מחלוקת בין צדדים לאחר חתימה על הסכם

לעצם השאלה האם לאחר החתימה על ההסכם נעשו על ידי התובע עבודות ושינויים נוספים בבית, שאינם נקובים בנספח להסכם, אין מחלוקת בין הצדדים ושניהם מאשרים שכך היה.

...

טענת הנתבעים לעניין פיצוי בגין עלות דיור חלופי, המופיעה בס' 99 לסיכומיהם, מהווה הרחבת חזית אסורה באשר היא טענה המועלית לראשונה בסיכומים, ולפיכך, היא נדחית.

אם כן, על הנתבעים-התובעים שכנגד מוטל הנטל להוכיח טענות אלו בדבר תשלומי יתר ולא מצאתי כי הם עמדו בו. התוצאה האופרטיבית אני מקבלת את התביעה, באופן חלקי בלבד, ומחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 4,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד היום.

על סמך ממצאי חוו"ד המומחה מטעם בית המשפט, אני מקבלת את התביעה שכנגד, באופן חלקי בלבד, ומחייבת את הנתבע שכנגד לשלם לתובעים שכנגד סך של 39,400 ₪, בצירוף הוצאות ניהול ופיקוח בשיעור של 12%, ובצירוף מע"מ. בנסיבות העניין ובשים לב לפער בין סכומי התביעה והתביעה שכנגד לבין הסכומים שנפסקו בפסק הדין וכן להתנהלות שני הצדדים אשר נמנעו מלהביא בפני בית המשפט את מלוא הראיות שבידיהם לגבי ההתחשבנות הכספית, אין צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

עוד אין מחלוקת כי בין הצדדים היתקיים דין דברים מסוים שלאחריו חתמה הנתבעת על ההסכם.

...

יוצא אפוא, כי התובעת נותרה חייבת לתובע סך של-209,778 ₪.

אשר על כן, אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של- 209,778 ₪.

כמו כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בסכום כולל של- 6,000 ₪, וכן שכ"ט עו"ד בסך כולל של- 25,000 ₪ (כולל מע"מ).

לאחר שהצטבר חוב בסכום של כ – 450,0000 ₪, נחתם בין הצדדים בסוף שנת 2018 "הסכם מחילה" בו הסכים התובע לקבל סכום של 315,000 ₪ כולל מע"מ לסילוק כל החוב של הנתבע עד מועד חתימת ההסכם ותוך ויתור על כל תביעה או דרישה כלפיו ביחס ליתרת החוב.

המחלוקת בין הצדדים נטושה איפוא סביב נסיבות החתימה על ההסכם והמצג שהוצג בפני התובע לקראת ובזמן החתימה.

...

העובדה שהחנות של הנתבע לא נסגרה אינה מובילה למסקנה כי מלכתחילה נמסרו לתובע עובדות לא נכונות, ו'חוכמתו' של התובע אינה אלא 'חוכמה' לאחר מעשה.

לאור המקובץ, לא הוכח כי הנתבע הטעה את התובע או הציג בפניו מצג שווא, ולא נפלה בנסיבות טעות המצדיקה את ביטולו של ההסכם.

סוף דבר אני מורה על דחיית התביעה.

בהחלטה מיום 31.12.18 הורה כב' השופט י' רטנר על מינויו של רו"ח יעקב רוסו כמומחה מטעם בית המשפט, על מנת שיבדוק את מצב ההיתחשבנות בין הצדדים וכן על מנת שיבחן כל טענה אחרת במחלוקת בין הצדדים על פי כתבי הטענות.

מיד לאחר שחתם על ההסכם ועל הרשימה – פנה לקבלת ייעוץ על ידי עורך דין, ונאמר לו כי וועדת השלושה אינה יכולה לשנות את תוצאות המיכרז [ע' 29 ש' 9 ואילך].

מסקנה זו מתחזקת נוכח העובדה כי בהסכם שנחתם בין הצדדים מוסדר מנגנון לפיו התובעת מתוגמלת בגין שינויים בהקף השירותים שהעניקה לנתבעת: תוספת בגין שינויים באורך מסלול של קו נסיעה, תוספת עבור פיצול במועדי פיזור, וספת בגין זמני נסיעה או כמות תלמידים.

...

אני מקבל לפיכך את קביעת המומחה לפיה: "פתוחה הדרך בפני התובעת לדרוש ולקבל הפרשים עבור פיזורים שביצעה, מעבר לפיזורים שהוגשו בנספח לפרוטוקול של ישיבת ועדת השלושה למען הסר ספק, יצוין כי התובעת לא הציגה בפני המומחה או בכתבי הטענות הוכחה לביצוע הפיזורים שלטענתה ביצעה. התובעת כבר השתמשה בזכותה זו וב – 25.12.17 נחתם הסכם בין הצדדים בו מאושר תשלום עבור פיזורים מוכחים, גם בגין התקופה 9-12/2016". נראה לפיכך כי התובעת מיצתה את זכותה לקבל תגמולים מכוח ההסכם עבור שירותי ההסעה שהעניקה לנתבעת: בין אם מכוח דיווחים שוטפים שהעבירה לנתבעת ובין אם בדיווחים על כמות גדולה יותר של פיזורים, אשר מצאו את ביטויים בהסכם מיום 25.12.17.

סוף דבר: אני דוחה את טענות התובעת באשר לאופן שיטת החישוב המוסכמת, ומאמץ בעניין זה את טענות הנתבעת.

עוד אני מחייב את הנתבעת בתשלום שכ"ט והוצאות בסך 3,000 ₪, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

(א) העובדות שאינן במחלוקת נקודת המוצא בנוגע לעצם ההיתקשרות בהסכם המכר, אינה במחלוקת בין הצדדים – ההסכם נכרת בתיווך הנתבע, כאשר לא נכרת כל הסכם תיווך והנתבעים אף לא גבו מהתובע תשלום דמי תיווך.

המחלוקת נסובה, בין היתר, סביב השאלה מה הציגו הנתבעים לתובע במועד הסמוך לרכישת הקרקע ובסמוך לחתימתו על הסכם המכר וממה נובע הפער שבין הסכום הנקוב בהסכם המכר (70,000 ₪) לבין הסכום שהועבר למוכרת אור (290,000 ₪).

כמו כן, יפים דבריה של השופטת גלר בעיניין בדוסטוב: "בהתאם להלכה הפסוקה, ולשכל הישר, חזקה על מי שמתקשר בחתימתו על מיסמך... כי קרא והבין את תוכנם ומהותם של המסמכים עליהם חתם זאת בודאי לעניין עיקריו המסחריים של ההסכם, ובפרט סכומי התמורה והעלויות הנילוות. בנוסף לכך, התמורה הנקובה בכל אחד מההסכמים אף מצוינת במובחן ובנפרד תחת ראש פרק עצמאי במילים ובספרות ומהוה מתנאי היסוד שבהסכמים." זאת ועוד, לטענת התובע, גם לאחר החתימה על הסכם המכר לא קיבל את ההסכם לידיו, אלא רק שלוש שנים מאוחר יותר (ביום 6.6.19) ולאחר פניות והפצרות רבות בנתבעים.

...

עם זאת, וחרף כל האמור לעיל, מצאתי כי לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין חתימתו של התובע על הסכם המכר והתקשרותו בעסקה לבין המצג הכוזב שהציגו לו הנתבעים.

במישור המשפטי – אשר איננו מאפשר התנערותו של אדם ממסמכים עליהם חתם (אלא בהתקיים תנאים מסוימים ונוקשים שלא מתקיימים בענייננו) ונוכח הצהרותיו החד משמעיות של התובע במסגרת הסכם המכר, כמו גם העובדה שמדובר בהתנהלות בלתי סבירה המאיינת כל קשר סיבתי בין המצגים לפעולות שנקט התובע, מצאתי כי דין התביעה להידחות.

בנסיבות העניין ונוכח כל האמור לעיל, ובמיוחד נוכח התנהלות הנתבעים, לא מצאתי לפסוק הוצאות משפט לטובתם.