בהמשך לדיון שהתקיים ביום 26.11.18 בתביעה, לאחר ששבתי ושקלתי מכלול טענות הצדדים בבקשת התובע למחיקת התביעה העיקרית וטענות הצדדים לעניין המשך ניהול התביעה שכנגד, ניתנת להלן החלטתי.
...
לאותו עניין נפסק ב- רע"א 5112/07 סיבוני נגד יזרעאלי (פורסם בנבו), כדלקמן:
"כידוע, 'פסק דין שבהסכמה, ממוזגות בו שתי תכונות, של הסכם ושל פסק דין' ... יש לזכור, כי פסק דין הנותן תוקף להסכם שהושג בין בעלי הדין מחייב ככל פסק דין אחר ... עם זאת, לעובדה שמדובר בפסק דין שניתן בהסכמה עשויה להיות השלכה במישורים שונים. השאלה המתעוררת בענייננו היא איזו השלכה יש למאפיין ההסכמי שבפסק הדין על אופן אכיפתו. ברמה העקרונית, בפני בעל דין המבקש לאכוף פסק דין מוסכם פתוחים שני מסלולי פעולה: המסלול האחד, הנשען על הפן ההסכמי של פסק הדין, הינו הגשת תביעה חדשה בה יתבקש סעד של אכיפת פסק הדין. מסלול זה מתבסס על התפיסה לפיה ההסכם שאומץ בפסק הדין יוצר עילה חדשה אשר ניתן לתבוע על פיה ...; המסלול השני, הנשען על הפן השיפוטי של פסק הדין, הינו אכיפה של פסק הדין באופן ישיר, כפסק דין רגיל ... חובה לציין כי לא בכל מקרה פתוחים שני המסלולים בפני המבקש אכיפה. בעניינו מתעוררת השאלה מתי פסק דין שניתן בהסכמה הינו אכיף בלא שיהא צורך בהגשת תביעה חדשה לאכיפתו. התשובה שניתנה לכך בפסיקה היא כי הדבר תלוי במידת הבהירות של פסק הדין. פסק דין הנותן תוקף להסכם פשרה בין הצדדים הינו בר אכיפה אם הוראותיו ברורות ומסוימות במידה המאפשרת את אכיפתו ללא נקיטת הליך משפטי חדש. במקרה שפסק הדין אינו נהיר דיו, אין מנוס מהגשת תביעה חדשה אשר עילתה פסק הדין המוסכם" (שם, פסקה 7 לפסק הדין)(ההדגשה אינה במקור – ר.ח.).
לאור כל האמור לעיל אני מורה כדלקמן:
א. התביעה העיקרית נמחקת בזאת.
התובע ישלם לנתבעים 1-3, 5-6, 8 ו-10, ביחד ולחוד, באמצעות בא כוחם, הוצאות משפט בסך של 3,510 ₪ (כולל מע"מ) וזאת עד ליום 27.12.18, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
