מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

מחיקת תביעה של חברה עקב חדלות פירעון או פשיטת רגל

בהליך חדלות פירעון (חדל"פ) שהוגש בשנת 2021 בשלום נצרת נפסק כדקלמן:

הבנק מסכים להמשך תשלומי ההלוואה, ומצהיר כי יפעל למחיקת תביעת החוב ככל שהיחידה תסלק את מלוא ההלוואה.
סעיף 97 לפקודה מסדיר מצב בו העמיד יחיד המחאת זכות בטרם נקלע להליכי חידלות פרעון, וקובע כדלקמן: "המחה אדם לאחר זכויות קיימות או עתידות לבוא והוכרז לאחר מכן פושט רגל, לא תהיה להמחאה תוקף כלפי הנאמן לענין הזכויות שלא ניפרעו לפני תחילת פשיטת הרגל, אלא אם נרשמה ההמחאה בזמן ובדרך שנקבעו בתקנות.
בהתאם לפסיקה, על מנת לקבוע האם הסכם ההלוואה שנכרת בין היחידה לבנק מהוה המחאת זכות, יש לבחון את פרשנותו של ההסכם (ע"א 7281/15 קופאס פיננס (ישראל בע"מ נ' אגרקסקו חברה לייצוא חקלאי בע"מ [פורסם במאגרים] (22.5.18)).
ומשעולה כי ענייננו בהלוואה רגילה, חל סעיף 212 לחוק, שלפיו ניתן להעמיד את יתרתה לפרעון מידי, וגביית החוב, לנוכח הליכי חידלות הפרעון המתקיימים בעיניינה של היחידה, תיעשה על-ידי הבנק בדרך של הגשת תביעת חוב כקבוע בחוק.
...
בענייננו, לא שוכנעתי כי מהסכם ההלוואה עולה כוונה ברורה להמחאת זכותה של היחידה מן המעסיקה לבנק בהמחאה בלתי חוזרת, ולא בהלוואה רגילה.
באותה החלטה נדחתה בקשת יחידה לביטול קיזוז החזר ההלוואה ממשכורתה אצל מעסיקה, לאחר שבית המשפט מצא קבע כי בנסיבות אותו מקרה הייתה המחאת זכות, שאינה מהווה העדפת נושים אסורה.
ולמעשה מנוסח סעיף 4 להסכם עולה, כי פירעון ההלוואה ממשכורת היחידה נעשה במישור הטכני "להקלת ביצוע התשלומים". סיכומם של דברים; משלא הוכח קיומה של המחאת זכות שעליה חלות הוראות סעיף 97 לפקודה, בקשת היחידה להורות לבנק לבטל את העמדת סכום יתרת ההלוואה לפירעון מידי, ולאפשר לה להמשיך לפרוט תשלומי ההלוואה ממשכורתה – דינה להידחות.

בהליך פשיטת רגל (פש"ר) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

דהיינו לשיטת הנושה, מדובר באישור החייב לפיו, "חברת צוק הינה מטעמו." עוד טוענת הנושה, כי רק לאחר הליך גישור ארוך בין הצדדים, שלא צלח, וסמוך למועד בו נדרשו הצדדים להגיש תצהירים, נודע לה כי השותף, החל בהליכי חידלות פרעון.
בנסיבות אלה, נמחקה התביעה נגדו.
הנושה יודעת כי מיתנהל בעיניינו הליך פש"ר, אולם בחרה לצרפו לתביעה שהגישה על מנת להפעיל עליו לחץ "לישר קו עמה כנגד הקבלן מואפק אבו עיאש המצבע של הפרויקט הנטען." עוד טוען החייב, כי הוא לא לקח חלק בהליך הגישור שהתנהל בין השותף לבין הנושה, למעט בישיבה הראשונה בה הודיע, כי אין לו מעורבות בהליך.
עוד טוענת הנושה, כי החייב בתשובתו אינו מכחיש את האמור לעיל אולם טוען, כי השתחרר מהסכם זה. בנסיבות אלה טוענת הנושה, כי יש לדחות את טענות הנאמן לפיהן, המחלוקת העיקרית היא האם החייב הוא בעלים של חברה, אם לאו, ואין לקבל עמדתו.
החייב הוכרז פושט רגל ביום 10.2.19 ונקבעה לו תכנית פרעון לפיה, יוסיף לקופת הפש"ר סך של 200,000 ₪.
...
לטענת החייב, דין הבקשות להידחות.
בתגובתה לתשובות טוענת הנושה, כי דין טענות הנאמן, להידחות, שכן החייב התקשר עם הנושה בעצמו ולא באמצעות חברה.
בכל הנוגע לטענות החייב, טוענת הנושה, כי עיון בתשובתו מעלה, כי החייב מודה, כי התקשר בהסכם הקבלנות, אולם השתחרר ממנו כשהגיע למסקנה, כי הוא אינו רווחי.
לאחר עיון בבקשה, בתשובות ובתגובה, מוחלט להיעתר לבקשה באופן חלקי, דהיינו לאפשר לנושה לנהל את ההליך המשפטי שנפתח נגד החייב, ולהותיר את הליך הפש"ר בעניינו של החייב לעת הזו, על כנו, זאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בשלום ראשון לציון נפסק כדקלמן:

במסגרת זו ב"כ התובעת הדגיש כי במהלך השנים התובעת היתה מצויה בהליכי פשיטת רגל וכיום מצויה בהליכי חידלות פירעון אשר לא אפשרו את קידום ההליכים בתביעות הקודמות וכי אין להביא במנין תקופת ההתיישנות את התקופות בהן התובעת היתה מצויה בהליכי פשיטת רגל או חידלות פירעון.
הסעיף מתייחס למצב שבו החלטת הדחייה של בית המשפט אינה יוצרת מעשה בית דין, ובכלל זאת מחיקה של התביעה (טל חבקין, היתיישנות, 229 (2014)).
בע"א (מחוזי ירושלים) 34111-03-10 טל (ברק) לוי נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (21.12.2010) הפנה ההרכב בראשות כבוד השופט צ. זילברטל לפסיקת בית המשפט העליון ביחס לדיני ההתיישנות שקדמו לחוק ההתיישנות ובה נקבע כי הדין מגן מפני מירוץ ההתיישנות על תביעה תלויה ועומדת ולא מתביעה שהוגשה ונכשלה שאחרת כל תובע יוכל להאריך באופן מלאכותי את מירוץ ההתיישנות עד אין קץ בתביעה שסופה להיכשל מטעמים פורמליים שאינם יוצרים מעשה בית דין (ע"א 230/53 לוי נ' קליגר, פ"ד י' 802 (1956)).
לכן, וגם אם היה מקום לקבל את טענת התובעת כי הליכי הפש"ר עכבו את ההליך הראשון וכי אין לזקוף עיכוב זה לחובתה, אין בכך כדי להצדיק את המנעותה של התובעת לקדם את בירור שאלת הכסוי הבטוחי, היא השאלה המתבררת בהליך זה, משך מספר שנים עד למחיקת התביעה.
...
מעבר לכך, חישוב התקופות השונות מאז האירוע הביטוחי (27.3.2012) עובר למועד הגשת ההליך הראשון (פברואר 2013), עובר למועד שנקבע להגשת הראיות בשאלת הכיסוי הביטוחי (1.12.2015), עובר למועד מחיקת ההליך הראשון (12.6.2017), עובר למועד הגשת ההליך השני (נובמבר 2018) ומחיקתו (29.4.2019) והגשת תביעה זו (18.4.2019), מלמד כי גם פרשנות מיטיבה עם התובעת אשר זוקפת לחובתה רק את התקופה מהמועד שנקבע להגשת הראיות מובילה למסקנה כי תביעתה התיישנה וכי חלפו הרבה מעל 3 שנים מאז ועד הגשת התביעה השניה, אשר משך כל התקופה שהיתה תלויה ועומדת נזקפת לחובת התובעת, שלא לדבר על תביעה זו. שתי הערות לקראת סיום.
" כפי שתואר לעיל, לא ניתן להתחמק מהמסקנה כי פעולותיה של התובעת, וליתר דיוק – מחדליה, בהליכים הקודמים (כמו גם בהליך זה) הובילו להשהיית ההליכים ולהטרדת הנתבעות באופן העולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט.
סוף דבר, אני מקבלת את הבקשה ומורה על דחיית התביעה מחמת התיישנות.

בהליך חדלות פירעון תאגיד (חדל"ת) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

נגד החברה הוגשו תביעות חוב בסכום כולל של כ-28,600,000 ₪.
ביחס לתנאי הראשון טוען הנאמן כי אין כל מחלוקת שהחברה לא קיבלה כל תמורה עת נרשם השיעבוד ביום 14.3.2019; ביחס לתנאי השני טוען הנאמן כי רשומו של השיעבוד נעשה בתוך פחות משנה לפני שהוגשה הבקשה למתן צו פתיחה בהליכים; ביחס לתנאי השלישי טוען הנאמן כי החברה הייתה במצב של חידלות פרעון עת נרשם השיעבוד, שכן עיון בדפי חשבון הבנק של החברה מגלה כי שיקים שנמשכו מחשבונה חוללו באי פרעון וכתוצאה מכך החשבון הפך מוגבל.
אשר לתנאי הראשון טוענת המשיבה כי רישום השיעבוד נעשה כנגד תמורה הולמת, קרי, הסכמת המשיבה למחוק את השיעבוד הראשון שנירשם לטובתה, על מנת לאפשר את כניסתם של הגורמים המממנים, הלא הם הבנק וחברת כלל ביטוח; אשר לתנאי השני טוענת המשיבה כי מועד רישום השיעבוד אמור היה להיות עוד בשנת 2016, וכי רק מחמת טעות של עו"ד בטאט הרישום נעשה בשנת 2019; אשר לתנאי השלישי טוענת המשיבה כי בעת שנירשם השיעבוד ביום 14.3.2019, החברה לא הייתה חדלת פרעון.
(1)   הפעולה נעשתה בלא תמורה או בתמורה שאינה הולמת בנסיבות העניין; (2)   מועד ביצוע הפעולה חל בתקופה שתחילתה שנתיים לפני מועד הגשת הבקשה לצוו לפתיחת הליכים, ולגבי פעולה לטובת קרוב – ארבע שנים לפני המועד האמור; (3)   במועד ביצוע הפעולה היה החייב בחדלות פרעון או שביצוע הפעולה הביא אותו לחדלות פרעון.
כך למשל, בעוד שסעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל חל אך ורק על חייב שהוא יחיד, סעיף 220 לחוק חידלות פרעון חל גם על תאגידים; הבדל נוסף הוא שלפי סעיף 220 לחוק, התקופה הקובעת לצורך ביטול פעולה הגורעת נכסים מקופת הנשייה צומצמה בצורה משמעותית, ועומדת על שנתיים לפני שהוגשה הבקשה לצוו פתיחה בהליכים (או ארבע שנים במקרה של פעולה לטובת קרוב), בעוד שהתקופה הקובעת לפי סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל היא עד עשר השנים קודם לפתיחת ההליך.
נהפוך הוא, מינוי המשקיף וההפעלה הזמנית נעשו דוקא משום שהחברה היתה מצוייה בחדלות פרעון, שהרי אילמלא כן, לא היה כל צורך או עילה להתערבות שיפוטית.
...
טענותיה של המשיבה המשיבה טוענת כי דין הבקשה להידחות, משום שלא מתקיימים התנאים הדרושים להחלתו של סעיף 220 לחוק חדלות פירעון.
לחלופין, טוענת המשיבה כי דין הבקשה להידחות נוכח הוראת סעיף 4(2) לחוק המשכון ובשים לב לכך שיש לראות בסכום שהופקד על ידה בחשבון הליווי של הפרוייקט משום משכון מופקד בידי שומר שכר.
הפועל היוצא מכל האמור לעיל הוא שיואב ידע היטב שמצבה של החברה בכי רע ועל רקע זה ערך את הבדיקה שגילתה כי השעבוד המקורי שנמחק בשנת 2016, לא הוחלף בשעבוד חדש.
סיכומו של דבר, נוכח המסקנה כי התמלאו תנאיו של סעיף 220 לחוק, יש להורות על בטלות השעבוד שנרשם לטובת המשיבה, והמשמעות היא שנשייתה הינה נשייה רגילה ולא נשייה מובטחת.
סוף דבר מכל הטעמים אשר פורטו לעיל, השעבוד שנרשם לטובת המשיבה ביום 14.3.2019- בטל ומבוטל ואין למשיבה מעמד של נושה מובטחת בכספים המצויים בחשבון הליווי של החברה.

בהליך רשות ערעור אזרחי (רע"א) שהוגש בשנת 2023 בעליון נפסק כדקלמן:

ראשית, כעולה מהבקשה עצמה, היא הוגשה מבלי שניתן למבקש אישור להגישה על-ידי בית המשפט בו מתנהלים הליכי פשיטת הרגל בעיניינו או על ידי הנאמנת (סעיפים 132-131 לחוק חידלות פרעון).המבקש שהיה מודע לצורך בקבלת אישור כאמור, ציין כי ימציא את האישור לכשיינתן.
כך, בין היתר, הוא טען כי לא היה מקום לצרף להליך את החברות המזמינות כנושות של החברה שכן תביעות החוב שהן הגישו הן תביעות מופרכות שנועדו רק כדי לטרפד את הסדרי החוב של החברה ולהביא למחיקת התביעות כנגדן; כי לא היה מקום לאפשר לבא-כוחו הקודם להשתחרר מייצוג; וכי לא היה מקום להעדיף את המתוה מיום 22.6.2022 על פני הצעותיו להסדר.
נוכח האמור, אני סבורה כי ההחלטה לחתום על הסכם הפשרה עם סוכנויות ואשל היא החלטה סבירה המקדמת את אחת מהתכליות המרכזיות לה מחויבים הנאמנים בעת פירוקה של החברה – השאת שיעור החוב שייפרע לנושים (ראו: סעיף 1(2) לחוק חידלות פרעון).
...
לכל הפחות, ההחלטה כאמור אינה בלתי סבירה במידה המצדיקה התערבות בה. מסקנה זו מתחזקת אף מעמדותיהם של הנושים, הממונה והנאמנת לנכסי המבקש.
לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי אין הצדקה להתערב בשיקול הדעת של הנאמנים, ואין להתערב בהחלטות נושא בקשה בהן הותר לנאמנים להתקשר בהסכם הפשרה עם סוכנויות ואשל.
סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו