הלכה למעשה, כל שנותר הוא להכריע במחלוקת שבין התובעת לבין נתבעים 4-5, בסוגיית הליך מכירת הרכב לצד שלישי.
הוכחת הבעלות על הרכב
התובעת טוענת בתביעתה כי הרכב שהיה בבעלותה, והיה בכל העת בשימושם הבלעדי של נתבעים 1-3, נמכר לצד שלישי ע"י נתבע 5 (סוחר רכב) לאחר סילוק יתרת חוב ההלוואה של התובעת והסרת השיעבוד שרבץ על הרכב ע"י נתבעת 4, וכל זאת ללא ידיעת התובעת (וכל שכן ללא הסכמתה) וללא שקבלה לידיה סכום כלשהוא מתמורתו, לפיכך היא זכאית להפרע מכל אחד מהם במלוא שוויו.
מנגד טוען נתבע 5 כי נתבע 2 הגיע לבית עסקו לצורך מכירת הרכב, ולאחר שסוכמו תנאי העסקה, התייצב שוב למחרת נתבע 2 בבית העסק עם תעודת זהות מקורית ורישיון נהיגה מקורי של התובעת וכן טופס ייפוי כוח (מוכר) הכולל את פרטיה האישיים של התובעת וחתום על ידה, ולאחר הסרת השיעבוד על הרכב (תשלום יתרת החוב של התובעת לנתבעת 4), והעברת יתרת התמורה המוסכמת לידי נתבע 2), בוצעה בסניף הדואר העברת בעלות ברכב על שם צד ג'.
לטעמי, בנסיבות תיק דנן, קיימת חזקה שבדין שאם בוצע הליך העברת בעלות בדואר/משרד הרשוי משם התובעת (הבעלים הרשום) על שם צד ג' (קונה הרכב), הדבר נעשה באופן תקין ועפ"י הנהלים המחייבים התייצבות פיזית של המוכר עם תעודת זהות מקורית שלו (וכנ"ל לגבי הקונה), או לחלופין, כפי המקרה דנן, התייצבות פיזית של מיופה הכוח מטעם המוכר עם הצגת ייפוי כוח מקורי חתום ע"י המוכר ותעודות זהות מקוריות של המוכר ומיופה הכוח, כתנאי לבצוע הפעולה של העברת הבעלות ברכב.
...
אוסיף ואציין כי בעניין זה, מקובלת עלי טענת נתבעת 4 כי השעבוד על הרכב נועד להגן עליה ולא על התובעת, שכן מלכתחילה השעבוד נעשה על מנת להבטיח שבמקרה והלווה לא יוכל לעמוד בתשלומים השוטפים של ההלוואה כסדרם, יוכל המלווה לגבות את יתרת החוב כלפיו באמצעות מימוש הנכס הממושכן עצמו (מימוש הבטוחה).
סוף דבר
מכל האמור לעיל נחה דעתי לדחות את התביעה נגד הנתבעים 4 – 5, וכך אני מורה.
התובעת תשלם לכל אחד מהנתבעים 4- 5 הוצאות משפט בסך 2,500 ₪ תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.