מחלה נפשית כתוצאה משירות צבאי: זכויות ותביעות

בשנת 2005, לאחר שיחרורו מצה"ל, אושפז המערער בכפיה במרכז לבריאות הנפש באר יעקב ואובחן כסובל מסכיזופרניה.

המחלה פרצה בסמוך לאחר שהשתחרר מצה"ל. כפי שתואר לעיל, מאז שהגיש את התביעה להכרה בזכות בשנת 2006, נאלץ המערער לנהל הליכים רבים מול המשיב, באופן שכעשור לאחר הגשת התביעה הוכר כנכה צה"ל אשר מחלתו נגרמה תוך ועקב השרות הצבאי.

נדמה כי לא יהיה מי שיחלוק על כך כי מדובר בפרק זמן ארוך מאוד, ארוך מידי, במהלכו נאלץ המערער, מי שנפשו נפגעה כתוצאה מהשרות הצבאי, להלחם על הכרתו וזכויותיו.

...

לכן, וככלל, בקשות לתשלום תגמול נצרך באופן רטרואקטיבי נדחות בשל הקושי להתחקות אחר מצבו התפקודי של הנכה שנים אחורה ולקבוע כי אמנם בכל התקופה הרלוונטית, ואפילו חלקה, התמלאו התנאים לתשלום תגמול נצרך (ראו רעא 7654/19 פלוני לעיל).

סיכומם של דברים, ולמרות התחושה הקשה עימה נותרנו בבואנו להכריע בערעור זה נוכח התקופה הארוכה בה התברר עניינו של המערער לפני המשיב ובערכאות השונות, לא מצאנו לקבל את טענות המערער ולכן אנו דוחים את הערעור, בכפוף לאמור בסעיף 27 לעיל.

בנסיבות העניין, לא מצאנו לעשות צו להוצאות.

לטענתו, בחודש 8/2019 הוכר כנכה, כתוצאה ממחלת נפש, בשיעור של 100% , דרגת אי כושר ונכות 22 .

קביעת כב' השופט עמית שכדי שההסכם יחייב את הקטין, עליו להיות נידון בדיון נפרד לעניין מזונות הקטין בלבד, רוככה עם השנים והתפתחה הגישה המהותית, לפיה גם אם לא הוקדש דיון נפרד לעניין הקטין ומזונותיו, אך באופן מהותי נבחנה טובתו, אין לקטין זכות תביעה עצמאית.

בתקופת השרות הצבאי הסדיר או השרות הלאומי, יעמדו דמי המזונות על 1/3 משיעורם הקודם.

...

מזונות אלה הוסכמו בשנת נוכח האמור לעיל אני קובעת כי עת הסכימו הצדדים על גובה מזונות הקטין לא נשקלה טובתו של הקטין ולכן קיימת לקטין היום זכות לתבוע את מזונותיו.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בהיעדר כל ראיה מצד התובעת להוכחת צרכי הקטין, ובשים לב לזהירות הרבה בה מחויב בית המשפט לנהוג בקביעת מזונות קטין אני מעמידה את מזונות הקטין כולל מדור על סך 1,700 ₪ וזאת בהתאם לכך שהתרשמתי כי רמת החיים של שני הוריו, המתקיימים בעיקר מקצבאות וזכאים למגורים בעלות סמלית היא על הצד הנמוך.

נוכח העובדה כי הקטין כבר בן 10 , ועל שני הוריו לשאת במזונותיו לפי הבע"מ, אני קובעת כי חלקו של האב במזונות הקטין ובמדורו הוא 1,258 ₪.

כתיבת תביעה לקבלת זכות נכות מחלה.

בסעיף 5 לפרוטוקול הועדה, בפרק "החלטת הוועדה ונימוקיה" צוין: "הועדה קובעת 40% לפי סעיף ביניים 34א(ד), מחצית ע"ח השרות, לצמיתות". ביום 18/6/18 שלח הממונה על הועדה לתובע מכתב הנושא כותרת: יעקובי מוטי – ועדה רפואית מחוזית – דיון נוסף ובו הודיע על החלטתו "להחזיר את תיקו של מרשיך לועדה הרפואית לדיון נוסף. להלן הערותיי שהועברו לועדה הרפואית ... ... ... הזכאי הוכר ע"י קצין התגמולים על נכות PTSD – המהוה חלק מנכות נפשית כוללת ... ... על הוועדה לקבוע רק את דרגת נכותו PTSD כגרימה... הנך רשאי להופיע בפני הועדה הרפואית ולטעון את טענותיך". הועדה היתכנסה ביום 25/7/18 וכעולה מהפרוטוקול, בפרק "החלטות הוועדה ונימוקיה" נקבע: "הועדה קובעת 40% לפי סעיף ביניים 34 א ד לצמיתות. מתוכם מחצית, 20% על האירועים טראומטיים שעבר בצבא ו-20% נוספים קשורים למצבי דחק משפחתיים ולאישיותו של הנבדק". ביום 17/10/18 היתקיימה הועדה הרפואית השלישית – אשר אין מחלוקת שהתובע כבר לא ייצג בה את הנתבע – ובסיומה, קבעה הוועדה: "נכות בגין PTSD בשיעור של 40% (ביניים)". לאחר הועדה השלישית, ביום 3/12/18, נשלח לנתבע מכתב בנוסח כדלקמן: "הריני מתכבד להודיעך כי הוועדה הרפואית בישיבתה בתאריך 6.6.2018, 25.7.18 ו-17.10.18 קבעה את דרגת נכותך ל-40% לפי פירוט הבא: , תיאור הפגימה PTSD אחוז 40%. דרגת נכות זו תשאר בתקופה מתאריך 2.11.2015 תאריך הגשת בקשה ועד הבדיקה החוזרת שנקבעה לחודש 10/2020 אליה תוזמן על ידנו...". אם כן, אין מחלוקת שהנתבע זומן לשלש וועדות רפואיות: ביום 6/6/18, ביום 25/7/18 וביום 17/10/18 – נתון שכשלעצמו אינו עולה בקנה אחד עם טענת התובע שדרגת נכותו של הנתבע נקבעה כבר בועדה הראשונה.

על מנת ליישב את התמיהה הסביר התובע: "התיק עצמו היה אמור להסתיים באותה וועדה, והתיק הגיע לאחראי על הועדות, וקיבלנו מכתב כזה שבא ואומר לועדה הרפואית לא, אני מבקש להעמיד אותו בפני וועדה נוספת לאור ההערות של הממונה על הועדות הרפואיות במשרד הבטחון, הוא החזיר את התיק לועדה. כל וועדה שנגמרת יש לה ביקורת ואם לממונה יש הערות או שאלות הוא מחזיר את התיק לועדה נוספת. גם הועדה הנוספת בה הופעתי הותירה את האחוזים". במילים אחרות, התובע מאשר שפרוטוקול הועדה – גם אם נקבעו בו מפורשות אחוזי נכות צמיתה (במקרה של הנתבע - 20% נכות כתוצאה מהשרות הצבאי) – אינו מהוה סוף פסוק והוא חשוף לבקורת והחלטה של גוף נוסף.

...

העולה מן המקובץ הוא שדין דרישת התובע לתשלום שכר טרחה נוסף בגין קביעת אחוזי נכות אשר נקבעו לאחר סיום הייצוג להידחות, וכך אני מורה.

יצוין כי העירעור שלפנינו מקורו בהחלטת וועדת הערעורים בתיק ע"נ 40376-04-16 שעסקה בתביעה להכרה בזכויות לפי חוק הנכים במחלת הכליות שבה לקה המערער.

להלן כמה פרטים עובדתיים אודות המערער המערער יליד שנת 1971 (הוא כיום כבן 52 כיום); המערער התגייס בתאריך 4.10.89 ; המערער עבר טרונות בבה"ד 4 וכן עבר קורס הכשרה בתכנות מחשבים ושובץ ב-5/1990 כמתכנת מחשבים ביחידת מודיעין בגלילות; המערער גויס בפרופיל 65 בשל אסטמה; הפרופיל הרפואי שלו הורד ל-45 ובהמשך ל-31; המערער סיים שירות סדיר והתגייס לשירות קבע עד 1.10.1995; המערער סבל מאסטמה מגיל 10 וטופל בונטולין ויש דיווח שמגיל 18 עישן בין 1/2 חפיסה לחפיסה שלמה של סיגריות בכל יום; ההליך בתיק ע"נ 40376-04-16 והקשר שלו לערעור שלפנינו במהלך שרותו הצבאי המערער חלה במחלת כליות והגיש בגין מחלה זו תביעה להכרה כנכה לפי חוק הנכים בשל מחלת הכליות וזאת במסגרת הליך שהיה בתיק ע"נ 40376-04-16; באותו תיק קבעה הועדה, בין היתר, כדלהלן: "אין מקום לקפנדרייה ולדילוג על הליכים רלוואנטיים. יש לידון קודם כל בשאלה האם הייתה החמרה של מחלת האסטמה של המערער כתוצאה מתנאי השרות הצבאי ורק לאחר מכן לידון בשאלה האם החמרה זו גרמה להיתלקחות המחלה הכלייתית" וועדת הערעורים הבהירה מדוע יש לידון קודם כל בשאלת ההחמרה במחלת האסטמה וכך כתבה: "...ייאמר שיש חשיבות רבה לכך שיוחלט בשאלת ההחמרה במחלת האסטמה כתוצאה מתנאי השרות בטרם הדיון בשאלה אם ההחמרה במחלת האסטמה כתוצאה מתנאי השרות הצבאי, בטרם הדיון בשאלה אם ההחמרה במחלת האסטמה גרמה למחלה הכלייתית, מפני שלדאבון הלב, מאז המחלה הכלייתית ...המערער עבר השתלת כליה והתפתחו אחרי ההשתלה סיבוכים שונים שכוללים אי ספיקת לב, APLA, סוכרת, השמנה פתולוגית. כך שיש לפנינו מצב פוטנציאלי בו תופיע טענה שהסיבוכים השונים זוהי נכות מוסבת מהשתלת הכליה שנבעה מהמחלה הכלייתית שגרמה לה ההחמרה במחלת האסטמה ולאחר מכן להזקק לערעור דנן שהמחלה הכלייתית מקורה בהחמרה במחלת האסטמה". בהליך הנ"ל קבעה הועדה את הנושאים שעל המשיב לברר לעניין ההחמרה במחלת האסטמה (ולמעשה אלו הנושאים שיובהרו במסגרת העירעור דנן): "במסגרת הדיון בטענת ההחמרה במחלת האסטמה, יהיה על המשיב לברר את טענות המערער לפיהן שירת במקום בו היה איוורור לקוי ומועט, חשיפה לאסבסט, שירות בסביבה מקוררת בטמפרטורות נמוכות ולחץ נפשי, והאם אלו הובילו להחמרת מחלת האסטמה ממנה סבל בטרם השרות; או שמא החמרת מחלת האסטמה ככל שהייתה החמרה כזו לא נגרמה כחלק מהתפתחות המחלה. לאחר מכן יקוים הדיון בעירעור זה שאמור לברר האם מחלת הכליות שבה לקה המערער נבעה מההחמרה במחלת האסטמה". חוות הדעת של המומחים מטעם כ"א מהצדדים במסגרת ההליך דנן נכתבו ע"י פרופ' קיויתי, המומחה מטעם המשיב 3 חוות דעת רפואיות כדלהלן: בחוות הדעת הראשונה מיום 21.1.20 כתב כך: "לא ניתן לשלול החמרה קלה שארעה בתחילה לאחר שהחל עבודתו. אך בהסתמך על מצב ריאתו כיום לא נראה כי מצבו המשיך להחמיר, ואף לא נזקק לטפול יום יומי במשאפים שיכלו להצביע על מצב אסטמה קשה ולא יציב. אי לכך ממליץ על החמרה קלה באסטמה עם 20% ממה שייקבע יהיה על חשבון השרות". בחוות דעתו השנייה מיום 1.9.20 לאחר שפירט את מחלותיו של המערער שפרט למחלת הכליות כוללים אי ספיקת לב, APLA, סוכרת הוא כתב כך: "איני קושר בין מחלות אלו מלבד העובדה שייתכן וקיים רקע גנטי שייתכן והיה אחראי לכל. בל נשכח כי מר ט' גם עישן. מה שיכול להחמיר מחלות דרכי הנשימה, מחלות כלי דם ועוד. אין לנו דרך להעריך מה הייתה מידת התרומה של העישון למחלות אלו, אך בהחלט תרומתה מוכרת ואין עליה עוררין......". בהמשך הוא שוב מצטט חלק מקביעתו המופיעה בהחלטתו הראשונה שהוזכרת בס"ק א' דלעיל, והוא מסיים בהמלצה אחרת במילים "אי לכך איני ממליץ לתת לו אחוזי נכות על החמרה או שינוי במצב הנשימתי". בהמשך, כתב המומחה מטעם המשיב מיסמך שכותרתו "מענה לשאלה על שינוי בחוות דעתי מיום 1.9.20" וכך כתב באותו מיסמך: "אציין כי בשתי חוות הדעת הדגשתי והבהרתי כי ייתכן והייתה החמרה קלה בפעילות מחלת האסטמה שארעה בתחילה לאחר שהחל עבודתו. יחד עם זאת, בהסתמך על מצב ריאתו כיום, לא מדובר היה בהתדרדרות שהשאירה עקבות. כלומר לא היה שינוי או ירידה בתיפקוד הנשימתי וכן המשיכה האסטמה להיות קלה בלבד. על כן הגעתי למסקנה כי מחלת הריאה הנה קלה, וגם אם הייתה החמרה קלה וחולפת, לא נראה לי כי מומלצת במקרה שלו אחוז נכות שכן האסטמה לא הוסיפה או החמירה את הנכות. לגבי היתייחסות לאיוורור, סביבה מקוררת ולחץ נפשי-ייתכן וכל אלה היו אחראים להחמרה הקלה ששוב לא השאירה בהמשך סימנים כלשהם. כלומר מצבים אלו לא היו כה חזקים ומשמעותיים בכדי להשפיע על מהלך מחלתו, כך שמחלתו נשארה קלה ומגיבה היטב לטפול. למעשה כל חולה אסמטי חווה בשינויים, בין קלים לקשים יותר וזה מהלך מקובל כחלק מהתנודות הטבעיות של המחלה הכרונית. במקרה של מר ט' לא נמצאה כל עדות לשינוי במצב האסטמה. בסיכום: מחלת האסטמה נשארה קלה ומגיבה היטב לטפול, כך שתנאי השטח (איוורור, תנאי שטח ומצבו הנפשי) לא גרמו להתדרדרות משמעותית". חוות הדעת מיום 20.6.21 של פרופ' אורן פרוכטר, המומחה מטעם המערער: פרופ' פרוכטר מציין בחוות דעתו מספר גורמים שידועים כגורמים להחמרה במחלת האסטמה: "זיהומים חוזרים בדרכי בדרכי הנשימה העליונות כגון זיהומים ויראליים שידועים כגורמים להחמרה של האסטמה"; "חשיפה לתנאי קור ידועה כגורמת להחמרה במחלת האסטמה. קור ובייחוד קור באויר יבש ללא לחות מהוה טריגר ידוע לתהליך דלקתי ושיחרור מדיטורים (מתווכים דלקתיים) המביאים להחמרה ידועה במחלת אסטמה קיימת. במקרה הנוכחי מדובר בחולה שנחשף בצורה אינטנסיבית יום יומית ממושכת לתנאי קור יבש"; "בנוסף, אותו חולה נחשף לחומרים מגרי דרכי אויר שנוצרו בשל שריפה של חומרים במשרפה-עשן ותוצרי בעירה משמעותית ביותר ולולא אותן חשיפות במהלך השרות הייתה צפויה להשאר שקטה לאורך השנים"; בהמשך קשר פרופ' פרוכטר בין מחלת האסטמה למחלת הכליות (וזה אינו הנושא בעירעור שלפנינו).

...

הערעור שלפנינו הוא על החלטת המשיב מיום 29.10.2020 בה קבע המשיב כדלהלן: "בקשתך נדחית, לאחר שהגעתי למסקנה כי ההחמרה הקלה במחלת האסטמה סמוך לגיוסך חלפה מבלי להותיר נכות הקשורה בתנאי השירות. החלטתי התקבלה על בסיס החומר העובדתי והרפואי שעמד בפניי ולרבות חוות הדעת מיום 1.9.20 ד"ר פרופ' קיוויתי. אין בכך כדי לאשר את הטענות העובדתיות שהועלו על ידך". יצוין כי קדמה להחלטה הנ"ל החלטת המשיב מיום 17.3.20 בה קבע המשיב כדלהלן: "הנני להודיעך כי בקשתך נדחית, לאחר שהגעתי למסקנה, כי לא הוכח קשר סיבתי בין תנאי שירותך לבין מחלת האסטמה. החלטתי התקבלה על בסיס החומר העובדתי והרפואי שעמד בפניי ולרבות חוות הדעת מיום 21.1.20 של פרופ' קיויתי, שקבע כי לא נראה שמצבך החמיר עקב תנאי השירות אם כי לא ניתן לשלול זאת. יובהר כי עפ"י הפסיקה ניתן להכיר בקשר סיבתי רק אם הקשר הסיבתי מוכח ברמה של 'מתקבל מאד על הדעת' ולכן לא ניתן להכיר בבקשתך על בסיס חוות הדעת הרפואית האמורה. יחד עם זאת ולמען הסר ספק, בדעתי לבקש מהמומחה הבהרות לחוות דעתו, וככל שיחול שינוי במסקנתו, נודיעך דבר. יובהר כי אין באמור בהחלטה זו כדי לאשר את הטענות העובדתיות שהועלו על ידך באשר לתנאי שירותך" .

להלן כמה פרטים עובדתיים אודות המערער המערער יליד שנת 1971 (הוא כיום כבן 52 כיום); המערער התגייס בתאריך 4.10.89 ; המערער עבר טירונות בבה"ד 4 וכן עבר קורס הכשרה בתכנות מחשבים ושובץ ב-5/1990 כמתכנת מחשבים ביחידת מודיעין בגלילות; המערער גויס בפרופיל 65 בשל אסטמה; הפרופיל הרפואי שלו הורד ל-45 ובהמשך ל-31; המערער סיים שירות סדיר והתגייס לשירות קבע עד 1.10.1995; המערער סבל מאסטמה מגיל 10 וטופל בונטולין ויש דיווח שמגיל 18 עישן בין 1/2 חפיסה לחפיסה שלמה של סיגריות בכל יום; ההליך בתיק ע"נ 40376-04-16 והקשר שלו לערעור שלפנינו במהלך שירותו הצבאי המערער חלה במחלת כליות והגיש בגין מחלה זו תביעה להכרה כנכה לפי חוק הנכים בשל מחלת הכליות וזאת במסגרת הליך שהיה בתיק ע"נ 40376-04-16; באותו תיק קבעה הוועדה, בין היתר, כדלהלן: "אין מקום לקפנדרייה ולדילוג על הליכים רלוונטיים. יש לדון קודם כל בשאלה האם הייתה החמרה של מחלת האסטמה של המערער כתוצאה מתנאי השירות הצבאי ורק לאחר מכן לדון בשאלה האם החמרה זו גרמה להתלקחות המחלה הכלייתית" וועדת הערעורים הבהירה מדוע יש לדון קודם כל בשאלת ההחמרה במחלת האסטמה וכך כתבה: "...ייאמר שיש חשיבות רבה לכך שיוחלט בשאלת ההחמרה במחלת האסטמה כתוצאה מתנאי השירות בטרם הדיון בשאלה אם ההחמרה במחלת האסטמה כתוצאה מתנאי השירות הצבאי, בטרם הדיון בשאלה אם ההחמרה במחלת האסטמה גרמה למחלה הכלייתית, מפני שלדאבון הלב, מאז המחלה הכלייתית ...המערער עבר השתלת כליה והתפתחו אחרי ההשתלה סיבוכים שונים שכוללים אי ספיקת לב, APLA, סוכרת, השמנה פתולוגית. כך שיש לפנינו מצב פוטנציאלי בו תופיע טענה שהסיבוכים השונים זוהי נכות מוסבת מהשתלת הכליה שנבעה מהמחלה הכלייתית שגרמה לה ההחמרה במחלת האסטמה ולאחר מכן להיזקק לערעור דנן שהמחלה הכלייתית מקורה בהחמרה במחלת האסטמה". בהליך הנ"ל קבעה הוועדה את הנושאים שעל המשיב לברר לעניין ההחמרה במחלת האסטמה (ולמעשה אלו הנושאים שיובהרו במסגרת הערעור דנן): "במסגרת הדיון בטענת ההחמרה במחלת האסטמה, יהיה על המשיב לברר את טענות המערער לפיהן שירת במקום בו היה אוורור לקוי ומועט, חשיפה לאסבסט, שירות בסביבה מקוררת בטמפרטורות נמוכות ולחץ נפשי, והאם אלו הובילו להחמרת מחלת האסטמה ממנה סבל בטרם השירות; או שמא החמרת מחלת האסטמה ככל שהייתה החמרה כזו לא נגרמה כחלק מהתפתחות המחלה. לאחר מכן יקוים הדיון בערעור זה שאמור לברר האם מחלת הכליות שבה לקה המערער נבעה מההחמרה במחלת האסטמה". חוות הדעת של המומחים מטעם כ"א מהצדדים במסגרת ההליך דנן נכתבו ע"י פרופ' קיויתי, המומחה מטעם המשיב 3 חוות דעת רפואיות כדלהלן: בחוות הדעת הראשונה מיום 21.1.20 כתב כך: "לא ניתן לשלול החמרה קלה שאירעה בתחילה לאחר שהחל עבודתו. אך בהסתמך על מצב ריאתו כיום לא נראה כי מצבו המשיך להחמיר, ואף לא נזקק לטיפול יום יומי במשאפים שיכלו להצביע על מצב אסטמה קשה ולא יציב. אי לכך ממליץ על החמרה קלה באסטמה עם 20% ממה שייקבע יהיה על חשבון השירות". בחוות דעתו השנייה מיום 1.9.20 לאחר שפירט את מחלותיו של המערער שפרט למחלת הכליות כוללים אי ספיקת לב, APLA, סוכרת הוא כתב כך: "איני קושר בין מחלות אלו מלבד העובדה שייתכן וקיים רקע גנטי שייתכן והיה אחראי לכל. בל נשכח כי מר ט' גם עישן. מה שיכול להחמיר מחלות דרכי הנשימה, מחלות כלי דם ועוד. אין לנו דרך להעריך מה הייתה מידת התרומה של העישון למחלות אלו, אך בהחלט תרומתה מוכרת ואין עליה עוררין......". בהמשך הוא שוב מצטט חלק מקביעתו המופיעה בהחלטתו הראשונה שהוזכרת בס"ק א' דלעיל, והוא מסיים בהמלצה אחרת במילים "אי לכך איני ממליץ לתת לו אחוזי נכות על החמרה או שינוי במצב הנשימתי". בהמשך, כתב המומחה מטעם המשיב מסמך שכותרתו "מענה לשאלה על שינוי בחוות דעתי מיום 1.9.20" וכך כתב באותו מסמך: "אציין כי בשתי חוות הדעת הדגשתי והבהרתי כי ייתכן והייתה החמרה קלה בפעילות מחלת האסטמה שאירעה בתחילה לאחר שהחל עבודתו. יחד עם זאת, בהסתמך על מצב ריאתו כיום, לא מדובר היה בהתדרדרות שהשאירה עקבות. כלומר לא היה שינוי או ירידה בתפקוד הנשימתי וכן המשיכה האסטמה להיות קלה בלבד. על כן הגעתי למסקנה כי מחלת הריאה הינה קלה, וגם אם הייתה החמרה קלה וחולפת, לא נראה לי כי מומלצת במקרה שלו אחוז נכות שכן האסטמה לא הוסיפה או החמירה את הנכות. לגבי התייחסות לאוורור, סביבה מקוררת ולחץ נפשי-ייתכן וכל אלה היו אחראים להחמרה הקלה ששוב לא השאירה בהמשך סימנים כלשהם. כלומר מצבים אלו לא היו כה חזקים ומשמעותיים בכדי להשפיע על מהלך מחלתו, כך שמחלתו נשארה קלה ומגיבה היטב לטיפול. למעשה כל חולה אסמטי חווה בשינויים, בין קלים לקשים יותר וזה מהלך מקובל כחלק מהתנודות הטבעיות של המחלה הכרונית. במקרה של מר ט' לא נמצאה כל עדות לשינוי במצב האסטמה. בסיכום: מחלת האסטמה נשארה קלה ומגיבה היטב לטיפול, כך שתנאי השטח (אוורור, תנאי שטח ומצבו הנפשי) לא גרמו להתדרדרות משמעותית". חוות הדעת מיום 20.6.21 של פרופ' אורן פרוכטר, המומחה מטעם המערער: פרופ' פרוכטר מציין בחוות דעתו מספר גורמים שידועים כגורמים להחמרה במחלת האסטמה: "זיהומים חוזרים בדרכי בדרכי הנשימה העליונות כגון זיהומים ויראליים שידועים כגורמים להחמרה של האסטמה"; "חשיפה לתנאי קור ידועה כגורמת להחמרה במחלת האסטמה. קור ובייחוד קור באוויר יבש ללא לחות מהווה טריגר ידוע לתהליך דלקתי ושחרור מדיטורים (מתווכים דלקתיים) המביאים להחמרה ידועה במחלת אסטמה קיימת. במקרה הנוכחי מדובר בחולה שנחשף בצורה אינטנסיבית יום יומית ממושכת לתנאי קור יבש"; "בנוסף, אותו חולה נחשף לחומרים מגרי דרכי אוויר שנוצרו בשל שריפה של חומרים במשרפה-עשן ותוצרי בעירה משמעותית ביותר ולולא אותן חשיפות במהלך השירות הייתה צפויה להישאר שקטה לאורך השנים"; בהמשך קשר פרופ' פרוכטר בין מחלת האסטמה למחלת הכליות (וזה אינו הנושא בערעור שלפנינו).

לבסוף סיכם פרופ' פרוכטר כך: "על בסיס הנכתב לעיל, ועל יסוד תקנות משרד הביטחון (חוק הנכים וקובץ התקנות עדכון 2000) אני קובע את נכות החולה מבחינה ריאתית כמפורט להלן: אסטמה פעילה הדורשת טיפול קבוע במשאפים משולבים הכוללים סטירואידים נשאפים במינון בינוני גבוה עם התקפים בתדירות של מעל 1 לשבוע -30% לפי 5(ח) 3-4 מותאם. מכלל נכות זו 2/3 (20%) הינם על רקע החמרה בגין תנאי השירות שפורטו לעיל". דיון לאחר עיון בחוות הדעת הרפואיות, בחקירת המומחים, בחקירת המערער ובתיק הרפואי של המערער, בטענות הצדדים ובסיכומיהם הננו מחליטים לקבל את הערעור.

לסיכום, הערעור מתקבל.

המערער מצרף חוות דעת של ד"ר דומני ומבקש מהועדה לקבוע כי הוא סובל מ-PTSD כתוצאה משרותו הצבאי.

המערער שוחרר בפרופיל 21 בשנת 1989 בשל מחלת נפש משירות מילואים.

הועדה קבעה כי בהעדר כל מסמכים בזמן אמת ובהיתחשב בכך שהמערער סיים את שרותו הצבאי במלואו ללא כל רישום על בעיה נפשית, הרי שאין באמור במסמכים שצרף המערער, כדי להוות "משום ראיה חדשה משמעותית, אשר יש בה לשנות את החלטת המשיב". בפסק דין בעיניין ע"נ 40486-07-12 (ש' ת"א) שניתן ביום 10.1.17 נדחתה בקשת המערער לראות במכתב מיום 1.3.12 ובתצהיר מיום 23.7.14 משום ראיה חדשה.

הועדה ציינה כי ניתן לכאורה לומר כי המערער בחר בזכויות בכך שפנה בשנת 2001 לביטוח לאומי, כמו כן ציינה הועדה, כי תביעתו הראשונה של המערער נדחתה ע"י המשיב ביום 27.1.04 בשל היתיישנות, על החלטה זו לא הוגש ערעור והיא הפכה להיות חלוטה.

...

דינו של ערעור זה להידחות בדומה לערעורים קודמים שהוגשו בעניינו.

דיון והכרעה לאחר עיון בכתבי הטענות על צרופותיהם ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים שטענו בפניי בדיון היום, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

בנסיבות אלו, אין לי אלא לקבוע כי אין מקום להתערב בהחלטתו של המשיב האמורה בסעיף 1 לפסק דין זה. סוף דבר, הערעור נדחה.