מחיקת סעיפים בתגובה לבקשה לאכיפת פסק דין זר

בעיניינו, לא זו בלבד שהמשיבה לא נקטה בדרך הקבועה בדין לשם הגשת בקשה לאכיפת פסק חוץ ותמכה אך את חוות הדעת שצורפה לתביעתה בתצהיר, באופן שהתצהיר אינו מיפרט את מלוא העובדות הרלוואנטיות לעניין התנאים הקבועים בסעיף 3 לחוק (כפי שמודה אף המשיבה עצמה בסעיף 133 לתשובתה לבקשה לסילוק על הסף), אלא אף חלף הגשת בקשה בהתאם לתקנות כנגד אנרקור בלבד, הגישה תביעה וכרכה בה עילות תביעה כנגד 9 נתבעים נוספים שלא היו צד להליך מושא פסק הדין הזר (עילות רשלנות, חוסר תום לב והרמת מסך).

בנסיבות עניין מוטורולה, המשיב בפסק הדין הזר כלל לא הגיב לבקשה לאכיפת פסק חוץ, קרי לא העלה כל טענה כנגד אכיפתו, והיה חשש אמיתי מפני הברחת נכסים על ידו.

יחד עם זאת, משנקטה המשיבה בהליך אחד, וסרבה היא להצעת בית המשפט לפצלו לצורכי יעילות, נשאלת השאלה האם יש מקום למחוק התובענה כנגד המבקשים.

...

לאחר ששקלתי מכלול השיקולים המפורטים לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי הפתרון המאזן נכונה כלל השיקולים הוא ניהול ההליך בשני שלבים.

סוף דבר לעת הזו, אין מקום לדון בבקשה לסילוק על הסף.

המזכירות תדוור העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים.

עתה, ממש לפני שלב מתן פסק הדין בהמרצת הפתיחה זו בה מבוקש להכריז על פסק דין של מדינת סיירה לאון אכיף בישראל, לאחר שכבר הוגשו סיכומים הגיש המבקש (להלן גם: "ביטון") בקשה להוספת ראייה, או ליתר דיוק בקשה נוספת להוספת ראייה.

במסגרת ההחלטה בה דחיתי כאמור את הבקשה להוספת ראייה נימקתי בפירוט את הסיבות שבגינן דחיתי את הבקשה; כך הטעמים הדיוניים- השלב בו מצוי הדיון (סיכומים), אופי הראייה – בעניינינו פסק דין חוץ שניתן עובר להגשת התובענה וממילא ניתן היה להגישו במועד בו הוגשו כל הראיות, ככל שהיה נעשה בירור סביר; כך גם התייחסתי לגוף הבקשה ולפגיעה המהותית בזכויות המשיב בנסיבות העניין שכן הוספת ראייה בהליך זה שבו מעורב הדין הזר "משמעותה למעשה פתיחת ההליך מחדש" מאחר שפסק דין זר אינו מהוה אסמכתא אלא עובדה שיש להוכיחה באמצעות הוכחת הדין הזר, והכל מדובר בשלב לאחר שהתקיימו הוכחות ומומחים לדין הזר שהגיעו מחו"ל והעידו כבר בעיניין זה. לאור כל הנימוקים שהארכתי לפרטם שם נדחתה הבקשה.

איפשרתי לביטון להגיב לבקשת מחיקת הסעיפים מסיכומי התשובה, ובתגובתו שכתר בכותרת "תשובת המבקש לתגובת המשיב לבקשתו לצרוף ראייה ולבקשתו למחיקת סעיפים מסיכומי התשובה", לא מצאתי היתייחסות לבקשה אלא כדרכו, שב המבקש על טענות שונות שמקומן אינו במסגרת מענה לבקשה הספציפית של פלוק למחיקת הסעיפים.

...

פועל יוצא מההחלטה שלעיל, שלא לאפשר צירוף הראיות, הוא המסקנה כי יש למחוק את כל הטיעון המתייחס לראיות אלו שלא התרתי צירופן.

אמנם יכולתי להתעלם לחלוטין מסיכומי התשובה לאור העדר תגובה עניינית לבקשה זאת מאחר שסברתי כי יש ממש בבקשת פלוק ורק לשם הדוגמא אני סבורה כי אין מקומם של סעיפים כמו 13, 14, 15 , 24, 32, 56, 57, 122, 139 ועוד סעיפים, להיות במסגרת כתב התשובה מָשָל התרתי צירוף הראיות לסיכומי התשובה.

אומר עוד כי לכאורה יש גם ממש בטענה להרחבת חזית ולהעלאת טענות עובדתיות סותרות אולם לא ראיתי להתייחס לכך במסגרת החלטה זו ובוודאי שאין בכוונתי לקבוע מסמרות בשלב זה. לטענות אלה של הרחבת חזית אסורה, סתירות עובדתיות ושכמותן, אתייחס במסגרת פסק הדין, ככל שלא יוסרו מסיכומי התשובה שיגיש המבקש בהתאם להחלטה זו, וככל שאגיע למסקנה כי יש לקבל את טענות פלוק בעניינים אלה.

משלא הצליח המבקש לאכוף את פסקי הדין הזרים שניתנו לטובתו ברוסיה, ולאחר שאיתר זכויות של המשיב בנכס נדל"ן לחוף ימה של העיר נתניה בישראל, פעל המבקש בשני נתיבים מקבילים: ראשית, הגיש בחודש ינואר 2020 בקשות לאכיפת פסק חוץ (ה"פ 53912-01-20 ו-ה"פ 53914-01-20) לבית משפט השלום בירושלים.

בין היתר ציין בית המשפט קמא כי כל ההתרחשות העובדתית נושא התביעה נעשתה ברוסיה; כי כל העדים וכל הראיות שאמורים לשמש להוכחת הדברים למעט הנתבע עצמו נמצאים ברוסיה; כי מכוח כללי בררת הדין ומכוח אחד מהחוזים חל בעניינינו הדין הרוסי; כי באחד החוזים שהוצגו לפני בית המשפט קמא קיים סעיף תניית שיפוט; כי ציפיית הצדדים בעת ההיתקשרות היתה לברר את הסכסוכים ביניהם ברוסיה.

לאור כל האמור, הורה בית משפט קמא על מחיקת התביעה ופסק לטובת המשיב הוצאות סך 80,000 ש"ח. המבקש לא השלים עם פסק דינו של בית משפט קמא והגיש ערעור לבית משפט זה. לצד העירעור הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין – היא הבקשה שלפניי.

לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה מצאתי כי דין הבקשה להדחות, אף מבלי צורך בתגובה.

...

לאור כל האמור, הורה בית משפט קמא על מחיקת התביעה ופסק לטובת המשיב הוצאות סך 80,000 ש"ח. המבקש לא השלים עם פסק דינו של בית משפט קמא והגיש ערעור לבית משפט זה. לצד הערעור הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין – היא הבקשה שלפניי.

לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה מצאתי כי דין הבקשה להידחות, אף מבלי צורך בתגובה.

סוף דבר: דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות.

דברים אלה נכונים שבעתיים בכל הנוגע לבקשה לצרוף ראיה שהיא כתב התביעה אותו הגישה המשיבה לבית המשפט בישראל, תוך שהיא יוזמת הליך שנמחק בהמשך, עותרת להשבת האגרה, בין היתר, בטענה שמדובר בחברה נתבעת אשר ננקטו כנגדה הליכי חידלות פירעון בביהמ"ש באיטליה.

גם ניסיונות המשיבה להעלות טענות הנוגעות לתנאים המנויים בסעיף 6 לחוק מהוות הרחבת חזית מובהקת, שעה שהדברים כלל לא נטענו בתגובת המשיבה לבקשה לאכיפת פסק החוץ, ועלו לראשונה בסיכומיה.

מעבר לכך, כפי שפורט לעיל בהרחבה, אם טוענת המשיבה כי המצב המשפטי שבו היתה נתונה המבקשת באיטליה, בעת הגשת הבקשה לאכיפת פסק חוץ לא איפשר לה להגיש את הבקשה, היה עליה להביא חוות דעת מומחה לדין הזר, להוכחת טענתה זו. ודוק, אין הכוונה לשאלת תחולתו של חוק חידלות פירעון, כי אם להוכחת הטענה כי מצבה המשפטי של המבקשת באיטליה, במועד הרלבנטי, היה כזה שמנע ממנה לנקוט בפעולות כאלה ואחרות, ובכללן – הגשת בקשה לאכיפת פסק חוץ.

המומחית מטעם המבקשת הגישה חוות דעת מפורטת, במסגרתה פירטה את סעיפי החוק האיטלקיים הרלוואנטיים, את שאלת הסמכות, את העובדה כי מדובר בפסק חוץ חלוט וכן את העובדה שמדובר בפסק דין שניתן לאכיפה, שאינו סותר את תקנת הציבור, שעה שהוא מחייב את המשיבה לשלם למבקשת חוב כספי הנובע מהפרת היתחייבותה של המשיבה לשלם את מלוא התמורה בגין אספקת מכונה למיון ואריזת פירות.

...

גם טענות אלה, דינן להידחות.

טענות המשיבה לפיהן, בהתאם לחוק חדלות פרעון, לא היתה רשאית המבקשת להגיש בקשה זו, והיה עליה להגישה באמצעות הנאמנים/המפקחים שמונו לה, גם הן דינן להידחות.

גם טענות המשיבה בעניין חוות הדעת דינן להידחות.

המבקשת פנתה לבית המשפט בנבאדה בבקשה למחיקת כתב התביעה שכנגד על הסף ולאחר שניתנה החלטה על מחיקת כתב התביעה שכנגד, המשיך ההליך המשפטי.

מנגד, טען המשיב בתגובתו לבקשה לאכיפת פסק החוץ, כי מדובר בערכאה משפטית נמוכה – לא פדרלית – ולמעשה, לא מדובר בפסק דין סופי (סעיף 30 לתגובת המשיב).

המשיב לא העלה טענות לעניין התקיימותו של התנאי ברישא של סעיף זה. בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון אשר דנה בהוראות סעיף 3(3) לחוק אכיפת פסקי חוץ, אנו למדים כי הדרישה בסעיף זה נועדה לאפשר לנושה להפעיל חיוב מפסק דין זר עם כלי האכיפה המקובלים במדינה שבה מצוי החייב, בשים לב לכך שישנם חיובים, כגון חוזה למתן שירות אישי, שאינם ברי אכיפה בכלי הדין בישראל.

...

לפיכך, אני קובעת כי לא עלה בידי המשיב להוכיח כי לא ניתנה לו הזדמנות סבירה להתגונן מפני התביעה שהמבקשת הגישה נגדו במדינת נבאדה, ולא עומדת לו ההגנה המנויה בסעיף 6(א)(2) לחוק אכיפת פסק חוץ.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל – דין הבקשה לאכיפת פסק החוץ - להתקבל.

אני קובעת אפוא כי פסק החוץ, מושא הבקשה לאכיפת פסק החוץ, שניתן על ידי בית המשפט בנבאדה, ארצות הברית, הינו אכיף במדינת ישראל.