מחיקת תביעת נזיקית בגין 'סרבנות גט' טרם גירושין

3) על האשה במקביל למחוק כל תביעה נזיקית שהגישה לבית המשפט.

עם זאת, כך הטעים בית המשפט, בית הדין הגדול סבר שתשלום הפיצויים לא יהיה יעיל לריפוי הפגם הכרוך בהעדרה של עילת גירושין, כל עוד מרחף מעל ראשה של המשיבה איום בתביעה נזיקית בסך למעלה ממיליון ש"ח. על יסוד האמור, נפסק כי החלטת בית הדין "לא נועדה למנוע מהעותר [המבקש] להגיש תביעת נזיקית בגין סרבנות גט. גם אין באמור בה כדי למנוע מהמשיבה לקבל גט מרצונה. כל שנקבע הוא כי במצב דברים מעין זה, הדין ההלכתי מורה כי לא ניתן לחייב או לכפות על המשיבה את קבלת הגט". יתר טענות המבקש נדחו, משנקבע כי מדובר בטענות בעלות אופי "ערעורי", ומשכך אין להדרש אליהן.

אכן, הסוגיה הנוגעת להגשת תביעה נזיקית על ידי מסורבי גט עשויה לעורר שאלות נכבדות, שטרם זכו למענה מקיף בפסיקתו של בית משפט זה (ראו בע"ם 7557/15 פלונית נ' פלוני, פסקות ה-ו וההפניות שם (15.12.2015)).

...

בהחלטה בערעור נפסק כי יש לחייב את המשיבה בקבלת הגט, אך זאת בתנאי שהמבקש ישלם לה פיצויים בסך של 100,000 ש"ח. בקשה שהגיש המערער לעיון חוזר בהחלטה זו נדחתה (בדן יחיד) ונקבע כי כתנאי לגט על המבקש להתחייב גם כי לא יגיש תביעת נזיקין נגד המשיבה.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, באתי לידי מסקנה כי היא אינה מצדיקה קיומו של דיון נוסף בהתאם לאמת המידה הקבועה בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

הבקשה נדחית, אפוא, והבקשה להשלמת הטיעון נדחית אף היא.

בית הדין הגדול הורה לעותרת להפקיד בקופתו ערבון בסך 30,000 ש"ח, ולאחר מכן הורה על הפחתת הסכום ל-20,000 ש"ח, לבקשת העותרת; ואולם העותרת לא הפקידה את הערבון כנדרש ממנה, ועל כן העירעור נמחק בהחלטה מיום 21.9.2016.

בהתאם לסעיף 1(ג) לחוק קיום פסקי דין הובאו צוי ההגבלה לאישורו של נשיא בית הדין הגדול; ובמסגרת הליך זה הודיעה העותרת כי היא מוכנה "בלית ברירה" להתגרש – בכפוף להסדרת כלל עינייני הרכוש טרם קבלת הגט.

בית הדין האיזורי קיים דיון כאמור, ואולם בהחלטתו מיום 14.5.2018 קבע כי הלכה למעשה העותרת עודנה עומדת בסירובה להתגרש, תוך שהיא מציבה כתנאי להסכמתה לגירושין שורת דרישות, ובהן התחייבות מצד המשיב כי לא יגיש נגדה תביעת נזיקין בגין סרבנותה; כי משמורת הבת תיוותר בידיה של העותרת; כי המשיב יזנח את תביעתו לדמי שימוש ראויים ביחס לדירה בשנים שבהן התגוררה בה העותרת לבדה; וכן כי המשיב יסכים שאיזון המשאבים יתבצע בהתאם לדו"ח אקטואר שמונה על ידי בית הדין.

...

במסגרת ההחלטה קבע בית הדין כי בהינתן הנתק הממושך בין הצדדים אין עוד מקום לקבל את טענת העותרת לרצונה בשלום בית, ואין לאפשר לה להמשיך ולעגן את המשיב.

המשיב סבור אף הוא כי דין העתירה להידחות על הסף בשל אי מיצוי הליכים בבתי הדין ובהיעדר עילה להתערבותו של בית משפט זה. כן טוען המשיב כי העתירה הוגשה בחוסר תום לב ובאי ניקיון כפיים, שעה שהעותרת מעגנת את המשיב במשך שנים ארוכות – הן משום סחטנות כלכלית הן משום נקם, תוך שהוא נאלץ להיגרר בעל כורחו להליכים משפטיים רבים וממושכים.

דיון והכרעה דין העתירה להידחות על הסף.

שנית, וזה העיקר, יש לדחות את העתירה בהיעדר עילה להתערבותו של בית משפט זה בהחלטות בתי הדין.

האם יש להורות על סילוק על הסף של תביעה נזיקית בעילה של 'סרבנות גט' כאשר זו מוגשת טרם שהוגשה תביעה לגירושין וטרם שניתנה כל החלטה מאת בית הדין הרבני בעיניינם של הצדדים? א' – העובדות הצריכות לעניין: התובעת והנתבע (להלן גם: האישה, האיש, בני הזוג – בהתאמה) נישאו זל"ז כדמו"י בשנת 2008 ולהם שני ילדים, בן בגיל 11 שנים ובת בגיל 8.5 שנים.

לדבריו, תביעה זו פוגעת בכיבוד הערכאות ההדדי באשר היא הוגשה טרם שהוגשה תביעה לגירושין ועל כן, יש להורות על דחיית התביעה ולחילופין על מחיקתה.

ודוק, חרף סמכותו הייחודית של בית הדין הרבני לעסוק בעינייני נישואין וגירושין של בני זוג יהודים, אין הדבר מנע התפתחות פסיקתית של תביעות נזיקיות בגין סרבנות גט המתבררות בבתי המשפט האזרחיים.

...

לא נעלמה מעיני טענתה של האשה, כי יש לעכב החלטתי זו מחמת שהגישה ערעור לבית הדין הרבני הגדול על החלטת בית הדין הרבני האזורי שחלק ממנה הובא לעיל ואין עלי אלא להפנות להחלטתי מיום 1.6.22 בה קבעתי, בין היתר, כי: "עם כל הכבוד וההערכה שרוחש בית המשפט לבית הדין הרבני הגדול, ההחלטה האם למחוק או לא למחוק את ההליך איננה תלויה בהחלטת בית הדין הרבני הגדול, אלא בעיקר בשאלה הפשוטה והיא האם קיימת לתובעת עילת תביעה. ודוק; הטעם היחידי שעיכבתי את החלטתי עד לדיון שהיה קבוע לצדדים בבית הדין הרבני האזורי, היה נעוץ בתקווה שיהיה בידו להביא את הצדדים לכדי הסדר שייתר מתן החלטה....". בסופו של יום, החלטתי זו איננה נסמכת על דברי בית הדין הרבני האזורי שדן בתביעה שכל כולה בסמכותו הבלעדית, אלא על הדין הכללי וביתר שאת על הוראות תקנות 41 (א)(1) לתקנות לאמור: "בית המשפט רשאי להורות על מחיקת כתב תביעה בכל עת על יסוד אחד מנימוקים אלה... כתב התביעה אינו מגלה עילת תביעה" והוראות תקנה 42 לתקנות.

למותר לציין כי כל עיכוב שאינו בעטיית האיש, יכול להקים לאיש טענת הגנה טובה מפני התביעה שבפני והדברים נכתבו אך ורק כדי לסבר את האוזן והם לא היוו כל שיקול במתן החלטתי זו. בשולי הדברים אציין כי לא נמצאה כל עילה להורות על דחיית התביעה, וכאמור לעיל, זו זכותה של האישה לכלכל צעדיה בהתאם.

אשר על כן ומכל המקובץ, הריני להורות: התביעה נמחקת בזאת.

משעה שטענות התובע נעו בגבול שבין המישור החוזי לנזיקי ועל אף שבסיכומיו הבהיר ב"כ כי עילת התביעה היא חוזית בלבד, גם על מנת להדגיש את הזהירות הרבה שיש לנקוט בה בתביעות כגון דא (בשעה שחלקה הארי של הפסיקה עוסק בעילה הנזיקית הכרוכה בסרבנות גט) ועל מנת להבהיר כי גם חיוב בנזיקין אין כאן, אחריב מעט היריעה בעילה הנזיקית הכרוכה בסרבנות גט. חיוב בנזיקין בגין עיכוב ההסכמה להתגרש: אמנם על פי הפסיקה, תופעת סרבנות גט מקימה עילת תביעה נזיקית, הנופלת בגדרי עוולת הרשלנות, הפרת חובה חקוקה, ויש אף המכירים בה כ"עוולה חוקתית" בשל הפגיעה בעקרונות חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו העומדת בבסיסה (ראו לשם הדוגמא: עמ"ש (חי') 23464-10-09‏ ‏ א' ש' נ' ד' ש' ‏(מאגרים משפטיים, 6.10.2011), אך לא כל מקרה, בודאי לא זה המונח לפתחי כעת, מצדיק לחייב את הצד הסרבן בפצוי נזיקי.

אלא שבחינה מדוקדקת של הנסיבות שלפני מעלה כי לא עלה בידיו של התובע להוכיח כי הנתבעת סירבה להתגרש (וכפי שיבואר להלן, לא ניתן לראות בעיכוב הזמני והממוקד במתן הגט ככזה המצדיק להכיר בנתבעת כסרבנית גט) ובודאי שהללו אינן עולות לכדי מקרה חריג המצדיק לקחת המושכות מהצדדים ומניהול הליך משפטי בביה"ד הרבני בסוגיית הגירושין ותחתיו לנהל הליך שנועד לקבל סעד נזיקי עמום ולא מבורר.

האם עיכוב בגירושין מצדיק פיצוי בגין הפרת חוזה: כאמור לעיל לשיטת התובע הנתבעת הפרה ההסכמה להתגרש ולא פעלה כנדרש ובמועד, לצורך ביצוע סידור הגט, כפי המוסכם בהסכם הגירושין ומשכך לשיטתו, עצם ההפרה מצדיקה חיוב הנתבעת בפצוי, אותו העמיד התובע על סכום של 70,000 ₪, מכוח ההסכמה הראשונית שגיבשו הצדדים בהסכם (הסכמה שנמחקה, כאמור, בטרם אושר ההסכם).

...

בנסיבות אלה, ביקשתי להבין האם נגרם לתובע נזק בגין סירובה הנטען של הנתבעת להתגרש ממנו ובמענה לכך השיב ב"כ התובע: "... הגשנו פה כדי לזרז את ההליך ובסופו של דבר אחרי עשרות פניות הוא נאלץ לקחת עו"ד. הוא לא הצליח לקדם את החיים שלו מהיום שנפרדו ב 2017. 5 שנים נעצרו לו החיים ולקח עו"ד. לא נגרם נזק?" (עמ' 9, ש' 14-18 לפרוטוקול הדיון מיום 11.7.2021).

אני סבור שלגיטימי בהחלט כי בן זוג המעוניין בשיקום היחסים (או המעוניין פחות בגירושין) יעביר את המושכות לידי בן הזוג האחר (החפץ בהם יותר הימנו) ומשעה שהתובע לא גילה דעתו באופן יזום ולא פתח תיק גירושין, שהיה בו כדי להוות הצהרת כוונות ברורה וגילוי רצון חד משמעי להתגרש, מצאתי כי סביר שהנתבעת תנקוט בגישה של "שב ואל תעשה עדיף", בתקווה שהתובע אולי ישנה דעתו ויסבור כי יש לעשות ניסיון נוסף לשלום בית, כפי עמדתה.

אשר על כן ומכל המקובץ והאמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

בנסיבות אלה, אני מחייב את התובע בהוצאות הנתבעת בסכום של 15,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים מהיום, כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום.

לפניי תביעה נזיקית על סך 250,000 ₪, בגין טענה לנזק נפשי ופיזי בשל הסתה וניכור הורי.

האם פעלה במכוון למחיקת האב מחיי הילדים וליצירת ניכור הורי באופן מתוחכם, הדרגתי ומתמשך, אשר החל ממועד הגירושין ונמשך עד היום.

כך לדוגמה, נדונו בבית המשפט לעינייני מישפחה בישראל תביעות נזיקיות בגין סרבנות גט, בגידה ונטישה, ביגמיה, אלימות במשפחה, היתעללות, חטיפת ילד וכו' (עו"ד בני דון יחייא תורת דיני המשפחה, כינרת-זמורה, 168)2022) ; עמ"ש (חי') 33044-04-13 נ.ר ואח' נ' א.א. ואח' (16.2.2014)).

האב שקט על שמריו – תביעה נזיקית כתביעה ראשונה בעיניין קיום זמני השהות - האב לא נקט בהליך משפטי קודם להגשת התובענה הנזיקית בניסיון לאכוף את זמני השהות כפי שנקבעו בהסכם הגירושין, ובמטרה לשפר את יחסיו עם הילדים.

...

בנסיבות אלה ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים כמפורט לעיל, מהות ההליך והיקפו, היקפם של כתבי בי-דין והבקשות בתיק, התנהלות הצדדים לאורך ניהול ההליך, נחה דעתי כי הסכום הסביר והמידתי שיש לפסוק בנסיבות העניין כשכר טרחה כולל, והוצאות עבור הנתבעת הוא בסך כולל של 30,000 ₪ (להלן- "ההוצאות").

התוצאה התביעה הנזיקית בגין הטענה לניכור הורי נדחית.

התובע ישלם את ההוצאות לנתבעת בתוך 30 ימים.