מחלוקת בין שכנים בנוגע לחניה בבית משותף

לפיכך ביקש הבנק להותיר לשיקול דעת בית המשפט את ההחלטה בעיניין זה. במסגרת הודעת הנתבעים 9-12 (ילדיו של המנוח) שהוגשה ביום 25/4/21 (באמצעות ב"כ התובעים), הבהירו האחרונים כי מאחר ואין להם כבר כל זכויות בבניין (לאחר שנמכרו שלושת הדירות שקבל אביהם המנוח במסגרת הסכם הקומבינאציה) והם אינם דורשים זכויות שכאלה, אין לאחרונים כל עניין עם המחלוקת שבין הצדדים במסגרת ההליך.

כן, עולה כי 'אבן הנגף' אשר הביאה למעשה לכשלון ניסיונם המיוחל של הדיירים להביא לרישום הבית המשותף באמצעות שכירת שירותיה של עו"ד מאירי בשנת 2016, הייתה המחלוקת שהתעוררה בעיניין הצמדת החניות וסרובה של הנתבעת 1 לחתום כל מיסמכי רישום הבית המשותף על רקע אי הסכמתה לחניה שהוצמדה לדירתה על-פי התשריט שנערך.

התובעת 5 שרכשה את הדירה כאמור בשנת 1990 (מיורשיו של המנוח), ציינה כי את מיקום החניה המקורה הראו לה המוכרים ומאז השמוש בחניות היה כפי שהוא היום כאשר לאף אחד מהשכנים ובכלל זה הנתבעת 1, לא היו טענות בנידון במשך כל התקופה (ר' סעיפים 2-6 לתצהירה).

...

כל האמור לעיל מביא אותי למסקנה כי את הסתייגותה של הנתבעת 1 בקשר עם מיקום חנייתה בעיצומו של ניסיון הליך הסדרת הזכויות מצד עו"ד מאירי בשנת 2016, יש לראות בנסיבות העניין כדרישה שכל כולה ניסיון ל"שיפור עמדה" וכבעלת אופי סחטני, ולא מן הנמנע כי הדבר נעשה מתוך ציפייה כי עיתוי העלאת ההתנגדות יביא לוויתור של מי מבעלי החניות המקורות החזיתיות לטובתה (או מתוך מניעים אחרים לא ענייניים).

משעה שהוכח בפניי כי הנתבעת 1 לאורך כל השנים מאז כניסתה לדירה עשתה שימוש באותה החנייה משך עשרות שנים מבלי להעלות כל תלונה על כך במשך כל אותה תקופה, הרי שבהתנהלותה זו יש כדי לבסס את המסקנה כי שימוש זה נעשה מתוך ידיעה והסכמה כי זהו מקום החנייה שהוקצה לה במקור על-ידי החברה הקבלנית.

סוף-דבר: לאור כל האמור, הנני נעתרת לסעד המבוקש בתביעה – פירוק השיתוף בבניין בדרך של רישומו כבית משותף – ובתוך כך מורה על הבאים: לצורך ייעול פירוק השיתוף ועל רקע כברת הדרך שנעשתה בעבר על-ידי עו"ד מאירי ומתוך רצון לחסוך בהוצאות נוספות מצד כלל הצדדים הרלוונטיים, הנני מורה על מינוייה של עו"ד מאירי ככונסת נכסים אשר תפעל להשלמת הפעולות הדרושות לצורך הרישום ובהתבסס על המסמכים שנערכו במסגרת פעולותיה בעבר לרבות התשריט שנערך.

המחלוקת בין התובעת לבין הקבלן והנתבעים 16-1, שהם שכניה של התובעת בבניין (להלן: השכנים), נוגעת לשטח של גג הבניין הדרומי, שהוא הגג מעל הדירה שלה (להלן: שטח המחלוקת).

כל שנכתב בעיניין זה בהסכם הוא: "לדירה יוצמדו כל זכויות הבנייה עתידיות לצורך בניה על גג הבניין שמעל הדירה (...) וזאת ללא צורך בהסכמת יתר בעלי הדירות. הדבר יעוגן בתקנון המוסכם של הבית המשותף. למניעת ספקות מדובר בשטח הגג שמעל הדירה (...) חלקי סה"כ שטחי הגגות בבניין אשר פועל יוצא מהם יהיו זכויות הבניה העתידיות של הקונים". דהיינו לתובעת ניתנו "זכויות הבנייה העתידיות" לצורך בנייה על גג הבניין שמעל הדירה ואף נקבע כיצד תחושב חלקה של התובעת בזכויות הבנייה, אם יינתנו בעתיד: "מדובר בשטח הגג שמעל הדירה (...) חלקי סה"כ שטחי הגגות בבניין אשר פועל יוצא מהם יהיו זכויות הבניה העתידיות של הקונים". אין בסעיף זה דבר המקנה לתובעת כיום זכויות בגג להבדיל מזכויות בנייה עתידיות ככל שתהיינה.

אך גם לגופו של עניין, החישובים המורכבים שעושה התובעת בסיכומים לגבי הכדאיות הכלכלית אינם משכנעים ולא הוכחו כנדרש, כאשר כפי שציין הקבלן בסיכומיו במסגרת הנספח נמחלו לתובעת 99,000 ₪ מסכום התמורה ובנוסף הוצמדה לדירה חניה וכן היא קיבלה את זכויות הבנייה העתידיות, אשר לכל היותר יכול להוות "טעות בכדאיות העסקה", אך אין בהם כדי להעיד על אומד דעת הצדדים בחתימת הנספח.

...

לפיכך אני קובעת כי התובעת תשלם לשכנים (נתבעים 1, 10-3, 12 ו- 14) הוצאות בסך של 10,000 ₪ וכן שכר טרחת עורך דין בסך של 60,000 ₪ וכן תשלם לקבלן (הנתבעת 17) הוצאות בסך של 10,000 ₪ וכן שכר טרחת עורך דין בסך של 60,000 ₪.

סוף דבר אני דוחה את התביעה.

התובעת תשלם לנתבעים 1, 10-3, 12 ו- 14 הוצאות בסך של 10,000 ₪ וכן שכר טרחת עורך דין בסך של 60,000 ₪ וכן תשלם לקבלן (הנתבעת 17) הוצאות בסך של 10,000 ₪ וכן שכר טרחת עורך דין בסך של 60,000 ₪.

בית משפט השלום בקריות ת"א 44437-09-21 בוז'ו נ' ברנר תיק חצוני: התובעת חנה בוז'ו ת"ז 065422008 הנתבע סער ברנר ת"ז 023014541 פסק דין

שני הצדדים הינם שכנים ומתגוררים בבניין משותף.

בנוסף ציינתי בפני הצדדים כי נוכח סיכסוך השכנים הנוגע לאופן השימוש ברכוש המשותף, ראוי כי הצדדים ככל שקיימת מחלוקת כזו יפנו למפקחת על בתים משותפים לשם הסדרת המחלוקת.

דיון אקדים ואומר את מה שכבר ציינתי בהחלטתי מיום 13.9.22 שכל טענות הנתבע בנוגע להשתלטות התובעת על רכוש משותף ו/או כל טענותיו בנוגע לאופן השמוש הרכוש המשותף ראוי להסדיר בפני המפקחת על בתים משותפים ו/או בבית המשפט המוסמך במסגרת ההליכים האזרחיים.

דומה שאין מחלוקת בין הצדדים שהנתבע אכן הרס את המצלמה וגרם נזק למנעול ראה לעניין זה דברי ב"כ הנתבע בסיכומיו- פ' עמ' 5 ש' 33-34.

...

לאור זאת , נתנה החלטתי המובאת להלן: "בית המשפט ניסה להביא את הצדדים להסכמות אולם מתברר כי קיים סכסוך בין הצדדים שהביא להתפרצות אלימות מילולית בתוככי האולם בנוכחות ציבור עורכי הדין והקהל שישב באולם. בנסיבות אלו הנסיון להביא את הצדדים לפשרה כשל עוד לפני שהחל. אף על פי כן בשים לב שמדובר בתביעה כספית במסגרת סכסוך שכנים, אני מציע לצדדים לשקול בטרם יכנסו להוצאות הכרוכות בניהו משפט ארוך ומייגע כאשר כל סכום מקסימלי מגיע לסך של 10,000 ₪ להגיע להסכמות שייתרו את הדיון.

אשר על כן, אני קובע כי הנתבע גרם לנזקים הנטענים על ידי התובעת.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 3,000 ₪ ובנוסף, החזר אגרות בית המשפט וכן, שכ"ט עו"ד בסך של 750 ₪ .

בתיק אף קיימתי ביקור במקום על מנת לנסות לקדם הסכמה שתביא את המחלוקת בין השכנים לסיום ויוחדו מספר דיונים בניסיון לקדם הסכמות בין הצדדים.

הזכות לבקש פירוק שתוף: זכותו של כל שותף למקרקעין לבקש פירוק שתוף בכל עת. כך נקבע בסעיף 37 (א) לחוק המקרקעין: "כל שותף במקרקעין משותפים זכאי בכל עת לידרוש פירוק השתוף. " על הזכות לבקש פירוק שתוף עמד בית המשפט העליון בעיניין רידלביץ- ברע"א 1017/97 רידלביץ ואח' נגד מודעי ואח' (25.10.1998) "בהעדר הסכם מראש על שותפות לתקופה קצובה (כהוראת סעיף 37(ב) לחוק), שותפות במקרקעין כמוה כשותפות מיום-ליום (de die in diem), ולפרוק שותפות כל הנידרש משותף הוא כי יודיע על רצונו בהתרת החבילה. המשפט אין בכוחו להשכין שלום בין שותפים צהובים זה לזה – או אף בין שותפים המתקשים להגיע להבנה זה-עם-זה – ובהעדר כלים בידו להשכין שלום ביניהם, מקנה הוא זכות-יכולת לכל אחד מן השותפים לבקש פירוק השותפות."א

מפנה לעמוד 167 לספרו הנ"ל של כבוד השופט שקד: " מטרת הפרוק היא להרחיק את השותפים זה מזה. מקום שבו פירוק השתוף בדרך של רישום בית משותף עלול דוקא להנציח את יחסי המריבה שבין השכנים ועוד לזמן בלתי מוגבל, מוסמך בית המשפט שלא להורות על רשומו של בית משותף." גם המומחה מטעם בית המשפט אישר כי את הצעת החלוקה בחוות הדעת שערך ניתן להוציא אל הפועל באמצעות חלוקה בעין, ראו זה את דברי המומחה בחקירתו אז ציין כי רישום בית משותף הוא כדי שיגדיר במדויק את הזכויות והחובות של הצדדים כולל הצמדות וזכויות מעבר.

הנתבעים ניסו לטעון כי על פי התב"ע יש לחייב בכל בית פרטי בפיתרון ל 2 חניות.

...

סיכום: אני מקבלת את התביעה.

אני קובעת כי החלוקה המיטבית והצודקת היא חלוקה בעין על פי החלוקה שהציע המומחה מר ברלינר.

אני מורה על פירוק שיתוף במקרקעין בגוש 16708 חלקה 24 בעפולה בדרך של חלוקה בעין ובאופן הבא: חלקה של נתבעת 3 גב' זהבה ביבי בהתאם לתשריט החלוקה על פי פסק הדין משנת 1984.

אחר שבוטאה הסכמה עקרונית מצד מרבית הצדדים (עו"ד דהן, אושמן ושנירר, כפי שארחיב להלן), לקידום רישום הבית המשותף על בסיס השריט והתקנון שהוצגו, ניתנה החלטה ביום 9.5.21 בדבר השהיית ההכרעה במחלוקת הסעד הראשון, עד למיצוי המגעים להסדרת הרישום כאמור (ראו גם בהחלטה הנוספת מיום 10.5.21, בה בירך בית המשפט את הצדדים על ההסכמות העקרוניות שהושגו וניתנו הוראות לעו"ד אפטרגוט לעידכון אודות היתקדמות הליך הרישום).

הרושם הוא כי הצדדים לא הצליחו להשאיר מאחור את המשקעים הכבדים פרי סיכסוכי השכנים ארוכי השנים ביניהם וההליך לא נוהל באופן מיטבי – ביעילות ובענייניות.

תרומתה של הראל לעיכוב רישום הבית המשותף העיכוב ברשום הבית המשותף נבע, בעקרו, ממחלוקותיהם של עו"ד דהן, ומנגד – אושמן ושנירר – כולם דיירי אגף ב' של הבניין בדבר מיקום החניות שבאגף זה. הראל היא בעלת זכויות בדירות באגף א' בבניין ומחלוקת החניות לא נגעה לה. הראל חתמה על הסכם הפשרה ועל עותקי התקנון המוסכם, ושיתפה פעולה עם המהלכים לרישום הבית המשותף לאורך חלקו הארי של ההליך.

כפי שהובהר לעיל, עיקר המשאבים שהושקעו בהליך נדרשו לשם הסדרת המחלוקות בין הדיירים באגף ב' – עו"ד דהן, אושמן ושנירר.

...

מטעמים אלה, עתרה הראל כי בית המשפט יורה על החזר הוצאות משפט, בהפחתת עלויות רישום הבית המשותף, וכן כי בית המשפט יפסוק לטובתה הוצאות ושכ"ט עו"ד. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובכל שהובא לפני, הגעתי לכלל מסקנה בדבר חיובם של אושמן ושנירר בהוצאות ההליך ובשכ"ט עו"ד, וכן בדבר חלוקת נטל שכ"ט עו"ד אפטרגוט ואגרת בית משפט, כפי ששולמה, במתכונת שתפורט להלן.

סוף דבר אני מחייבת את עו"ד דהן לשלם להראל סך של 4,366 ₪, בניכוי שיעור של 15% מאגרת בית המשפט, כפי ששולמה.