נגד החברה הוגשו תביעות חוב בסכום כולל של כ-28,600,000 ₪.
ביחס לתנאי הראשון טוען הנאמן כי אין כל מחלוקת שהחברה לא קיבלה כל תמורה עת נרשם השיעבוד ביום 14.3.2019; ביחס לתנאי השני טוען הנאמן כי רשומו של השיעבוד נעשה בתוך פחות משנה לפני שהוגשה הבקשה למתן צו פתיחה בהליכים; ביחס לתנאי השלישי טוען הנאמן כי החברה הייתה במצב של חידלות פרעון עת נרשם השיעבוד, שכן עיון בדפי חשבון הבנק של החברה מגלה כי שיקים שנמשכו מחשבונה חוללו באי פרעון וכתוצאה מכך החשבון הפך מוגבל.
אשר לתנאי הראשון טוענת המשיבה כי רישום השיעבוד נעשה כנגד תמורה הולמת, קרי, הסכמת המשיבה למחוק את השיעבוד הראשון שנירשם לטובתה, על מנת לאפשר את כניסתם של הגורמים המממנים, הלא הם הבנק וחברת כלל ביטוח; אשר לתנאי השני טוענת המשיבה כי מועד רישום השיעבוד אמור היה להיות עוד בשנת 2016, וכי רק מחמת טעות של עו"ד בטאט הרישום נעשה בשנת 2019; אשר לתנאי השלישי טוענת המשיבה כי בעת שנירשם השיעבוד ביום 14.3.2019, החברה לא הייתה חדלת פרעון.
(1) הפעולה נעשתה בלא תמורה או בתמורה שאינה הולמת בנסיבות העניין;
(2) מועד ביצוע הפעולה חל בתקופה שתחילתה שנתיים לפני מועד הגשת הבקשה לצוו לפתיחת הליכים, ולגבי פעולה לטובת קרוב – ארבע שנים לפני המועד האמור;
(3) במועד ביצוע הפעולה היה החייב בחדלות פרעון או שביצוע הפעולה הביא אותו לחדלות פרעון.
כך למשל, בעוד שסעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל חל אך ורק על חייב שהוא יחיד, סעיף 220 לחוק חידלות פרעון חל גם על תאגידים; הבדל נוסף הוא שלפי סעיף 220 לחוק, התקופה הקובעת לצורך ביטול פעולה הגורעת נכסים מקופת הנשייה צומצמה בצורה משמעותית, ועומדת על שנתיים לפני שהוגשה הבקשה לצוו פתיחה בהליכים (או ארבע שנים במקרה של פעולה לטובת קרוב), בעוד שהתקופה הקובעת לפי סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל היא עד עשר השנים קודם לפתיחת ההליך.
נהפוך הוא, מינוי המשקיף וההפעלה הזמנית נעשו דוקא משום שהחברה היתה מצוייה בחדלות פרעון, שהרי אילמלא כן, לא היה כל צורך או עילה להתערבות שיפוטית.
...
טענותיה של המשיבה
המשיבה טוענת כי דין הבקשה להידחות, משום שלא מתקיימים התנאים הדרושים להחלתו של סעיף 220 לחוק חדלות פירעון.
לחלופין, טוענת המשיבה כי דין הבקשה להידחות נוכח הוראת סעיף 4(2) לחוק המשכון ובשים לב לכך שיש לראות בסכום שהופקד על ידה בחשבון הליווי של הפרוייקט משום משכון מופקד בידי שומר שכר.
הפועל היוצא מכל האמור לעיל הוא שיואב ידע היטב שמצבה של החברה בכי רע ועל רקע זה ערך את הבדיקה שגילתה כי השעבוד המקורי שנמחק בשנת 2016, לא הוחלף בשעבוד חדש.
סיכומו של דבר, נוכח המסקנה כי התמלאו תנאיו של סעיף 220 לחוק, יש להורות על בטלות השעבוד שנרשם לטובת המשיבה, והמשמעות היא שנשייתה הינה נשייה רגילה ולא נשייה מובטחת.
סוף דבר
מכל הטעמים אשר פורטו לעיל, השעבוד שנרשם לטובת המשיבה ביום 14.3.2019- בטל ומבוטל ואין למשיבה מעמד של נושה מובטחת בכספים המצויים בחשבון הליווי של החברה.
