קרנית, הנתבעת 1, אינה נוקטת עמדה פוזיטיבית לכאן או לכאן בנוגע למחלוקת בין התובעת, הולכת הרגל, לנתבע 2, הנהג אשר נטען כי פגע בה. עם זאת, לנוכח הכחשת הנתבע 2 את עצם קרות התאונה כתאונת דרכים, קרנית מחרה מחזיקה אחריו ומכחישה אף היא במסגרת כתב הגנתה את חבותה לתאונה, אולם כאמור הכחשה זו הנה פועל יוצא ונגזרת מהכחשת הנהג, וזאת עד להכרעת בית המשפט בנידון.
השאלה המתעוררת, איפוא, לנוכח גדר המחלוקת כעולה מכתבי הטענות בין התובעת לנתבע 2 והדורשת הכרעה היא: האם במסד הראייתי שהונח לפניי, הוכח כי התובעת נפגעה כתוצאה מפגיעת רכב בו נהג אותה שעה הנתבע 2, ואזי יש לראותה "כנפגעת" כמשמעו של ביטוי זה בחוק הפיצויים ("אדם שניגרם לו נזק גוף בתאונת דרכים"-סעיף 1 לחוק) או שמא מדובר בתאונה של נפילה עצמית על הכביש ללא קשר סיבתי לרכב בו נהג אותה שעה הנתבע 2 לקראת מעבר החציה ברחוב אלופי צה"ל בחולון.
...
די באמור לעיל כדי להגיע למסקנה כי גרסתו של הנתבע 2 המכחיש את עצם קרות התאונה אינה אמינה ואינה מהימנה ולא נותר אלא לדחותה ולאמץ את גרסת התובעת במלואה.
לאור כל המקובץ לעיל, באתי למסקנה כי התובעת נפגעה בתאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים ברכב בו נהג הנתבע 2.
סוף דבר
לאור כל המקובץ דלעיל, הנתבעת 1 תשלם לתובעת סך של 190,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 13% +מע"מ ואגרה.