מחיקת תובענה ייצוגית בתחום השוחד

לטענת המבקש, ההבדלים בין המוצרים הנושאים כשרות רגילה לבין המוצרים הנושאים כשרות מהודרת, מהוים הטעה צרכנית וניצול מצוקת הצרכן על פי דיני הגנת הצרכן, כמו גם עולים כדי הפרת חובה חקוקה, ועוולות נוספות מתחום דיני הנזיקין ודיני החוזים.

זאת ועוד, הרי שיחד עם האמור לעיל, ההבדלים בין בין הערכים התזונתיים במוצרים בעלי הכשרויות השונות הנם זניחים ומזעריים, ובודאי שאין בהם לעלות כדי הטעה צרכנית, או כל עוולה נטענת אחרת והם עולים כדי "מעשה של מה בכך" (De MINIMIS).

ביום 30.10.2017 נערך בפני דיון בנוכחות הצדדים, וביום 27.11.2017 הודיע המבקש כי הוא מקבל את המלצת בית המשפט וכן מבקש הוא כי מחיקת בקשת האישור תהא ללא צו להוצאות.

בפועל, אכן נפסקות בערכאות השונות הוצאות כנגד תובעים שבקשתם לאישור תובענה כייצוגית נדחית, או בעת בקשתם להסתלקות מן התובענה הייצוגית, כאשר אומדן ההוצאות נגזר בין היתר מנקודת הזמן בהליך בו הוחלט להסתלק מבקשת האישור; קלישות העילה לרבות בפן הראייתי; השקעת המשאבים שנאלץ הצד הנתבע להשקיע והרצון שלא לעודד תביעות סרק על ידי פסיקת הוצאות בשיעור הולם.

...

מן האמור לעיל אין מנוס מהמסקנה כי עילת התביעה כשלעצמה אינה יכולה בכל מקרה לעמוד, וזאת לאור הנתונים העובדתיים שהובאו בדברי המשיבות ונתמכו באסמכתאות, כאשר מנגד המבקש לא ניסה אפילו לסתור נתונים אלו ותחת זאת ניסה לשנות את מסגרת טענותיו ואת עילת התובענה במהלך הדיון מיום 30.10.2017.

לעניין זה ר' את סעיף 8 לתצהיר המבקש שצורף לבקשת האישור, שם נכתב: "מאוד הופתעתי ונדהמתי מכתבה זו, חשתי מרומה והעובדה שהמשיבות עשקו אותי לא הותירו בי מנוח. לפיכך רכשתי בעצמי את אותם מוצרים שאני נוהג לרכוש מזה שנים מאת המשיבות והפעם- שניים מכל מוצר, האחד בכשרות רגילה והשני בכשרות מהודרת". נוכח האמור, משהתגלע כי עילת התביעה של המבקש הינה קלושה עד לא קיימת, וכי התובענה כולה ראוי היה לה שלא היתה מוגשת כלל, למצער לא במתכונתה הנוכחית, סבורני כי בדין דורשים המבקשים להורות על השתת הוצאות לטובתם.

סבורני כי סכום זה משקף את האיזון הראוי בין כלל השיקולים שעל בית המשפט לעמוד בעת קביעת הוצאות לתובע ייצוגי ואני תקווה כי החלטה זו יהיה בה לתרום מחד לצמצום תופעת הגשת "תובענות הסרק" או למצער תובענות ללא ביסוס מתאים, אולם מאידך מבלי שהדבר יהיה בו להרתיע מפני שימוש בכלי חשוב זה במקרים המתאימים.

בהתאם לקבוע בסעיף 7 ככל שמתעוררות שאלות משותפות של עובדה או משפט, הזהות או דומות בעיקרן לשאלות המתעוררות בבקשה לאישור קודמת בזמן, הקנה המחוקק לבית המשפט שיקול דעת נרחב, הכולל את האפשרות להורות על איחודן של הבקשות, מחיקת אחת הבקשות, כולה או חלקה, ואף נתן בידו הסמכות להורות על צירוף או החלפה של מבקש או ב"כ מייצג (סעיף 7(ב) לחוק תובענות ייצוגיות).

בהקשר זה מצאתי להזכיר את ההחלטה בתנ"ג 48097-07-17 קאירי נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ, פס' 27 (לא פורסם, 18.3.2018) (להלן: "עניין קאירי") שם קבעה כב' השופטת רונן כי חרף העובדה שהיבטי המס לא כלולים בשתי בקשות שהוגשו בגין אותה פרשה – הרי שהדיון בהן עשוי ליגרור שאלות דומות: "כפי שהובהר לעיל, בקשת קאירי עסקה בנזק הנוגע להיבטי המס הכרוכים בפרשת השוחד. אכן, נושא הנזק הקשור להיבטי המס שניגרם בפרשת השוחד לא הועלתה בבקשת טלמור. [...] אולם, גם בהנחה שבקשת קאירי מוסיפה עילה נוספת בהתייחס לפרשת השוחד מעבר לבקשת טלמור, הנושא של שתי הבקשות הוא אותו נושא עצמו - פרשת השוחד, ולכן הדיון בשתיהן עשוי לכלול היתייחסות לשאלות זהות או דומות זו לזו, הנוגעות לפרשה זו ולהיבטיה השונים. לכן, חרף השוני בעילות התביעה ובסעדים שנתבעו, אני סבורה כי מדובר בשני הליכים שמתעוררת בהן שאלות דומות או זהות של עובדה ומשפט". דברים אלו יפים גם בעניינינו.

בעוד שיריעת הטענות בבקשת שרון רחבה וכוללת טענות מתחום דיני התאגידים, הפרת חובות נושאי משרה, כמו גם טענות כנגד רואי החשבון המבקרים של הבנק, בקשת לבון מיתמקדת בשני היבטים עקריים שנוגעים לנזקים הנובעים מעילות מס שקמות לכאורה לבנק.

...

סיכומו של דבר, בגין פרשת החקירות בארה"ב מתנהלים שני הליכים במקביל כנגד הבנק: בקשת שרון המתוקנת (אשר אוחדה עם בקשת בן עמי) בפני הש' אלטוביה – היא בקשה לאישור תביעה נגזרת, וכן בקשת לבון לגילוי ועיון במסמכים מכוח סעיף 198א. בקשת המחיקה ביחס לבקשת גנסין התייתרה נוכח בקשת הצדדים (המבקשת עמית גנסין, חברת עורכי דין, והבנק) לדחיית ההליך בהסכמה – בקשה שתידון אף היא במסגרת החלטתי זו. בקשת המחיקה טענות המבקשת לשיטת המבקשת בקשת לבון עוסקת באותה פרשה של החקירות בארה"ב – לגביה הוגשה בקשת שרון, כאשר בקשת שרון המתוקנת עוסקת בכל הנזקים והעילות הנטענים בבקשת לבון.

בשים לב לנסיבות דנן, נוכח קיומה של בקשת שרון – בקשת אישור קודמת בזמן, וכלל הנסיבות שתוארו בהחלטתי זו לרבות עבודתה של הוועדה הבלתי תלויה והעובדה שהדיון בפרשה מצוי בשלב מתקדם בפניה, מצאתי להיעתר לבקשת הדחייה.

לא ניתן צו להוצאות בהקשר זה. סוף דבר מכל הטעמים האמורים לעיל, אני מורה על מחיקת בקשת לבון.

הצדדים לתנ"ג 89-03-15, בקשת שרון, יעדכנו את בית המשפט (הש' אלטוביה) בדבר מתן החלטתי זו. ניתנה היום, כ"ז אב תשפ"א, 05 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.

בתשובתו לתגובת המשיבות טוען המבקש, בין היתר, שהיחסים בין המשיבות לבין בעלי כלי הרכב הבאים לבצוע מבחן שנתי אינם חוזיים, אלא מדובר בפעולה שלטונית מובהקת, שכן מכוני הרשוי ממלאים פונקציה שלטונית, ולטעמו עובדי מכוני הרשוי נחשבים "עובדי ציבור", כאשר הם מבצעים את המבחן השנתי לרכב, ולכן, לטעמו של המבקש, החתמת בעל הרכב על בקשה להדביק מדבקת פירסומת של מכון הרשוי על פגוש הרכב היא, כך נטען, עבירה של דרישת שוחד ולקיחת שוחד.

המשיבות מס' 3 ומס' 4 אינן מכוני רשוי ואין להן צורך במוניטין בתחום מבחני הרשוי.

לטענת ב"כ המשיבות, לא ניתן למחוק סעיפים פרטניים מתוך התשובה לתגובה ויש להורות על מחיקת התשובה לתגובה כולה וכן יש לסלק את התובענה כנגד המשיבות מס' 2 עד מס' 4.

התצהיר מתייחס למהלך שבוצע לאחר שהוגשה בקשת האישור, ולכן ניתן היה לצרפו, שכן סעיף 2(ד) של תקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010, קובע, שעל תשובת המבקש תחול בשינויים המחויבים תקנה 2(ג) של התקנות הנ"ל. תקנה 2(ג) קובעת, כי לתשובת המשיב יצורף תצהיר לאימות העובדות, וכאמור ס"ק ג' חל בשינויים המחויבים גם על ס"ק ד', ומדובר כמוסבר כבר לעיל, בתגובה למהלך שביצעו המשיבות לאחר שכבר הוגשה בקשת האישור.

...

נוכח האמור לעיל, איני רואה מקום להיעתר לבקשה למחיקת בקשת האישור על הסף כנגד המשיבות מס' 2 – מס' 4.

התוצאה מכל האמור לעיל היא כדלקמן: באשר לבקשה למחיקת תשובת המבקש לתגובת המשיבה (ולרבות בקשה מס' 5 בנוגע להוצאת נספח א' שצירף המבקש לתגובתו לבקשת המחיקה) אני מחייב את המבקש לשלם למשיבות באמצעות בא-כוחן שכ"ט עו"ד (כולל מע"מ) בסך כולל של 5,000 ₪ ללא קשר לתוצאות המשפט.

אני דוחה את בקשת המשיבות מס' 2 – מס' 4 לסילוק בקשת האישור כנגדן על הסף.

לפני בקשה שהגיש המבקש (להלן: "עו"ד ורדניקוב" או "המבקש") למחיקת בקשה לאישור תביעה ייצוגית (להלן: "בקשת האישור") שהגיש המשיב (להלן: "מר חורב" או "המשיב") (בקשה מס' 6) ובקשה נגדית שהגיש המשיב למחיקת בקשה לאישור תובענה ייצוגית מאוחרת באותו עניין שהגיש המבקש בת"צ 2589-05-18 (בקשה מס' 9).

לטענת מר חורב ועו"ד ורדניקוב, המשיבים לא דיווחו, שבמסגרת עסקי הבניה בחוץ לארץ, פעלו לכאורה עובדים בחברות קשורות, בדרך של תשלומי שוחד לקידום עסקי הבניה של הקבוצה ולא דיווחו על הליכים פליליים ומשפטיים שננקטו נגד עובדים וחברות בת בקשר עם ההתנהלות האמורה.

בשונה מבקשת חורב – בקשת ורדניקוב מקיפה, יסודית ומבוססת היטב בחו"ד מומחה בעל שם בתחום הרלבנטי, ובראיות רבות נוספות, והיא זו שראויה לקבל את אישורו של כב' בית המשפט".

...

בכך יש כדי לתמוך במסקנה לפיה מר חורב בחר בשיטה של "קודם נתפוס מקום בתור ואחר כך נחקור, נבדוק ונתקן במידת הצורך". לדרך התנהלות זו אין להסכים, ככל שמדובר בפלטפורמה של הליך תביעות ייצוגיות שמעמיד המחוקק לטובת הציבור.

סוף דבר אני מורה על מחיקת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה ביום 22.2.2018 על ידי המשיב (מר אמוץ חורב) בת"צ 5228-02-18.

בהתאם המשיב ישלם למבקש את הוצאות הבקשה, ושכ"ט עו"ד בסך 17,500 ₪.

יצוין, כי לאחר הגשת כתב התביעה עתר התובע למינוי מומחה בתחום הנפשי.

בין היתר, הוא הגיש תביעה בבית משפט השלום בירושלים (ת"א 58477-02-21) שיחד עימה עתר למתן צו עשה זמני.

התובע הדף גם את הבקשה ליתן כנגדו צו חוסם, כשלדבריו, מגמת הנתבעת בבקשה זו היא למנוע בקשה לאישור תובענה ייצוגית אשר הוא הגיש כנגדה בשל אי תשלום הוצאות נסיעה למטופליה.

בכך, יש כדי לחזק את המסקנה כי גם הליך זה הוא בדומה לאותם הליכים חסרי יסוד משפטי שננקטו על ידו, ואפשר שגם הליך זה יבקש התובע למחוק בקרוב, כפי שעשה בתביעות אחרות שהגיש.

...

בכך, יש כדי לחזק את המסקנה כי גם הליך זה הוא בדומה לאותם הליכים חסרי יסוד משפטי שננקטו על ידו, ואפשר שגם הליך זה יבקש התובע למחוק בקרוב, כפי שעשה בתביעות אחרות שהגיש.

בשים לב לכל האמור, בקשה זו למתן צו חוסם - נדחית.

בפרט נוכח טענתו הלא נכונה של המשיב לפיה בשש השנים האחרונות הוא לא נקט בהליכים כנגד המבקשת - איני עושה צו להוצאות בבקשה זו. התביעה עצמה נדחית נוכח קבלת הבקשה לסילוק על הסף בשל מעשה בי דין והשתק.