מחלוקת כספית: תשלום עבור עבודות חפירה וחציבה

ההיתקשרות בין הצדדים נמשכה עד לחודש 5/14, כאשר תחילת ההיתקשרות שנויה במחלוקת (לגירסת התובע החל מחודש 11/2013 ולגירסת הנתבעת החל מחודש 1/2014) (להלן – תקופת ההיתקשרות).

חרף הסכמות אלו, טוען התובע, כי הנתבעת לא שילמה לו את הכספים להם הוא זכאי עבור כל תקופת העסקתו למעט 2,000 ₪ בלבד ששולמו לו בתאריך 16.4.14.

לעומת זאת, התובע הצהיר כי הוא בעל ניסיון של שנים רבות בפרויקטים מהסוג של המיכרז העוסק בבצוע עבודות חפירה/חציבה/קדוח בורות לעמודי חשמל וחפירת/חציבת תעלות והנחת כבלי חשמל מסוגים שונים.

לעניין זה העיד המנכ"ל כדלקמן: תסביר לי בבקשה, מה פירוש הסעיף 26 כשאתה כותב "בלית ברירה...." אבל הוצאת לו תלוש רק על 20,000 ₪? אני שוב חוזר, התלוש לא יצא בתקופת העבודה, התלוש יצא רק כדי ל"סגור את הפינה" הזו כי הוא התנתק, רק בחודש 5/2014 אחרי שהוא עזב, כי לא היה מענה מצידו של התובע והיינו חייבים לסגור את זה. עדיין יש יתרה בכרטסת שהיא לא סגורה, כספים שהוא היה צריך לשלם ואני נאלצתי להוציא מכיסי.

...

סוף דבר אנו מכריעים כי לא התקיימו יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים, וכפועל יוצא מכך נדחית תביעת התובע.

בהתאם לכך, נדחית טענת הקיזוז של הנתבעת.

משנדחתה התביעה, ישלם התובע לנתבעת הוצאות משפט בסך 8,500 ₪ תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין לידיו.

תביעה כספית לתשלום נוסף בגין הריסת בית וחציבה, כאשר לבסוף התברר שיש צורך בחציבה בסלע ולא בחפירה.

מר קאשי הסביר לנתבע כי נשכר לבצע עבודות חפירה ולא עבודות חציבה, והנתבע אישר למר קאשי בפגישה זו כי ישלם לתובעת עבור עבודות חציבה בהפחתת מחיר החפירה על פי הקבוע במחירון דקל.

האם הייתה הסכמה לתוספת מחיר בגין ההפרש בין החפירה והחציבה: מי שניסח את החוזה הוא בא כוחו של הנתבע, ועל כן יש להשתמש בכלל הפרשנות שבמקרה של מחלוקת בין הצדדים, אי בהירות בנוגע לפרשנות החוזה פועל לרעת המנסח.

...

בכתב הגנתו טען הנתבע שיש לדחות את תביעת התובעת מהסיבות כדלקמן: 1) הנתבע חיפש קבלני הריסה וחפירות, והוא קיבל הצעות לביצוע העבודה בסך 70,000 ₪ כולל מע"מ. התובעת הציעה לנתבע שתבצע את העבודה בתורה לסך 60,000 ₪ בתוספת מע"מ, כאשר את הסך 40,000 ₪ היא ביקשה לקבל במזומן בסוף העבודה.

סבור אני שעדות זו היא עדות אובייקטיבית, שכן מר שטיבי לא הסתיר את דעתו על מר קאשי, ובכל זאת הטריח את עצמו ובא להעיד לטובת התובעת.

לאור האמור לעיל, סבור אני שהצדדים הסכימו שהנתבע ישלם לתובעת את הפרש המחיר בין עבודות החפירה לבין עבודות החציבה.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, על הנתבע לשלם לתובעת כדלקמן: 1) את הסך 51,017 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום 21.7.14 ועד ליום התשלום בפועל; 2) את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; 3) שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

לטענת התובעת, היא ביצעה בהתאם לדרישת הנתבעת במהלך חודשים 5/2016 עד 9/2016 עבודות עפר, חפירה, חציבה, פינוי פסולת, הידוק, פיתוח שירותים לעבודות עפר בפרויקט.

לא זו בלבד שהתובעת לא הציגה כל ראיה כבדת משקל שיש בה לשכנע כי הסיכום (עם חברת אודר ובפרט עם הנתבעת) היה שהתמורה תשולם לפי עבודה "יומית" של כלי עבודה כזה או אחר ללא כל קשר להגעה לתקרת הקף פינוי כזה או אחר, אלא שלא נסתרה גם טענת הנתבעת כי הציעה לפנות לבורר הנדסי על מנת ללבן את המחלוקות, ובכל מקרה לא הוכח שנמנעה מהתובעת האפשרות לפנות לערכאות לקבלת סעד (כפי שבסופו של יום עשתה חרף היתחייבותה שלא לעשות כן בכתב הוויתור).

באשר לרכיב הכספי הנוסף שנכלל בתביעה בסך של 27,150 ₪ ושנטען כי מקורו בזכאות לתשלום בעבור עבודות נוספות שבוצעו על ידי התובעת בחודשים 7-9/2016 (ר' סעיף 12 לכתב התביעה), יובהר מיד כי לא מצאתי להכיר בו. ראשית, כל שצרפה התובעת בעיניין זכאות נטענת זו הנו מיסמך בין עמוד אחד (נספח י"ג לתצהיר) בו פירוט בכתב יד של ביצוע עבודות נטענות, ללא תמיכתן בכל אסמכתא נוספת (כדוגמת חשבונית או אישור של גורם בנתבעת).

...

בעדותו של אללוף לא זכר האחרון האם היה נוכח במעמד החתימה על כתב הויתור אם לאו, אולם ציין כי "זה היה הסיכום בסופו של דבר" והוא היה בבחינת סיכום "אחרון וסופי" לאחר התדיינויות לא קצרה שהתנהלה בין הצדדים בנדון (ר' ע' 25 שו' 20-23 לפרו').

לאור כל האמור, דין הסעד הכספי הנוסף, להידחות.

סוף-דבר: לאור כל האמור, דין התביעה להידחות על כלל סעדיה.

מחלוקת כספית בשאלה, האם הנתבע שילם לתובע עבור עבודות חפירה וחציבה שהתובע ביצע עבורו.

...

מדובר במכתב שלא הוגש כתצהיר המאומת כנדרש על פי דין ומבלי שהקבלן זומן להעיד (ר' בעניין זה גם החלטתי מפרוטוקול הדיון מיום 19.01.22) משכך אין ליתן לו משקל ראייתי כלשהו.

כבר נפסק כי הימנעותו של צד מגילוי ראיה או זימונו של עד שבשליטתו, יכול שתביא את בית המשפט לידי מסקנה כי אילו הוצגה אותה הראיה או זומן העד, הדבר היה פועל לרעתו (ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, פ"ד ל(1) 736, 760 (1980) ר' בנוסף ע"א 465/88 הבנק למימון ולמסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, 658 (1991); ע"א 455/88 חדד נ' א. דהן חברה לבניין בע"מ, פ"ד נה(5) 655 (1991)).

התוצאה: אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים: 15,444 ₪ - עלות העבודות בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.12.16 ועד לתשלום המלא בפועל.

עניינו של פסק דין זה הנו בהכרעת מחלוקות כספיות שונות (במסגרת תביעה ותביעה שכנגד) שמקורן בהתקשרות שבין הצדדים מיום 9/5/16 במסגרתה הוסכם כי הנתבעת והתובעת שכנגד (להלן: התובעת שכנגד) תבצע (כקבלנית משנה) בעבור התובעת והנתבעת שכנגד (להלן: התובעת) עבודות פיתוח שונות במיגרש בעיר מודיעין.

באשר להפרה הנטענת של סעיף 3.9 לעניין אי אספקת ערבות טיב בשיעור 5% מהתמורה הכולל הסופית, הרי שמקום בו עסקינן בנסיבות בהן הסתיימה ההיתקשרות בין הצדדים, בהודעה חד צדדית של התובע להפסקת העבודה תוך שנותרו בין הצדדים – מחלוקות אודות זכאות התובעת שכנגד ליתרת תמורה – קשה לייחס לאחרונה הפרה הקשורה בטבורה לטענה של יתרה כספית שלא שולמה.

להלן אביא באמצעות הטבלה הבאה את סיכום מכלול ההיתחשבנות בין הצדדים בקשר עם הזכאויות הכספיות (על בסיס אימוץ חלק מהערכות המומחה מטעם בית המשפט) עליהן עמדתי לעיל: רכיב העבודה: כמות: תעריף רלוואנטי לסוג הרכיב: סכום סופי: חפירה 49,118.28 מ"ק 29 ₪ 1,424,430 ₪ פינוי פסולת 3,236.27 טון 75 ₪ 242,720 ₪ הידוק תשתית 18,058 מ"ר 1.2 ₪ 21,669.60 ₪ חפירה/חציבה 1709- מ"ק 29 ₪ 49,561 ₪ - מילוי מקומי 378 מ"ק 12 ₪ 4,536 ₪ מילוי נברר 4,766.94 מ"ק 55 ₪ 262,181.70 ₪ מילוי נברר (ביחס לחודשים 9-10/2016) 374 קו"ב 55 ₪ 20,570 ₪ פינוי נברר 7,500 מ"ק 62 ₪ אין זכאות סך הכל: 1,926,546 ₪ זכאות התובעת שכנגד אם כן הנה לתשלום סך של 2,254,058 ₪ (1,926,546 ₪ בתוספת מע"מ).

...

על רקע האמור, וטענות התובעת במישור החוזי (הפרות יסודיות של ההסכם וכן איחור בהשלמת העבודות) וטענותיה במישור הנזיקי (התרשלות בביצוע העבודות ואי ביצוען כ-"קבלן סביר"), עתרה התובעת לסעדים הכספיים הבאים: (א) פיצוי בגין איחור במסירת הפרויקט לתובעת ואשר בא לידי ביטוי בתקופה בת 108 יום – סך של 126,360 ₪ (לפי חישוב של 1,000 ₪ לכל יום ובתוספת מע"מ); (ב) השבת סך של 154,599 ₪ (כולל מע"מ) בגין תשלום יתר נטען שמקורו בחישוב מוטעה לטובת התובעת שכנגד; (ג) תשלום בסך 189,000 ₪ שמקורו בסכום שהתובעת נאלצה להוציא מכיסה בגין העבודות המשלימות לסיום; (ד) פיצוי בשיעור 10% מסך התמורה הכוללת (לפי סעיף 14.1 להסכם) בגין הפרותיה היסודיות הנוספות של התובעת שכנגד את ההסכם – סך של 174,178 ₪ (חושב לפי סך של 1,488,702 ₪ בתוספת מע"מ); (ה) סך של 87,089 ₪ שמקורו באי אספקת ערבות טיב בשיעור 5% מהתמורה הכולל הסופית לפי הוראות סעיף 3.9 להסכם; (ו) סך של 90,000 ₪ כפיצוי בגין עגמת נפש נוכח התנהלות התובעת שכנגד בקשר עם עזיבת האתר והצורך בהגשת הבקשה לצו המניעה.

ייאמר מיד כי דין טענה זו להידחות.

גם אם אתעלם מכך שהתובעת שכנגד לא שבה וחזרה על בקשה זו בסיכומיה, אין מקום להיעתר לה. הפסיקה אשר דנה בסוגיית פיצול הסעדים (בהתייחס לתקנה 44 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 אשר רלוונטיות לענייננו לנוכח מועד הגשת התביעה), הטעימה כי משמעות הכלל הינו, שמקום בו מדובר בעילת תביעה אחת, ככלל, אין לפצל אותה לתביעות אחדות, אלא על התובע למצות את מלוא הסעדים הקיימים לו בגין אותה העילה – בגדר הליך אחד.

סוף-דבר: הנה כי כן, התוצאה הינה שתביעת התובעת נדחית ותביעתה של התובעת שכנגד, מתקבלת באופן חלקי בלבד, הכל כפי שעמדתי על כך לעיל.