מחיקת תמונות ומחלוקת על גביית יתר בחברת תקשורת

הנתבעת הגישה מטעמה תצהירי העדים הבאים: מר גבי סקורר, שלפי תצהירו משמש כמנכ"ל הנתבעת מאז חודש 03/2018; מר עמי ג'אנח, שלפי תצהירו משמש דרקטור בנתבעת; מר נדב בן מויאל, שלפי תצהירו היה בעלים של חנות לציוד משרדי ואביזרי תיקשורת ומדפסות, ובמסגרת זו שימש ספק של הנתבעת; מר ארז עומר, שלפי תצהירו שימש מנהל תפעול בנתבעת, ועבד לצד התובע.

הבקשה בנוגע לתצהיר מר עמי ג'אנח בסעיף 8 לתצהיר מר ג'אנח נכתב כך: "במסגרת היחסים הקרובים והאמון בינינו, התובע קיבל ממני עזרה (הלוואה) בסך 120 אלף ₪ למשך 4 חודשים, אותם עד היום לא החזיר זה כמה שנים.". התובע טוען כי: "לעובדה זו אין זכר בכתב ההגנה ו/או התביעה שכנגד, ואינה רלבאנטית לפלוגתות בין הצדדים בהליך דנא.". טענת התובע אינה מדוייקת הואיל ובסעיף 19 לכתב ההגנה נכתב: "כהוכחה לקרבה ולטיב הקשר, בטרם החל להיות מועסק אצל הנתבעת, התובע קיבל הלוואה אישית ממר ג'אנח בהקף של 120 אש"ח, הלוואה שניתנה כסיוע אישי על רקע החברות.". מכאן, שהטענה להרחבת חזית בנקודה זו – נדחית.

הבקשות בעיניין תצהירו של מר סקורר ותצהיר מר בן מויאל כך נכתב בסעיפים 44, 45 ו-83 לתצהיר מר סקורר, אשר מחיקתם מתבקשת: "44. הנני מצהיר כי לאחר השימוע שערכתי לתובע, הגיע אליי מר אריאל ג'אנח המשמש כמנהל במפעל ומסר לי מידע שהגיע אליו מספק של הנתבעת, בשם נדב שיווק לפיו התובע ביצע הזמנות של טאבלטים ומצלמת דרך לרכב לקח אותם לעצמו ובקש לשלמם באמצעות הגדלת כמויות פיקטיבית בהזמנות של הנתבעת ולחייבה ביתר על הזמנות שהיא מבצעת ברגיל אצל אותו ספק.

הנתבעת הוסיפה וטענה כי אומנם תצהיריה מפורטים "באופן ניכר" מהטענות הכלליות בכתב ההגנה ("שהועלו לכל היותר ברמז..."), אלא שכדי לא לקפח את הגנתה בהליך דנן, "אשר אין לזלזל במשמעותו הכלכלית", ראוי כי בית הדין לא יורה על מחיקת הסעיפים המבוקשים, גם אם חלק מהטענות לא הועלו במפורש בכתב ההגנה, ויאפשר דיון בטענות הנתבעת בעיניין הסיבות שהביאו לפיטורי התובע, והצגת מלוא התמונה בפני בית הדין.

בשים לב למהות המחלוקות בין הצדדים, לשלב בו מצוי ההליך, לערך גילוי האמת – יש לבחור בדרך המלך של מתן סיכוי לבירור המהותי במלואו, לאפשר לבית הדין לראות את מלוא התמונה, לרדת לחקר האמת, ולהגיע להכרעה נכונה צודקת.

אשר ליתר העדים המבוקשים (מילי, רויטל וגיורא) - בסעיף 50 לכתב ההגנה, כמו גם בסעיף 33 לתצהיר מר סקורר, נטען כך: "עקב ההשפעה המהותית של 'כתר' על עסקיה של הנתבעת ומעמדו הקרוב ורב השנים של התובע אצל מישפחת השליטה, נדון עניין המשך השעייתו של התובע בישיבת מישפחה ביום 13.9.18.", תוך שהנתבעת מצרפת העתק פרוטוקול אותה "ישיבת מישפחה" (נספח ג' לכתב ההגנה; להלן: "פרוטוקול הישיבה").

...

לטענת התובע, הנתבעת מנסה לבצע במסגרת תצהיריה מקצה שיפורים בהגנתה, בניגוד לסדרי הדין, ואין לאפשר זאת.

טענות הנתבעת לעניין תקנה 51 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991, והפגיעה בזכויותיה הדיוניות נטענו בעלמא וללא נימוקי, ומכאן הן נדחות.

מכאן, הנני נעתרת לבקשה בחלקה, ומורה על העדת ארבעת העדים שנזכרו בבקשת התובע, באמצעות תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעת, אשר יוגשו תוך 14 ימים מהיום.

לסיכום הבקשה למחיקת סעיפים מתצהירי הנתבעת נדחית ברובה, למעט העתירה לחייב את הנתבעת בהוצאות משפט.

תקנה 119 לתקנות קובע לעניין טענת החיסיון כי "הוגשה בקשה למתן צו למסירת שאלון, או לעיון במסמכים, ונטענה טענת חסיון לגבי שאלה פלונית או מיסמך פלוני, רשאי בית המשפט או הרשם שלא להיעתר לבקשה לענין אותה שאלה או אותו מיסמך, ולשם כך רשאי הוא לעיין במסמך כדי להחליט אם יש ממש בטענה זו..." תקנה 120(ב) קובעת כי " בית המשפט או הרשם לא יתן צו למסירת שאלון או לגילוי מסמכים או לעיון במסמכים, אלא אם כן היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון הוגן או כדי לחסוך הוצאות...".  הפסיקה קבעה, כי נקודת המוצא הנה שבמסגרת הליך משפטי ראוי שיהא גילוי מרבי, וזאת מנימוקים של חשיפת האמת, תוך פרישת תמונה עובדתית רחבה ומלאה, יעילות דיונית במובן הרחב והזכות להליך ראוי, כפועל יוצא מהזכות לגישה לערכאות.

לשיטת המבקש השחרת סעיפים באותם הסכמים אינה מוצדקת, כך שבתגובה טענה המשיב למחיקת החלקים שמגלים "סודות מסחריים". טענה לאי גילוי מיסמך בשל קיומו של סוד מסחרי מכוח ס' 23(ג) לחוק עוולות מסחריות, מצריכה איזון ותעשה ע"פ התשתית הראייתית הלכאורית אשר הציג התובע (ראה רע"א 2376/13 רמי לוי שיווק השקמה תיקשורת בע"מ נ' משה דהן [פורסם בנבו] (8.7.13), וכן פס"דGLAXO SMITHKLINE P.L.C האמור לעיל).

בהחלטה מפורטת, דן כבוד השופט רונן אילן בתיק 29655-04-17 צ'רלטון בע"מ נ' אלעד אמיתי (פורסם בנבו, 17.06.2018) (להלן: "פס"ד אמיתי") , בהסכמים של המשיבה מול אופ"א ומול רשת, אשר גולו מטעמם בתיק נשוא הנידון, כאשר הורה על מחיקת הסעיפים שיש בהם כדי לגלות "סוד מסחרי". בהתאם להחלטה זו השחירה המשיבה חלקים מההסכמים הנ"ל. דומה כי, הסדרים ביחס לפורמט השידור, חסויות ובטוחות שהמשיבה צד להן, כפי שהוגדרו בפס"ד אמיתי –ניתן לראותן כסוד מסחרי- אינם רלוואנטיים למחלוקת בין הצדדים.

מנגד, לשיטתה של המשיבה, אישור זכויות מטעם המנהלת המקנה לה זכויות בתחרויות נשוא הדיון אשר צורף לתצהיר הגילוי מטעמה, מיתר בקשה זו. דומני כי צדקה המשיבה בטענתה, אף נוכח טענת המבקש בכתב ההגנה וכתב התביעה שכנגד שהוגש מטעמו, אשר "מטילה ספק" בזכויות השידור שהוקנו לערוץ הספורט מול המשיבה , לכן אפשרי בהחלט להסתמך על אישור הזכויות.

המידע שבקש המבקש לגלות אודות חברות החקירות שעובדות עם המשיבה, הטמון לשיטתו בחוזים שחתמה האחרונה עם חברות החקירות שהפעילה וכמה חברות הפעילה, אין בו כשלעצמו להועיל לטענה אודות שליחת מכתב אזהרה מטעם המשיבה למבקש כפי שנטען מפיו בבקשה.

שאלות שנענו באופן חלקי / לא נענו שאלות ב, ד, ה- לא מצאתי פגם בתשובות שניתנו על ידי המשיבה בתצהיר לגילוי מסמכים, ביתר שאת לאחר התגובה שהוגשה מטעמם.

...

לשיטתה של המשיבה דין הבקשה דחייה מבלי שתידרש לדיון, משלא נתמכה בתצהיר, ולחילופין הגיבה המשיבה לגופו של עניין תוך התייחסות מפורטת לשלל טענות המבקש.

תקנה 119 לתקנות קובע לעניין טענת החיסיון כי "הוגשה בקשה למתן צו למסירת שאלון, או לעיון במסמכים, ונטענה טענת חסיון לגבי שאלה פלונית או מסמך פלוני, רשאי בית המשפט או הרשם שלא להעתר לבקשה לענין אותה שאלה או אותו מסמך, ולשם כך רשאי הוא לעיין במסמך כדי להחליט אם יש ממש בטענה זו..." תקנה 120(ב) קובעת כי " בית המשפט או הרשם לא יתן צו למסירת שאלון או לגילוי מסמכים או לעיון במסמכים, אלא אם כן היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון הוגן או כדי לחסוך הוצאות...".  הפסיקה קבעה, כי נקודת המוצא הינה שבמסגרת הליך משפטי ראוי שיהא גילוי מירבי, וזאת מנימוקים של חשיפת האמת, תוך פרישת תמונה עובדתית רחבה ומלאה, יעילות דיונית במובן הרחב והזכות להליך ראוי, כפועל יוצא מהזכות לגישה לערכאות.

יפים לענייננו דבריו של השופט גרוניס ברע"א 4234/05 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ. פלץ (פורסם בנבו 14/8/2005), "אין להפוך את הליך הגילוי והעיון, בין אם הוא עומד בפני עצמו, ובין אם הוא בא כחלק מקדם המשפט, לתחליף לשלב ההוכחות". נוכח האמור, אני דוחה את הבקשה בחלקה הארי ומורה למשיבה ביחס למסמכים/ פרטים שצוינו לעיל יועברו לב"כ המבקש תוך 14 ימים מהיום.

רקע עניינה של הבקשה לאשר את התובענה שבכותרת כייצוגית הוא בטענות כי המשיבה אינה מגלה ללקוחותיה בשלב הטרום חוזי של רכישת שירותי אנטי וירוס וגיבוי (להלן: "השירותים") כי על מנת להנות מהשירותים עליהם לבצע בעצמם פעולות אקטיביות, ובכלל זה להתקין באופן עצמאי תוכנות, וכי היא תחל לגבות את התמורה בגין השירותים מייד לאחר ההיתקשרות בהסכם לקבלתם, ולא מהמועד בו יוקמו, והלקוחות יתחילו להנות מהם בפועל.

ברע"א 8855/15 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' קינג (24.2.16), נקבע כך: "... בהליכים של בקשה לאישור תובענה ייצוגית חלים כללים מצומצמים יחסית של גילוי ועיון בהשוואה להקף הזכות בהליכים אזרחיים רגילים... על המסמכים להיות רלוואנטיים לזירת המחלוקת ולשלב של אישור הבקשה; על הגילוי לעמוד בתנאים ובמגבלות החלות באופן כללי על הליכי גילוי מסמכים; ועל המבקש להציג תשתית ראייתית ראשונית ממנה ניתן ללמוד כי קיים סיכוי שהבקשה לאישור התביעה תיתקבל". דרישה זו נועדה, בין היתר, למנוע הליכי סרק שכל מטרתם היא לפגוע במשיבים [רע"א 10052/02 יפעת נ' דלק מוטורס, פ"ד נ"ז(4) 513 (2003)].

מנגד, לא הציגה המשיבה בשלב זה ראיות ממשיות שיש בהן כדי לשנות את התמונה המצטיירת, לפיה ארבעת המבקשים הנ"ל מייצגים ציבור גדול בהרבה, כפי שאכן התברר בתביעה דומה שהוגשה כנגד "בזק" (ת"צ (מחוזי מרכז) 7078-02-17, להלן: "עניין בזק").

ר' לעניין זה החלטתו של כב' השופט ויצמן בת"צ 7078-02-17 חכמי נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ פסקה 16 (15.1.19), הלא הוא עניין בזק שנזכר לעיל.

גילוי מסמכים הקלטות של כל שיחות המכירה של שירות האנטי וירוס ושל שירות הגיבוי שבוצעו עם לקוחות בראשון לחודש מרץ בכל שנה בין השנים 2013 ל-2020 – המבקשים מסבירים כי גילוי מידגם מייצג של שיחות מכירה שערכו נציגי המשיבה עם לקוחות שונים יאפשר ללמוד מה גילתה המשיבה ללקוחותיה עובר להתקשרותם בהסכמים לאספקת שירות מהשירותים הנ"ל, מה לא גולה על ידה ואילו הסכמות הושגו בין הצדדים, וביתר פירוט, האם גילתה המשיבה ללקוחותיה כדבר שבשיגרה כי עליהם להתקין תוכנה מיוחדת לצורך קבלת השירותים, האם גילתה כי החיוב יתחיל ממועד ההיתקשרות (ולא ממועד מתן השרות בפועל), והאם לקוחותיה הסכימו לכך.

לבחירה זו יצרפו ב"כ המבקשים התחייבות כנזכר בסעיף 16 לעיל בנוסח מקובל, שיתואם עוד קודם לכן עם ב"כ המשיבה תוך 21 יום לאחר מכן, תמציא המשיבה לב"כ מבקשים העתקי ההקלטות הנ"ל, לאחר שיימחקו מהן כל הפרטים הפוגעים בפרטיות (שם מישפחה, ת.ז., פרטי כרטיס אשראי, כתובת וכד').

...

לאחר ששקלתי את הדברים הגעתי, ראשית, למסקנה כי קיימת רלוונטיות להקלטות המבוקשות.

דין טעם זה להידחות, שכן מדובר בספקולציה בלבד של המבקשים, ולפיכך ב"מסע דיג", שאין להתירו.

למשיבה שלל טענות נגד דרישה זו, ואכן מדובר בדרישה קיצונית, אשר איני מוצא מקום להיעתר לה בשלב זה של הדיון.

מנגד, גנאים הגישו תביעה כנגד החברה לסעד כספי בסך 200,000 ₪ בגין הוצאות שנגרמו להם בשל איתור התקלה ותיקונה וכן נזקים עקיפים שנגרמו בשל כך. עוד נתבע סכום שלטענת גנאים שולם לחברה ביתר.

אין ממש בטענת גנאים כי הצגת המסמך המקורי יכולה הייתה לשפוך אור על המחלוקת שכן אין חולק על כך שהמילים נמחקו על ידי יואב.

יואב תיאר בתצהירו פעולות נוספות אשר על פניו אינן קשורות להחלפת המזגנים העיליים, כדלקמן: מזגן חדש בחדר תיקשורת (ס"ק 3), החלפת תרמוסטטים טאצ' (ס"ק 9) ופעולות ביחידה העליונה כדלקמן (ס"ק 1-3): שינויים בתעלות מיזוג במטבח, החלפת 14 תרמוסטטים טאצ' ותוספת מתאם תיקשורת לבית חכם.

מלוא התמונה הנוגעת לאותו ארוע לא הובררה ומכל מקום לארוע משמעות מוגבלת באשר למחלוקות מושא הליך זה. על קצה המזלג יצוין כי גנאים טענו שיואב ניסה לעקור מאייד שכבר הותקן וכן תעלות פח. יואב טען כי ביקש לקחת מאייד שלא נעשה בו שימוש ושלא קיבל תמורה בעדו אך בשל היתנגדות גנאים ויתר על כך. להוכחת טענתה כי לפני כניסת אידריס לבית השלימה החברה את התקנת המערכת צורף דו"ח שנערך על ידי המהנדס ברנד ביום 5.5.2016.

...

בעדותו לא התכחש לקיום הדליפה ולנסיונות לאיתורה ("ניסינו למצוא ולא מצאנו" – עמ' 25, שו' 16).

המסקנה היא שהחברה הייתה אחראית לתקינות הפעלת המערכת בעת סיום התקנתה.

יתרה מכך, במכתב דרישה לפיצויים ששלח חוסין ליואב ביום 26.8.2020 (ת/1) כתב חוסין כמשיח לפי תומו כך: "1. כפי שידוע לך, הינך הקבלן שזכה בעבודות לביצוע עבודות מיזוג אוויר בביתי הנמצא ברח' היען 7, מלחה ירושלים, בהתאם לסיכום שהושג בינינו התחייבת להתקין בבית שמכיל שתי יחידות דיור, מערכות מיזוג, של חב' דייקין ..." בתצהיר אידריס נטען כי בתחילת שנת 2016 הוא נקרא לבצע את העבודות ביחידה העליונה ומצא כי טרם נעשה בה דבר (סע' 7).

רקע זוהי תביעה בגין לשון הרע בסך 30,000 ש"ח, על רקע שלושה ביטויים שפירסם הנתבע (פעיל פוליטי) נגד התובע (מועמד לראשות העיר עפולה), בקבוצת WhatsApp השייכת לתומכיו של מועמד מתחרה, ואלו הם: · חייבים לאשפז אותו הוא לא מאוזן בכלל · הוא חייב להחליף כדורים · הוא גם מעלה תמונות פורנוגראפיות עם הבת שלו, איזה חולה נפש, ראש עיר עלק.

השלב הראשון בית המשפט העליון הסיר כל תהייה סביב השאלה האם ביטוי ברשת חברתית מהוה פירסום כמשמעותו בחוק (רע"א 1239/19 שאול נ' חברת ניידלי תיקשורת בע"מ (2020), להלן – עניין ניידלי), כך שבכל הקשור לשני הביטויים הראשונים, מדובר בפירסום.

"בשים לב לפיתוחים הפסיקתיים בסוגיה זו, ובפרט בהנתן שעסקינן בדיעה על אודות דמוית ציבורית, אשר מתקבלת ביתר חשדנות על-ידי נמעניה, נראה שנותר עדיין מקום להסתפק אם הפירסום שעל הפרק ממלא אחר התנאי שלפיו 'אדם שנחשף לפירסום היה עשוי לשנות את דעתו על התובע. כלומר [ש]הפירסום עשוי לפגוע בכבודו של התובע'... כמו גם אם יש בו כדי לחצות 'את הרף הנסבל של ביטוי לא פוגעני'... ובפרט זה שאליו נידרש איש ציבור להסכין..." (עניין זוהר, פסקה 33).

שלב הסעד אין מחלוקת, כי מיד לאחר פירסום הביטוי השלישי ובטווח של פחות מדקה, הוא נמחק.

...

האם בכל מקרה בו מצא בית המשפט כי פורסמה לשון הרע, שאינה חוסה תחת הגנה, יפסוק סעד כספי סטטוטורי? היא השאלה שעמדה לפניי במקרה זה. והתשובה לה: לא. עתה ביתר פירוט.

השלב השני גם בשלב זה מצאתי להפריד בין הביטויים, כאשר בכל הקשור לשני הביטויים הראשונים מסקנתי היא כי הם אינם מהווים, בנסיבות, לשון הרע, בעוד שהביטוי השלישי מהווה כזו על פי המבחנים המקובלים.

בחינת הביטוי והשלכותיו על רקע מכלול זה, מובילה למסקנה כי לא נגרם נזק.

התביעה נדחית.