חיפוש במאגר משפטי, ניתוח מסמכים וכתיבת כתבי טענות ב-AI
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

מחלוקת בדבר גובה דמי שימוש בגין בנייה ללא היתר

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בשלום באר שבע נפסק כדקלמן:

בניה ללא היתר כחלק מטענת הפלישה שהעלתה התובעת נטען על ידה כי הנתבעים והנתבעת 3 הקימו במקרקעין מבנים וסככות ללא היתר (מבנה בשטח של 93.90 מ"ר, סככה בגודל 28.33 מ"ר, גדר ושער).
לטענת הנתבע 1 הסיבה למחיקת כתב האישום הייתה שעלה בדיון כי לא הייתה לו כל נגיעה לנכס בשנים נושא כתב האישום ולא הוא ביצע את עבירות הבניה המפורטות בו. בגזר הדין שניתן בתיק חע"מ 10178-06 נקבע כי מר טוני קרספו הנו האחראי לעבירות הבניה בשנים נושא כתב האישום בנכס שבבעלות הנתבעת 2 ובנכס הצמוד לו, וכי הוא זה אשר עשה בו שימוש ובנה בו. יתרה מכן, הנתבעים מוסיפים כי בכתב האישום נקבע כי על מר קרסו להתאים את הבנוי במקרקעין להיתרים הקיימים והוא אכן עשה זאת כך שהנכס נמכר לנתבעת 2 כאשר כל הבנוי עליו הוא בהתאם לדין ולהיתרים ומאז רכישתו, לא נעשתה בו כל פעולה בלתי חוקית.
סוגיה זו הייתה יכולה להיות רלוואנטית אילו הטענה בדבר גובה דמי השמוש הראויים הייתה נשענת על חוות דעת שמאית, אך זה אינו המצב בעניינינו.
כפי שיפורט בהמשך, מאחר שדמי השמוש שתובעת התובעת אינם מבוססים על חוות דעת שמאית, אלא על דמי השכירות ששילמה הנתבעת 3 בפועל לנתבעים, ההכרעה במחלוקת זו אינה רבת חשיבות.
בעיניין זה אפנה לפסק הדין רע"א 6713/15 מפעלי תחנות בע"מ נ' מדינת ישראל (נבו 23.12.2015) שם קבע בית המשפט העליון כי: "בעניינינו, עיון בכתב התביעה מעלה כי הסעד הכספי נתבע בה במפורש. התביעה הוגדרה מלכתחילה כתביעה כספית, וכפי שצוטט לעיל, סעיף 60 לכתב התביעה דורש "ברחל בתך הקטנה" את תשלום דמי השמוש בגין התקופה שממועד הגשת התביעה ועד לפינוי השטח בפועל.
...
נמצאנו למדים, כי עתירה להצהרה על זכות אין כאן, דרישה לתשלום אופרטיבי – יש ויש.
סוף דבר הנתבעים 1-2 ישלמו לתובעת סך של 419,000 ₪.
כל הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין התביעה הכספית כנגד הנתבעת 3 נדחית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בשלום נצרת נפסק כדקלמן:

משמוטל הנטל על מירב בהיותה המוכרת, להוכיח כי הקונה ידע על אי-ההתאמה, המנעותה מלזמן לעדות את עוה"ד סבג בשאלה מהותית זו שבמחלוקת, מקימה חזקה שלפיה, אם היה עוה"ד סבג עומד לחקירה נגדית, היה הדבר פועל לחובתה (עא 9656/05 שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ (פורסם במאגרים, 2008).
יש לקבוע איפוא, כי הוועדה המקומית נתנה לתובע היתר בניה לא-חוקי, לא בהסתמך על מידע בטופס אישור הזכויות, ולא בשל טעות בדבר המצב התיכנוני במיגרש, שהיה ידוע לה כדבעי, אלא בנגוד למידע המלא שהיה מונח לפניה, שממנו היתעלמה במפגיע.
מקרה דומה לענייננו נדון בע"א 4079/05 הוועדה המקומית לתיכנון ובניה – שומרון נ' מעונה חברה לבניין בע"מ (פורסם בנבו, 11.11.2010), (להלן - מעונה) שם דן בית המשפט בשאלת זכותו לפצויי נזיקין, של מי שקבל מהוועדה המקומית היתר בניה לא-חוקי ותבע את הוועדה בגין נזקים שנגרמו לו עקב צו הפסקה שפוטי בשל בניה לא-חוקית.
משלא הוגשה כל ראיה בעיניין זה ומשאישר בעדותו כי הוא פנסיונר ואינו עובד (עמ' 21, ש' 15-16), משמע שלא נגרמו לו הפסדים מסוג זה. הפסד דמי שכירות כתוצאה מהקטנת שטח הבניה – התובע טען כי תיכנן את המבנה שאמור היה לשמש כיחידות אירוח להשכרה, ובגין הקטנת שטח הבניה הפסיד דמי שכירות של המבנה בסך של 100,000 ₪ (שנאמד לפי שטח המבנה על פי הזכויות בתב"ע).
ראשית, משום שדמי השמוש מהוים נגזרת של שווי הנכס, שפחת לנוכח פחיתת שווי הנכס.
ואולם, מאחר שבית לוי ניבנה בסטייה מהיתר הבניה שניתן לו, הגדילה הסטייה את הסתר הראיה וחסימת מעבר האויר מהממ"ד ובמקצת מחדר שינה הורים שבקומת הכניסה (לקומה העליונה לא נגרם כל הסתר, מאחר שהיא גבוהה משיא הגג של בית לוי), שיעור פחיתת ערך הנכס של אלקריף בגין סטיה זו עומד על 33,000 ₪ (כ-2% משווי ביתם של אלקריף), פיצוי שאלקריף יהיו זכאים לקבל, אם לוי לא יבצע את התאמת המבנה לפי החלטת הועדה המקומית.
...
(5) התביעה נגד עירית קריית שמונה נדחית.
(6) ההודעה של אלקריף נגד הצדדים השלישיים, נדחית ללא צו להוצאות.
התביעה שכנגד מתקבלת חלקית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

טענות הנתבעים הנתבעים 1-2: לא מתקיימת יריבות בין התובעים לבין הנתבעים 1-2 שהנם הם בניה של מרים, ואינם בעלי זכות כלשהיא במשק; התובע 2 לא מחזיק בעילת תביעה, שכן לא היתקשר באופן אישי עם הנתבעים ולא השקיע כספים כלשהם באופן אישי בגין ההיתקשרות והבנייה במשק; לתובעת 1 לא עומדת עילת תביעה מאחר ושימשה כצנור בלבד להעברת כספי תורמים מהקהילה החלבית, שיועדו להקמת הישיבה.
למרות זאת, בפועל, התובעים קיימו פעילות השכרה של המבנים לצורכי אירוח בסופי שבוע וחופשות לצדדים שלישיים תוך נטילת התקבולים מפעילות זו לכיסם; משכך, לא רק שלא עומדת לתובעים זכות כלשהיא להשבת השקעותיהם מהנתבעים, אלא שמשפחת צוברי היא הזכאית לתשלום דמי שימוש מהתובעים בנוגע לפעילות ההשכרה הנ"ל; בנסיבות בהן תוך כדי ההליך התובעים פינו והשיבו לידיהם את המבנים שהוצבו במשק, אין מקום לדרישה כלשהיא, כספית או אחרת, בנוגע למבנים אלו; לא הוגשה חוות דעת בעיניין גובה דמי השמוש הנתבעים בגין פעילות ההשכרה בשבתות, ואף מטעם זה יש לדחות הסעד הנתבע; פעילות השכרת המבנים על ידי שמואל היתקיימה במשך תקופה מוגבלת ולצורך כסוי עלויות ההפעלה השוטפת של הישיבה בשטח המשק; לא עומדת לתובעים זכות לקבלת סעד של מתן חשבונות, מקום בו לא הוכח קיומה של מערכת יחסים מיוחדת בין הצדדים, אשר אינם שותפים או בעלי זכות בעלות משותפת כלשהיא; שמואל לא ניהל חשבונות כלשהם בהקשר לפעילות ההשכרה המצומצמת הנ"ל, כך שממילא אין בידיו מסמכים או חשבונות כלשהם אשר ניתן למסרם גם לו יינתן צו בעיניין; אף לו יפסק חיוב כספי כלשהוא לטובת התובעים, יש לקזז כנגדו את נזקיה של מישפחת צוברי מהתנהלות התובעים, בגין רכיבי נזק שונים.
הוראת סעיף ט' מתייחסת, כאמור, לאפשרות לפיה ההיתקשרות תיקטע ולא תצא אל הפועל - "באם ח"ו הדברים הנ"ל לא יקוימו מסיבות כלשהם, והישיבה תצטרך לעבור למקום אחר...". ואולם, אין חולק, כי בפועל תנאי חוזי זה הנוגע לקטיעה אפשרית של הפעילות לא היתקיים, באשר למרות שאישורים כדין לבניה ולפעילות הישיבה לא הושגו בשום שלב, הרי שהישיבה המתוכננת הוקמה גם הוקמה, פעלה בבית המשפחה ובהמשך בכלל במיתחם המוסכם ואף התרחבה באופן משמעותי, וכל זאת במשך כעשר שנים ותוך שימוש והנאה מהשקעות התובעים, הן אלו בבית המשפחה והן בהמשך מההשקעות במיתחם כולו.
בעיניין אחרון זה הנוגע לתוספות הבניה בבית המגורים, מובהר עוד, כי כמבואר להלן, למרות העדויות בדבר תוספת החדרים שהוקמה, ללא היתר, בגג הבית, הרי שאף לא הוצגה תשתית ראייתית מספקת בדבר השבחה ממשית של בית המגורים אשר נותר בידי משפ' צוברי לאחר עזיבת התובעים, ולכן, אף מטעם זה, אשר יבואר להלן, התובעים אינם זכאים אף להשבתם של סכומים כלשהם בגין השינויים בבית המגורים.
המחלוקת בין הצדדים בשאלת האחריות להשגת האישורים שמעולם לא הושגו, אינה מעלה או מורידה דבר לטעמי, מקום בו שני הצדדים שתפו פעולה, כל אחד מטעמיו ולקידום רצונותיו, ואיפשרו בהתנהלותם והתנהגותם הנמשכים את אותה פעילות.
...
אם כן, מניתוח העדויות הנ"ל לצד ניתוח הראיות והעובדה כי התביעה לא הציגה מסמך ברור ממנו עולה כי היא רכשה את הטלפון הנייד עצמו, אני קובעת כי יש לדחות אף את עילת התביעה הנוגעת לנטילת המכשיר הסלולרי עצמו.
בנוסף לדברים האמורים לעיל, אני סבורה כי טעם נוסף, ומשמעותי, לדחיית עילת התביעה הנוגעת למכשיר הטלפון הנייד נעוץ במישור הוכחת הנזק.
סיכום נוכח כל האמור לעיל, תוצאת ההליך הינה כי התביעה נדחית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום קריות נפסק כדקלמן:

לאחר שהנתבע לא הגיש את המדידה כאמור ובחלוף המועדים השונים שניתנו לו לעשות כן, קבע המותב הקודם שטיפל בתיק , ביום 25.5.20 מועד נוסף ואחרון להגשת המדידה שלאחריה לא תותר עוד הגשתה וכן, ימונה שמאי שאינו מודד לצורך הערכת שווי דמי השמוש.
הצדדים חלוקים בשאלת גובה דמי השמוש הראויים ברם במקרה זה מינה בית המשפט מומחה מטעמו יחד עם זאת לצד המחלוקת בדבר גובה דמי השמוש הראויים נמצא כי הצדדים חלוקים בשאלת גודל השטח המוחזק על ידי הנתבע.
לפיכך, לנתבע אין כל ראיה המעידה על הסכמה מפורשת של התובעת או מי מטעמה להחזקת עדר הפרות ו/או לבניית המבנים המשמשים כרפתות .
...
לאור האמור לעיל, התביעה מתקבלת ואני מורה לנתבע : לסלק ידו מן המקרקעין וזאת תוך 45 יום מהיום.
הנתבע ישלם לתובעת סך של 58204 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 2.6.21 ועד לתשלום בפועל.
כמו ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט בסך של 10,000 ₪ וזאת בתוך 30 יום מהיום.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

כמתואר בתביעה, המחלוקת בין הצדדים נתגלעה בעקבות שינוי יעוד שאושר בחלק ממקרקעי המשבצת של האגודה, בעקבות אישורה של תכנית שד/160 שעניינה הליכי בינוי ופיתוח של איזור תעשייה בנימין.
התובעים חייבים לשלם לאגודה את דמי השמוש החורג בגין השימושים החורגים ו/או הבניה ללא היתר שעשו בנגוד להוראות רמ"י ושקוזזו לאגודה מתקבולי הסכם ההשבה.
הקביעה של גובה דמי השמוש הראויים וההוצאה לפועל של הקזוז, מבוצעים כולם על ידיה (רמ"י), משל היא אינה מכירה את מערכת בתי המשפט במדינת ישראל, וכאילו מעולם לא ניתן פסק דין בשונה מקביעת שמאי מטעמה (סעיף 27 בכתב ההגנה, ראו גם סעיף 35 בסיכומי האגודה).
הטענות בעיניין הליכים משפטיים נגד התובעים 1 – 3 והטענה לעשיית עושר איני מיתעלם מכך שנגד חלק מן התובעים התנהלו או מתנהלים הליכים משפטיים, אולם לא נטען וממילא לא הוכח בפני כי הקזוז בוצע בגין אותן השנים בגינן התנהלו ההליכים, ובגין אותם "דמי השמוש" אשר קוזזו, ומכל מקום הקזוז בוצע מבלי שנתבררו הדברים כדין.
...
ראשית, שכן כפי שטענו התובעים, אכן יש בטענה הרחבת חזית אסורה; ושנית דינה להידחות לגופה, שעה שכאמור, לא נערך כל בירור בדבר היקף השימושים הנטענים ושוויים, וכלל לא ברור אם היו מחוייבים בהם התובעים.
אם כן, ובסיכום הדברים, סבורני כי האגודה פעלה שלא כדין, ודין סעדי התביעה להתקבל (סעיף 29 לכתב התביעה המתוקן), במובן שהחלטות האגודה (באמצעות האסיפה הכללית והועד) לחייב את כרטסות התובעים בגין הקיזוז שביצעה רמ"י בטלות, ועל האגודה למחוק את החוב מכרטסות התובעים.
סיכום לנוכח כל האמור, התביעה מתקבלת.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו