מחיקת תביעה למחוזי בשל סמכות ייחודית לבית הדין לעבודה

בית הדין האיזורי לעבודה חיפה פ"ה 44424-04-22 09 אוקטובר 2023 לפני כב' השופט טל גולן נציג ציבור (עובדים) מר חיים מויסי נציג ציבור (מעסיקים) מר ברק נחשול התובעים: 1. דאוד חסון, בשם סיעת הצעירים לשינוי והאיחוד במועצת העיר שפרעם 2. נסר סלמאן ע"י ב"כ: עו"ד תמים עבד אלחאלים הנתבעים: 1. עריית שפרעם ע"י ב"כ: עו"ד ערן אייזיק 2. רשת המתנ"סים שפרעם (ע"ר) ע"י ב"כ: עו"ד שרי שמחיוף 3. מדינת ישראל - משרד הפנים ע"י ב"כ: עו"ד משה אייל מפרקליטות מחוז חיפה – אזרחי 4. זיאד ח'ניפס ע"י ב"כ: עו"ד עסאם ח'טיב ה ח ל ט ה

ראו למשל דברי בית הדין הארצי לעבודה בעיניין כהן (ע"ע (ארצי) 408/07 מדינת ישראל – כהן (ניתן ביום 13.2.2008)): "הלכה מושרשת היא, כי סעד המחיקה על הסף הוא סעד קצוני ובית הדין אינו נוקט בו אלא במקרים חריגים. בתי הדין לעבודה נוהגים בזהירות יתרה בבואם להכריע בבקשה למחוק תביעה על הסף ומעדיפים להורות על בירור הענין לגופו, על פני סילוק התביעה על הסף. כדברי חברי הנשיא סטיב אדלר: 'בבתי הדין לעבודה מחיקה על הסף אינה יכולה ואינה צריכה לשמש דרך המלך ויש להכריע במחלוקת לגופו של ענין' וכבר נפסק, כי 'בית דין זה אימץ את ההלכות במשפט הכללי שיצאו מבית המשפט העליון לעניין מחיקה על הסף, על פיהן יש לנהוג בזהירות ולבחון בקפדנות את העובדות והטענות המופיעות בתביעה וכל אימת שניתן לתקן פגם בתביעה אין למחקה על הסף' זאת מן הטעם ש'מחיקה על הסף אינה הדרך המועילה מבחינה דיונית... ואין היא טובה ליחסי עבודה', 'על מנת שלא לשלול מבעל דין לממש את זכותו המשפטית' ." אשר לסמכותו העניינית של בית הדין – הסמכות של בית הדין לעבודה נקבעה בסעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, אשר קובע כדלקמן: "(א)    לבית דין איזורי תהא סמכות ייחודית לידון –

...

נדגיש, כי גם טענות אלה יתבררו במסגרת הליך ההוכחות, והן יכולות להתקבל או להידחות על ידי בית הדין, ובכפוף לתשתית העובדתית, העדויות והראיות שיוצגו בפני בית הדין.

מדובר בתחום שלבית הדין לעבודה יש סמכות עניינית לדון בו, ובית הדין לעבודה גם מהווה הפורום הנאות והמתאים ביותר לדון בסוגיה זו. ביחס לכך, ראו גם טענת המדינה – הנתבעת 3, המקובלת עלינו, בתגובתה המתנגדת לבקשת הנתבעת 1.

לסיכום – בקשת הנתבעת 1 לדחיית התביעה על הסף מטעמי היעדר סמכות עניינית נדחית.

עם זאת, מאחר שעל פי ההלכה הפסוקה דרך המלך בכגון דא היא להורות על מחיקת התביעה ולא על העברתה, ומכיוון שהצדדים לא טענו בסוגייה זו, מצאתי, בטרם מתן החלטה אם להורות על מחיקת התביעה או על העברתה לבית הדין לעבודה, ליתן לצדדים זכות טיעון בסוגייה זו. אפרט להלן את הבסיס למסקנה זו. סעיף 24(א) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 קובע כי לבית דין איזורי לעבודה תהא סמכות ייחודית לידון: (1) בתובענות בין עובד או חליפו למעסיק או חליפו שעילתן ביחסי עבודה, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עבודה ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]; (ההדגשה הוספה) על מנת שתובענה תיכנס לגדר סמכותו של בית הדין לעבודה לפי סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, עליה לעמוד בשני מבחנים מצטברים בעלי יסוד "חיובי": ראשית, זהות הצדדים - על הצדדים לתובענה להיות עובד ומעסיק, או מי ששררו ביניהם יחסי עובד ומעסיק בעבר.

השופטת המלומדת בבית-המשפט המחוזי כתבה בהחלטתה שיש להפנות שאלה זו להכרעה לבית-הדין לעבודה רק "באם יש טעם לכאורה בטענה של קיום יחסים אלה" - אך מסופקני אם אמנם יש מקום להגביל הוראתו הכללית והגורפת של המחוקק בצורה זו. לדעתי די בכך שהשאלה שנויה במחלוקת של ממש על-מנת שהסמכות הייחודית של בית-הדין לעבודה תיתפוס בה" (הדגשה הוספה – י"ע).

...

עם זאת, מאחר שעל פי ההלכה הפסוקה דרך המלך בכגון דא היא להורות על מחיקת התביעה ולא על העברתה, ומכיוון שהצדדים לא טענו בסוגייה זו, מצאתי, בטרם מתן החלטה אם להורות על מחיקת התביעה או על העברתה לבית הדין לעבודה, ליתן לצדדים זכות טיעון בסוגייה זו. אפרט להלן את הבסיס למסקנה זו. סעיף 24(א) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 קובע כי לבית דין אזורי לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון: (1) בתובענות בין עובד או חליפו למעסיק או חליפו שעילתן ביחסי עבודה, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עבודה ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]; (ההדגשה הוספה) על מנת שתובענה תיכנס לגדר סמכותו של בית הדין לעבודה לפי סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, עליה לעמוד בשני מבחנים מצטברים בעלי יסוד "חיובי": ראשית, זהות הצדדים - על הצדדים לתובענה להיות עובד ומעסיק, או מי ששררו ביניהם יחסי עובד ומעסיק בעבר.

בנסיבות אלו אני סבורה, כי על פני הדברים, יש מקום להורות על מחיקת התביעה לצורך הגשתה לבית הדין לעבודה.

לאור האמור אני קובעת כי הצדדים יביעו עמדתם בסוגייה זו, וזאת עד לא יאוחר מיום 1.2.2022.

כתב הגנה לתביעה המתוקנת הוגש ביום 6.11.22 וכלל מספר טענות מקדמיות ובכללן טענה לעניין העידר סמכות לבית משפט השלום להדרש לתביעה לנוכח סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה לידון בה. הנתבעת לא הגישה בקשה נפרדת לסילוק התביעה על הסף והסתפקה בהעלאת הטענה בכתב ההגנה אך מקובלת עליי טענת ב"כ הנתבעת כי על בית המשפט לעורר את שאלה הסמכות העניינית מיוזמתו.

כל פסקי הדין האמורים, אליהם הפנה ב"כ התובע מצדדים בעמדה לפיה כאשר מדובר בביטוח מנהלים, שהינו חלק מהמערך הפנסיוני במדינת ישראל, העניין מסור לסמכותו הייחודית של בית הדין האיזורי לעבודה בהתאם להלכה שנפסקה בעיניין מנורה הנ"ל ופסיקתם המנחה של בתי המשפט המחוזיים.

בטרם אורה על מחיקת התביעה והשבת האגרה (בכפוף לתקנות), יודיע התובע אם הוא מבקש כי אורה על העברת ההליך לבית הדין לעבודה, במקום מחיקתו, בהתאם לסעיף 79 לחוק בתי המשפט.

...

כתב הגנה לתביעה המתוקנת הוגש ביום 6.11.22 וכלל מספר טענות מקדמיות ובכללן טענה לעניין העדר סמכות לבית משפט השלום להידרש לתביעה לנוכח סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה לדון בה. הנתבעת לא הגישה בקשה נפרדת לסילוק התביעה על הסף והסתפקה בהעלאת הטענה בכתב ההגנה אך מקובלת עליי טענת ב"כ הנתבעת כי על בית המשפט לעורר את שאלה הסמכות העניינית מיוזמתו.

כל האמור לעיל, לצורך קביעת סמכותו של בית הדין לעבודה, כפוף לדרישה מהותית אחת: כי התביעה תוגש כנגד "קופת גמל" כהגדרתה בחוק הגנת השכר.

מסקנה – סמכות ייחודית לבית הדין לעבודה מכל האמור לעיל, אני קובעת כי הסמכות העניינית הייחודית להידרש לטענות הצדדים נתונה לבית הדין לעבודה.

המזכירות תעביר העתק החלטתי לצדדים.

על הפרק איפוא הנושאים הבאים: א) מתן הוראות משלימות בהתאם להחלטה הקודמת והוראות אלו שלובות בבקשת גוטמן להרחיק את להב מפעילות החברה; ב) הבקשות שהגישה החברה בנוגע לדוחות הכספיים של שנת 2020 (כאמור להב הודיע כי הוא חתם על המסמכים הקשורים בחשבון IFXוככל שלאחר מינוי דרקטור מכריע יהיה צורך בהוראות לגבי מסמכים נוספים תוגש בקשה בנפרד); ג) כמו כן יש צורך לידון בבקשות להב: הבקשה למחיקת חלקים מן התביעה על הסף, והבקשה למתן פסק דין חלקי ולהורות על מינוי רואה חשבון חקירתי.

ברם, מקובלת עליי טענתו הנוספת של להב כי לבית המשפט המחוזי אין סמכות לידון בסעד התגמול משום שהעניין מצוי בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה.

ואולם, הדין קובע כי הסמכות לידון בעינייני עבודה נתונה לבית הדין לעבודה, זאת בהתאם לסעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 אשר קובע כי "בתובענות בין עובד או חליפו למעסיק או חליפו שעילתן ביחסי עבודה, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עבודה ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]". המונח "עילה" לפי סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה פורש כמכוון למכלול העובדות המולידות זכות (או חובה) הנובעת מיחסי העבודה או זכות שמקורה במשפט העבודה (ע"א 6636/01 ארגמן טורס בע"מ נ' הוברמן, פסקה 10 (9.4.2003)).

לאבחנה זו היתייחס בית המשפט העליון – "כאשר מדובר ב'נושא משרה', שאינו עובד (דרקטור), ממילא אין בית הדין לעבודה מוסמך לידון בסכסוכים המתגלעים בינו לבין החברה. לעומת זאת כאשר מדובר במי שמתקיימים בינו לבין החברה יחסי עובד-מעסיק, הרי שהכללתו בגדר 'נושא משרה', כשלעצמה, אין בה כדי להוציא את מערכת היחסים שבינו לבין החברה (דהיינו, המעסיק) מגדר סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה" (רע"א 2060/19 בית אריזה לפרחים "אביב" בע"מ נ' **** פנדלר, פסקה 18 (27.5.2019); ראו גם: ע"א 2618/03 פי.או.אס (רסטורנט סוליושנס) בע"מ נ' ליפקונסקי, פסקה 25 פ"ד נ"ט(3) 497 (2004)).

...

אני מחליט למחוק את הסעד שעניינו תשלום תגמול לגוטמן (סעיפים 6.1 ו- 105.1 לתביעת גוטמן), יתר חלקי הבקשה נדחים.

הבקשה למתן פסק דין ולמינוי רואה חשבון חקירתי – הבקשה נדחית.

המזכירות תשלח את ההחלטה לגורמים הבאים לצדדים; וכן תשלח את ההחלטה בצירוף החלטתי מיום 1.10.2022 לרו"ח חוסאם בשארה.

עניין הרכוש בעקרו עוגן בהסכם ממון שאושר בביהמ"ש לעינייני מישפחה, ומשכך הסמכות נתונה לבית המשפט לע"מ. ב"כ האשה היתנגדה למחיקת התביעה, ודרשה שהדיון בעיניין הרכוש יהיה בבית הדין.

כך גם עניין שהוא בסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה, לא ניתן להעבירו, אף בהסכמה, לסמכות של בית משפט אחר.

בסעיף 40 לחוק בתי המשפט נקבע כי בית משפט מחוזי ידון ב"כל עניין שאיננו בסמכותו הייחודית של בית דין אחר; בעיניין הנתון לסמכותו המקבילה של בית דין אחר, יהיה בית המשפט המחוזי מוסמך לידון כל עוד אין אותו בית דין דן בו".

...

אמנם מצאנו כי בהערת אגב של בית המשפט העליון, שאינה בבחינת תקדים מחייב, הובעה הדעה שכאשר הוסכם במפורש כי עניין המזונות יידון בבית המשפט האזרחי, יש ללכת אחר ההסכם.

כך נאמר בבג"ץ 6866/03 וקנין נ' ביה"ד הרבני האזורי נתניה: "מעבר לנדרש, נעיר כי לגופם של דברים, טענתו המרכזית של העותר בפנינו הייתה כי בית-הדין הרבני האזורי לא היה מוסמך לדון בתביעת המשיבה למזונותיה. זאת, בהתחשב בהסכם ממון בין בני-הזוג שאושר על-ידי נוטריון טרם נישואיהם בהתאם לסעיף 2(ג1) לחוק יחסי ממון בין בני-זוג, התשל"ג- 1973. לטענת העותר, בסעיף 20 להסכם האמור הסכימו בני-הזוג כי סמכות-הדיון בענייני המזונות תהא נתונה לבית-המשפט האזרחי בלבד ולא לבית-הדין הרבני. מנגד, טענה המשיבה כי מאחר והסכם הממון לא הוגש לאישורה של ערכאה שיפוטית, אין בתנית השיפוט לעניין מזונותיה כדי לחייבה. טענה זו של המשיבה דינה להידחות; סעיפים הסכמיים שעניינם במזונות האישה - להבדיל מענייני רכוש בין בני-הזוג - עשויים להיות בעלי תוקף מחייב אף בלא שאושרו כלל, קל וחומר כאשר ההסכם אושר על-ידי נוטריון שוידא כי בני-הזוג ערכו אותו בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ותוצאותיו (ראו והשוו: סעיף 12(ב) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט- 1959, הקובע כי הסכם בדבר מזונות בגיר ניתן לאישור בית-המשפט, אך אינו חייב בכך). לפיכך, צודק בא-כוח העותר בטענתו העקרונית לפיה כאשר הסכם בין בני-זוג קובע באופן ברור ומפורש כי הסמכות בענייני מזונות האישה תהא נתונה בידי ערכאה מסוימת - בית-המשפט לענייני משפחה או בית-הדין הרבני - משמעות הדבר היא כי האישה עשתה שימוש מראש בזכות הברירה הנתונה בידה לפי סעיף 4 לחוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג- 1953." אך דומה כי דעה זו שנאמרה בלי לדון ואף בלי לאזכר את פסק הדין בפרשת אהרון, ראויה לעיון מחדש.