על החלטה זו הוגש ע"א 27454-11-16 וביום 11.7.2019 מחקה כבוד הרשמת (כתוארה אז, כב' השופטת ת. בר אשר) ערעור זה, ושוב, בשל כך שלא שולמה אגרת בית המשפט.
"לפי רשומי הנהלת בתי המשפט, במרוצת השנים, היו סימון או מי מהם, צד לכ-240 הליכים, הנחלקים בין 18 ערכאות שיפוטיות ברחבי הארץ, בתי משפט שלום ומחוזיים כאחד. בנוסף לאלה, בבית המשפט העליון לבדו, אמונים סימון על פתיחתם של למעלה מ-150 הליכים, מהם כ-60 שניפתחו רק בשנתיים האחרונות. ברובם המוחלט של התיקים, סימון הם יוזמי ההליך; כתובעים, כמבקשים, כמערערים" (סעיף 5 לפסק הדין)
.
...
תמונת מצב זו הובילה לבחינה מוקפדת של ההליך שבפניי, ובעקבות זאת, הגעתי לכלל מסקנה שגם אם נדרשת החלטה מעט חריגה, אין בפניי מנוס מהקביעה שעל הפרק בקשה באמצעותה חותרים המבקשים להתנהל בתיק שהסתיים לחלוטין לפני כשש שנים, תוך מאמץ לעקוף צו חוסם שניתן על ידי בית המשפט העליון, ונסיבות בהן ההחלטה הנכונה היחידה היא להבהיר, כי אין כלל תיק, ובוודאי לא תיק פתוח שניתן להתנהל בו. מכאן שאין כלל הליכים שניתן לשקול בהם ועל המערכת לראות תיק זה כסגור וחתום לכל דבר ועניין, ויובהר בהמשך.
בין היתר נכתב בה כדלקמן:
"מנִי אז ועד היום, במשך למעלה מעשור, מנהלים סימון מאות הליכים משפטיים, בבתי משפט בכל רחבי הארץ; רובם ככולם, אוחזים הלכה למעשה אותן טענות – לפגמים בהליכים המשפטיים שבהם נדון עניינם, למזימה הכלל-מערכתית שנרקמה נגדם – בשינויים קלים. כמעשיהם בראשונה, כך מעשיהם גם כיום: כאשר תביעה או הליך שהגישו נדחה – ממאנים סימון לקבל את ההכרעה. זמן מה לאחר מתן פסק הדין, נוהגים השניים להגיש תביעה חדשה, על יסוד טענותיהם המוכרות, בבקשה לביטול ההחלטות שבגדרן נדחו תביעותיהם הקודמות; וחוזר חלילה – לאחר שהתביעה החדשה נדחית גם היא, מוגשת לאחריה תביעה נוספת, המבוססת על אותן טענות, ובגדרה מתבקש שוב סעד בדמות ביטול ההחלטות הקודמות. כך נוצר מעגל אינסופי, המזין את עצמו" (סעיף 3)
.
סוף דבר.
החלטתי זו, אין בה דבר מצד עצמה.
