האם יש לעכב את ההליך שבכותרת נוכח הליך בוררות שהתקיים בין הנתבע לבין ארגון הסגל האקדמי (להלן- האירגון) בעיניין תשלום פצויי פיטורים מוגדלים על פי סעיף 41 להסכם קבוצי מיום 1.2.2017 (להלן – ההסכם הקבוצי); ולאורו של הליך בוררות שעודנו מיתקיים בין האירגון לבין הנתבע בענין תשלום פדיון ימי מחלה בלתי מנוצלים על פי סעיף 73 לאותו הסכם? זו השאלה שעל בית הדין להכריע בה.
עקרי ההליכים
ביום 13.2.2018 הוגשה התביעה על ידי 12 מרצים, חברי סגל האקדמי, במסגרתה עתרו לסעדים הבאים: מתן צו הצהרתי לפיו במועד סיום העסקתם התובעים היו זכאים להשלמת פצויי פיטורים בהתאם לסעיף 41 להסכם הקבוצי; צו הצהרתי לפיו הנתבע הלין את פצויי הפיטורים וכי הם זכאים לפצויי הלנה; צו המורה לנתבע למסור לתובעים טפסי 161 מתוקנים וצו למתן חשבונות.
האחת, הדוחה את הבקשה לעיכוב ביצוע; והשניה, במסגרת בקשת רשות ערעור, לפיה, נקבע, בין היתר, כי "המשיבים בתשובתם והמבקש בתגובתו יתייחסו לשאלה האם אין מקום לצרף להליך הן בבית דין זה והן בבית דין קמא את ארגון הסגל האקדמי במסלול האקדמי המכללה למינהל שהוא צד להסכם הקבוצי 2017".
ביום 20.5.2019 ניתן פסק דין בס"ק ,28422-02-19 במסגרתו הורה בית הדין על מינוי כב' הנשיא (בדימוס) סטיב אלדר כבורר דן יחיד, אשר ידון בכל הקשור לשינוי הסדר הפיצויים לחברי הסגל האקדמי; וביום 27.5.2010 ניתן פסק דין בס"ק 53916-03-19, שלפיו מלוא הנושאים שהועלו במסגרת בקשת הצד והסכסוך יועברו אף הם לבוררות בפני כב' הנשיא (בדימוס) סטיב אדלר.
ביום 7.7.2019 היתקיים דיון בבקשת רשות ערעור, בפני כב' השופטת לאה גליקסמן, במהלכו הוצע לצדדים על ידי בית הדין כי "בשלב זה מוצע לצדדים, תוך שכל צד שומר על טענותיו ויהיה רשאי להגיש כל בקשה לבית הדין האיזורי, כי נוכח לוח הזמנים שנקבע לפסק הבורר ונוכח העובדה שדיון ההוכחות קבוע ליום 20.5.2020, המועד להגשת תצהירי המשיבים יהיה יום 2.2.2020 ולהגשת תצהירי המבקש יום 2.4.2020. לאור ההסכמה כאמור ושינוי הנסיבות מאז שהוגשה הבקשה לרשות העירעור, בקשת רשות העירעור תימחק תוך שכל צד שומר על כל טענותיו." הצדדים קיבלו את הצעת בית הדין וניתנה תוקף של החלטה להסכמת הצדדים.
...
ביום 10.2.2020 הגיש הנתבע הודעת עדכון ובקשה לעיכוב הליכים, היא הבקשה נשוא החלטתי זו.
לוז טענות הצדדים
לטענת הנתבע, מאחר שניתן פסק בורר בעניין תשלום בגין פיצויי פיטורים מוגדלים, הרי שעל הנתבע לערוך את התחשיבים הנדרשים לצורך תשלום פיצויי פיטורים המוגדלים לתובעים, ולשלמם בהתאם; ועם ביצוע התשלום על בית הדין להורות על דחיית התביעה ברכיב זה. בכל הקשור לתשלום פדיון ימי מחלה, הרי שנושא זה עדיין מצוי במחלוקת בין הצדדים להליך הבוררות ולפיכך יש להורות על עיכוב הליכים ברכיב זה. זאת משני טעמים עיקריים – מניעת הכבדה מיותרת על היריב והטרדה מיותרת של בית הדין; ומניעת תוצאה בלתי רצויה של פסיקות סותרות.
לטענת התובעים, יש לדחות את הבקשה לעיכוב הליכים.
דומה, כי אף התובעים בעצמם הכירו בחשיבותו של פסק הבורר ולא בכדי הגישו ביוזמתם את הבקשה ביום 5.2.2020 וביקשו לדעת את ההסכמות שהושגו בעניינם, אשר הובילה לבקשה לעיכוב הליכים שהוגשה ביום 10.2.2020 נשוא החלטתי זו.
רביעית, עיון בסעיפים 89(א) -89(ה) להסכם הקיבוצי מעלה, כי מהותם ביחסים שבין הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים; וסעיף 89 (ו) להסכם הקיבוצי עניינו ביחסים שבין הנתבע לבין כל אחד מחברי הסגל וכי אין בהוראות הבוררות כדי למנוע מחבר סגל לפנות לכל ערכאה מוסמכת (בשינוים המחויבים ראה בר"ע 45153-12-19 חני אזולאי ואח' – המפעל להכשרת ילדי ישראל (מיסודה של רחל פריאר (מיום 17.2.2020)).
עם זאת, דומה כי הארגון אשר היה ער להליך זה, סבר כי הדרך הנכונה לפתור את העניין היא באמצעות הליך קיבוצי שנותב בסופו של דבר להכרעת הבורר.
סוף דבר
אשר על כן, הבקשה לעיכוב הליכים מתקבלת, כדלקמן:
לגבי רכיב פיצויי פיטורים המוגדלים – נוכח מועד סיום העסקתם של התובעים, כמו גם פסק הבורר בעניין מיום 23.1.2020 אשר נחתם טרם משבר נגיף הקורונה בישראל, ובשים לב לתגובת התובעים מיום 9.3.2020, הנתבע יפעל במהרה (ובכפוף להנחיות משרד הבריאות מעת לעת בהיבט הגעה למקום העבודה), על מנת שלתובעים ישולמו סכומי השלמת פיצויי הפיטורים המגיעים לפי פסק הבוררות, תוך שקודם לכן יפורטו התחשיבים המפרטים את אופן חישוב הסכומים, בשים לב לנתוניו של כל תובע ותובע.
