בקשה לתשלום גמול ושכר טירחת עורך-דין
בהחלטה מיום 30.4.19 נעתרתי לבקשת הצדדים להתיר למבקש להסתלק מהבקשה לאישור התובענה הייצוגית ומהתובענה, בהתאם לסעיף 16 לחוק התובענות הייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן – החוק), והוריתי על מחיקת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית ועל דחיית התביעה האישית של המבקש.
...
נפסק, כי "על-פי נוסחו הנוכחי של סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות, הכלל הוא שאין לפסוק גמול ושכר טרחה לתובע המייצג ולב"כ המייצג במסגרת של הסתלקות מבקשת אישור תובענה כייצוגית. דרך המלך שבה יש לתמרץ ולעודד הגשתן של תובענות ייצוגיות וראויות, היא פסיקת גמול ושכר טרחה במקרים שבהם ההליך הייצוגי הוכרע לטובת הקבוצה (הסדר פשרה, קבלת בקשת האישור או התובענה הייצוגית). עם זאת, הסתלקות מתוגמלת היא אפשרית – ואולם מדובר בחריג לכלל, ומשכך יש להיעתר לבקשות בנדון רק במקרים המתאימים" (פִסקה 26; ההדגשה במקור).
בית-המשפט העליון הוסיף וקבע בהלכת מרקיט, כי משמגיע בית-משפט לכלל מסקנה, שיש מקום בנסיבות המקרה הספציפי לפסוק גמול ושכר טרחה במסגרת של הסתלקות, יש לעשות זאת לאור העקרונות המנחים שנקבעו בסעיפים 22 ו-23 לחוק, שגם בהם אין רשימה ממצה.
בצד זאת טען המבקש, כי רק לגבי עצמו מדובר בסעד השבה של מעל 7,000 ש"ח בערכי הקרן, אילולא תביעתו האישית הייתה נדחית במסגרת ההסכם, והמשיבה לא חלקה על-כך.
על-יסוד האמור, ובהתחשב בכך שמדובר בהליך של הסתלקות, ולא בהליך של אישור פשרה או קבלת בקשה לאישור תובענה ייצוגית, הרי שלאור מכלול השיקולים הרלבנטיים ועריכת איזון ביניהם, ובכללם אלו הנוגעים למידת הסיכון שנטל המבקש בהגשת הבקשה, והטורח וההשקעה בהליך, וכן החשיבות של התווית המסגרת להשבת כספים שנגבו ביתר על-ידי רשות מקומית מחלק מנישומיה (שעמדה ביסוד הבקשה לאישור התובענה הייצוגית ושבאה לידי פתרון בהודעת המשיבה אשר ייתרה את המשך הדיון בהליך) הן לחברי הקבוצה והן לכלל הציבור בשל ייתור תביעות עתידיות לנוכח מתווה ההסכם – יעמוד שיעור הגמול למבקש על סך של 20,000 ש"ח, ושכר טרחת באי-כוחו על סכום כולל של 80,000 ש"ח.
מזכירות בית-המשפט תודיע טלפונית לב"כ הצדדים על מתן ההחלטה ותמציא להם עותקים ממנה.
