השופטת (כתוארה אז) יפה שטיין; ב"ל 32748-07-17) שבו התקבלה תביעת המשיב להכיר בתאונת דרכים שארעה לו ביום 15.8.16 כתאונת עבודה.

הצדדים נחלקו בשאלה האם יש להכיר בתאונת הדרכים בה נפגע המשיב כתאונת עבודה על פי החלופה הקבועה בסעיף 80(4) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן – החוק), אשר קובע כך: "רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם –

כמו כן אין מחלוקת כי המשיב נהג לעיתים גם לפני התאונה לצאת לאכול ארוחת צהרים עם אישתו העובדת באוניברסיטה בגבעת רם ואיש לא ראה בכך עניין חריג או הורה לו לחדול מכך.

] "ארעה למבוטח שהוא עובד, בהפסקה שנקבעה על דעת המעביד ושאינה עולה על שלוש שעות, במקום שבו המבוטח או העובדים במקום עבודתו סועדים, והתאונה אירעה בקשר לעבודה או עקב סכוני המקום או תוך כדי סעדו באותו מקום ועקב כך, או תוך כדי נסיעתו או הליכתו למקום כאמור מהעבודה או בחזרה ממנו לעבודה ועקב נסיעתו או הליכתו זו". (המילים המודגשות הוספו בתיקון – א.א.) התוספת לסעיף הוספה "בכוונה מוצהרת לצמצם ולסייג את הקף תחולתה של הפסקה המקורית"[footnoteRef:15].

] העובדה שהמעסיק לא היתנגד לכך שעובדיו יאכלו ברחבי ירושלים, ואף אם בעבר נהג המשיב לאכול עם אשתו בקמפוס גבעת רם, אינה מספקת על מנת שהתאונה תבוא בגדר הרחבת הפסקת האוכל.

...

] עיקר טענות המשיב התבססו על מדיניות המעסיק, אולם בעניין זה מקובלת עלינו עמדת המוסד.

מן הכלל אל הפרט גם מבלי להדרש לשאלה האם הפסקת האוכל בקמפוס גבעת רם עונה על דרישות הסעיף לכך שההפסקה "נקבעה על דעת המעביד"[footnoteRef:27] ואף אם נניח כי אכן כך הוא, אנו סבורים כי בנסיבות המקרה הקונקרטי תאונת המשיב אינה נכנסת בגדרי סעיף 80(4) לחוק.

להשלמת התמונה נציין שאיננו סבורים כי התאונה באה בגדרו של המבחן הרגיל של "תוך כדי ועקב העבודה". סוף דבר – הערעור מתקבל.

בית הדין האיזורי לעבודה חיפה ב"ל 43272-06-20 לפני כב' השופט טל גולן נציג ציבור (עובדים) מר הנרי אלקסלסי נציג ציבור (מעסיקים) מר יוסף אהרון לוי התובעת: חוה מזרחי ע"י ב"כ: עו"ד צבי פרדיס הנתבע: המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד הדס אהרוני ה ח ל ט ה

תביעתה של התובעת הוגשה בגין מכתבו של הנתבע מיום 4.11.2019, שבו הוכרה הפגיעה בירך שמאל בגין תאונת הדרכים, כפגיעה בעבודה.

במהלך ההליך הודיע הנתבע כי הוא מסכים למינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין, לבחינת הקשר הסיבתי בין הארוע המוחי לבין תאונת הדרכים, ועל בסיס התשתית העובדתית שהציע הנתבע, כדלקמן: "א. התובעת ילידת 4/1945.

לאור המחלוקת העובדתית בין הצדדים, התיק נקבע לדיון הוכחות, כאשר השאלה שנותרה במחלוקת הנה לגבי אופן נטילת התרופה בימים שלפני אשפוזה של התובעת כתוצאה מארוע מוחי שארע לה ביום 24.2.2019, כדלקמן: מחד, התובעת טוענת כי היא קיבלה את התרופה לסירוגין, וכי הפעם האחרונה שהיא קיבלה אותה היתה יומיים עובר לארוע המוחי; מנגד, הנתבע טוען כי התובעת קיבלה את התרופה שבועיים לאחר השיחרור מהאישפוז, והפסיקה ליטול אותה שבוע טרם הארוע המוחי, וכפי שמצוין בדו"ח שיחרור מאישפוז מיום 15.3.2019.

כמו כן, נקבע כי המשקל שיש ליתן לרישום במסמכים הרפואיים, ככל שאין הם מתיישבים עם גרסת המבוטח, נגזר ממכלול הנסיבות, ובכלל כך: סמיכות הזמנים שבין הרישום הרפואי לבין הארוע הנטען, מידת הפרוט של הרישום הרפואי, תוכן הרישום והאם יש בו לסתור את גרסת המבוטח או לבטא חסר של פרטים התומכים בה, זהות הגורם שערך את הרישום הרפואי והנסיבות שבהן הוא נערך.

...

אשר להכרעתנו – במקרה שלפנינו, שוכנענו כי יש לקבל את טענות התובעת.

לכן, נציין כבר עתה, כי אנו קובעים כי יש מקום להוסיף להודעת הנתבע, וכחלק מהתשתית העובדתית שתוצב לפני המומחה הרפואי מטעם בית הדין (קרי – המילים שיתווספו לסעיף ד' להודעת הנתבע, ולאחר המילים "לתובעת הומלץ על נטילת קלקסן מניעתי לחודש"), כך: לתובעת הומלץ על נטילת תרופת הקלקסן למשך חודש, והיא קיבלה אותה בצורה סדירה במשך כשבועיים לפני האירוע המוחי.

דבריה של אלינור מקובלים עלינו, ואף אנו התרשמנו כי בעת הלחץ והבלבול ששררו מטבע-הדברים בחדר המיון, היא אכן לא הבינה את חשיבות הדברים, וכפי שטענה, כך: "באותו רגע רק דיברתי על כל מה שהיא לקחה. לא הבנתי מה חמור מה לא חמור. דיברתי על כל מה שהיא לקחה, על פרקוסט, על רוקסט, על זריקות שהיא לקחה. לא לגמרי היה לי הבנה עם מה, מה חמור ומה לא חמור." אשר לסתירה הלכאורית בין מכתב השחרור לבין מה שנאמר לד"ר אינספקטור, שבה אלינור וטענה – ואנו מקבלים את עדותה, גם כאן – כי השוני אכן נובע מכך שהיא לא הבינה את חשיבות המועד באותו רגע: "ממה שזכרתי, כן. שהיה, שהיה שם בלגן. באותו רגע אני הייתי במצב מאד נסער, חשוב להבין. רמת הדיוק של המידע, אני לא יכולה להגיד שהיא הייתה מאד מדויקת. זכרתי ששבוע האחרון היה איתה דין ודברים בנושא הקלקסן. היה ויכוחים, 'כן בא לי, לא בא לי'. זה פחות או יותר מה שזכרתי, זה מה שאמרתי. לא יודעת כמה דייקנו וחיפשנו דיוקים עוד בשלב הזה." כמו כן, אלינור העידה שרק לאחר מכן, ואחרי שהיא החלה לחקור את הנושא לעומק, היא הבינה את המשמעות של מועד נטילת התרופה.

לסיכום – עמדת התובעת דינה להתקבל, כך שסעיף 2ד לתשתית העובדתית שתצוין לפני המומחה ישונה בהתאם לתצהירן של בנות התובעת (אלינור ובטי), וייכתב בו כך: לתובעת הומלץ על נטילת תרופת הקלקסן למשך חודש, והיא קיבלה אותה בצורה סדירה במשך כשבועיים לפני האירוע המוחי.

המיזם בין התובעים ובין הסוכן במקרה שלפני, אין כל קושי להגיע למסקנה העובדתית, כי במערכת היחסים שבין התובעים ובין חכמון, נוצר הסדר שכל מטרתו הוא להסתיר מחברת הביטוח את העובדה, כי לניר עבר עשיר במעורבות בתאונות דרכים ברכב התובעים.

עם זאת ציין בעדותו, כי חכמון לא שאל שאלות בעיניין העבר התאונתי או הבטוחי, שכן הוא זה שמסר לו את מלוא הפרטים בעצמו (שם, שורות 15-24).

עם זאת, עיון בפירוט, בהמשך, מלמד, כי הכוונה הייתה דוקא לתשובה שלילית, שכן שם נרשם: "שנה אחרונה לא היתה [.] לפני שנתיים ו3 שנים לא היה עבר בטוחי". חרף הפרוט הלא טיפוסי, למעשה מה שנירשם הוא כי לא היו תאונות בשלוש השנים האחרונות לרכב (וגם שלא היו תביעות או דרישות לחברות ביטוח).

באופן דומה עולה, אם כי כאמור הדבר אינו במחלוקת עובדתית, משאילתת תביעות שצורפה לכתב הגנת שלמה (בהערת אגב יש לציין, כי האמור בטופס זה אינו משקף את מלוא התאונות שהיה מעורב בהן רכב התובעים, שכן כאמור – לכל הפחות שתי תאונות נוספות לא דווחו לחברת הביטוח).

...

משכך, סברו התובעים, לא יכולה עתה שלמה להיבנות מאותו "עבר ביטוחי". בחינת טענות אלה, לצד הראיות המונחות לפני בית המשפט, מביאה למסקנה, כי דינן להידחות.

בהינתן שכך, יש לקבל את תביעת כלל.

סיכום ומסקנות תא"מ 66314-09-19 נוכח האמור, תביעת התובעים, משפחת נעים, כנגד שלמה – נדחית.

תא"מ 19458-07-19 תביעת כלל מתקבלת כנגד ברכה נעים, ונדחית כנגד שלמה.